גמדים, בכל מקום אתה תמצא גמדים, אנשים קטנים, כל השרים הם גמדים שמאיישים משרד שגדול עליהם בכמה מספרים.
רוב חברי הכנסת לא ראויים לתפקידם.
והבעיה היא לא רק הגמדים שנמצאים במוסדות המדינה, גם בסקטור הפרטי אתה תראה גמדים בכל מקום.
גם בעלי העסקים והמנהלים הם גמדים שמאות או אלפי פועלים כפופים להם.
מכל בחינה אנושית האנשים שמנהלים את החברה שלנו במוסדות המדינה או בסקטור הפרטי הם גמדים.
וזה לא שאין אנשים טובים ומוכשרים, יש מספיק, אך הם בדרך כלל בתפקיד שולי, וזאת בדיוק הסיבה למה החברה שלנו נראית כפי שהיא נראית.

 

הקפיטליזם הנצלני התמוטט בשנת 1929.
ארה"ב הבינה שצריך לתת לממשל להתערב על מנת להציל את המצב.
הבעיה שממשל רוזוולט לא עשה מספיק על מנת להוציא את העם האמריקני מהבוץ הכלכלי.
בסופו של דבר היתה זאת מלחמת עולם שנייה שחילצה את אמריקה מהמשבר הכלכלי.
כאשר היתה המלחמה הקרה, מנהיגי וושינגטון היו מודאגים מהתפשטות הקומוניזם בעולם וקומוניסטים מבית, והם עשו ככל שהם יכלו על מנת לשפר את המצב הכלכלי של העם האמריקני ושל מדינות ברחבי העולם כדי שהן לא ייפלו לתוך האידיאולוגיה הקומוניסטית.
אך מהרגע שהאליטה הכלכלית חשה חזקה מספיק, ולא חוששת עוד מהקומוניזם אז הם חזרו לסורם.
הם דאגו להחזיר את הכלכלה אחורה למצב של לפני 1929.
כיום אנחנו בתקופה של הביזה הגדולה.

 

המשטר האמריקני נתן לשחורים זכויות בחוסר רצון.
המאבק בין ארה"ב וברית המועצות אילץ את וושינגטון לשקול מחדש את מדיניות ההפרדה כלפי השחורים בארה"ב.
דיפלומטים אמריקנים מצאו עצמם מתקשים לשכנע את מדינות אפריקה שזכו לעצמאות מהאימפריה הבריטית, שארה"ב היא ידידתם כאשר ארה"ב מיישמת מדיניות הפרדה.
בכך המלחמה הקרה היתה זרז לתנועת זכויות השחורים בארה"ב.

 

הם רוצים לעזוב את הארץ לא בגלל הערבים הם רוצים לעזוב את הארץ בגלל החזירות הניצול והעושק.
אנשים רוצים שיהיה להם זמן חופשי למשפחה שלהם. אנשים לא רוצים להשתעבד לקירות ולא רוצים להיות מנוצלים במקום העבודה. אנשים רוצים לחיות את חייהם בלי ניפוח חובות, בלי הוצאה לפועל, בלי זבלות שמנסים לתקוע להם תביעות משפטיות, בלי צו עיכוב יציאה מהארץ, בלי לפחד ממס הכנסה, אנשים לא מעוניינים לחיות במקום שלא נותן להם שום דבר בתמורה לשירות הצבאי שלהם. ישראל זה מקום שאנשים מוכנים לעשות כל תרגיל מלוכלך עבור כסף. אין חברים, אין משפחה, הכל כסף.

 

בימי קדם היו אלו האדונים הפיאודלים שהייתה להם אוטונומיה מוגבלת לגבי שליטתם על האזרחים בתחומם.
האדונים הפיאודלים שילמו מיסים לקיסר.
אך היו מקרים שבהם האדונים הפיאודלים מעלו בתפקידם והתנהגו בעריצות אכזרית כלפי העם.
כאשר השמועות הגיעו לידי הקיסר הוא היה מבצע מסעות עונשין נגד האדונים הפיאודלים שפשעו ומדיח אותם ממקומם.
כאשר הקיסר היה עולה צפונה, הצמיתים בדרום היו אומרים - למה הוא מתעכב שם?
וכאשר הוא היה יורד דרומה הצמיתים בצפון היו אומרים - למה הוא מתעכב שם?
הצמיתים היו מאחלים לעשיית צדק על ידי הקיסר כמו שהם מחכים לגשמי ברכה לאחר בצורת.
ומי הם האדונים הפיאודלים היום אם לא בעלי ההון - בעלי חברות רשתות ומפעלים?
ומי אמור לייצג את הקיסר אם לא המדינה?

 

אי התערבות היא הדרך הנכונה והנבונה מכולן.
אי התערבות בחייהם של האזרחים על ידי המדינה צריכה להיות הגישה הכללית.
המדינה צריכה להיות לא מורגשת ע"י האזרחים.
תפקיד המדינה הוא לדאוג לדיור, לעבודה הוגנת, לרפואה ולחינוך ושום דבר לא בכפיה.
תפקיד המדינה הוא להגן על העם מפני בעלי ההון, בעלי ההון תמיד פועלים לניצול העם תוך אדישות מוחלטת לגורל האזרחים.

 

 

מה גורם לי לקנא בתאילנדים? מה עושה עלי רושם בתאילנד? מה גורם לי להתעצב שאנו בני המערב איבדנו?
מה שגורם לי לקנא בתאילנדים זה שהתאילנדים משמרים את התרבות שלהם.
התאילנדים הם לא "יצורים אינטלקטואלים" אבל יש להם כישורים אחרים.
הדגש בתאילנד הוא פחות על מצויינות לימודית ויותר על נימוסים ודרך ארץ כמו כן דגש חזק מאוד על אומנויות.
בכל בתי ספר בזכות ההתערבות של בית המלוכה בשימור תרבותה של תאילנד והרוח התאילנדית יש דגש חזק על לימוד האומנויות של תאילנד.
ריקוד מסורתי תאילנדי.
לבוש תאילנדי.
לימוד נגינה על כלי נגינה מסורתיים תאילנדים.
תיאטרון תאילנדי.
ספרות תאילנדית.
ציור תאילנדי.
אדריכלות תאילנדית.
שירה מסורתית תאילנדית.
דיקלום שירה עתיקה תאילנדית.
פיסול תאילנדי.
טיפוח גן וצמחיה.
עיטור מזון.
וגם כבוד לדת שלהם.
ועוד מנהגים מקומיים רבים שמלמדים אותם וגם הרבה מוסר והטפות כדי ליצור רוח תאילנדית.
ואז אני חושב על החברה המערבית שפשוט איבדה הכל.
כאשר היתה האולימפיאדה הסינית, הסינים הראו לעולם כולו על ההיסטוריה המפוארת של סין.
אבל תראו את העליבות של יתר האולימפיאדות.
המערב איבד כל מה שהיה לו.
אנחנו תרבות חלולה. תרבות ריקה מכל תוכן, כשבעשור האחרון נוספו לה המשולשים והפירמידות עם העין או בלי.
למערב יש תרבות מפוארת, תרבות אבודה, היא תרבות יוון.
תרבות שבני המערב צריכים להתגאות בה, אחרת תרבות אסיה או תרבות ערב תשתלט כי החברה שלנו חלולה.


 

בתי ספר והפרטה.
אני יכול לספר לכם על המציאות בתאילנד.
בבית ספר ממשלתי יש מנהל בית ספר, סגן מנהל ותת-סגן מנהל שהם 3 פרזיטים שרק יושבים כל היום במשרדים הממוזגים שלהם ומבלי לעשות דבר מקבלים משכורת מנופחת של פי 20 מהמורים.
ואם תצעקו שחיתות אתם צודקים אבל זה כלום לעומת פערי השכר בבתי הספר הפרטיים.
בבתי הספר הפרטיים בעל העסק כלומר בעל בית הספר דוחף לכיסו סכום שהוא פי 100 מהשכר של העובדים-מורים בעסק-בית ספר שלו.
כן לפעמים המורים מקבלים שכר טיפה יותר גבוה בבתי הספר הפרטיים מאשר בתי הספר הממשלתיים אבל יש הרעה גדולה בתנאי העבודה כך שהטיפת תוספת שכר לא משתלמת.
מה זה שווה להרוויח עוד כמה מאות שקלים אם סוחטים אותך כמו לימון בעבודה ואתה רק בעצבים כל היום? לא שווה את הכסף.
מה גם שבזמן שלבתי ספר ממשלתיים עולה להורים כמה מאות שקלים בשנה, שכר הלימוד בבתי הספר הפרטיים הוא הון תועפות, ומי יכול להרשות לעצמו ללמוד שם? רק ילדי העשירים.
אז למה בתי הספר הפרטיים נחשבים ליוקרתיים יותר? מפני שההורים בכח כספם מאפשרים לילדיהם ללמוד בכיתות קטנות עד 20 תלמיד, כמו כן יש מזגנים בכיתות ומיכשור-מחשבים-אינטרנט בכיתות וגם ספרי הלימוד איכותיים יותר.
בתי הספר הפרטיים כדי למשוך הורים משקיעים בבניינים מפוארים מדשאות בריכות מזרקות ופסלים, והכי חשוב זה תלבושת אחידה מצועצעת ואליטיסטית... הכל על מנת לעשות רושם..
ואני שואל אתכם אתם באמת רוצים להידמות לתאילנדים בתחום החינוך? האם אתם רוצים ליצור בישראל שיטה של קסטות כלכליות?
יש לי הרבה ביקורת על מערכת החינוך הישראלית אבל אין אפליה נוראה על בסיס כלכלי כמו בתאילנד.
מהבחינה הזאת אני מודה לכך שנולדתי בישראל שבה יש מדיניות שמתנגדת להפרטה בתחום החינוך או לפחות כך היה כשהייתי ילד.
מנהיגות חכמה תטפח את המוכשרים מבין בניה ובנותיה ולא של עשיריה.

 

כאשר חסרי הדיור ואלו שמרוויחים משכורת ממוצעת ומטה צועקים שמס זה שוד הם צודקים.
כאשר הקפיטליסטים צועקים שמס זה שוד הם לא צודקים.
ללא מיסים איך המדינה תעזור לעניים? לנכים? לחולים? לזקנים? לילדים יתומים? לאנשים במצוקה?
חסרי דיור ואלו שמרוויחים מעט אסור לקחת מהם מהפירורים שהם מרוויחים בעבודה קשה.
אבל כאשר קפיטליסט צועק שמס זה שוד אז אל תיפלו למלכודת שלו.
הוא מתכוון שאין להטיל מס על חזירי ההון, שאין להטיל מס על אלו שהתעשרו בזכות עמלם של מאות ואלפי אנשים.
הוא מתכוון שאל תיגעו לו בכל מה שהוא אגר ושמר תוך כדי ניצול ועושק עובדים או אזרחים שמשלמים שכירויות לנכסים שלו.
ואם המיליונרים לא ישלמו מיסים מאיפה יהיה כסף למדינה לעזור לעניים?

