יום שישי, 25 באוקטובר 2019

מדינת היהודים

תשימו לב לשלט על האונייה, מה כתוב? עבור מה אנשים באו לארץ ולא היגרו למקום אחר? והייתה להם האפשרות!
מה הם רצו להקים? על מה הרצל דיבר?
הם באו כדי להקים מדינה ליהודים.
אבל היום מנסים לסובב את כל העניין, שמאלנים מדברים על דמוקרטיה לכאורה וכך גם בוגדי בית המשפט העליון, לא על דמוקרטיה של יהודים במדינת היהודים הם מדברים, הם מסובבים את העניין ובשם הדמוקרטיה הכוזבת שלהם שמורכבת מערבים הם רוצים לחסל את מדינת היהודים.

מצב כדור הארץ

לפני כ-150 שנים, רופא בריטי בשם ג'ון סנואו (לא ההוא ממשחקי הכס  ) גילה תגלית רפואית מדהימה: אסור לחרבן בתוך מי השתייה שלנו. מדהים, נכון? בימינו זה אולי מובן מאליו, אבל עד אותו ג'ון סנואו, זה לא היה כל כך ברור. במיוחד בערים גדולות, בהן הכל היה צפוף, הביוב היה זורם לבורות ספיגה, שהיו מחלחלים למי השתיה - ואז היו מתפרצות מגיפות נוראיות כמו כולרה, והמונים היו מתים בייסורים. אבל ג'ון סנואו קשישא, באמצעות כלים כמו מדע (!) וסטטיסטיקה (!) הסביר שיש קשר הדוק בין ביוב למחלות. ייתכן מאוד שזו אחת התרומות החשובות ביותר של איש מדע לאנושות. בלי צחוק.

בעקבות תגלית זו ונוספות הקשורות בה, עלתה הצעה רדיקלית ממש: מערכות ביוב חדשות בכל הערים, שיפרידו לחלוטין בין החרא לבין מי השתייה. לכך, כבר קמו מתנגדים - יש לכם מושג כמה יעלה לחפור מערכות ביוב שלמות וחדשות מתחת לערים קיימות?! מדובר בפרויקט הנדסי בסדר גודל ובעלויות שקשה לדמיין, גם במושגים בני ימינו. וכל זה על בסיס מה? על בסיס *תיאוריה* של *מדענים*. מדענים שלך תדע מי מממן אותם. ולך תדע כמה הממצאים שלהם מובהקים. והם בכלל לא יודעים להסביר את המנגנון של המחלות עד תום. מישהו מהם בכלל ראה חיידקים עוברים מביוב למים? וגם פעמים רבות בעבר הם בכלל טעו. על בסיס זה נשנה את כל אורחות חיינו? על בסיס זה נשקיע הון עצום ומאמץ כביר? על בסיס "מדע" ו"סטטיסטיקה"? למה?!

אז בקיצור, יש בימינו קונצנזוס מדעי מוחלט בנוגע למצב העולם. מי שמנסים לחמוק מהמשמעויות הקשות של הבעיה מי שרוצים להכחיש או לגמד או להתעלם או לגחך שקולים למי שרק רצו שיעזבו אותם בשקט ושיניחו להם להמשיך לחרבן על כדור הארץ.


יום שישי, 18 באוקטובר 2019

מלחמת ארה"ב-יפן.

ב-1945 ארה"ב ניצחה את יפן, ניצחון ללא כבוד, למעשה ניצחון של פושעים, טרומן נשיא ארה"ב רצח מאות אלפי אזרחים נשים וילדים בפצצות האטום על אדמת יפן, והגנרל שלו 'קרטיס לה מיי' היה רוצח המונים נורא ממנו, שמחק ערים יפניות שלמות בפצצות תבערה.
האמריקנים הפעילו סנקציות כלכליות על יפן בעיקר הספקת נפט על מנת להתגרות ביפנים שיתקפו אותם, ארה"ב הקריבה 2500 חיילים בפרל הארבור על מנת להיכנס למלחמה עבור אינטרסים אמריקניים במזרח הרחוק.
כל הצעירים האמריקניים שנהרגו במלחמות המיותרות באיי האוקיינוס השקט היה תכנון של האליטה הממסדית האמריקנית להיכנס למלחמה.


מלחמות קרימינליות

אחיותיי ואחיי תודה לכולם שאתם כאן אנחנו מהארגון 'צועדים קדימה' ואנחנו פה לומר לכל אלו המשרתים בצבא בנחתים בחיל האוויר ובצי שיש לכם את הזכות האבסולוטית לסרב להשתתף במלחמות הקרימינליות האלה וזאת זכות שכולכם צריכים ליישם אין שום סיבה מוצדקת לסכן את חייכם ולהרוג ולהיהרג עבור רווחים.
אנחנו היינו בעירק אנחנו היינו באפגניסטן ואנחנו יודעים על מה באמת המלחמות האלה, ואנחנו הצטרפנו לצבא מסיבות רבות, כי אנחנו זקוקים להשכלה גבוהה, כי אנחנו זקוקים לעבודה, כי אנחנו זקוקים לביטוח רפואי. ואז הצטרפנו לצבא והם אמרו לנו שהאויבים שלנו הם אנשים עניים במערות באפגניסטן או אנשים עניים במדבריות עירק, אך אנו היינו במדינות אלה ואנחנו יודעים שהאויבים שלנו הם לא אנשים עניים אחרים מחו"ל או אנשים אסיאתיים שפוגעים לנו בעבודה, שמונעים מאתנו ביטוח רפואי, שעושים שזה יהיה בלתי אפשרי להשיג השכלה, האויבים שלנו הם לא בארצות העניות על הפלנטה אלא ממש כאן במדינות העשירות.
המלחמות האלה, הכיבושים של עירק ואפגניסטן לבדם עולים יותר משבע מאות מיליון דולר כל יום, זהו פשע, כל יום, בזמן שכל כך רבים מאתנו פוגעים הרוב הגדול של בני ארצנו יסכימו שאנחנו יכולים להוציא 700 מיליון דולר ליום טוב יותר מאשר להפציץ אנשים שאין לנו שום סיבה להפציץ, אנחנו יכולים להוציא 700 מיליון דולר ליום לבנות מחדש את המדינות האלה שאנחנו הרסנו, אנחנו יכולים להוציא 700 מיליון דולר ליום בדאגה עבור החיילים המשתחררים שחוזרים הביתה, אנחנו יכולים להוציא 700 מיליון דולר ליום כדי לתת לכל אזרח ביטוח רפואי, השכלה גבוהה, עבודה, והיכולת לכלכל את עצמו בכבוד, על זה עלינו להוציא את הכסף.
אבל הממשל הזה לא מתכוון לעשות זאת, הם לא מתכוונים להשתמש בכסף בדרך זאת, הם לא יפסיקו את המלחמות, והם לא יעשו זאת כי זה לא הממשל שלנו, זה הממשל שלהם, זה הממשל של העשירים, זה הממשל של וול סטריט, של ענקי הנפט, של תעשיות הנשק, זה הממשל שלהם, והשפה היחידה שהם מכירים זה לסגור להם את העסקים כרגיל, וזה מה שאנחנו עושים פה היום ואנחנו נמשיך לעשות עד שהמלחמות האלה יפסקו, ובכן זה ברור כשמש עכשיו שהמלחמות האלה ימשיכו, ויתרחבו, וייעשו במדינות נוספות, זה הכיוון, זה מה שאנחנו יודעים שיש מלחמה אינסופית וזה רק ייפסק אם האנשים יעמדו ויפסיקו את זה וזה מה שאנחנו מתכוונים לעשות אחיותיי ואחיי.





מחיר אוסלו: כמעט טריליון ש"ח

מחיר אוסלו: כמעט טריליון ש"ח

בדו"ח שמתפרסם היום נחשפים לראשונה הממדים הכלכליים העצומים של תהליך אוסלו ועלותו למדינת ישראל.

