קוראים לי ד' במשך שנים גידלתי את 2 הבנות שלי באהבה. תמיד דאגתי להן, תמיד אחרי העבודה רצתי כדי להיות איתן.
הייתי חוסכת מעצמי רק כדי שלא יחסר להן דבר.
אם זה אופניים, חוגים, טיולים וגם עזרה בשיעורי בית.
הבת הגדולה שלי בת 13 והבת הקטנה שלי בת 8.
לבת הגדולה במשך כמה שנים היו בעיות הליכה וזה אני שרצתי איתה כל הזמן לרופאים.
במשך שנים אני הייתי כמעט המפרנסת היחידה.
בעלי רוב הזמן לא עבד, רק מדי פעם היה עובד במשהו זמני. וגם ככה מהכסף שהוא עשה לא היה תורם כמעט לילדות.
במשך שנים הוא היה מתלונן על המצב הכלכלי עד שבסוף הוא החליט על גירושים.
הוא פנה לעורך דין, לקח את 2 הילדות שלי לירושלים. (כל הזמן חיינו בתל אביב). והכניס לי תביעה משפטית של מזונות אסטרונומיים שאין מצב שאני יכולה לשלם.
את הילדות שלי לא ראיתי מאז. כל פעם שהייתי מתקשרת היו אומרים לי שהן משחקות בחוץ.
בעלי הרעיל להן את המוח ואמר להן שאני אמא רעה.
בגלל המזונות עיקלו לי מספר פעמים את חשבון הבנק והייתי פעמיים במעצר עד שההורים שלי באו ושילמו את הכסף.
זאת המציאות של מדינת ישראל.
כל הסיפור אמת אבל בהיפוך המינים. הנה לכם צדק...