 

הנה חזיר. כמה כסף יש לחזיר? לחזיר יש כסף לקנות 14000 דירות בישראל.
והנה חזירונת. כמה כסף יש לחזירונת? לחזירונת יש כסף לקנות 20000 דירות בישראל.
ומה עם האחים עופר? הם ביחד יכולים לקנות בערך 50000 דירות בישראל.
עכשיו תגידו לי איזה כישרון בדיוק יש לאנשים האלה? מה עושה אותם כל כך מיוחדים שמגיע להם כל כך הרבה כסף? איזה תועלת לחברה יש מהאנשים האלה? גורנישט מיט גורנישט.
והם לא החזירים היחידים בישראל, הם רק דוגמה, יש עוד רבים כמוהם. יש להטיל מיסים גבוהים במיוחד על כל הכספים נכסים והירושות שלהם.

 

איך כל הסיפור של חוק חינוך חובה החל?
שתי סיבות - האחת מוסרית והשניה תועלתנית.
היה רצון למנוע עבודת ילדים. ההורים היו שולחים את הילדים שלהם לעבוד על מנת שיעזרו בכלכלת המשפחה, מפני שהמשכורות שההורים הרוויחו במפעלים לא הספיקו לגמור את החודש.
הסיבה השניה הייתה תועלתנית - בעלי המפעלים רצו עובדים מקבלי מרות וצייתניים במקומות העבודה והדרך הטובה ביותר ליצור מבוגרים כאלה היתה דרך יצירת אינדוקטרינציה מגיל הילדות.
איך שאני רואה את זה רוב האנשים לא הפיקו שום תועלת מהשהות שלהם בבית הספר.
האם אתם זוכרים משהוא מפיתרון משוואות? האם זה עוזר לכם במשהו בחיים? האם ללמוד אזרחות או תנ"ך עזר לכם במשהו?
האמת היא שלגבי רוב האוכלוסייה הקשקושים שמלומדים בבית הספר לא עוזרים להם בכלום כאשר הם גדולים.
המטרה העיקרית של מערכת חינוך היא ידיעת קרוא וכתוב וחשבון פשוט והמדינה צריכה להבטיח שכל אזרח יהיה בעל קישורים מינימליים אלה.
אך מתוך ניסיון שלי בתור מורה לא כל ילד בנוי ללימודים.
ילדות היא תקופה שילדים אוהבים לשחק הם אוהבים לפטפט הם אוהבים ספורט הם אוהבים שיש לידם אמא שדואגת להם ואבא שיש לו זמן בשבילם ובעיקר הם אוהבים להיות חופשיים, להיות ילדים ולחוות את העולם כמו שתמיד היה במשך עשרות אלפי שנים.
אפשר לארגן להם מתנ"סים אפשר לארגן להם פעילויות שמתאימות לגיל שלהם ואפשר קצת ללמד אותם.
אך לימודים רציניים עבור ילדים מתאימים רק ל-10 אחוזים מכלל התלמידים.

 

צריך להיות ברור לכולם גנים ובתי ספר הם בתי כלא לשעות היום.
את הגנים יש לבטל - האמהות צריכות לדאוג לילדים קטנים.
ואין צורך בלשרוף לילדים את גיל הילדות במערכת שלא מועילה בכלום.
בשביל תעודת בגרות אין צורך לענות מיליוני ילדים ולחייב אותם להיות בבית הספר.
יש צורך בשינוי יסודי של כל המערכת.
לימוד מעבר ל-4 שעות הוא לא אפקטיבי. מעבר ל-4 שעות זה בייביסיטר.
אנחנו עברנו מעבדות ילדים במאה ה-19 במפעלים לעבדות מנטלית שילדים עוברים יום-יום, עינוי שלא לצורך.

 

"אחת הסיבות לעומס הרב על מערכת המשפט בישראל נעוצה בריבוי ימי ההיעדרות שלהם זכאים השופטים. אלה כוללים את פגרת הקיץ בת 45 יום, שבוע פגרה בסוכות ושבוע נוסף בפסח, וכן 30 ימי שבתון שמוענקים לשופט מדי שנה, וניתנים לצבירה כך שאחת לכמה שנים השופט יוצא לכמה חודשי שבתון מרוכזים. נוסף על כך השופטים זכאים לעשרה ימי השתלמות מקצועית בשנה (מתוכם שבעה ימים בתשלום), 21 ימי חופשה שנתית רגילה ו־14 ימי חופשה ארעית, של ימים בודדים".

"המליאה מתכנסת בימים שני ושלישי אחר הצהריים, וביום רביעי מ-11:00. בימי ראשון וחמישי, המליאה אינה נוהגת להתכנס אלא במקרים מיוחדים, למשל לשם אישור תקציב המדינה וחוק ההסדרים. מספר הימים בשנה שבהם מתכנסת המליאה אינו מגיע אף למחצית ממספר ימי העבודה במשק - כלומר מספר הימים בשנה בניכוי חגים וימי שישי ושבת. וגם העבודה של חבר כנסת הוא גמיש למדי. חברי הכנסת אינם צריכים להחתים כרטיס נוכחות בבואם למשכן. עם כניסתם, לוחץ סדרן על כפתור שרושם את שמם במערכת המחשוב כמי שנוכחים בבניין. גם אם ייצאו מהמשכן אחרי כמה דקות, יירשמו במחשב שנכחו במשכן במשך היום. המליאה מתכנסת שלושה ימים בשבוע - ונמצאת בפגרה במשך ארבעה חודשים בשנה לפחות. חברי הכנסת טוענים כי הם עובדים קשה בכל ימות השנה, ולא רק במשכן הכנסת - וסבורים ששכרם נמוך".

כן רבותי לאנשים שמפעילים את המערכת יש חופשות ארוכות מאוד וגם תנאים מעולים ומשכורות שמנות.
ומה לגבי 6 מיליון העבדים?

 

הליכה לקניון כבר נהפכת לעינוי עבורי.
הקניון וכל ההתנהלות בקניון היא המהות של הקפיטליזם החזירי.
בתאילנד כל החנויות והמסעדות בקניון הן רשתות.
ואני רואה את כל העובדים-עבדים שמשרתים בחנויות-מסעדות-רשתות האלה.
זו ההגדרה של עבדות מודרנית.
למשך כל היום וכל יום לבצע אותה עבודה סיזיפית לעמוד על הרגליים לשרת לקוחות ולקבל בסוף החודש כמה פרוטות.
ככל שאני מבוגר יותר כך אני מתעב יותר שמשרתים אותי.
ואני מתעב את המציאות שנכפתה על אנשים.
לא לשם כך יש חיים.
האנשים מבצעים את העבודה שלהם ללא חדווה, ללא חמימות משפחתית, ללא חיבור כלשהו למקום עבודתם.
הפכו בני אדם לרובוטים שתפקידם הוא להזרים את הכספים לבעלי ההון.
בואו אני אסביר לכם איך חברה צריכה להיראות.
עסקים צריכים להיות מנוהלים על ידי משפחות.
כשלכל משפחה עסק קטן שאולי יש בו כמה שכירים.
האנשים שמפעילים את העסקים הם בעלי החנויות, הם לא צריכים לשלם שכירות בשמים לבעלי חנויות.
כיום רוב בעלי העסק הם לא בעלי החנות דבר שפוגם בכלכלה.
בעלי החנויות מעדיפים להשכיר את החנויות שלהם למפעילי העסק ולחיות מהשכירויות הגבוהות.
ומה לגבי הארנונה? בכלל צריך לבטל את המס הזה שפוגע בעסקים. ויש צורך ברגולציה בתחום. יש לקבוע רף מסויים כמה כסף בעלי חנויות יכולים לגבות שכירות.
אם עסקים ינוהלו על ידי משפחות לאנשים יהיה חיבור לעבודה שלהם והעבדות תיפסק.
חייבים להחזיר את הכוח הכלכלי לעם, מספיק עם שיטת הקסטות הכלכליות, מספיק עם השיטה שבה אנשים עובדים ואין להם לא דירה ולא עסק, הם רק שוכרים ומגדילים עוד יותר את כספם של העשירים. קסטת העובדים שמרוויחים משכורת ממוצעת ומטה וקסטת הפרזיטים שרק נהנים מעמלם של אחרים.

 

אנשים... קשה לי איתם... רק חושבים להראות שיש להם מכונית חדשה שיש להם בית גדול...הטיולים בחו"ל שלהם... הבת שהתחתנה עם רופא או איש הייטק ועכשיו היא מסודרת עם 2 ילדים חמודים וירושה גדולה מהדוד... זה כל כך לא מעניין אותי מה יש לאנשים...ישנם כל כך הרבה אנשים סתמיים עם כסף...מצד שני גם מעולם לא הייתי מעוניין להראות לאנשים מה יש לי... או לנסות לנקר עיניים למישהו.... רוב האנשים קנאיים רכלנים ולכלכנים... עולם של אנשים קטנים... ובעיקר עולם שהכסף הוא העיקר... עצוב.

 

כל פעם שאני מסתובב בקניון כואב לי לראות את כל העובדים-משרתים של הרשתות השונות והקופאיות בסופר עומדות כל המשמרת.
איך יצרתם עולם כזה משפיל? כזה חסר צדק?
כואב לי כשאני עובר דרך המפעלים ורואה את עבדי המפעלים במדי העבדים שלהם. כואב לי לראות שמנצלים אנשים וזורקים להם כמה פרוטות בסוף החודש.
כואב לי לדעת שישנם בוסים שלא עושים דבר אך חוגגים על חשבון עמלם של מאות עובדיהם.

 

כואב להם... כואב להם לראות את העובד קצת נח.
כואב... כואב להם לראות שהעובד עושה איזו הפסקה בזמן העבודה... כואב.
כואב להם שהעובדים ילכו הביתה מוקדם... כואב.
כואב להם לתת חופשה יותר ארוכה ממה שמחייב החוק... כואב.
כואב להם לתת לעובדים טיפה יותר משכר המינימום... כואב.
כואב להם שלאנשים יש חיים מחוץ לעבודה.. כואב להם שיש לאנשים קצת חופש... שיש להם משפחה...... כואב להם.

 

האג'נדה של הפמיניזם הקיצוני היא להגדיר כל גבר כפושע, מדכא, משעבד, חסר רגשות, שובניסט, עבריין, מפלצת בפוטנציה, אלים, תוקפן, אנס, אשם.
אם זה בניסיון להגדיר זנות בתור אונס או על ידי הרחקת גברים מילדיהם וכפיית תשלומים חודשיים בלי התחשבות ביכולות הכלכליות של הגבר או במצב הכלכלי של האשה. הכל חד צדדי לחלוטין. אם היו עושים לנשים מה שעושים לגברים ומרחיקים אמהות מילדיהן וזורקים אותן לכלא כי הן לא יכולות לשלם מזונות היתה קמה צעקה גדולה.
תמיד תזכרו את הכלל הזה - כל חוק שפוגע בעיקר בקבוצה מסויימת הוא חוק לא צודק.