בדו"ח שמתפרסם היום ע"י תנועת 'מנהיגות יהודית' נחשפים לראשונה הממדים הכלכליים העצומים של תהליך אוסלו ועלותו למדינת ישראל ולמשק במשך עשרים השנים האחרונות - כ-933 מיליארד ש"ח – וזה לא הסוף.
מהדו"ח עולה כי על פי הערכה שמרנית ביותר הסכמי אוסלו ורעיון חלוקת הארץ עלו למדינת ישראל עד כה כ- 933 מיליארד ש"ח, וההוצאות מוסיפות וממשיכות לעלות עם השנים.
סכום זה הדהים את צוות החוקרים שעמלו על הכנת הדו"ח ששיערו בתחילת הדרך כי מדובר בסכום נמוך בהרבה.
בהקדמה לדו"ח נכתב "מנהיגות יהודית בגלגולה הקודם - תנועת 'זו ארצנו' התייצבה בראש המאבק נגד הסכם אוסלו, והציבה במהלך השנים חלופה לדרך אוסלו... בסכום זה (933 מיליארד ש"ח) ניתן היה להבטיח לשלושה וחצי מיליון ערבים את ההכנסה השנתית שיש להם כיום למשך 50 שנה תמורת הגירה מרצון. הקטנת האוכלוסייה הערבית ובידודם של אויבי המדינה היו מאפשרים למדינת ישראל להחיל את ריבונותה על כל שטחי יהודה שומרון ועזה, וליישב ולהפריח אזורים אלו, במקום להפכם למאגרי נשק ומוקדי טרור המאיימים יום יום על אזרחי מדינת ישראל."
במהלך המחקר שקדם לכתיבת הדו"ח אותו הוביל מיכאל פואה - מנהל מחלקת המו"פ במנהיגות יהודית, נבדקו לעומקם תשעה סעיפים ובניהם:
1. העברת כספים לרשות הפלשתינית: 88 מיליארד ש"ח
2. העלות הנוספת של שב"כ: 37 מיליארד ש"ח
3. העלות הנוספת של צה"ל: 300 מיליארד ש"ח
4. המשרד לביטחון פנים ונזקי גניבות הרכב: 105 מיליארד ש"ח
5. הוספת מאבטחים אזרחיים בכל מקום בישראל: 220 מיליארד ש"ח
6. בניית גדר ההפרדה סביב השטחים שנמסרו ל"פלשתינים": 4.7 מיליארד ש"ח
7. "שווי" נפגעי פעולות האיבה: 12 מיליארד ש"ח
8. הנפילה בהכנסות מתיירות בשנות שיא הטרור: 150 מיליארד ש"ח
9. עלות פינוי היהודים מגוש קטיף: 9.5 מיליארד ש"ח
נתון מזעזע המופיע בדו"ח מראה כי בשנת השיא של  ה"אינתיפאדה השנייה" נרצחו בפיגועי טרור יותר ישראלים מאשר במלחמת העצמאות. 
עוד מציין הדו"ח כי "מהשוואה בין 17 השנים שקדמו לתהליך אוסלו ל-19 השנים שאחרי תחילתו, עולה כי מ-1977 עד 1993 נרצחו 357 ישראלים בפיגועי טרור, ואילו מ-1994 עד 2012 נרצחו 1159. כלומר הסכם אוסלו לא רק שלא הביא שלום, אלא גרם תוספת ישירה וברורה של פי שלוש במספר נרצחי הטרור."
ביחס לחישוב הכלכלי של סעיף זה כתבו מחברי הדו"ח "אין מחיר לאף אדם שנרצח, וסערת נפש עולה בנו בבואנו לחשב את העלות בסעיף זה. אך בסופו של דבר גם שווי עבודתם של נרצחים אלו הוא חלק במחיר הכלכלי אותו שילמנו, מלבד המחיר הרגשי הכבד".

כאמור, "עלות" חיי האדם ותשלום הביטוח הלאומי לנפגעים הוערכו בדו"ח, בהערכה שמרנית, בכ- 12 מיליארד ש"ח.
הסעיף היקר ביותר בדו"ח הוא כצפוי "העלות הנוספת של צה"ל". יש לזכור כי מדובר ב'תהליך שלום' שאמור היה לחסוך ולקצץ בהוצאות הביטחון של מדינת ישראל ואילו הנתונים מראים כי התוספת הראלית לתקציב הביטחון בעקבות ההסכמים הגיעה לכ-300 מיליארד ש"ח.

