רוב האנשים רואים אדם בתור גוף, בתור ישות לא משתנה. כמה פעמים יצא לכם לשמוע "אה אני מכיר אותו מפעם, זבל של בנאדם" או אומרים על מישהי "אני מכיר את זאתי עלק משחקת אותה צנועה היא הייתה השרמוטה של השכונה". אנשים שמעולם לא השתנו מעבירים ביקורת על אנשים שכן השתנו. מאוד יכול להיות שאותו אדם אכן היה זבל וההיא שרמוטה אבל לאחר 20 שנה הם לא אותם האנשים. אנשים לא רק משתנים הם מתפתחים.
הרבה פעמים אנשים בני 40-50 הם לא אותם האנשים שהיו כשהיו בני 20 פלוס. כי האדם הוא הנפש ולא הגוף. אבל אנשים קטנים ונבערים שופטים אנשים אחרים כאילו הם יחידת גוף בלתי משתנה. אכן יש מקרים שבהם אנשים לא משתנים והם נשארים פחות או יותר אותו הדבר. אפילו ניתן לומר שטמטומם ורשעותם מתחזקת ומרוכזת יותר. לכן לדעתי זה מעמיד בסימן שאלה את המערכת המשפטית שלנו, איך אפשר לשפוט אדם על עבירה שהוא ביצע לפני שנים רבות אם הוא לא אותו אדם? אני לא מדבר על פשעים חמורים כגון רצח, חבלה חמורה ואונס. אני מדבר על עבירות קלות מאלו. אני לא חושב שיש לשפוט אדם על עבירה שהוא ביצע לפני שנים רבות ובעיקר אם מערכת הערכים שלו הייתה שונה ועדיין לא מבוססת, ובמיוחד אם מדובר על עבירות לפני גיל 25 כאשר אותם חלקים במוח שקשורים לשיקול דעת והגיון עדין לא השלימו את התפתחותם. דבר חמור נוסף הוא אורך המשפט. משפט לא צריך להימשך מעבר ל-3 חודשים. אם הוא נמשך זמן רב זה אומר שהמערכת המשפטית לא עושה צדק. לא עם הנאשם ולא עם המאשימים. העונש חייב להינתן מיידית לאחר דבר העבירה ולא לגזור דין כעבור שנים של מאבקים משפטיים. התעכבות הדין עצמה היא עונש מפני שהנאשם נמצא בתקופה ארוכה של דאגות וחרדות בלי לדעת אם הוא ייצא זכאי או לא. ומצד שני המאשימים לא רואים שצדק נעשה אלא כעבור זמן רב של מאבקים משפטיים.