 

אנשים קטנים בעמדות כח זה דבר שתמיד מוביל לרודנות או לחוסר מעש.
בגלל זה יש שר בריאות שחושב שיש לו את הזכות להרעיל לכם את המים.
בגלל זה יש שר אוצר שחושב שלא לפעול ובמקום זאת להתל בציבור מאפשר לו לחמוק מהפשע הלאומי שהוא שותף לה. ולא לפעול כשיש מצוקת דיור זהו אכן פשע לאומי.
בגלל זה יש לנו שר חקלאות שבכלל לא מתפקד.
ובגלל זה יש לנו את משרד הפנים שמפר זכויות אזרח.
ובגלל זה יש לנו משטרה שמחשמלת אזרחים.
ובגלל זה יש לנו עובדות סוציאליות שחושבות שיש להן זכות לחטוף ילדים.
ובגלל זה יש רופאים שחושבים שיש להם את הזכות לכפות טיפולים על ילדים בניגוד לרצון ההורים.
ובגלל זה יש אנשי הוראה שחושבים שיש להם זכות לכפות מערכת של דיכוי.
ובגלל זה יש לנו שופטים שחושבים שיש להם את הזכות להתערב בענייני משפחה.
וגם יש לנו רשות מיסוי והוצאה לפועל שמנפחים חובות ומונעים מאנשים את האפשרות לצאת מהארץ.
ובגלל זה יש לנו מקומות עבודה שרואים עובדים בתור משהו שיש להשתמש ולזרוק.

 

"יש רגעים שאני תופס את עצמי ואומר: אולי לא הייתי צריך לעשות את זה"

בן להורים ממרוקו שגדל בשלומי, נער שמתבגר בפנימייה וחוזר אחרי הצבא לעסק קורס. תנאי הפתיחה של דורון פרץ היו אמורים להשאיר גם אותו בתחתית הסולם, אבל הוא כתב אותם מחדש. זה נגמר במפעל ייצור שתלי שיניים מהמובילים בעולם ובאקזיט טרי של 1.5 מיליארד שקל.

"תמיד חלמתי על הצלחה, לאו דווקא על כסף. כשיש לך מכונה אחת אתה חולם על עשר מכונות, כשיש לך עשר אתה חולם על נתח מהשוק העולמי, וכשיש לך את זה אתה חולם להיות מוביל שוק. ככל שאתה מתקדם, החלומות גדלים. חלומות זה דבר דינמי".

ילד שגדל כיום בשלומי יצליח לחלום את החלום שאתה חלמת?

"אני לא יודע מה המטרה שלכם בכתבה הזאת, אבל המטרה שלי היא שילד בשלומי יקרא אותה ויגיד: 'גם אני יכול'. שהוא ידע שאסור להפסיק לחלום, ושבלי התמדה לא מגיעים לאן שחולמים".

ומה בקשר אליך, אתה צובט את עצמך לפעמים כדי להתעורר מהחלום ולקלוט שזה באמת קרה לך?

"לא, אין לי צורך. זה קרה לאט לאט, במשך 25 שנים, לבנה אחרי לבנה".

אקזיט

המסיבה יוצרת אצלי אנטי

דורון פרץ ממוקם הכי רחוק מהסטריאוטיפ של יזם טכנולוגיה שהשלים אקזיט עצום עם החברה שהקים. גם תנאי הפתיחה שלו לא הבטיחו שום דבר שקרוב לזה: הוא נולד בשלומי להורים ילידי מרוקו, שהמדינה שיכנה בעיירת הפיתוח הצפונית בראשית שנות השישים. האם התפרנסה מעבודות כפיים מזדמנות, וכילד סייע פרץ לאביו במחרטה הקטנה שהפעיל בקושי. בכיתה ט' עזב את הבית לטובת פנימייה בירושלים, שממנה המשיך לשירות צבאי בצוללות. לא תיכון תל־אביבי מטופח, לא שירות ב־8200, לא כסף מהבית.

ובכל זאת, לפני חודשיים מכרו פרץ (47) ואחיו איתן (45) את MIS, חברת השתלים הדנטליים שהקימו, ל־Dentsply Sirona האמריקאית, חברת הציוד הדנטלי הגדולה בעולם. המחיר: 375 מיליון דולר, כמעט מיליארד וחצי שקל, תמורת החברה שנולדה במחרטה בשלומי. כעת יתחלק הכסף בין שני האחים פרץ, שותפתם - משפחת הירש מנהריה, וקרן השקעות מבוסטון, שכבר שילמה 60 מיליון דולר ב־2011 תמורת הזכות להחזיק 40% מ־MIS.

אלא שפרץ עצמו, העמל בימים אלה על הסגירה הסופית של העסקה, רחוק מלהתלהב מההישג. "זה מין הפנינג כזה, כולם מתקשרים להגיד לך מזל טוב", הוא אומר. "אני יודע אם זה מזל טוב? קשה לי עם תרבות האקזיטים, ועכשיו גם אני חלק ממנה. אקזיטים הם חדשות עצובות למדינה שלנו. גם האקזיט שלי".

עצוב כי אתה עוזב את התפקיד שלך והייצור יעבור מכאן?

"לא. אני נשאר בתפקיד שלי, והייצור לא עובר מכאן אלא להפך, יעבירו עוד ייצור לכאן. החברה שקנתה אותנו מייצרת את רוב השתלים שלה בגרמניה, והייצור שם הרבה יותר יקר בהשוואה למפעל שלנו בכרמיאל. כך שבמקרה הזה לא מדובר בחדשות רעות לתעשייה הישראלית. אבל יש לי אנטי לכל המסיבה הזאת סביב אקזיטים".

למה?

"כי אנחנו מוכרים את התעשייה שלנו, את כל היצירה שלנו אנחנו מוכרים, והמדינה מאוד מעודדת את זה. זה נובע מכך שאנחנו מדינה מאוד צעירה ואנשים מסתכלים לטווח קצר - ולטווח קצר המדינה מרוויחה מזה מסים. אבל לטווח הארוך, כל הרווחים ממסים יוצאים ועוזבים את המדינה. ובמקרה הרע גם מעבירים מכאן את המפעל, ואז כל התעשייה הולכת.

"לכן לא ברור לי למה המדינה והבנקים עורכים סביב האקזיטים הילולה כזאת, שהיא בעצם הילולה פרטית של הבעלים. זה קטע עצוב כשהבנקים מתקשרים לאחל מזל טוב ורוצים שנשים אצלם את הכסף. הם אמורים לשמוח יותר מלתת כסף למי שאין לו".

לפעמים אקזיט ומכירה לחברה גדולה מבטיחים את המשך פיתוח החברה.

"לרוב, כשעושים אקזיט זה לא כדי לפתח את החברה, אלא כדי להעשיר את הבעלים ולצמצם סיכון”.

ברוב המקרים?

"אני נפגש עם הרבה יזמים וחברות, וכולם מוטי אקזיט. זה לא נכון לבנות ככה חברות. אילו היינו חושבים ככה, MIS היתה נמכרת בגרושים ולא היתה מתפתחת ושווה כל כך הרבה. לצערי לא מעט חברות הייטק נבנות כך: הכל מכוון לאקזיט, וזאת מנטליות שיוצרת מגבלה גדולה על פיתוח החברה. רווח הוא אחד המדדים החשובים באקזיט, אבל כשאתה כל הזמן חושב על רווח, אתה מפחד להוציא כסף, ואתה לא משקיע בשיווק, ונוצרת לחברה בעיה".

האם מתסכל אותך שסופה של כל חברה ישראלית מצליחה להימכר במקום להתפתח כאן?

"זה עצוב, ואני מודה שגם אני חולה במחלה. כולם מוכרים כי זה משמש איזשהו מדד להצלחה, אז גם אני עשיתי את זה. הייתי שמח אם MIS לא היתה נבלעת על ידי חברה גדולה יותר. בעולם הדנטלי לא הייתי נהפך למספר אחת, אבל בשתלים, אילו הייתי ממשיך להילחם עוד 20 שנה, אולי כן. מפריע לי שמוח ישראלי המציא שתל מאוד מתקדם, ועכשיו מכרנו אותו לאמריקאים. בגרמניה ובשוויץ החשיבה היא לטווח ארוך יותר, מדור לדור, בישראל זה לא כך. תסתכלי סביב, כמה צ'ק פוינט כבר יש לנו?".

איך "תקלה" כזאת קרתה לך?

"בישראל מחנכים להישרדות. וכשאתה חי ב'מוד' של שורד, ברגע שהעסק מגיע לווליום שמספיק לך כדי לשרוד כל החיים ולהבטיח ביטחון לילדיך, אתה נפטר ממנו. יכול להיות שהחינוך דפוק, ושעכשיו, כשהמדינה כבר לא צעירה, צריך לחנך לחשיבה פחות הישרדותית".

ביטחון כלכלי השגת כבר ב־2011, כשמכרתם 40% מהחברה. היתה עכשיו סיבה תכליתית למכירה?

"הקרן מבוסטון החליטה לצאת, וחששתי שאם אחת מחמש החברות הגדולות יקנו את חלקה, לא נוכל לקבל מחיר אטרקטיבי על חלקנו בעתיד, כי החברות האחרות לא יהיו מעוניינות בו. עובדה שכעת, כאשר כל החברות התחרו עלינו, השגנו מחיר גבוה.

"בנוסף, כשהקרן רצתה לצאת, השותפים שלנו ממשפחת הירש אמרו שבמחירים האלה גם הם יֵצאו, כי ממילא אין אצלם דור המשך שרוצה לעצמו את העסק. כך שחששתי מתסריט שבו אני ואחי נמצא את עצמנו כבעלי מניות מיעוט, כשהשליטה עוברת לאחת החברות הגדולות. עם משפחת הירש אנחנו מחליטים הכל יחד, והחלטנו יחד גם לצאת. ההחלטה התקבלה לפני שנה וחצי, ונתנו לבנק האמריקאי וויליאם בלייר לנהל לנו את המכירה. זה פעל יחד עם האינסטינקט ההישרדותי. אבל זאת היתה החלטה כואבת, אז והיום".

גם האקזיט של ישקר של משפחת ורטהימר, שכנתכם בצפון, הוא אכזבה?

"משפחת ורטהימר קיבלה מוורן באפט 4 מיליארד דולר על החברה (במכירה הראשונה של 80% מישקר), ונגיד שמיליארד דולר מהם הלכו למס הכנסה. אבל מאז מה? עכשיו באפט מקבל את זה כל שנה, יש לו תרנגולת שמטילה ביצי זהב. אז נכון שהייצור פה, ואנשים חיים מזה, אבל הכסף הגדול של הרווחים לא נשאר בארץ.

