היה זה המפגש בין ניקסון לחרושצ'וב ב-1959.
בתקופה שבה לארה"ב היתה כלכלה קיינסיאנית. כלכלת החזירים של מילטון פרידמן החלה בארה"ב רק ב-1973 ובתקופה שיותר נשים נכנסו לשוק העבודה.
בשנות ה-50 האמריקנים התגאו שנשותיהם נהנות מהנוחות של הבית שהגבר האמריקני יכול לספק להן ללא יגעת העבודה שהיו נתונות הנשים הסובייטיות תחת הקומוניזם.
בעקבות שינוי המערכת הכלכלית והפרופגנדה של הפמיניזם הקיצוני נוצר מצב שהיום רוב הנשים עובדות.
כיום אם אשה נמצאת בבית היא נחשבת ללוזרית, לא מוצלחת, בניגוד ליתר חברותיה העובדות "שעושות משהו עם החיים שלהן".
כשהיא לבד בבית כשכולן עובדות היא חשה בודדה ומנודה ומאבדת את ערכה ורואה עצמה כאדם לא יוצר ותלותי.
אבל בחברה שרוב הנשים נמצאות בבית המצב שונה לגמרי.
רוב הנשים בעיקר הלא משכילות חשות בנוחות מושלמת עם תפקיד הבית ואין להן שום רצון או דחף לעשות משהו מעבר לתפקידי הבית.
כשכולן לא עובדות אז מה עושות הנשים כשבעליהן עובדים?
הן נפגשות ביחד עם השכנות והחברות, אוכלות ביחד, מפטפטות ביחד ומרכלות ומשחקות משחקי רמי וקלפים על כסף.
אם תבוא איזו קבוצת פמיניסטיות עם רעיונות של עבודה הפמיניסטיות ייחשבו כנשים בעלות הפרעה נפשית.
רוב הנשים יחושו סיפוק מוחלט מחיי משפחה. נשים משכילות גם ירצו לעשות משהו נוסף מעבר כדי לא לחוש מבוזבזות, כי אחרת כשרונן ילך לאיבוד לכן משרה חלקית עבורן הוא הפתרון האופטימלי.