יום שבת, 12 באוקטובר 2019

כך הטייקונים משתיקים את המאבק בהתחממות הגלובלית

מחאה של שמאלנים": כך הטייקונים משתיקים את המאבק בהתחממות הגלובלית
בעבר היתה תמימות דעים לגבי הסכנה הגלומה בהתחממות הגלובלית ■ כשהיוזמות לפתרון המשבר התחילו לאיים על עסקים גדולים, על אמונות ואפילו על הקפיטליזם עצמו — התעוררו חילוקי הדעות ■ כעת החרדה, וגם ההכחשה, עברו למגרש הפוליטי
בעיצומה של מערכת הבחירות לנשיאות ארצות הברית ב־1988, עצר המועמד הרפובליקאי ג'ורג' בוש במישיגן כדי לשאת נאום בסוגיה בעלת דחיפות גדולה. בוש, שהגדיר את עצמו "סביבתני" (Environmentalist), קרא לנקוט פעולה בנוגע לנושאים הבוערים באותה תקופה, כגון בירוא יערות וגשם חומצי. הוא גם העלה לדיון את שינוי האקלים, נושא שרק אז החל להופיע בסדר היום הציבורי: "האדמה והמים שלנו מאפשרים מגוון יוצא דופן של פעילויות אנושיות, אך הם יכולים לשאת זאת עד גבול מסוים, ועלינו לזכור להתייחס אליהם לא כמובן מאליו, אלא כמתנה", אמר. "הנושאים האלה (הסביבתיים) הם נעלים מכל אידיאולוגיה ומכל פוליטיקה. זאת אינה סוגיה ליברלית או שמרנית".
קריאתו של בוש לתגובה על־מפלגתית לאתגרי הסביבה של ארצות הברית נראית תמימה כיום, כש"שינוי האקלים" כבר הסלים ל"משבר האקלים", וכשהמחלוקת בנוגע למידת הסכנה שבה ניצב כדור הארץ בשל ההתחממות הגלובלית פילגה את המדינה ואת העולם המערבי לשני מחנות שנראה כי אין דרך לאחדם. בעשורים האחרונים התרבו הראיות המדעיות שתומכות בהנחה כי התחממות הגלובלית היא מעשה ידי אדם, ומדענים מאשרים כעת בוודאות את קיום התופעה. על פי מאמר שפורסם ביולי ב"גרדיאן", הקונסנזוס לגבי אחריות האנושות למשבר כולל יותר מ־99% מהמדענים. ואולם, במקביל, סוגיית האקלים נהפכה בארצות הברית לנושא פוליטי שנוי במחלוקת שגורם להקצנה גוברת והולכת. במדינות אחרות במערב התרחש תהליך דומה: המחנות הנצים באירופה הם השמאל הליברלי שמתריע מפני ההתחממות הגלובלית, והימין השמרני שנוטה ברובו להכחישה. ואולם, קולותיהם של המתנגדים והמבקרים בארצות הברית חזקים ומשפיעים יותר מאשר באירופה.
על פי סקר עדכני של יוגוב־קיימברידג' גלובליזם פרוג'קט, ארצות הברית היא חממה למכחישי משבר האקלים בהשוואה למדינות אחרות. על פי הסקר, שכלל נשאלים מ־23 מדינות, 13% מהאמריקאים מסכימים עם ההצהרה שהאקלים אמנם משתנה, אך "הפעילות האנושית אינה אחראית לכך". 5% נוספים אמרו כי האקלים כלל אינו משתנה. שיעור גבוה יותר של תושבים המטילים ספק באחריות האדם לשינוי האקלים נמצא רק בסעודיה (16%) ובאינדונזיה (18%).
המגזרים שמושפעים באופן המשמעותי ביותר מסוגיית האקלים הם מגזרי הייצור, התעשיות הכבדות והכרייה, האחראים לכמות הגדולה ביותר של פליטות גזי חממה. רגולציות סביבתיות מאיימות בעיקר על המגזרים האלה וכתוצאה מכך, על מחייתם של הפועלים.
ההיסטוריון דיפש צ'אקרברטי טוען כי מכחישי שינוי האקלים האמריקאים הצליחו יותר מכל לבלבל את הציבור ולדחות קבלת החלטות חשובות. מחקר שפרסם ב־2009 תחת הכותרת The Climate of History: Four Theses ("האקלים של ההיסטוריה: ארבע תזות"), טען צ'אקרברטי כי מבקרי הקונסנזוס המדעי בדבר שינוי האקלים נהנים מתשומת לב רבה בתקשורת האמריקאית, וגישה חסרת תקדים למוקדי הכוח בוושינגטון. מדוע נושא שבעבר זכה לתמיכה על־מפלגתית, התעלה בחשיבותו על כל המחלוקות הפוליטיות והאחרות ונהנה מתמיכה תמימת דעים בקרב המדענים, נהפך בתוך שנים לא רבות לאחת הסוגיות הנפיצות והמפלגות ביותר? ומדוע הכחשת משבר האקלים היא נחלתו הבלעדית של מחנה הימין השמרני?
תוצאות הגלובליזציה
הרעיון של אפקט החממה – התופעה שבה גזים מסוימים שנוצרים על ידי פעילות אנושית נלכדים באטמוספירה של כדור הארץ – הוצג לראשונה על ידי מדענים כבר במאה ה־19, כשבני האדם החלו להגדיל את הייצור והשימוש בדלק מאובנים. בשנות ה־60 של המאה הקודמת נדד הרעיון ממגדלי השן של האקדמיה אל עבר משרדיהם של קובעי המדיניות, וב־1965, בתקופת כהונתו של הנשיא האמריקאי לינדון ג'ונסון, פורסם דו"ח של הוועדה המייעצת לענייני מדע שהזהיר כי פליטות של פחמן דו־חמצני יכולות ללכוד חום באטמוספירה.
בשנות ה־80 החל הנושא לחדור למודעות הציבורית. בעוד המדע החוקר את שינויי האקלים המשיך להתפתח, התקשורת תיווכה לראשונה לציבור הרחב את חששותיהם של המדענים. ב־1981 הגיעה הסוגיה לשער ה"ניו יורק טיימס"; ב־1988, מדען נאס"א ג'יימס הנסן העיד בפני ועדת האנרגיה של הסנאט ואמר כי "הגיע הזמן להפסיק לבזבז את הזמן". בוש ומתחרו הדמוקרטי בקמפיין לנשיאות, מייקל דוקאקיס, הבטיחו לטפל בנושא באגרסיביות. כשנכנס לבית הלבן, בוש אף סייע בהשקת מסגרת פעולה בינלאומית לטיפול בשינוי האקלים – אמנת המסגרת של האו"ם לשינוי האקלים (UNFCCC).
שנות ה־80 היו גם תחילתו של עידן הגלובליזציה תחת שרביטם של הנשיא האמריקאי רונלד רייגן וראש הממשלה הבריטית מרגרט תאצ'ר, והשנים שבהן עלה כוחה של הגישה הניאו־ליברלית בחשיבה הכלכלית. פרופ' נעמי אורסקס, חוקרת היסטוריה של המדע מאוניברסיטת הרווארד, קושרת בין מגמות אלה לבין מסלול ההתנגשות עם המחקר והמדע הסביבתי, שעליו עלה הימין הכלכלי בארצות הברית. בספר Merchants of Doubt ("סוחרי הספק") שכתבה עם פרופ' אריק קונוויי, אף הוא היסטוריון של המדע, היא מזכירה כי התנועה הסביבתית בארצות הברית לא צמחה בקרב פעילים סוציאליסטים, איגודי עובדים או קומוניסטים, אלא דווקא במפלגה הרפובליקאית. לטענתה, המפנה בגישתם של הרפובליקאים לסוגיות סביבתיות התרחש בתקופת נשיאותו של רייגן, במקביל להתחזקותה של התנועה הניאו־ליברלית הרואה בכל דרישה לרגולציה פגיעה קשה בחופש הפרט. כך, היא מסבירה, הדרישה לשינויי חקיקה ולהגבלה של תעשיות מסוימות במטרה למנוע את התחממות כדור הארץ נתפשה בעיני מכחישי האקלים כתירוץ לפגיעה בכלכלה החופשית ובחירויות הפרט.
בספר מסבירים אורסקס וקונוויי כי מכחישי משבר האקלים אינם שואפים להוכיח באופן מדעי שאין משבר, אלא רק להטיל ספק במהימנותם של המחקרים המדעיים בנושא. אסטרטגיה זו של הטלת ספק נועדה לגרום לציבור לחשוב כי למעשה מתקיים בנושא ויכוח מדעי ער בין שני צדדים שלטיעוניהם תוקף דומה, וכי העובדות שמציגים המדענים המזהירים מפני השלכות שינויי האקלים אינן כה מוצקות כפי שניתן לחשוב. הטלת הספק מבטלת – ולכל הפחות, דוחה – את הטלת הרגולציות, ושומרת על המצב הקיים, שכן כל עוד אין מידע ברור וחד משמעי לגבי השינויים והשלכותיהם, אין ברירה אלא להימנע מלפעול בנושא.
הסבר נוסף להכחשת משבר האקלים הציע החוקר הצרפתי ז'אן דניאל קולומב מאוניברסיטת ז'אן מולין בליון, שפרסם ב־2014 מאמר שכותרתו The Ideology of Climate Change Denial in the United States ("האידיאולוגיה של הכחשת שינוי האקלים בארצות הברית") בכתב העת European Journal of American Studies. במאמר טוען קולומב כי הכחשת האקלים נובעת ממחויבות אידיאולוגית חזקה של השמרנים והליברטריאנים לדוקטרינת ה"לסה פר", ולעקרונות הנגזרים ממנה, כמו ממשלה קטנה ככל האפשר והתנגדות חריפה לרגולציה. לדבריו, כדי לרכך את ההתנגדות טוענים מכחישי המשבר בארצות הברית שהם מגנים על אורח החיים האמריקאי, המאופיין בצריכה גבוהה ובשגשוג חומרי.
רק לא שמאל
בין המכחישים ישנם כאלה שמרחיקים לכת עוד יותר, וטוענים כי משבר האקלים הוא סוס טרויאני שמטרתו לשים קץ לשלטון הקפיטליזם ולהחליפו במעין סוציאליזם אקולוגי. לארי בל, אדריכל אמריקאי ויועץ מדיניות במכון המחקר האמריקאי הארטלנד, מוסד שמרני־ליברטריאני, כותב בספרו Climate of Corruption ("אקלים של שחיתות"), כי לשינוי האקלים "אין כל קשר למצב הסביבה, ומטרתו לכבול את ידי הקפיטליזם ולשנות את דרך החיים האמריקאית למען אינטרסים של חלוקה מחדש של ההון הגלובלי".