"אנחנו חיים במדבר שאנחנו מין פרח בתוכו, שמצליח לייצר ולהמציא כל מיני דברים, אבל את הכל אנחנו מוכרים כל הזמן. יום אחד זה ייגמר. זה כבר מתחיל להיגמר בהייטק, ולא השארנו פה מספיק טבע וצ'ק פוינטים, לא ביססנו תעשייה ישראלית. מה היה קורה לו היו מוכרים היום גם את צ'ק פוינט, שמכניסה כל כך הרבה כסף לקופת מדינת ישראל? המדינה צריכה לעודד פחות אקזיטים ומכירה, שמביאים ערך רק לטווח קצר".

איך עושים את זה?

"אולי לתת מענקים והטבות מס כתנאי להישארות בבעלות ישראלית ארוכת שנים. כיום נותנים תמריצים משמעותיים למשקיעים שיבואו מחו"ל, אז אפשר לתת תמריצים גם לתעשייה שנשארת: מיסוי נמוך יותר לבעלי חברות ישראליות, הפחתת מס על כסף שנשאר בחברה ולא יוצא כדיבידנדים. בעיניי הכל מתחיל ונגמר בחינוך, חינוך לערכי עבודה ולא מסחר".

אז האקזיט של הילד משלומי הוא בסופו של דבר לא הפי־אנד?

"יש רגעים שאני תופס את עצמי ואומר: אולי לא הייתי צריך לעשות את זה".

פנימייה

מנותק, בודד, מעולה לעסקים

כשהיה בן 15 עבר פרץ ללמוד בפנימיית כרמית בירושלים, וחזר רק אחרי תשע שנים, בתום שירות צבאי מלא ושנתיים בקבע. "היה מקובל בשלומי שהחבר'ה הטובים עוזבים לפנימיות", הוא מספר. "יש משהו עגום בלהיות בפנימייה, שבה כל אחד הגיע ממקומות שאותם צריך לעזוב, אבל יצאתי כי מי שנשאר בשלומי כאילו נשאר תקוע".

לא קל להיפרד מהבית בגיל הזה.

"לא קל. אתה מגיע פעם בשלושה שבועות הביתה, ארבעה אוטובוסים כל כיוון, ובמוצאי שבת כבר חוזר לפנימייה כדי להספיק לשיעור מתמטיקה בבוקר של יום ראשון. מסע לא פשוט לילד בכיתה ט'".

ובבית?

"אבא היה עסוק, פועל קשה יום, שלא הרעיף עלינו יותר מדי. אמא עבדה בכל מיני עבודות מזדמנות, למשל כעוזרת לאקונום במועדון הים התיכון באכזיב או בבית אריזה של תפוזים".

אביו של פרץ, אשר, עלה לארץ ממרוקו ב־1963 בגיל 18, אחרי שסיים את לימודיו בתיכון. אמו, אליס, עלתה משם בגיל 16. הם הכירו בשלומי ונישאו. "אבא עבד במפעל 'מתכת חניתה' של הקיבוץ", מספר פרץ, "אבל הוא רצה להתבטא, להצליח, לבנות משהו משלו. ב־1977 החליט לפתוח בשלומי עסק עצמאי של מחרטה וכרסומת.

"קראו לו שלומיקרון, מפעל קטן שהתפרנס מייצור רכיבים עבור משרד הביטחון, ובשיא שלו העסיק 15 איש. זה לא היה מפעל כל כך מוצלח והיה מאוד קשה לזכות במכרזים, אבל התפרנסנו מזה. כילדים גדלנו על חריטה וכרסום, ובחופשים היינו באים לעזור: לנקות, לחתוך חלקים, לארוז, למדוד. בשבילנו המפעל הקטן היה עולם ומלואו".

אני מנסה להבין מאיפה נבעו המוטיבציה היזמית וכישרון הניהול. אבא שלך היה המנהל במפעל?

"הוא גם עבד על רצפת הייצור וגם ניהל. הוא היה איש מאוד טוב אבל לא מנהל גדול, מין שורד כזה. מישהו אחר היה סוגר את המפעל 17 פעם, אבל הוא כל הזמן המשיך להתגלגל".

ובינתיים, בפנימייה, אתה בעולם משלך?

"יש יתרון ביציאה לעצמאות בגיל צעיר, ויש כמובן גם מחיר. היכולת להתנתק כנראה עוזרת בעסקים, אתה מתרגל להתמודד עם דברים לבד, עם הצלחות וכישלונות, להיות סוליסט. המחיר הוא שבחיים האישיים לפעמים זה עושה אותך מנותק, בודד, אפילו קר, וזאת לא תמיד מעלה. בזוגיות ובמשפחה זאת ממש לא מעלה".

קריסה

המכונה עולה למשאית המעקלים

אחרי הלימודים התגייס פרץ לקורס טיס, אבל נשר ועבר לחיל הים כנווט בצוללת. בינתיים ניסה אביו לפתח את המפעל הקטן בשלומי. רופא שיניים תל־אביבי יצר עמו קשר וביקש שייצר לו שתלים מטיטניום, וכך נולד קו ייצור קטן שהתמחה במשימה הזאת. ב־1991 הקימו האב, רופא השיניים ומהנדס שפרש מהתעשייה האווירית את מילידנט טכנולוגיות, שהתמחתה בייצור שתלים. הלקוח הדומיננטי היה חברה שוויצרית שעסקה בשיקום שיניים באמצעות שתלים דנטליים.

מה הקשר בין מחרטה לשתלים דנטליים?

"שתלים עשויים מטיטניום, שהיא מתכת קלה וחזקה, שמתאחה עם העצם. השתל למעשה מוברג לתוך העצם, ובמחרטה יוצרים את ה'ברגים' האלה, חורטים את צורת הסליל. אבל העסק במתכונת הזאת פשט רגל. השוויצרי כל הזמן הזמין אבל אף פעם לא היה מרוצה ולא שילם. בשלב מסוים נוצר חוב ענקי של קרוב לחצי מיליון שקל לבנק".

ואיפה היית אתה בתקופה הזאת?

"באוגוסט 1992 השתחררתי מהצבא וחזרתי לגור בשלומי, בבית ההורים, קומה שלישית בלי מעלית, והתחלתי לעבוד בשלומיקרון. אבא שלי התעסק עם החברה החדשה, והתייאש. הוא אמר לי 'או שתיקח את העסק של השתלים ממני, או שאני מעיף את זה. הם גם מבלבלים לי את השכל וגם לא משלמים לי'.

"אני לא ידעתי אנגלית והרגשתי נכה. ידעתי שבלי שפה אוכל למכור רק בשלומי, והחלטתי לנסוע לקיימברידג' ללמוד אנגלית. אמרתי לאבא שלי לחכות, והוא חיכה. אולי הבין שיש בזה עתיד. הוא המשיך להתעסק עם השתלים על אש קטנה, כמשהו שולי במחרטה, עד שאחזור. כשחזרתי, אחרי חצי שנה, כבר מצאתי את עצמי חולם באנגלית. ב־1993 אחי איתן השתחרר משירות בצנחנים, ולקחנו את נושא השתלים מאבא שלי".

העסק התחיל לפרוח?

"לצערי לא. התחלנו לעבוד עם התל־אביבים והשוויצרי, אבל שנתיים אחרי, ב־1995, מילידנט פשטה רגל והבנק עיקל את כל מה שהיה קשור לשתלים: מכונה אחת גדולה שמייצרת אותם, ועוד כמה קטנות של עבודות משנה. אני לא שוכח את זה, כי אני עזרתי להעמיס את הגדולה בעדינות למשאית כדי שלא תיפגע".

זה נשמע כמו השלב שמתייאשים בו.

"לא התייאשתי כי ראיתי את הפוטנציאל, גם אם אז זה היה עדיין תחושת הבטן. ולא התייאשתי גם כי כבר הייתי בתוך זה, חייתי והבנתי את זה. אבא שלי לימד אותנו מילדות לחרוט ולכרסם דברים קטנים ממתכת".

חלמת על הצלחה בינלאומית?

"חלמתי רק על משהו קצת יותר גדול ממה שיש".

פרץ נרשם ללימודי כלכלה וניהול באוניברסיטה הפתוחה, לא סיים את התואר, אבל הכיר במהלך הלימודים את אשתו לעתיד ענבל, שכן השלימה את הלימודים. ואת המכונה הגדולה, שהסבה כל כך הרבה סבל לאביו, הוא חזר וקנה מעורך הדין שעיקל אותה עבור הבנק. "לקחתי הלוואה, וקניתי אותה בחזרה בתשלומים", הוא מספר. "זמן קצר אחר כך התחתנתי, והשתמשנו בחלק מהכסף של המתנות להחזר ההלוואה. עם המכונה אצלי, בסוף 1995 הקמתי עם אחי את MIS - מדיקל אימפלנט סיסטם. היו כאלה שחשבו שראשי התיבות הם 'מייד אין שלומי', ודווקא אהבתי את זה".

איך מתחילים מחדש?

"קודם כל נפטרנו מאלה שרק מייעצים ומאלה שלא משלמים. אחר כך הצלחתי איכשהו להשיג הזמנות ראשונות בפורטוגל ובספרד".

איך בחור צעיר משלומי משיג הזמנות, ועוד בפורטוגל ובספרד?

"בארץ היה סוכן ישראלי שקנה מאיתנו, ברוך וייס, שעזר לי להשיג כתובות של מפיצים בחו"ל. התחלתי לכתוב להם מכתבים באנגלית והכנתי לי ביקור. מזל גדול שלמדתי אנגלית, אחרת הייתי מוגבל לפה. וככה, לאט לאט, התחלנו לראות כסף".

אבל כדי להתפתח ולצמוח באמת, היתה צריכה החברה הצעירה יותר כסף ממה שהיה לה, מה שהוביל למהלך דרמטי. בעצת אביו, פנה פרץ ב־1996 למשפחת הירש מנהריה, בעלת המפעל השכן בשלומי, נגה הנדסה, שייצר כלי עבודה ידניים, והציע לה להיכנס לשותפות ב־MIS. "זאת משפחה יקית מברלין, צנועים מאוד, ישרים והגונים", הוא אומר. "האב גוסטב, ושני הבנים נפט (נפתלי) ושולי הירש" ("נגה" היא ראשי התיבות "נפתלי וגוסטב הירש").

"נפט אמר לי שהוא יסכים להיכנס להשקעה, בשני תנאים: שיש אישור מההורים שלי, כי שכנות לא מקלקלים, ושלא משנה מה יקרה, תמיד נהיה שווים בעסק. וזה נשאר כך עד היום".

מנטור

יקה עם ניסיון וכסף

זאת כנראה היתה ההשקעה הכי מוצלחת של משפחת הירש. 180 אלף הדולרים שהשקיעה תמורת 50% מחברת MIS נהפכו 20 שנה אחר כך לכ־140 מיליון דולר. "זה נשמע כמו סכום לא גדול היום", אומר פרץ, "אבל אז זה היה הרבה מאוד כסף בשבילנו. עוד לא קיבלתי משכורת מהחברה וחיינו מהמשכורת של ענבל, שעבדה בבנק לאומי".

ואיך התפתחו היחסים עם משפחת הירש?

