ההיסטוריה מלמדת אותנו שהמין האנושי הוא חסר אחריות. לראיה ניסויים גרעיניים, בניית כורים גרעיניים, נשק גרעיני, הנדסת יבולים שגורמת למחלות ובנית מאיצי חלקיקים שההשלכות שלהם אינם ידועים. האנושות לא בשלה להחזיק בידיה טכנולוגיה מתקדמת. בני אדם עדיין לא מוכנים להקריב שום קורבן כלכלי חברתי או פוליטי כדי להקטין את הסכנה של שואה אקולוגית שתעמיד בסכנה את עצם קיומה של האנושות. בני אדם ממשיכים לבצע ניסויים מדעיים שמסכנים את החיים על כדור הארץ. וממשיכים להרוס אקולוגיות שלמות בגלל חמדנות. הם אפילו לא מוכנים לקבל את הטענה שיש לעצור את גידול אוכלוסיית האדם כאשר במציאות כבר מזמן שהאנושות עברה את הקו האדום לאיזון אקולוגי. אוכלוסייה של מיליארדי בני אדם לא תציל את האנושות. תוספת של עוד אנשים רק יקרבו אותה לחורבנה. אבל רוב האנשים כבולים בערכים שהונחלו להם על ידי הדת או החברה והם חושבים שיש להם זכויות יתר רק משום שהם בני אדם או בגלל צווים אלוהיים או דתיים. הם חושבים שיש להם זכויות ערכיות או דתיות להמשיך באותו המסלול גם אם כל מדען ואדם מלומד יביא להם הוכחות שהאנושות על סף תהום.
200 השנים האחרונות הם עדות לכך שדווקא התקדמות המדע לא רק שלא תציל אותנו מאסון אלא קרוב לוודאי שהיא האיום הגדול ביותר על עתיד האנושות והמערכת האקולוגית. 60 אלף שנים שהמין שלנו התקיים ללא טכנולוגיה ומיליארדי שנים שאורגניזמים על כדור הארץ התקיימו ללא טכנולוגיה הם ראיה שאולי מה שהתחנכנו להאמין בו – במדע הוא מוטעה. וההנחה שהמדע יפתור את כל בעיותינו היא הנחה מוטעית. המדע הוא לא הבעיה, המדע הוא בסך הכול כוח שהושג באמצעות ידע טכני. הבעיה היא חוסר האחריות של האנשים שמתפעלים את המדע. חוסר האחריות נובע מחמדנות וממגלומניות וגם בגלל שלפי ראיית עולמם של רבים הכול הוא חסר משמעות וחסר חשיבות מפני שחייהם שלהם חסרי כיוון וחסרי משמעות. אלו אנשים שלא יכולים לראות מעבר לסטייק שמונח להם בצלחת או האייפון שהם נהנים לשחק אתו. הם גם בגישה של "אחרי המבול" הם אומרים "מה זה משנה מה יהיה גורל האנושות או העולם או הצאצאים שלי בעוד מאתיים שנה מהיום, אני בכל מקרה כבר לא אחיה". וגישה זו בדיוק, הגישה הזאת שרבים מבני האדם המודרנים החילוניים חולים בה היא שורש הבעיה.