עליית הפופוליזם הימני היא אחד המאפיינים הבולטים של הפוליטיקה העולמית בעשור שלאחר המשבר הפיננסי. הבחירה בדונלד טראמפ לנשיאות בארצות הברית, ותוצאות משאל העם לגבי הברקזיט בבריטניה ב־2016, הן נקודות הציון העיקריות שמסמלות את קריסת הקונסנזוס של הזרם המרכזי. מפלגות פופוליסטיות שמתמקדות בעיקר בהגירה ובמיעוטים לעתים קרובות עוינות גם את סוגיית האקלים, ומנהיגיהן ותומכיהן מטילים בה ספק. דפוס זה חוזר באופנים שונים באזורים שונים בעולם.
בארצות הברית, ממשל טראמפ נסוג מאמנת פריז בניסיונו להגביל את חקר מדע האקלים ואף מנסה לבטל תקנות שקבע ממשל אובמה באשר לשימוש בנורות חשמל חסכוניות. בפינלנד, מפלגת הפינים הפופוליסטית (Finns) מאשימה את פוליטיקאים מהמרכז ב"היסטריית אקלים", וטוענת כי רגולציה סביבתית "תיקח את המזון מפיהם של העובדים". מחקר עדכני של חברת הייעוץ הגרמנית אדלפי מראה כי המפלגות הפופוליסטיות הצביעו שוב ושוב נגד חקיקה סביבתית בפרלמנט האירופי.
ממשל טראמפ נסוג מאמנת פריז בניסיונו להגביל את חקר מדע האקלים. בפינלנד, מפלגת הפינים הפופוליסטית מאשימה את הפוליטיקאים מהמרכז ב"היסטריית אקלים", וטוענת כי רגולציה סביבתית "תיקח את המזון מפיהם של העובדים.
הסבר אחד לתופעה זו קשור לראיית הפופוליזם כתגובה לשינוי מבני בכלכלה הגלובלית. על פי גישה זו, מפלגות פופוליסטיות ימניות מושכות אליהן בעיקר גברים, עובדי תעשייה וייצור, שראו בעשורים האחרונים כיצד שכרם ורמת החיים שלהם נשחקים כתוצאה מהגלובליזציה, מאוטומציה ומשקיעת האיגודים המקצועיים. ה"נותרים מאחור" לא נהנו מעלייתה של כלכלת הידע, ואיבדו את קולם הפוליטי. כעת הם מתגודדים סביב המפלגות הפופוליסטיות בדיוק בשל העובדה שהן נמצאות מחוץ לפוליטיקה של הזרם המרכזי, שזנח אותם.
ואולם, מדוע אלה שנותרו מאחור עוינים דווקא את סוגיית האקלים? אחד הטיעונים הוא שהמגזרים שמושפעים באופן המשמעותי ביותר מהסוגיה הם מגזרי הייצור, התעשיות הכבדות והכרייה (בעיקר פחם), שבהם אותם פועלים מוצאים את פרנסתם והם אחראים לכמות הגדולה ביותר של פליטות גזי חממה. רגולציות סביבתיות מאיימות בעיקר על המגזרים האלה, וכתוצאה מכך, על מחייתם של הפועלים המועסקים בהם.
טיעון נוסף הוא שמדיניות האקלים מאיימת להכביד את המעמסה שמוטלת גם כך על כתפי הקבוצה הזאת. ייקור חשבונות החשמל כדי לסבסד צמיחה באנרגיה מתחדשת, מסי פחם ואחרים, מתקבלים בטינה ובתסכול. אחת הדוגמאות הבולטות לאחרונה היא מחאת "האפודים הזוהרים" בצרפת, שפרצה בשל ייקור המס על הסולר שנבע ממדיניות סביבתית. אלה המתגוררים בשולי הערים הגדולות ומסתמכים על מכוניות ישנות וזולות יותר לתחבורה – זעמו על מסי הדלק שפוגעים בעיקר בהם.
השבר שנוצר בין הציבור הרחב לבין האליטה הפוליטית, בעיקר בשל הגלובליזציה, תורם גם הוא לרצון של אלה שנותרו מאחור להתנגד לכל מה שמחנה השמאל תומך בו, לעתים מתוך התרסה לשמה. הפופוליזם הימני מבטיח חזון אחד ופשוט שבו אלה שמנהלים את המדינה אינם טכנוקרטים, ביורוקרטים או מומחים – אותם אנשים שאחראים על מדיניות האקלים. הפופוליסטים גם מאשימים את הסביבתנים ומדעני האקלים בפרסום אג'נדה שקרית, ובכך פותחים את הדלת לשלל תיאוריות קונספירציה, כמו זו שלפיה מדעני האקלים רוצים לצבור כסף, כוח והשפעה פוליטית.
מממנים את ההכחשה
ההשלכות של האמונה בשינוי האקלים והרצון לטפל בבעיה לא חמקו מעיניהם של ראשי תעשיית האנרגיה, כמעט מתחילת הדרך. חוקרים בחברות ענק כמו אקסון מוביל למדו את הנושא כבר בשנות ה־70. ב־2015 פרסם אתר התחקירים זוכה הפוליצר Inside Climate News תחקיר נרחב שהראה כי כבר ב־1977 ידעה אקסון מוביל על הקשר בין שימוש בדלקי מאובנים להתחממות האטמוספירה, אולם בכירי החברה אז הסתירו את המידע מהציבור ומימנו קמפיינים להכחשתו.
בשנות ה־80 כבר קיצצה ענקית הנפט את המימון לתוכנית מחקר האקלים שהפעילה, ובעשור שלאחר מכן תמכה בקמפיין יחסי ציבור מסיבי שעירב תמיכה בקבוצות כמו Global Climate Coalition, ונועד לזרוע ספק באמיתות המדע של שינוי האקלים. אקסון מוביל טענה אז כי מטרת הקמפיין היא לממן "אבחנות מדעיות לגיטימיות" לאור "הפערים בין הגישות השונות". ואכן, קמפיינים כאלה היו נפוצים בשנות ה־90, כמו גם דיווחים על קבוצות לובי שניסו לפגוע בשיחות בינלאומיות על סוגיית שינוי האקלים. עם זאת, דו"ח פנימי של אקסון מוביל שהוגש ב־1995 קבע חד־משמעית כי "שריפה של המוצרים שהחברה מייצרת גורמת לשינוי אקלים" וכי המדע הרלוונטי "מבוסס ואי אפשר להכחישו".
אקסון מוביל, כמו תאגידים גדולים אחרים, עמדה במוקד ספרו של סגן נשיא ארצות הברית לשעבר, אל גור, The Assault on Reason ("המתקפה על ההיגיון"), שראה אור ב־2007. בספר האשים גור את התאגידים בניסיונות לעוות את התהליך המדעי: "אידיאולוגים ימנים עשירים הצטרפו לחברות הציניות וחסרות האחריות בתעשיות הנפט, הפחם והכרייה, כדי לתרום סכומים גדולים של כסף למימון קבוצות פסבדו־מדעיות שמתמחות בזריעת ספק ובלבול בציבור לגבי התחממות גלובלית", כתב גור בספר. "הם מנפיקים 'דו"חות' מטעים בזה אחר זה, ומעמידים פנים שישנה אי הסכמה משמעותית בקהילה המדעית הלגיטימית, בתחומים שבהם יש למעשה קונסנזוס רחב".
ההון של תעשיית האנרגיה אינו מוזרם רק לנבחרי ציבור ומועמדים. חברות נפט וגז תורמות סכומי כסף אדירים גם למכוני מחקר שמרניים וליברטריאניים, כשהמטרה היא להבטיח לא רק שאותם נבחרי ציבור ואישים בעלי השפעה ימשיכו לתמוך באינטרסים של תעשיות אלה, אלא גם לספק חוות דעת וראיות מדעיות כביכול, המשרתות את ההתנגדות לתומכי הרגולציות הסביבתיות. בשנים 2003־2010, הוציאו מיליארדרים יותר מ־7 מיליארד דולר כדי לממן מכוני מחקר שמרניים בוושינגטון, בהם למשל המכון ליזמות תחרותית (CEI), מכון הארטלנד וקרן הריטג'.
בין טייקוני האנרגיה הפעילים ביותר בתחום זה בולטים האחים המיליארדרים דייוויד (שמת באוגוסט) וצ'ארלס קוך. מאז שנות ה־80, השקיעו האחים סכומי כסף חסרי תקדים בקידום תפישת העולם שלהם ובעיצוב המחנה הימני בפוליטיקה האמריקאית בדמותם, ויש להם אינטרס גדול בדחייה של פעולות למניעת התחממות גלובלית: הם הרוויחו מיליארדי דולרים מהבעלות על תעשיות קוך, תאגיד הנפט הפרטי השני בגודלו בארצות הברית. הכסף מוזרם בדרך כלל באמצעות קרנות צדקה שונות שהקימו. על פי ארגון גרינפיס, קרן משפחת קוך הוציאה כ־127 מיליון דולר בשנים 1997־2017 על מימון ישיר של 92 קבוצות שתקפו את מדע שינוי האקלים ואת מדיניות הפתרונות האפשריים.
מאז שנות ה-80 השקיעו האחים צ'ארלס ודייוויד קוך (שמת באוגוסט) סכומים חסרי תקדים בקידום תפישת העולם שלהם ובעיצוב המחנה הימני בפוליטיקה האמריקאית בדמותם. על פי גרינפיס, קרן משפחת קוך הוציאה כ-127 מיליון דולר בשנים 1997-2017 על מימון 92 קבוצות שתקפו את מדע שינוי האקלים.
עישון ואדים
המעורבות של תעשיית הנפט בהכחשת משבר האקלים מקבלת תפנית קודרת יותר כשמשווים את ההתנהלות שלה לזאת של תעשיית הטבק בארצות הברית, שטענה במשך עשורים כי העישון אינו מזיק למרות ראיות מדעיות שהראו את ההפך. יש הקוראים לרגולטורים הפדרליים לתבוע את חברות הנפט באישומים של סחיטה, כפי שעשה משרד המשפטים האמריקאי ב־1999 בתיק נגד יצרנית הסיגריות פיליפ מוריס ונגד חברות טבק גדולות אחרות. חברות הנפט כמובן זועמות על ההשוואה, אך הדמיון בהתנהלותן של שתי התעשיות קיים עוד מאז שנות ה־50.
