בואו אני אספר לכם משהו מהחיים. פעם בשבוע אני מלמד במפעל מחזור. הבוס מרוויח סכומים אגדיים במונחים מקומיים אבל למרות זאת הפועלים שלו עובדים במפעל 6 ימים בשבוע במקום 5 ימים במוסדות ממשלתיים.
גם העובדים שלו עובדים 9.5 שעות במקום 8 שזה מספר השעות המקובל לעבוד במערב היכן שהכלכלה לא התדרדרה בחזרה לקפיטליזם חזירי. גם מספר ימי החופש בתקופות החגים ניתנים לעובדים בקמצנות ולא ביד רחבה. העובדים אומנם מרוויחים סכום שמאפשר להם קיום מינימאלי אך לא הרבה מעבר לכך. ומה הוא עושה עם הכסף? מפסיד בבורסה, מחזיק פילגש ומטייל בחו"ל. אם יש מפעל האם לא עדיף שהעובדים ירוויחו קצת יותר ויהיו להם תנאי עבודה טובים יותר ובכלל חיים טובים יותר מאשר שרק אדם אחד יהנה עם רוב הכסף והשאר יסבלו? נו אז לבוס יהיה פחות מיליון בבנק אבל כולם יוכלו לנשום לרווחה ולחיות חיים ערכיים. להגנתו של אותו בוס ניתן לומר שהוא לפחות מאפשר לעובדיו לגור במתחם המפעל בשכירות שעולה להם גרושים וגם החשמל כמעט כולו משולם ע"י המפעל. לפחות רוב הכסף שפועליו מרוויחים נכנס לכיסם ולא אובד על קירות ומיסים.
האווירה במקום העבודה גם שונה מאוד מבארץ. יש הרגשה של כמעט משפחה, ולא מקובל לפטר מישהו, אדם יפוטר רק אם עשה משהו ממש רע ביותר. התאילנדים עדיין לא איבדו את הלב שלהם והם יודעים מה יקרה לעובד שיפוטר. לא רק שאותו עובד יסבול גם אשתו וילדיו יסבלו. כך שלא מקובל לפטר עובדים אלא אם מדובר בפשיטת רגל של המפעל או במקרים קיצוניים. העובדים עצמם אמנם נמצאים הרבה שעות במקום העבודה, דבר שיש בו מן הפגם אך האמת היא שהם עובדים מעט מאוד, ולאט מאוד. בארץ לעומת זאת המעסיקים ינצלו אותך עד טיפת הכוח האחרונה, ועד שלא יסחטו אותך כמו לימון, הבוסים הישראלים לא יהיו מרוצים. בישראל הגישה היא ננצל אותך ונעביד אותך כמה שאפשר וכאשר תיהפך לשבר כלי נחליף אותך כמו שמחליפים גרביים.