"נפט הירש, שהפך ליו"ר החברה, היה כמו דמות אב בשבילי. אבי היה מרוקאי קשה יום, שגם בניהול החברה שלו רץ כל הזמן סביב הזנב של עצמו, עבד ברווחיות נמוכה ולא היה יכול להשקיע בלפתח את העסק. נפט היה לי למנטור שליווה אותי ועזר לי לחשוב כמו חברה גדולה, ולא כמו מי שאין לו כסף. לנפט היו מזומנים, אורך רוח, ואפשרות לראות קדימה בלי לדאוג להישרדות".

כשהמנטור הוא גם זה ששם כסף, מתישהו עלול להגיע גם משבר.

"זה קרה כעבור שנה, בתחילת 1997, אחרי שלא הצלחנו למכור מספיק שתלים. נפט היה מאוד מאוכזב וכינס ישיבת דירקטוריון כדי להעמיד אותי במקום. הוא אמר: 'דורון חשב שהוא יוכל למכור כמות מסוימת של שתלים, אבל הוא קצת הטעה אותנו וזה לא קורה'".

סיטואציה משפילה.

"זה היה ממש לא נעים אבל זה היה חינוך, לא מעמד של השפלה. זה לימד אותי לא להתרברב ולספק הערכות ריאליות. להיות יותר צנוע. צניעות היא דבר שמאוד אפיין את בני משפחת הירש, למרות שהיו עשירים. היה להם המון ניסיון ולמדנו מהם מה זה יושרה. זה לא מובן מאליו כשחיים בסביבה שבה די מקובל לעגל פינות. השותפות עם משפחת הירש היתה מאוד מוצלחת. מעולם לא רבנו, לא התווכחנו, היה כבוד הדדי בינינו".

צד אחד לא ניסה להשתלט על החלק של האחר?

"בואי נגיד את האמת: הם, כבעלי הממון, יכלו לבוא אליי ולאחי לפני שנים, להציע לכל אחד מיליון דולר כדי שנעזוב, והיינו קופצים על זה. אבל הם אף פעם לא הסכימו לשבור את השותפות של 50:50, את זה אי אפשר לקחת מהם. נפט תמיד שמר על התנאי שנהיה שווים בחברה".

היתה גם ידידות ביניכם?

"בבסיס זה היה קשר עסקי. נפט ואני אולי היינו קצת יותר קרובים, והוא היה סוג של אבא שלי, שידע לחנך אותי ולהעמיד אותי במקום כשצריך".

תוכל לתת דוגמה לכך?

"נפט הזדעזע מהפורש שקניתי אחרי האקזיט הראשון. הוא לא אמר, אבל ראיתי עליו. הוא השתומם ולא הבין למה בשם אלוהים אני צריך דבר כזה. לו היתה BMW, אבל הוא הקפיד להזמין את האוטו מהחברה בלי שם המותג מאחורה, כדי שאף אחד לא יֵדע. לי יש סמל, אני מרוקאי".

ומה הם קיבלו ממך?

"אני הייתי זה שדוחף אותם לעשות דברים לא מקובלים בעסקים: לדאוג למזומן לבעלים, לשווק בצורה אגרסיבית".

מה היתה נקודת המפנה שהובילה לנסיקת העסק?

"לוקח זמן להמריא. טיפלנו בתקינה באירופה ובאישורים ממשרד הבריאות בארץ, כשעוד לא היה בכלל ענף. החמרנו עם עצמנו, תמיד עשינו הכל מסודר וזה הצריך זמן. נפט הבין שצריך זמן, אבל התעקש שהעסק יחזיק את עצמו. הוא תמיד אמר: 'יש פח, אם הופכים אותו ונופל כסף - קונים דברים כדי לפתח את החברה. אם לא נופל כסף - אי אפשר לקנות כלום'. התקדמנו באמצעות מזומנים ולא באמצעות הלוואות, כי הוא נרתע מבנקים ומהרעיון של לחיות על כסף שלא שלך.

"ב־1998 התחילה הנסיקה. התחלנו לעבוד מאוד חזק באיטליה, בצרפת ובטורקיה, השגנו מפיצים מרכזיים מאוד טובים, כשהיתרון שלנו היה המחיר. מכרנו ב־50% יותר זול מהמתחרים. בישראל עזבנו את המפיץ המקומי והתחלנו למכור לבד, בעזרת יוסי שניט (כיום מנכ"ל חברת ההפצה בישראל) ומוטי ויצמן (כיום מנהל המכירות בארצות הברית). ב־2003 סגרנו את שלומיקרון, אבא עבר לעבוד אצלנו ב־MIS במחלקת פיתוח, ובאותה שנה הכפלנו את המכירות ביחס ל־2002. מאז גדלנו בכל שנה ב־30%-40%. ב־2005 לחברה כבר היו 40 עובדים, וכיום היא מעסיקה יותר מ־400, 270 מהם בארץ והיתר בארצות הברית, אירופה, וסין".

מתי התחלת להרוויח?

"יש לנו שותפים יקים שלא מושכים כסף מהחברה, כך שלמשוך דיבידנדים התחלנו רק ב־2009. אחד הדברים שהובילו אותי היה מה שנפט אמר לי: 'אתה תדאג להכנסות, אל תדאג להוצאות'. היתה לי יד חופשית להתבטא, להיות קריאטיבי ולעשות דברים שחברה בסדר הגודל הזה לא מרשה לעצמה".

למשל?

"לספק עזרה למפיצים בשיווק מקומי או עזרה כספית ומיתוגית; לאשר נסיעות לטובת הדרכות ועזרה למפיצים; לערוך אצלנו הדרכות ולדאוג לרמה גבוהה של אנשי מכירות בכל העולם. ערכנו כנסים בינלאומיים מאוד מוצלחים, בקנקון, בקאן, בברצלונה, שם השנה שכרנו את אצטדיון הקאמפ נואו והזמנו קייטרינג מטורף ל־2,500 רופאי שיניים מ־50 מדינות. ואף פעם לא הסתכלנו על הרווח, אלא על הגדלת הביקוש בשוק כדי לייצר מכירות".

כסף

עכשיו אפילו יש קצת עצב

הראיון עם פרץ מתקיים בביתו החדש, שבנה לפני שנה ביישוב שבי ציון, על רצועת החוף בסמוך לנהריה. אדריכל בתי היוקרה פיצו קדם עיצב למענו בית מרהיב, שבו הקיר הפונה לים עשוי זכוכית בלבד והקומה העליונה שלו נדמית כמרחפת. שום דבר שמזכיר את דירת הילדות נטולת המעלית בשלומי.

אבל את הקפיצה הכלכלית הגדולה עשה כבר ב־2011, עם האקזיט הראשון של MIS. החברה כבר ביססה אז את מעמדה העולמי כחברה איכותית בתחום ייצור שתלים, העתיקה את המפעל שלה משלומי לאזור התעשייה בכרמיאל, ופרץ חיפש דרך לתרגם את ההצלחה לממון אישי. "הבנתי שמתישהו אני רוצה כסף מהעסק הזה כשאני צעיר, לא בן 87".

עד האקזיט לא ראית כסף?

"קיבלתי משכורת, אבל לא דיבידנדים, שאותם התחלנו למשוך מהחברה רק ב־2009, וגם אז בסכומים נמוכים. ב־2011 התחלתי לנדנד לנפט שאולי כדאי שנמכור מיעוט מהמניות לאיזו קרן, ואת הכסף ניקח לעצמנו. הוא ענה לי 'למה? בוא נחכה כמה שנים, זה יהיה שווה יותר'. אמרתי לו שאין לזה סוף, תמיד אפשר לחכות עוד. אחרי לא מעט שכנוע, ובזכות זה שהחברה היתה מאוד מוצלחת, הסכימה קרן TA מבוסטון להיכנס בתנאים שלנו: שאנחנו נישאר עם רוב המניות, ושכל הכסף ייכנס אלינו, לבעלים, ולא לקופת החברה, כי החברה מאוד רווחית".

בראשית 2011 מכרו משפחות פרץ והירש 42% מ־MIS לקרן TA תמורת 60 מיליון דולר, שהתחלקו בין המשפחות. "זה התחלק בין ארבעה אחים, אני ואחי, נפט ושולי".

למה הקרן הסכימה לרכוש מניות מיעוט, ועוד לפי שווי פנטסטי של 150 מיליון דולר לחברה?

"בגלל הרווחיות שלנו. פיתה אותם הגידול משנה לשנה בנתח השוק והמכירות. הם ראו עקומה עולה ורווחיות מאוד גבוהה של מעל 20% רווח נקי. הצגנו רווח של מעל 10 מיליון דולר בשנה, שזה מטורף".

למה היה חשוב לך למכור?

"חשבתי שצריך לדעת מתי לקצור את הפירות. הייתי פחות או יותר בן 40, גיל נכון ליהנות מפירות החברה, ובאמת מאז מאוד נהנינו. גם היה לנו מאוד חשוב לתת למשפחה, שהרבה כסף לא היה לה. אבא שלי, שעדיין חי אז, שמח מאוד בזה ששיתפנו אותם בפירות האקזיט, וההורים שלי עברו לגור בנהריה. בדיעבד זאת היתה גם הצלחה עסקית, כי החברה המשיכה להתנהל כמו שהתנהלה קודם".

עכשיו אתם מוכרים את שאר המניות לפי שווי גדול בהרבה, של 375 מיליון דולר, ובכל זאת נשמע שאתה פחות מתרגש ושמח.

"את ההתרגשות חווינו באקזיט הראשון, ואז גם קפצנו ברמת החיים עם טיולים, בית חדש ודירות בתל אביב. לאקזיט השני, אפילו שיש בו יותר כסף, אין השפעה על איכות החיים. אשתי אומרת שהתרגשה כשקנתה את הגולף הראשונה שלה הרבה יותר מהמכוניות שיש לנו היום. ככה זה כשאתה מגיע בפעם הראשונה למשהו שתמיד חלמת עליו. עכשיו אפילו יש קצת עצב".

שתל

חיוך עם שן ב־150 דולר

דרך ארוכה עשה המפעל הזעיר שפתח אשר פרץ בשלומי, עד שנהפך למפעל העצום של MIS בכרמיאל, שמעסיק כ־270 איש ומספק להם נוף של צימר מעל העמק הפרוש מתחת. זה מפעל הייטק מודרני ומבהיק מניקיון, שמכונות שוויצריות חורטות ומכרסמות בו בסרט נע מוטות טיטניום דקיקים, תחת התזה של שמן בחלל סגור. לאחר מכן הברגים - שהם למעשה השתל - עוברים תהליך של חספוס בהתזת חול, כדי לחזק את אחיזתם בעצם. בהמשך כל שתל נצבע בתהליך אלקטרו־כימי בבריכה מיוחדת בצבעי סגול, אדום או צהוב, כדי לסמן את סוג השתל לרופא השיניים.