על פי מסמכים שנותחו ב־2016 על ידי המרכז למשפט סביבתי בינלאומי (CIEL), ארגון ירוק שממוקם בוושינגטון, תעשיות הנפט והטבק קשורות זו בזו במשך עשורים. שתי התעשיות שכרו את שירותיהן של אותה חברת יחסי ציבור, Hill & Knowlton, כבר ב־1956. בשנות ה־90 שילמה פיליפ מוריס יותר מ־200 אלף דולר למתמטיקאי פרופ' תיאודור סטרלינג כדי שיכתוב מחקרים שתומכים בה. ב־1962, אותו סטרלינג חקר גם את ההשלכות של חשיפת עובדים לעופרת בבנזין עבור חברת אתיל קורפ, שהיתה יוזמה משותפת של יצרנית הרכב ג'נרל מוטורס וחברת הנפט סטנדרד אויל.
קשר נוסף בין התעשיות משתקף בפעילותו של מכון המחקר סטנפורד ריסרץ', או SRI אינטרנשיונל. המכון נוסד ב־1946 וחקר את תופעות הפיח והזיהום בעודו מקבל מימון מחברות טבק ונפט. חוקרי המכון גם היו אחראים על המחקר לגבי שינוי האקלים עבור מכון הנפט האמריקאי (API) בשנות ה־60 וה־70. על פי המסמכים, חברות הנפט חקרו את הרעילות בסיגריות כבר בשנות ה־50 וכמה מהן, לרבות אקסון מוביל ורויאל דאץ' של, החזיקו במשך עשרות שנים בפטנטים על פילטרים של סיגריות. בכירים ב־API שחששו מרגולציות ממשלתיות שמטרתן להפחית את הזיהום מבתי זיקוק ומתקנים אחרים של תעשיית הנפט, אף הציעו תיאוריות חלופיות לאחריות על יצירת הפיח כבר ב־1954. "הדבר הגרוע ביותר שיכול לקרות הוא חקיקה מהירה של חוקים לשליטה בזיהום האוויר", אמר ואנס ג'נקינס, מזכ"ל ועדת העשן והאדים, שהקימה API כדי לחקור את הזיהום שיוצרת תעשיית הנפט.
האדם והטבע אינם אחד
הכחשת משבר האקלים נפוצה בקרב שמרנים לא רק בשל האיום הגלום בו על תפישת עולמם הכלכלית. פילוסופים והיסטוריונים נטו במשך מאות שנים להבדיל באופן מודע בין ההיסטוריה האנושית לבין ההיסטוריה של הטבע, ולעתים אף הכחישו שלטבע יכולה להיות היסטוריה בכלל. לרעיון הזה אחראים הפילוסופים תומאס הובס וג'אמבטיסטה ויקו האיטלקי, שטענו כי בני האדם יכולים לצבור ידע אמיתי רק לגבי המוסדות הפוליטיים והאזרחיים שהם עצמם הקימו, בעוד הטבע נותר נחלתו של אלוהים בלבד. הרעיון הזה נהפך לחלק מהתפישה הרווחת של ההיסטוריונים במאה ה־19 ובמאה ה־20.
במאה ה־20 הופיעו טיעונים חומרניים וחברתיים יותר, שנועדו גם הם להצדיק את ההבחנה בין ההיסטוריה האנושית לזו הטבעית. המנהיג הסובייטי יוזף סטלין אמר: "סביבה גיאוגרפית היא אחד התנאים הרציפים וההכרחיים להתפתחות חברה, והיא יכולה להאיץ או להאט את התקדמותה. אך השפעתה אינה מכרעת, שכן קצב ההתפתחות של החברה מהיר בהרבה מהשינויים בסביבה הגיאוגרפית". על פי התפישה הזאת, הסביבה של האדם משתנה בקצב כה אטי עד כי מערכת היחסים בין האדם לסביבה שלו היא נצחית ואינה ניתנת לתיעוד היסטורי.
אורסקס מתייחסת בספרה לנקודה זו, וטוענת כי במשך שנים מדענים חשבו שתהליכים טבעיים הם כה גדולים עד כי אין דבר שאנחנו יכולים לעשות כדי לשנותם, וכי הפעילות האנושית היא חסרת משמעות לעומת העוצמה של הטבע ושל התהליכים הגיאולוגיים. השינוי התפישתי והאמונה שהאדם אכן מסוגל להשפיע על הטבע במעשיו, וכי הוא עצמו סוכן גיאולוגי שמשנה את הטבע, מאיימים על מי שמאמין בשוק חופשי.
אלוהים מאוים
אלוהים – והדת – הם שחקנים נוספים שגויסו על ידי מכחישי משבר האקלים. דוגמה לכך אפשר לראות בנאום שנשא ב־2017 ראש ממשלת אוסטרליה לשעבר, טוני אבוט, בכנס של הקרן למדיניות התחממות גלובלית בבריטניה שכותרתו היתה "מעזים להטיל ספק". אפשר למצוא אנשים שיאמינו בכל דבר שעולה על הדמיון, טען אבוט, כולל שינוי האקלים, אך רק חברות שסובלות מאמנזיה קשה – ששכחו מה נאמר בכתבי הקודש לגבי האדם שנוצר בצלמו ובדמותו של אלוהים, ואת הסמכות שניתנה לו לרדות בארץ ובכל היצורים החיים – יכולות להפוך את שינוי האקלים לדת.
"אנשים פרימיטיבים הרגו בעבר עזים כדי לפייס את האלים הזועמים", אמר אבוט. "כיום אנחנו מתוחכמים יותר, אך עדיין מקריבים את התעשיות שלנו ואת תנאי המחיה שלנו לאלי האקלים, בדיוק כמו לפני אלפי שנים". ובכלל, הוסיף, שינוי האקלים הוא לטובה: "במרבית המדינות יותר אנשים מתים בגלי קור מאשר בגלי חום, כך שעלייה בטמפרטורות הגלובליות היא מבורכת. נראה כי דווקא המדיניות לגבי שינוי האקלים היא שגורמת לנזק; שינוי האקלים בפני עצמו הוא בוודאי חיובי – או לפחות חיובי יותר מאשר שלילי", אמר אבוט.
בארצות הברית, המועמד הרפובליקאי לנשיאות ריק סנטורום עצר בפברואר 2012 באוהיו במסגרת הקמפיין שלו, ובנאומו האשים את הנשיא אז, ברק אובמה, באמונה ב"תיאולוגיה מזויפת". תיאולוגיה שמבוססת על התנ"ך, הוסיף סנטורום, צריכה להתמקד "באמונה שהאדם הוא האחראי על האדמה, ושעליו לשלוט בה ולעשות זאת בצורה ראויה". ואולם, אמר, "הסביבתנים הקיצוניים מאמינים כי האדם נמצא כאן כדי לשרת את האדמה, בניגוד לשימוש במשאבים שלה. אני חושב שזה אידיאל מזויף".
מבחינתם של נוצרים אוונגליסטים כסנטורום, ההתנגדות לייצור ביטומן, למשל, משמעותה יציאה נגד חוק אלוהי, וההשלכות של תפישה זו עלולות להיות קשות. במאמר שפרסמו ב־2015 צמד סוציולוגים מאוניברסיטת קליפורניה, ברנרד דליי זלהה ואנדרו סאס, הם טוענים כי ההתנגדות לסביבתנות בקרב נוצרים שמרנים נובעת מפחד מכך שתחושת האחריות על העולם שיצר האל, על פי האמונה, מתפוגגת ומשתנה למעין עבודת טבע ניאו־פגאנית. על פי ממצאיהם של זלהה וסאס, נוצרים אמריקאים מוטרדים מסוגיות סביבתיות פחות מאשר אמריקאים שאינם נוצרים, וככל שרמת המחויבות הדתית גבוהה יותר, כך נמוכה יותר רמת הדאגה לסביבה. המחקר הראה גם כי נוצרים אמריקאים נהפכו עם הזמן למפולגים יותר בסוגיות כמו משבר האקלים, כשהשמרנים ביותר ביניהם – בפטיסטים דרומיים שהם הפלג הפרוטסטנטי הגדול ביותר בארצות הברית, ופרוטסטנטים אוונגליסטים אחרים – הם המתנגדים הנוקשים ביותר לסביבתנים, ומשקיעים מאמצים רבים בדיכוי יוזמות ירוקות באזוריהם. הסיבה לכך, כותבים זלהה וסאס, היא חשש מערעור על תפקידו של אלוהים, אך גם אמונה באפוקליפסה, שהופכת את החשש מפני התחממות גלובלית ובעיות סביבתיות אחרות לחסר טעם.
בשנות ה־90, הניסיון להתרחק ממה שהם תפשו כדת פגאנית שדוגלת בעבודת הטבע, הוביל לכך שאותם נוצרים החלו להצהיר כי אין ראיות חד־משמעיות להתחממות גלובלית, וכי אלפי מדענים מסכימים שלא קיימת ראיות לכך שמעשי אדם גורמים להתחממות גלובלית. הם התנגדו לאמנת קיוטו של האו"ם, שהטילה על המדינות המפותחות את המחויבות להפחתת פליטות גזי חממה, בטענה כי אם תיושם, יהיו לה השפעות הרסניות על הכלכלה, כולל איבוד משרות ועוני גובר. החלטה שהתקבלה בכנס הבפסטיסטי הדרומי ב־2006 התנגדה למגבלות על הגישה למשאבי טבע ולהגבלה לא נחוצה של הפיתוח הכלכלי. בתוך פחות מארבעה עשורים, הבפטיסטים הדרומיים החלו להשוות את הסביבתנות לניאו־פגאניזם וקראו לשמירה על הכלכלה החופשית. כיום, לטענת מחברי המחקר, עמדתם זהה לזו של שמרנים חילוניים בנוגע להכחשת האקלים.
למרות כל הראיות האמפיריות, קבוצה גדולה של אנשים ממשיכה להאמין כי העלייה בטמפרטורות אינה תוצאה של תיעוש כי אם מחזוריות טבעית – בשל שלל סיבות וטיעונים. אלא שבמשך הזמן, הרלוונטיות של הכחשת משבר האקלים תפחת והצורך למצוא פתרונות יתחזק. אחרת, כדברי המומחה לפוליטיקה, פרופ' אמריטוס רוברט מאן מאוניברסיטת לה טרוב באוסטרליה, "הדורות הבאים יביטו לאחור על התקופה שלנו בפליאה ובזעם – על האנשים שיכלו אולי למנוע מכדור הארץ להפוך לאזור מחיה לא ידידותי לאנושות ולמינים אחרים, אך נכשלו לפעול בנדון. ההרס המודע שלנו של כוכב ידידותי לבני אדם ולמינים אחרים היא ההתפתחות המשמעותית ביותר בהיסטוריה".


