השבת

שוב פעם הסעות חינם בשבתות בתל אביב, לכאורה נגד כפיה דתית אך למעשה מזימה קפיטליסטית להעביד את האוכלוסיה שבעה ימים בשבוע.

השבת היא רעיון סוציאלי, רעיון שאפילו לעובדים עניים, עבדים, שרתים ושפחות מגיע יום מנוחה.

והרעיון הזה כלל לא מוצא חן בעיניי הקפיטליסטים כי הם מפסידים רווחים.

איך אפשר להקריס את הרעיון הזה? בכל מיני תחבולות קפיטליסטיות ורטוריקת חופש ובחירה לכאורה.

אצלי הייתם שומעים צרצרים ביום שבת, למעשה אצלי המדינה תהיה מושבתת לחלוטין מכניסת השבת ביום שישי עד ליום ראשון בבוקר.

לחזירות אין גבולות, וחייבים לשים להם גבולות חזקים וברורים.

מינוטאור

מינוטאור והקרבת ילדים בכרתים? והרי דמות המינוטאור היא בדיוק דמות המולך המקראי והקרבת ילדים.

הקרבת ילדים למולך נעשתה בירושלים לא רחוק מבית המקדש עבור מולך והמקום נקרא גיהנום.

למעשה על פי הנביא ירמיהו בית המקדש הראשון נחרב בגלל יחסי מין בתוך המשפחה והקרבת ילדים למולך.

 

אקולוגיה

הכחשת המשבר האקולוגי גרועה בהרבה מהכחשת האבולוציה, כי היא מסכנת לא רק מאות אלפי מינים, היא גם מסכנת את הישרדרות המין האנושי.

הקפיטליסטים שמפזרים דיסאינפורמציה, שתומכים בכורים גרעיניים, ומקטינים את בעית האקלים הם אנשים חולניים מאוד.

 

דמוקרטיה

דמוקרטיה היא שיטה פוליטית כמו שקפיטליזם היא שיטה כלכלית, ורק שוטים נאמנים לשיטות.

המבחן האמיתי הוא האם הן משרתות את העם, ואם השיטות אינן משרתות את העם אזי יש לזרוק את נציגיהן מהחלון.

 

השמאל

בעולם כולו כשמדברים על השמאל מתכוונים לשמאל כלכלי כלומר סוציאליסטי וכשמדברים על הימין מדברים על קפיטליזם, רק בישראל מדברים במונחים פוליטיים. יש ישראלים שמזכירים את השמאל של פעם, אבל השמאל של פעם מעולם לא היה שמאל פוליטי, למעשה הוא היה הרבה יותר ימני מהימין של היום.

המינוחים הישראלים לימין שמאל הם מטופשים מבלבלים ולא נחוצים.

וכל הממשלה הנוכחית הם כלל לא שמאל, שמאל זה אנשים כמו שמעון פרס ויוסי שריד שהרכיבו ממשלת שמאל שכל נציגיה היו שייכים לעם ישראל.

מי שמרכיבים את הממשלה הנוכחית הם כנופייה של נוכלים ובוגדים שחברו לפלסטינים וכל אחד מהם ללא יוצא מהכלל צריך לשבת בכלא ולא בכנסת ישראל.

 

אהבה

בפוסט הקודם דיברנו על מלחמה והפעם דווקא על אהבה. מפני שהמלחמה היא עניין של האומה ואילו האהבה רק היא נוגעת לכולנו.

אנחנו נדבר על אהבות סופיות ואינסופיות שיש לאוהבים.

האהבות הסופיות הן הנפוצות מכולן, מפני שהאוהב נדחה או מתקבל על ידי הצד הנאהב, מפסיד או מרוויח, ולאהבה הסופית יש כללים ברורים כמו להיות החבר או הבעל.

לא כך הם פני הדברים עם אהבות אינסופיות, לכן הן גם הרבה יותר נדירות,

אם המאוהב נדחה על ידי הצד הנאהב הוא לא רואה זאת כהפסד אלא ככישלון זמני והוא ימשיך לנסות כל כמה חודשים במשך שנים. גם אין לאהבה כזו כללים, זה לא משנה אם תהיה החבר, הידיד או איזו הגדרה אחרת מה שמשנה זה להיות קרוב כל הזמן אל האהובה.

גם הצלחה לא נתפסת כביטוי חיצוני אלא פנימי, כלומר העניין הוא לא אם שכבת איתה או לא, לא אם אכלת איתה במסעדה או לא, כי כל מה שאוהב אינסופי רוצה זה להיות מאושר והוא יכול להיות מאושר רק כשהוא רואה את אהובתו.

 

הערבים

 

בסופו של דבר הערבים ישיגו את האדמה שלהם בחזרה, הם ישיגו את מטרתם מפני שהם במאבק תמידי להשיג אותו, וכדי להשיג אותו כל הדרכים כשרות כולל העמדת פנים של דמוקרטיה, שלום ודו קיום.

המאבק שלהם הוא אינסופי, עד שישיגו את האדמה או עד שהם ייכחדו, אין דרך אחרת.

אנחנו לעומת זאת לא יכולים להבין את צורת החשיבה האינסופית כי אנחנו חונכנו על חשיבה סופית של לנצח או להפסיד.

אנחנו ניצחנו בכל המלחמות מול הערבים ובגלל זה אנחנו עדיין פה, אבל אתה יכול לנצח בכל המלחמות ועדיין להפסיד את האדמה. זה קורה כאשר אתה מרים ידיים.

הערבים לעולם לא חושבים במושגים של ניצחונות והפסדים זמניים, המאבק שלהם הוא ניצחי, הם מתישים אותנו כי אין לנו את ההתמדה והנחישות שלהם.