משם הברגים העדינים נשלחים לעיקור בקרני גמא במתקן מיוחד בכור בנחל שורק, ובסופו של התהליך בורג הטיט

ניום הזעיר, ששוקל כ־0.3 גרם בקושי ואורכו בין 8 ל־16 מילימטר, יימכר לרופא תמורת כ־150 דולר ליחידה. בבוא היום הוא יוברג לתוך עצם החיך של המושתל, אחרי שטכנאי שיניים ירכיב מבנה חרסינה שיהווה את השן.

מה האתגר העיקרי בתחום?

"שחייבים למכור במאסות. למכור ולשווק שתל עולה פי שניים או שלושה ממה שעולה לייצר אותו. אתה צריך מחקר ופיתוח, ושיווק, ולהחזיק מלאי, ולהשתתף בכנסים ולתגמל מובילי דעה, וכמובן לשלם למפיצים - וכל זה עולה הרבה כסף. אם לא תמכור בכמויות גדולות בסופו של דבר, זה לא ישתלם לך".

האם נכונה הטענה שבישראל יש מינון יתר של השתלות שיניים?

"ישראל נמצאת במקום הראשון בעולם, עם כ־400 שתלים לעשרת אלפים איש. קוריאה נמצאת במקום השני, אבל הרחק מאחור עם 200 שתלים לעשרת אלפים איש".

כמה חדשנות אפשר להכניס לבורג טיטניום זעיר?

"לא מעט. ביוני 2015 השקנו שתל ייחודי, עם צוואר משולש ולא עגול. השתל הזה, שרשמנו עליו פטנט, יוצר יותר שטח פנים שהעצם יכולה לגדול עליו ולקבע אותו. הוא מאפשר לרופא להחליט איפה הוא צריך יותר עצם ולכוון את השתל כך שייתן לו את התוצאה הרצויה. זאת פעם ראשונה שהשקנו מוצר שמכניס אותנו לליגה של החמישייה הפותחת מבחינת חדשנות".

קיפוח

לא מוכל להתלונן. אין על מה

שלא כמו ב־2011, האקזיט הנוכחי של MIS מגיע כשהחברה כבר נהנית מנוכחות בולטת בשוק העולמי: היא מוכרת כ־900 אלף שתלים בשנה, שהם כ־6% מהמכירות העולמיות, שמסתכמות בכ־15 מיליון שתלים. היקף המכירות השנתי שלה הוא כ־80 מיליון דולר.

פרץ, באופן לא שגרתי, אינו משמש מנכ"ל החברה אלא אחראי לשיווק, והוא ימשיך בתפקידו גם אחרי המכירה. "אחי, שניהל את הייצור, פורש לעסקי נדל"ן, אבל אני ממשיך לעבוד. אני לא מתכוון להישאר בבית ולבלבל לאשתי את המוח. גם החברה שקנתה אותנו מעדיפה שלא יהיו פה שינויים ורוצה אצלה את ההשפעה שלי בפיתוח עסקי".

איך הכסף מתחלק ביניכם?

"שווה בשווה. תמיד היה כך. גם בין משפחת הירש לפרץ, וגם ביני לבין אחי".

לא היה מוזר להיות בעלי החברה, ובו בזמן סמנכ"ל השיווק שכפוף למנכ"ל?

"הניהול פחות עניין אותי, וכבר ב־1999 הבנתי שאני פחות מתאים. לא אהבתי כל כך להתעסק עם עובדים, עם התחום הסוציאלי, הבנקים, התפעול, הדו"חות. לעומת זאת עניין אותי מאוד שיווק ופיתוח של מוצרים חדשים, בשבילי זאת ליבת העסק ופה אני פריק קונטרול. נכון, זה מבנה ניהולי לא שגרתי, ולכן הגדרות התפקיד שלי ושל המנכ"ל עידן קלייפלד מאוד חדות. אחת לרבעון יש ישיבת מועצת המנהלים, שרק בה אני יכול להתבטא כבעל מניות. בכל שאר הזמן הוא מנהל".

אגו?

"לא היו קשיי אגו אפילו לא לרגע".

מכירת מניות המיעוט ב־2011 היתה הסדק שאפשר את מכירת החברה כולה כיום. "נפט הירש חלה", מספר פרץ, "ובמשפחה הנהריינית התפתחה הבנה שאין בקרב הילדים דור המשך לעסקים המשפחתיים. הם קיבלו החלטה למכור את העסקים בהדרגה. נגה הנדסה נמכרה עוד קודם, כשנפט עוד היה בחיים, ו־MIS היתה העסק האחרון שנשאר להם, יחד איתנו. נפט נפטר בינואר 2014, בגיל 70, בדיוק שבוע אחרי הפטירה של אבא שלי, בגיל 67. זה היה מטורף, קמנו מהשבעה על אבי, ונפט נפטר".

ואמא שלך?

"באקזיט הנוכחי היא היתה קצת עצובה, כי מכרנו את הכל, מפעל חיים. היא שאלה 'מה תעשו?' הרי כסף היא לא צריכה. היא רוצה לדעת שלבן שלה יש סיבה לקום בבוקר".

הגעת לאן שהגעת עם תנאי פתיחה לא מבטיחים מבחינה סטטיסטית. אתה גאה בכך?

"אני פרץ, מרוקאי משלומי, לא קיבלתי שום הנחות, אבל מעולם גם לא סבלתי מאי־שוויון, ומעולם בחיים שלי לא חוויתי קיפוח או אפליה. להפך. בפנימייה למדתי בלי שההורים שלי שילמו כי המדינה סבסדה. בשלומי שילמנו פחות מסים, וזה נתן לנו יתרון מאוד משמעותי על פני חברה במרכז הארץ.

"היום אנחנו במסלול של 'ללא מסים', ומבחינת האמריקאים שקונים אותנו זה מטורף, וזאת באמת הדרך להביא לפה תעשייה. העובדה שעלויות הייצור אצלנו נמוכות יותר מבגרמניה, ואפילו מאלה שבקוריאה ובסין - זה בזכות עזרה של המדינה. בגלל זה אני לא מוכן להתלונן. אין על מה".

הוריך הגיעו ליישוב פריפריאלי, עם עולים אחרים, בעיקר מתוניסיה ומרוקו, שהיו להם מקורות פרנסה מוגבלים ואפשרויות מצומצמות להתפתח.

"שלומי זה לא סוף העולם. היא רחוקה בסך הכל עשרה קילומטרים מנהריה, שבה גרות שלוש מהמשפחות העשירות בישראל: שטראוס, זוגלובק וורטהימר. בנהריה קיבלו דברים שבשלומי לא קיבלו? להפך. מבחינת מיסוי, לשלומי תמיד היתה עדיפות על נהריה. החינוך שקיבלתי ביסודי בשנות השבעים ותחילת שנות השמונים היה באיכות גבוהה. אז גם אם יש פוליטיקאים שמשתמשים בזהות עדתית שימוש פוליטי, אני לא מוכן להשתתף בזה".

שרת התרבות מירי רגב עושה שימוש עקבי בטענת הקיפוח המזרחי.

"את זה עושים כשאין לך מעלות אחרות להציע. בשיווק נהוג לומר שכשאתה מגיע לשלב שבו אתה מדבר על מחיר המוצר, זה אומר שנגמרו לך היתרונות והערך המוסף של המוצר עצמו. אני לא מוכן להתלונן על אפליה, כי אף פעם לא חוויתי כזו. היה לי קשה ויצאתי ללמוד בירושלים, אבל יש חבר'ה ברמת גן שלא הלכו ללמוד בירושלים ופחות הצליחו".

אתה חושב להקים עוד תעשייה, להתחיל מחדש?

"אולי לעזור למישהו להתחיל את הדרך, לא בשביל לעשות מזה כסף. ואני מעדיף לעזור לתעשיין, כי בזה אני מבין יותר, לא ביזמות".

תהיה עדיפות ליוצאי שלומי?

"לא. אני לא נותן לאף אחד הנחות. עדיפות למי שצריך עזרה".

 

לאורך כל ההיסטוריה תמיד מקבלי ההחלטות היו מלכים, נסיכים, מנהיגים, אדונים פיאודלים, בוסים, מנהלים.
הבעיה היא שהם תמיד קיבלו את המעמד שלהם בזכות ירושה, בזכות כסף שהם ירשו ממשפחתם ובגלל קשרים משפחתיים או חברתיים, אף פעם לא בגלל כישורים אמיתיים.
ולאורך כל ההיסטוריה היו גם אנשים מוכשרים אך הם מעולם לא היו מקבלי ההחלטות ובגלל זה האנשים תמיד סבלו.
רק במקרים המאוד נדירים כשמקבלי ההחלטות הקשיבו לעצות המוכשרים אז האנשים סבלו פחות.

צילום מתוך הסדרה - מלחמה ושלום.

 

עצוב לשמוע אנשים מבוגרים שפשוט מדקלמים את הפרופגנדה האמריקנית שלימדו אותם בבתי הספר הישראליים.
פרופגנדה זה לא היסטוריה.
כל כך שטפו להם את המוח שהם פשוט מעדיפים לסגור את העיניים ובעיקר לסגור את הלב ולא לחקור את הפשעים שנעשו על ידי בעלות הברית - בעיקר ארה"ב ואנגליה, שהישראלי הממוצע מזדהה איתן.
הפצצת ערים בגרמניה והרג מאסיבי של מאות אלפי אזרחים - נשים ילדים וזקנים. והכל ללא שום סיבה מוצדקת.
אלו הם פשעי המלחמה של צ'רצ'יל ומפקדי המלחמה הבריטיים - על אותו משקל של משפטי נירנברג גם את צ'רצ'יל ומפקדי הצבא הבריטי היה צריך לתלות בתור פושעי מלחמה. למשל - ארתור טרוורס האריס שהיה האחראי על הפצצת ערי גרמניה.
האמריקנים גם ביצעו פשעי מלחמה איומים, הפצצות על ערי יפן - הרג מאסיבי של אזרחים יפנים, נשים ילדים וזקנים, של מאות אלפי בני אדם כולל הרס טוקיו.
וכמובן הפלת האטום על הירושימה ונגסאקי - פשעים מחרידים מבחינת היקף ההרוגים והאנשים שנפגעו מהקרינה.
אלו פשעים של המנהיגות האמריקנית - הנשיא טרומן ומפקד חיל האויר - קרטיס לה מיי.
גם הם ללא ספק היו פושעי מלחמה וראויים לתלייה בדיוק כמו פושעי הנאצים.
האמריקנים ראו ביפנים תת-אדם בדיוק כמו שהגרמנים ראו ברוסים בתור תת-אדם.
האמריקנים גם לא קיימו את ההסכמים לגבי שבויי מלחמה, אייזנהאור היה אחראי למותם של מספר רב של שבויי מלחמה גרמנים ברעב קור ומחלות. כמו כן האמריקנים העבירו לרוסים שבויי מלחמה גרמנים תוך שהם מתנערים מאחריות לגורלם.
אני יודע טוב מאוד על פשעי הגרמנים והיפנים, וגם פשעי הצבא הרוסי.
במלחמת עולם שנייה מתו יותר אזרחים מחיילים, ומה שאנחנו זקוקים לו אלו היסטוריונים ישראלים אמיצים שיעלו על הכתב את הזוועות שביצעו כל הצדדים.
במלחמה הזאת כולם היו ברברים.

