על פשעיהם של משטרים קלפטוקרטים רב התיעוד, גם יצירתם של גופים שמפעילים טרור כלכלי נגד העם דוגמת מס הכנסה יש ראיות למכביר. אך האם ניתן להסביר את עוניו של עם רק בגלל המדינה? לא צריך להסביר לאנשים שהממשלה מרוששת אותם על ידי מיסים כבדים. לא צריך גם להסביר שהממשלה מכרה את כל נכסי העם לאנשים פרטיים. פחות ידועה העובדה שעניין המשכנתאות הוא סוג של תרמית. הממשלה חברה לבנקים על מנת ליצור וסאלים מודרנים. זו מתפקידה של הממשלה לדאוג למגורים, העם לא צריך להשתעבד לקירות. אז נשאלת השאלה איך יש מצב שבו אנשים עובדים שעות רבות ונשארים עניים? התשובה היא - שכירויות. לפנים רוב האוכלוסייה לא שכרה דירות או עסקים. לרוב האנשים היו בתים משלהם שעליהם הם לא שילמו שכירויות או משכנתאות. כמו כן בעלי עסקים לא היו צריכים לשכור חנויות. בעל העסק היה ברוב המקרים גם בעל החנות. גם משך הזמן שלקח לאדם לרכוש דירה או חנות היה קצר יותר, עניין של שנים ספורות. בדרך זו העניים מנוצלים מכל הכיוונים. הראשון על ידי הממשלה. השני על ידי הבנקים. השלישי ע"י בעלי הדירות. הרביעי ע"י בעלי החנויות. והחמישי ע"י עסקים גדולים. למשל אדם שרוצה לפתוח דוכן שווארמה לא רק שהוא קורע את עצמו בעבודה הוא גם צריך לשלם חלק ניכר מהכנסותיו לבעל החנות. וממה שנשאר לו גם צריך לשלם שכירות לבעלי הדירות. דוגמה נוספת הוא העסקים הגדולים קחו למשל את רמי לוי. האיש לא מגדל את המזון הוא גם לא הנהג שמעביר את המזון מאזורי הגידולים לעיר. הוא גם לא עובד בסופר. מה הוא בעצם עושה? הוא מנהל עבודה, או יותר נכון לומר זה אמור להיות תפקידו בחברה מתוקנת. אבל במצב שנוצר יש לנו איש בעל עסק שמשגשג על חשבון החקלאים והעובדים שלו. הוא מרוויח מיליונים בזמן שעובדיו מנוצלים. רמי לוי הוא רק דוגמה, ככה קורה בכל עסק גדול. אז על מנת להקטין את אי השוויון יש לעודד עסקים קטנים ולחוקק שכר מינימום גבוה עבור עובדים בעסקים מצליחים. כל עוד כלכלת השכירויות נמשכת העם ימשיך להיות עני.