ספרטה

ספרטה.
כאשר פיליפ מלך מקדוניה ציפה למשלחת אך ראה רק שליח ספרטני אחד הוא שאל "מה רק אחד?" התשובה היתה "שליח אחד למלך אחד".
פיליפ אמר "אם אבוא לעירכם אני אשמיד אתכם".
התשובה היתה "אם".
פיליפ שאל "אתם רוצים שאני אבוא בתור אורח או בתור אויב?".
התשובה היתה "לא זה ולא זה".
כאשר מישהו שאל את המחוקק של ספרטה למה שלא תכוננו דמוקרטיה הוא ענה למה שלא תכונן אתה דמוקרטיה בבית שלך.
כאשר הראו לספרטני עיר מבוצרת עם חומה הוא ענה "מגורים יפים עבור נשים".
הספרטנים לעולם לא שאלו מה מספר האויבים הם שאלו איפה הם.
כאשר שאלו את הספרטנים כמה ספרטנים יש התשובה היתה מספיק כדי להרחיק אנשים רעים.
כאשר אתונאי אמר על הספרטנים שהם לא מלומדים הם ענו "נכון לא מלומדים ברשעות כמוכם".
כאשר שאלו את מלכת ספרטה למה הנשים רשאיות לדבר חופשי היא ענתה כי רק נשים ספרטניות מולידות גברים אמיתיים.
כאשר אתונאי הראה לספרטני ציורים של חייל אתונאי מביס חייל ספרטני ושאל אותו מה דעתו הוא ענה "רק בתמונות".
כאשר אמרו לספרטנים שחיצי הפרסים רבים כל כך שהם יסתירו את אור השמש אז חייל ספרטני ענה "מצויין אז נלחם בצל".
כשמישהו התעקש לדעת מיהו הספרטני הטוב ביותר הם ענו לו "זה שהכי פחות דומה לך".
מישהו רצה לנסות לאכול אוכל ספרטני אחרי שהוא טעם הוא אמר כבר עדיף למות אלף פעם מלחיות כמוכם.
כששאלו את המחוקק של ספרטה איך ספרטה תרחיק פולשים הוא ענה בכך שספרטה תישאר ענייה ושאף ספרטני לא יבקש להיות עשיר מחברו.
נשות ספרטה אומנו להילחם אך מעולם לא נישלחו למלחמה, כי כשגברים נהרגים אין לכך השפעה על מספר הצאצאים אך כשנשים נהרגות יש פחות צאצאים. הנשים אומנו כדי שיוכלו לדכא מרידות עבדים מתי שהגברים יוצאים למלחמה.
כשהפרסים צפו על 300 הספרטנים מתעמלים בעירום ואחר כך שמים על גופם ושיערם שמן זית הם היו בטוחים שהשבט הזה משוגע הם לא ידעו שכך הספרטנים הכינו את עצמם למוות.