 

אני רוצה קצת לספר לכם על המנטליות פה באיזור שאני גר בו.
וכאשר הייתי בלאוס שזו מדינה הרבה יותר ענייה מתאילנד.
הדבר הכי בולט במדינה ענייה שהכלכלה שלה היא על הפנים זה עושר בולט של מיעוט.
אתם תראו בתים יוקרתיים חלקם אף מפוארים ואתם תראו מכוניות מאוד יוקרתיות.
אתם עדיין לא תראו קניונים נוצצים אתם עדיין לא תראו חברות בינלאומיות, אתם עדיין לא תראו בתי ספר יוקרתיים אבל אתם כן תראו בתים ומכוניות יקרות.
בתאילנד כל גבר מנסה להאדיר את עצמו עם מכונית מפוארת. הם ימשכנו את הבית אפילו, או ישלמו תשלומים גבוהים כל חודש במשך שנים, הם יכנסו לחובות שלא לצורך - העיקר שיש להם מכונית מפוארת.
אתם תראו גברים תאילנדים משקיעים שעות בניקוי המכוניות שלהם ובודקים כל פינה לוודא שאין איזו שריטה.
תאילנד ובכלל כל איזור מזרח אסיה, זה תרבות של אורז.
רובם בעלי מנטליות של איכרים עניים ובורים שעד לא מזמן היו עבדים או צמיתים.
וזה כלל לא משנה אם עכשיו הם גרים בערים הגדולות ויש להם אייפון ואפילו אם יש להם תואר כי המנטליות נשארה בדיוק אותה המנטליות.
הם מודדים אדם בעיקר על פי כספו. כסף הוא כמעט הכל בתאילנד ובארצות דרום מזרח אסיה.
אז כולם מנסים להראות עד כמה שהם מצליחנים - מכוניות ובתים.
פעם שכרתי דירה בבניין גרוע שבו אתם תראו את הבעל אשתו ו-2 ילדיו בדירה קטנה ועלובה, לרגע תחשבו שאין לאיש אגורה אבל אז הוא יירד לחניון ויכנס למכונית שלו שעולה כמעט כמו בית.
כי זה המנטליות פה, הגברים דואגים למכוניות שלהם יותר מאשר לנשים שלהם.
ועוד קטע בתאילנד זה שהרבה גברים שמתחתנים פה, האשה עוברת לגור בבית הוריו, במקום שישכור דירה בגרושים לשניהם.
האשה מוצאת את עצמה הרבה פעמים משרתת לא רק אותו אלא גם את הוריו ויתר בני משפחתו, בקיצור על הפנים.
תאילנדים....
אני רק חי ביניהם אך לא חלק מהמערכת המגוחכת שלהם.
הכל מאוד שיטחי - תתלבש כמו בוטרינה עם חולצה מכופתרת בתוך המכנסיים ועניבה, שיער קצר ופנים מגולחות, בעל מראה "נקי", תחזיק אייפון יוקרתי....ותהיה רישמי ומנומס.. הכל מאוד שיטחי וחיצוני....
תרבות הפלסטיק.

 

לא מתקבל על הדעת...אכן כל הפשפשים נמצאים בכנסת או מנהלים בקומבינות וקשרים.. איך פוסטמה גמורה נטולת השכלה מינימלית נהפכה להיות "שרת התרבות"? (אני לא סופר ממטר אנשים עם תארים, אני ישר מזהה אידיוט ופוסטמה ושום תואר לא יעזור להם).
תרבות של האספסוף אולי...הרי תרבות של אספסוף תמיד היתה גם ברומא העתיקה....
לכי ללמוד קצת איליאדה ואודיסיאה.
לכי ללמוד קצת מהאבהארטה וראמאיאנה.
לכי ללמוד קצת קונפוציוס ומנציוס.
לכי ללמוד קצת וירגיליוס ואובידיוס.
לכי ללמוד קצת מחזות יוונים, מחזות שייקספיר ומולייר.
לכי ללמוד ספרות אנגלית קלאסית.
לכי ללמוד קצת מוזיקה קלאסית.
לכי ללמוד על דנטה.
אפילו לכי ללמוד קצת את כתבי הקודש של 3 הדתות המונותאיסטיות.
איזו עזות מצח וחוסר בושה לאייש את תפקיד שר התרבות בלי טיפת תרבות.
הכי טוב לכי הביתה ובמקום ללמוד.. תלמדי את החברות שלך איך מכינים דגים חריפים.

 

אני זוכר איך לפני 20 שנה היינו צוחקים על היפנים שהם עובדים כמו רובוטים. ואני גם זוכר איך שהיינו אומרים שהאמריקנים הם חולי עבודה ומאוד חומרניים....
ומה קורה היום? היום ישראל עקפה את היפנים ואת האמריקנים במספר שעות העבודה שהם עובדים.
ממשלות ישראל ב-20 השנים האחרונות הצליחו להפוך עם שלם לחמורי עבודה.
הידעתם שגרמניה היא המדינה הטובה בעולם מבחינת מספר שעות העבודה?
מעט שעות עבודה וחיים מצויין. אוטופיה סוציאליסטית. ואיך הקפיטליסטים יסבירו את זה?
תמשיכו להאמין לחזירי הון ולפרופגנדה של הסוכנים שלהם ברשת והילדים שלכם יהיו חמורים אפילו גדולים יותר מכם.

 

כאשר בנו את הכור האטומי בדימונה שאלו אתכם?
ברור שלא הם אפילו הסתירו זאת מכם. כור אטומי שמסכן את כולנו בקרינה במקרה של תקלה.
כאשר בשנות ה-80 החלו להפליר את המים שאלו אתכם? הם אפילו לא סיפרו לכם. וגם היום הם לא שואלים אתכם.
אני זוכר איך שהייתי ילד באו פתאום רופאים של משרד הבריאות לכיתות בבתי הספר ומבלי לבקש רשות מההורים ישר יאללה החלו להזריק או לטפטף חיסונים לתלמידים. שאלו אתכם?
הסכם אוסלו - שאלו אתכם?
הכנסת מסתננים - שאלו אתכם? ואל תגידו לי שלא הייתה הכנסת מסתננים. נסיעות מסודרות ומאורגנות מהגבול ישר עד דרום תל-אביב והכול ממשלם המיסים.
אנטנות סלולריות שמקרינות בכל פינה - שאלו אתכם?
שיווק של מזון מהונדס גנטית - שאלו אתכם? ברור שלא ועד היום גם מסתירים זאת מהציבור.
הפעלת טייזרים על ידי קלגסי המשטר - שאלו אתכם?
הפרטת כל נכסי המדינה לחזירי הון - שאלו אתכם?
אף אחד לא שואל אתכם - כי אתם בסך הכל עבדים. עבדים בורים שאפילו לא מבינים שהם עבדים.

 

קצת על דמוקרטיה.
טוב על דמוקרטיה אני לא צריך ללמד אתכם. ולאלו שלא יודעים אז ביוון היתה דמוקרטיה ישירה כלומר כולם הצביעו על כל נושא. (טוב נו לא בדיוק כולם אבל אני לא אכנס לפרטים).
אך כשהאוכלוסיות גדלו הצבעה ישירה כבר לא היתה אפשרית.
כלומר הצבעה ישירה על כל נושא על ידי כל האזרחים לא אפשרית בגלל גודל האוכלוסיה אז מה שיש לנו זה דמוקרטיה עקיפה. כלומר בוחרים בנציגים והם מצביעים במקומנו.
אבל כיום בגלל הטכנולוגיה כבר שוב אין צורך בדמוקרטיה עקיפה ובעזרת האייפון לדוגמה כל האזרחים יכולים להצביע על כל דבר.
אני לא בטוח שדמוקרטיה היא צורת הממשל הטובה ביותר.
דבר אחד בטוח שאין לתת למטומטמים ולמטומטמות להצביע ואפשר להשיג זאת על ידי מבחן שרק אם אתה עובר אותו אתה רשאי להצביע.
אבל אם אתם רואים בדמוקרטיה כצורת הממשל הרצויה לכם אז כפי שאמרתי בגלל הטכנולוגיה אפשר ליישם דמוקרטיה ישירה שכולם יצביעו על כל החלטה.

 

מי קבע שקירות שעשויים מבלוקים מלט וגבס יעלו 3 מיליון שקל?
סעו לשטחים ותראו אותו גודל של דירה ב-50 אלף דולר או סעו לתאילנד ותראו איך בית 2 קומות עולה 30 אלף דולר.
השוטים יאמרו "כוחות השוק" כי הם לא מכירים שום תשובה אחרת אך הם צודקים חלקית.
אבל מי יצר את כוחות השוק? למי יש מונופול? לממשלה יש מונופול, לממשלה ביחד עם הבנקים.
ואיך גורמים לאבנים ולבלוקים שיהיו שווים כמו יהלומים? איך גורמים למיליוני בני אדם להשתעבד כל חייהם עבור אבנים ובלוקים?
פשוט מאוד - יוצרים מחסור בדיור. לא בונים באותו קצב של צמיחת האוכלוסייה. ומהמעט שבונים אז בונים דירות לעשירים.
דיור זה דבר בסיסי בדיוק כמו מזון ומים שאי אפשר בלעדיו. תחשבו על תאגידים שמשתלטים על המזון שלכם (מונסנטו) על המים שלכם (ליצמן הרעלה) על הגז (תשובה) משאבי הטבע (משפחת עופר) ועל הדירות (הממשלה) כי הממשלה פועלת כמו תאגיד לכל דבר. והכל בעצם אמור להיות בידי האזרחים לא בידי אנשים פרטיים, תאגידים או ממשלות-בנקים.