יום ראשון, 6 באוקטובר 2019

גאווה ריקה

אני רוצה לדבר איתכם על גאווה ריקה כי זה מה שיש לישראלים.
ישראלים מתגאים בדירות היקרות שלהם, אבל מה זה שווה שיש לך דירה בזמן שהילדים שלך חיים בחו"ל כי המדינה דאגה שלצעירים לא יהיה דיור, בבנגקוק עיר של 15 מיליון תושבים ויש דיור לכל כיס, אין מצוקת דיור.
ישראלים נוסעים לחו"ל, הם נוסעים לחו"ל כי הם מרגישים חנוקים בארץ ויותר זול להם בחו"ל, אם היה להם נהדר בארץ הם לא היו מרגישים את הצורך להתאוורר.
ישראלים עושים פוזה במסעדות יוקרה, בואו לבנגקוק ותראו מה זה מסעדות יוקרה.
ישראלים מתגאים בקניונים שלהם, סעו לבנגקוק ותראו מה זה קניונים.
ישראלים משוויצים בטלפון החכם שלהם, סעו ללאוס ותראו איך שאפילו לעניים יש.
ישראלים משוויצים במכוניות, סעו לתאילנד או ללאוס ותראו מה זה מכוניות יוקרה.
ישראלים משוויצים במטוסי קרב, אני מבטיח לכם שתוכלו גם לראות מטוסי קרב מעל שמי בנגקוק, מה גם שכל המטוסים שלנו קנויים מאמריקה, לא אנחנו יצרנו אותם.
ישראלים מתגאים בצוללות, שוב לא אנחנו יצרנו, קנוי מגרמניה.
ישראלים מתגאים בנשק גרעיני, גם להודו יש נשק גרעיני, הודו שעשרות מיליונים מתושביה עדיין חיים בביוב.
על כל אלה אין לכם מה להתגאות.
יהיה לכם מה להתגאות אם לצעירים יהיה דיור בלי השתעבדות לבנקים ולבעלי הדירות.
יהיה לכם מה להתגאות אם כל אזרח יקבל שירות רפואי טוב ללא ביטוחים או תורים.
יהיה לכם במה להתגאות אם יתאפשר כלכלית לכל אזרח ללמוד לימודים גבוהים.
יהיה לכם במה להתגאות אם תנאי העבודה ישתפרו ואנשים יעבדו פחות שעות.


על אהבה עמוקה, על שמחה ועל הנאות.

אני רוצה לדבר איתכם על אהבה עמוקה, על שמחה ועל הנאות.
אהבה עמוקה זה האושר הגדול ביותר, כי מי שחווה אהבה עמוקה יודע על מה אני מדבר, דומה הדבר לאימא שמחכה ליד שער בית הספר לבנה, נכון שהיא רואה בעיניה את מאות הילדים שיוצאים מבית הספר אבל היא לא ממש רואה אותם, העיניים שלה מתרוצצות פה ושם לראות את הבן שלה, היא עיוורת מבחינה רוחנית כלפי הילדים וכשהיא רואה את הבן שלה היא כולה אושר, זאת אהבה עמוקה ואין דבר שישווה לה.
והשמחה היא משנית לאהבה, דומה היא למישהי שכל פעם שאתה פוגש אותה אתה חש שמחה, שמחה היא מעין אושר מופחת אבל עדיין יש בה הרבה מן החיוביות.
וההנאות באות אחר כך, ההנאות הן תחליפים אך גם בהן יש מן החיוב, גם בהנאות יש ערכיות יותר ויש ערכיות פחות, חוויות מטיולים, רוחניים או ארציים, הן הנאות ערכיות, גם קריאת ספר או התרשמות מהטבע נחשבות להנאות ערכיות, יתר ההנאות כמו סקס ואוכל הן פחות ייחודיות לאדם והאחרות כמו אהבת הכסף, השופינג וההימורים הן מזוייפות.


הפסיכדליה

הפסיכדליה תמיד היתה קיימת, היא הייתה קיימת כבר אלפי שנים, היא הייתה קיימת עוד כשאימותינו ואבותינו חיו ביערות, עוד לפני שהעיר הראשונה הוקמה, עוד לפני המצאת הכתב, עוד לפני שהמלכים הראשונים שלטו בעזרת פקידיהם, עוד לפני הדת הממוסדת.
ביערות אין נשמות, גלגולים, חיים שאחרי המוות, אין פיות ולא אלים ובטח שלא אלוהים.
אפילו המוות הוא מושג מודרני כי בטבע יש רק חי ולא חי.
וכל אורגניזם חי כי יש בו כוח-חיים, וכאשר הוא מושבת ביולוגית גם כוח החיים שבו שובק.
והרוחניות תמיד היתה אצל הנשים כי הן אלו שהתעסקו כל הזמן עם פטריות, עשבים ופרחים, והן אלו שגילו ראשונות את עולם הרוח, עולם שבו התפיסה על העולם מתעצמת מתחדדת ונגלית בשיא תפארתה, עולם שבו הלב והעיניים חדורים בהתפעמות כמו תינוק שחווה את העולם.
ואותו עולם לא מובן עם כל היופי הטמון בו יכול גם לפגוע ללא הדרכה, ולכן היו כוהנות טבע ששמרו והדריכו את אלו המחפשים תשובות.
והגברים אוי הגברים, הם תמיד היו עסוקים מדי בלשכב עם הצעירות, בלצוד חזירוני יער או במלחמות.





ביל גייטס

ביל גייטס, האיש שאחראי לגרימת נכות קשה בעשרות אלפי ילדים הודים בחיסוני הפוליו, האיש שדוחף זרעים מהונדסים גנטית לכל מקום בעולם ובכך מזהם את מקורות המזון, רוצה לרסס לנו את האטמוספירה על מנת לקרר אותו.
תאגידי הענק שמזהמים את כדור הארץ במקום להפסיק את הזיהום שגורם להתחממות רוצים פתרונות טכנולוגיים שהשלכותיהם יהיו הרסניות עוד יותר.
דומה הדבר לאדם שרוצה להמשיך לאכול שומנים כולסטרול ואוכל זבל ובאותו הזמן לוקח תרופות נגד.
דומה הדבר להזין פרות בתירס במקום בעשב, לגדל אותם בתת תנאים ואז לתת להם חיסונים ותרופות נגד.
כל זה רק מזיק לטווח הארוך.
הנדסת אקלים היא פתרון שמציעים בעלי התאגידים המזהמים שרוצים להמשיך לגרוף רווחים ולהמשיך באותו מסלול של הרסנות.


אז למה הליברטנים, הקפיטליסטים, כל כך מתנגדים לתנועה הירוקה?

אז למה הליברטנים, הקפיטליסטים, כל כך מתנגדים לתנועה הירוקה?
למה הם מפיצים קונספירציות?
זה בגלל שזה פוגע להם בזכות הקניין.
האם מיליארדר יכול לקנות שטח יער בגודל של ישראל ואז פשוט להרוס אותו להפקת רווחים?
האם מיליארדר יכול לקנות משאבי טבע ואז לזהם חופשי את הסביבה ללא התערבות ממשלתית?
התשובה של הקפיטליסט היא כן, יער קנוי ניתן להרוס, בדיוק אותו סוג של מחשבה שהיתה קיימת פעם שגם אנשים אפשר לקנות, עד שממשלות עשו סוף לעבדות, האנושות עכשיו צריכה לעשות סוף להרס היערות.
הקפיטליסט לא מעוניין בהתערבות ממשלתית בעסקיו, הוא לא מעוניין בתקנות על מפעליו המזהמים.
התאגידים מפחדים לאבד את הנכסים ברשותם בדיוק כמו שבעלי העבדים פחדו לאבד את העבדים ברשותם וזאת הסיבה שהם משתוללים.


אבק ביולוגי

האם אתם לא מבינים שאתם רק אבק ביולוגי, מין אחד מתוך מיליוני מינים, מין אחד שהופיע רק לאחרונה, לפניכם היו עוד מיליארדי מינים שכבר נכחדו כי לא הסתגלו לשינויים.
אתם הייתם אחראים להכחדתם של אלפי מינים עוד כשרק נדדתם מחוץ לאפריקה.
אתם חושבים שמספרכם שנספר במיליארדים יציל אתכם?
אתם חושבים שהמניפולציות הגנטיות שאתם עושים יאפשרו לכם לחמוק מאובדנכם?
אתם חושבים שמדע וטכנולוגיה יאפשרו לכם שליטה על גורלכם?
אתם תשאו בתוצאות מעשיכם.




האמת

האמת תמיד נאמרת בשקט, היא כמו לחישה בשממה, היא מובנת רק למעטים שפתוחים לקבלה.
האמת היא הטבע, היא מחול החיים, היא החומר האורגני על הפלנטה, היא מיי האוקיינוסים, היא החמצן שמאפשר לאורגניזמים להתפתח, היא אור השמש שהצמחים הירוקים נעזרים בה לחיות.
האמת היא כל היצורים שחיים על כדור הארץ הירוק-כחול בשרשרת אינסופית של חיים וכיליון, בתוך חלל קר וחסר חיים.
האמת לא זקוקה לתוספות, ולא לקהל, האמת אדישה לחלוטין לאמונתם של בני אדם, האמת מוצפנת עבור האנשים שלא ראויים לה, אלו שיבינו רק חלקיקים מתוכה יבדו מליבם פרשנות על פי הבנתם.
האמת היא החיים והאהבה, היא הכוח שמאפשר לנו להמשיך הלאה, האמת היא להבין את המשמעות בעולם שנראה חסר משמעות.
האמת נמצאת בלב ובחוקי הטבע בלבד.





השוטה

השוטה שחשב שהוא יציר אלוהי, המאסטר של כוכב הלכת, שהאל ברא אותו ושומר עליו, שהוא בכוח תבונתו ותושייתו עם מדע וטכנולוגיה יאכלס 100 מיליארדים מבני מינו תוך שיעבוד מוחלט של משאבי הפלנטה, ואינספור היצורים והצמחים נועדו לשרת את צרכיו בלבד.

יום שבת, 5 באוקטובר 2019

פתרון טכנולוגי

כל מה שנעשה עד כה מבלי לדבר עליו כי היה רק בשלבי הניסוי יהפך לפתרון הטכנולוגי שדוחפים אותו האליטות התאגידיות ואנשים כמו ביל גייטס, הפתרון לבעיה שהם עצמם יצרו על ידי זיהום וכריתת יערות, פתרון טכנולוגי לבעיית ההתחממות וזאת על ידי קירור מלאכותי של האטמוספירה בחלקיקים שגורמים יותר נזק מתועלת.
התעשיינים והאליטות התאגידיות שביל גייטס הוא אחד מחבריהם גם תומכים בהנדסה גנטית, בזיהום גנטי של מקורות המזון כפתרון טכנולוגי לאוכלוסיה שגדלה בקצב מהיר.
כעת הם רוצים לזהם את האורז ולהחדיר לתוכו גנים זרים כדי שיספק ויטמין A במקום פשוט לשתול בטטות שיש בהן ויטמין A באופן טבעי. הכל כדי להשתלט על שוק הזרעים, לעשות רווחים, ולהיות אדישים לבריאות הצרכנים.
גם את החיטה הם מתכוונים להנדס, זה הפתרון שלהם לאוכלוסיה גדלה.
התאגידים ובראשם ביל גייטס גם תומכים בכורים גרעיניים כפתרון טכנולוגי, פתרון טכנולוגי שאנשי איכות הסביבה, הירוקים, מתנגדים לה.
אנשי איכות הסביבה כמו גרינפיס שגרטה היא אחת הקולות מתוכם מתנגדים לריסוסים שיפגעו באקולוגיה, מתנגדים להנדסה גנטית, ומתנגדים לכורים גרעיניים.
ובגלל שהם מתנגדים הם מואשמים כלא מדעיים, בזמן שהמדע לגמרי תומך בהם, כדור הארץ אכן נהרס על ידי התאגידים.





זכויות קניין

עוד אחד מהשקרים הגסים שלהם הוא שהירוקים, אנשי איכות הסביבה, לא מעוניינים שאנשים יהיו בטבע.
לא מדובר בילידים שחיים ביערות או אנשים שרוצים לחיות כחלק מהטבע, מדובר על להרחיק אנשים שהורסים את הטבע, הקפיטליסטים מדברים על זכויות קניין של תאגידים ואנשים עשירים, הזכות שלהם לקנות חלקת יער לכרות את העצים או לחפור משאבים שפוגעים בסביבה.





הגבלת ילודה

הנושא שהכי קשה לעיכול עבור רוב האנשים במערב הוא נושא הגבלת הילודה.
בתור אוכלוסייה שרובה התחנכה על ערכים נוצריים, או איסלמיים ששואבות את תורתם ממקורות יהודיים בבחינת פרו ורבו, בתור אוכלוסייה שדוגלת בזכויות הולדה ללא התערבות ממשלתית.
בתור אוכלוסייה שעדיין מדברת במונחים דתיים כמו נשמה ומתנגדת להפלות.
כיום אנו במשבר, אלו העובדות, ושום הכחשות לא יועילו, אוכלוסייה גדולה שנספרת במיליארדים וממשיכה לצמוח בקצב מהיר, אוכלוסייה מתועשת, מזהמת, שכורתת יערות, גורמת להכחדת מינים, ופוגעת באקולוגיה.
וכדי להמשיך במסלול שבה האנושות צועדת, הקפיטליסטים, התאגידים, מציעים פתרונות, הפתרונות שלהם הם פתרונות טכנולוגיים גרועים, כמו ריסוס האטמוספירה, הינדוס גנטי, וכורים גרעיניים.
כולם פוגעים באדם ובטבע.
הם מתנגדים לפתרונות שאוכלוסיות ילידיות במקרים רבים בהיסטוריה השתמשו בה, "קומוניסטיים", שמתנגדים לטכנולוגיה מזיקה, ומציעים הגבלת ילודה כאלטרנטיבה.
הם צועקים דילול בכל פעם שנושא הגבלת ילודה עולה על הפרק, אך למעשה הם אלו שיוצרים דילול עם כל ההרס, הזיהום, והפתרונות "המדעיים" הלא מוצלחים שלהם.
אני מקווה מאוד עבור האנושות שלא ילכו עיוורים אחרי אלו שמתיימרים לפתור את הבעיות בעזרת קסמים טכנולוגיים.
אם לא יהיה שינוי מגמה והאקולוגיה תיפגע באופן קריטי האנושות עצמה תיכחד, ואלו הם לא נבואות הפחדה, זאת המציאות שכל מדעני הסביבה מדברים עליה.


האג'נדה הקפיטכנולוגית

האג'נדה הקפיטכנולוגית.
קפיטכנולוגיה, קפיטכנולוגים.
קפיטליזם טכנולוגי, זו האג'נדה שהאליטות התאגידיות דוחפות בכל הכוח להמונים, זו האג'נדה שחסידי הכלכלה מתורתם של מילטון פרידמן ואיין ראנד תומכים בה.
הבה נבחן את עיקריה.
האדם הוא יציר האל, אלוהי, עליון, נזר הבריאה.
לאדם יש היתר להכחיד מינים אחרים או לשעבדם או לשנותם לצרכיו.
דילול מינים, הקפיטכנולוגים גורמים לדילול ביולוגי של הביוספירה מפני שהתמיכה שלהם בהיתרבות אנושית לא מבוקרת גורמת להרס מערכות אקולוגיות.
צמיחה כלכלית גם במחיר זיהום והרס סביבתי, דבר שאומנם מפתח את הכלכלה לטווח הקצר אך ההפסד הכלכלי גדול יותר לטווח הארוך.
פיתוח התעשייה במחיר של כריתת יערות ונזק אקולוגי.
אמונה כוזבת בקסמים טכנולוגיים ופיתוחים מדעיים שיתקנו את הנזקים.
שכנוע עצמי מנותק מהמציאות ביכולת היצירה והתושייה האנושית לעמוד מול אתגרים חדשים ולהתגבר על מכשולים.
האליטה היא תאגידית, תעשייתית, קפיטליסטית, טכנולוגית.
הפתרונות של האג'נדה הקפיטכנולוגית הם ריסוס האטמוספירה בחלקיקים מזיקים על מנת לקרר את הטמפרטורה, הינדוס גנטי של צמחים ובעלי חיים כלומר זיהום גנטי, פיתוח תעשיות גם אם הם מזהמות, הקמת כורים גרעיניים שהם סכנה רדיואקטיבית.