 

היום נדבר על איך מוח של קפיטליסט חושב.
הדבר הראשון שקפיטליסט ישאל זה כמה הרוויח העסק.
מה העסק זה אדם? הכוונה היא בעצם לכמה הרוויח הבעלים של העסק. בעסק יש לעיתים מאות עובדים אך רוב הרווחים מגיעים לבעל העסק ולמקורבים שלו שמוצבים בתור מנהלים.
דבר שני שהוא ישאל זה איכות המוצר ומחיר המוצר.
כנראה שהקפיטליסט שכח שמי שמייצר את המוצרים הם לא דרדסים ופיות אלא אנשים בשר ודם. עם רגשות עם מחשבות עם רצונות... שזקוקים גם למנוחה ולחופשה ולאי לחץ ומתח במקום העבודה.
אנשים שצריכים לשלם שכירות או משכנתא, אנשים שיש להם אישה וילדים, אנשים שלעיתים תומכים בהורים זקנים, אנשים שיש להם לפעמים בעיות בריאותיות.
אבל הרי הקפיטליסט לא סופר אותם, הם בכלל לא אצלו במילון, ואם הם במילון אז החישובים הם בדיוק אותם חישובים שעושה בעל חווה עם משק החי שלו.
דבר נוסף שהקפיטליסט ישאל זה על טיב השירות. כן באמת למי אכפת שאנשים יכולים לעשות את אותה עבודה בישיבה אך מאלצים אותם לעמוד כל המשמרת.
למי באמת אכפת שהעובדים עובדים שעות רבות ומקבלים משכורת בדיחה.
למי באמת אכפת שיש תנאים גרועים במקום העבודה, בטח שלקפיטליסט לא אכפת.
הקפיטליסט יגיד לך בחוצפתו "אם לא מתאים לך אל תעבוד שם". זה הקפיטליסט שכל כספו בא מעבודתם של אנשים אחרים, וגם אם הוא ירש את הכסף אז הוריו עשו את הכסף מעבודתם של אנשים אחרים.
הקפיטליסט לא חושב לרגע "האם אני עצמי מסוגל לעמוד כך על הרגליים כל יום? האם אני עצמי יכול לעבוד בתנאים האלה? האם אני ארצה שיתייחסו אלי כך? האם אני יכול לחיות על המשכורת הזאת? האם אהיה אדיש אם אמא שלי או הבת שלי יעבדו בכאלה תנאים?"
לא הוא לא שואל את השאלות האלה.
הוא מבסוט מעוד דירות מעוד מכוניות מעוד ספרות בבנק מעוד בחורות מעוד מסעדות מעוד טיולים בחו"ל מעוד הימורים בבורסה ומעוד משחקים בקזינו.
האנשים שמנהלים את המערכת הכלכלית הם אנשים אטומים אנוכיים ואדישים לקשיי העם מפני שהם עצמם מעולם לא חשו מצוקה כלכלית אז איך הם אי פעם יבינו מזה לחיות על משכורת מינימום ולשלם שכירות.

 

איך יכול להיות טוב אם כל החברה מבוססת על שוד?
השוד הגדול ביותר הוא בתחום הנדל"ן - מיסי המדינה על דירות ותרמית המשכנתא - דירה זה לא כמו לקנות מכונית או אייפון שקונים בתשלומים כי אי אפשר לחיות ללא קורת גג וזאת זכות בסיסית של אדם לקורת גג מהיותו אזרח המדינה.
שוד הבריאות - הכל מופרט.. והיום ביקורים אצל רופא מתחילים להיות סוג של שוד... והתרופות נהיו מאוד יקרות עד כדי כך שעניים לא מקבלים שירות רפואי טוב. רופאים וחברות התרופות נהפכו לשודדים.
שוד החינוך - מחירי האוניבריסטאות הן לא לכל כיס, המחירים הגבוהים של התארים והקורסים מונעים רבים לא להמשיך ללימודים גבוהים.
שוד המזון - הרי כולנו יודעים שאם היינו קונים ישירות מהחקלאי ללא התיווכים הגבוהים מחיר המזון היה נמוך יותר.
שוד העיריות - העיריות הגזימו לגמרי עם מיסי הארנונה, אחרי הכל הן בסך הכל שלוחות מנהליות של הממשלה ואין שום סיבה לשלם מיסים פעמיים.
שוד בתי האבות - אלו השודדים הנתעבים ביותר- שודדים לזקנים את הכסף על חשבון הנכסים שלהם ובסוף לא נשאר דבר לבנים ולנכדים, הכל הולך לבוסים של בתי האבות.
שוד העבודה - שודדים לעובדים את הכסף, מנצלים אותם, אפשר לראות זאת לפי הרווחים של הבוסים ומשכורות העתק של המנהלים בזמן שרוב העובדים מקבלים פרוטות. ומעבר לשוד הכסף יש גם שוד של זמן, שעות רבות במקום העבודה נחשב לשוד של זמן, שודדים מהאנשים את זמנם שזה לא פחות חמור משדידת כסף ויש שיאמרו חמור יותר.
שוד הבנקים - עמלות בשמים ריביות בשמים גנבים עם תעודות.
שוד ההוצאה לפועל - היום חובות קטנים תוך זמן קצר מתנפחים לסכומי עתק וזה הכל מדיניות ממשלתית, זה הכל בתמיכת בתי המשפט.
שוד משאבי הטבע - כל משאבי הטבע שייכים לאזרחים כולם והם לא צריכים להיות בידיים פרטיות. ואם לשם פיתוח מזמינים משקיעים ומפריטים אז שלפחות המס יהיה 90 אחוז.

 

האיגוד האירופי מזהיר: סכנת סרטן ועקרות מקעקועים
הסוכנות האירופית לכימיקלים תפרסם רשימה של כימיקלים המצויים בדיו של קעקועים, ביניהם כאלה רעילים ביותר שעלולים לגרום לסרטן. הצבעים המסוכנים ביותר: אדום, כחול וירוק. בסוכנות שוקלים לאסור על שימושם ברחבי אירופה.

סכנה בכתובת הקעקע: הסוכנות האירופית לכימיקלים תפרסם בקרוב רשימה של כימיקלים המצויים בדיו המשמש לקעקועים, חלקם רעילים ביותר ועלולים לגרום לסרטן ועקרות. בסוכנות אף שוקלים להמליץ על איסור שימוש בהם ברחבי אירופה.

בהודעה שפרסמה הסוכנות נכתב: "דיווחים רבים מעלים חשש מפני הרכב הדיו המשמש לכתובות קעקע. החששות המרכזיים הם מתגובות אלרגיות קשות, סיכון לגידולים סרטניים ופגיעה בפוריות".

לדברי האיגוד הכימיקלים עלולים לגרום, בין היתר, לשינוי בחומר התורשתי של התא, ה-DNA, שינוי שבתורו עלול להוביל ליצירת מוטציות בעלות פוטנציאל להפוך לגידולים סרטניים.

האיגוד נתבקש לסקור את הדיו המשמש בכתובות הקעקע לאחר שעד כה לא היה הדיו נתון לרגולציות בהן מצויים תרופות ומוצרי מזון. באיגוד אומרים כי יתחילו להפעיל בקרות על הדיו המשמש לקעקועים בתוך שנה.

אין זו הפעם הראשונה בה נקשרים הקעקועים לסכנות בריאותיות: מחקר הראה כי אחד מכל 20 אנשים שעושים קעקוע סובל מסיבוכים ובהם שיעור גבוה של זיהומים שעלולים להוביל לתופעות כמו פריחה, גירוד ונפיחות. חוקרים באוניברסיטת ניו יורק מצאו כי 6% מהמבוגרים שעושים קעקועים דיווחו על תופעות לוואי כגון אלו, שנמשכו לעתים יותר מחודש ואפילו במשך שנים לאחר פעולת הקעקוע.

מחקר נוסף, שנערך על ידי אוניברסיטת ברדפורד, הראה כי הרעלנים מכתובות הקעקע עלולים להיספג בתוך הגוף ולגרום להתפתחותם של גידולים סרטניים. החוקרים העריכו כי ננו-חלקיקים שבדיו חודרים לזרם הדם ומצטברים בטחול, בכליות ובבלוטות הלימפה.

ה-FDA ממשיך לחקור: האם הדיו מסרטן

לפני 5 שנים הודיע מינהל המזון והתרופות האמריקני כי פתח בבדיקה שתבחן אם הדיו המשמש לקעקועים מגביר את הסיכון לסרטן העור. זאת בעקבות מספר מחקרים שנערכו בשנים האחרונות ומצאו כימיקלים רעילים בדיו ובהם קרצינוגנים (גורמי סרטן) וחומרים המשבשים פעילות הורמונאלית.

המכון לכירורגיית עור בלייזר בוושינגטון פרסם מחקר הטוען כי כימיקלים המצויים בדיו הקעקוע, ובהם פתאלן, עלולים לגרום לתופעות עור שונות, בהן זיהומים ופריחות אלרגיות. החוקרים טענו כי ממצאים אלה מעלים חשד לנזקים חמורים יותר כמו סרטן העור. למחקר זה מצטרף דיווח של חוקרים בגרמניה כי החומר דיבוטיל פתאלן, משמש בתעשיית הפלסטיק, נמצא גם בדיו קעקועים. במחקר שבדק 14 מוצרי דיו המשמשים לקעקועים, נמצאו רמות גבוהות של כימיקל זה בכל המוצרים.

פתאלן עלול לגרום לא רק לרגישות בעור, הכימיקל הזה נמצא כמחקה את פעילות ההורמון אסטרוגן, ובכך עלול לגרום להפרעה בפעילותו ובפעילות ההורמון הגברי טסטוסטרון. אלה עלולים להשפיע גם על העובר ברחם האישה ההרה בעלת הקעקועים. פתאלן נמצא קשור גם להפרעות במערכת הרבייה ובפוריות.

אם לא די בכך, בדיקות אחרות בעבר מצאו כי גם מתכות כבדות נמצאו בדיו המשמש לקעקועים, ובהן עופרת, קדמיום, כרום, ניקל וטיטניום, כולן עלולות לגרום לאלרגיות, פגיעה במערכת העצבים ובפוריות.

 

אני זוכר איך בשנות ה-90 אמרו לכולם שבגלל האינטרנט בעולם תהיה מהפכת מידע. כולם יהיו משכילים יותר בגלל המידע האינסופי והילדים שלנו יהיו הרבה יותר חכמים מאיתנו.
ובכן זה לא קרה. גם ספרייה שלמה לא תעזור לאדם טיפש.
מה קרה בפועל? ובכן רוב האנשים לא הפיקו שום תובנות חדשות על העולם בעקבות האינטרנט. פשוט במקום לקרוא את העיתון הרדוד שלהם שעשוי מנייר הם קוראים אותו על המסך. את התנ"ך מלא השקרים הם החליפו בויקיפדיה מלא השקרים.
במקום MTV יש להם יוטיוב.
במקום לשלם על משחקים הם מורידים מהאינטרנט.
ובמקום לשכור קלטת וידיאו ב-20 שקלים הם מורידים בטורנט.
אבל הם לא נהיו חכמים יותר, משכילים יותר או בעלי תובנות גבוהות יותר.
מהרבה בחינות הם נהיו אף טיפשים יותר. היום לאנשים אין סבלנות לקרוא ספרים, אם הם רואים כתבה באורך 2 עמודים זה כבר יותר מדי בשבילם.
אבל בהחלט אפשר לציין שהאינטרנט מפיג שיעמום כמו כן הוא רווי בסקס. והשימוש באייפונים פלוס אינטרנט גרמו לנשים סיפוק עצום לרכילות האינסופית שלהן.
פוקימונים.... אנגרי ברדס.... בתקופה שלי היה אטארי היינו שמים קלטת ומחכים 30 דקות כדי שהמשחק יעלה תוך המתנה מייגעת עם קולות מעצבנים שנשמעו מהמחשב והרבה פעמים המשחק אפילו לא עלה. בנוסף שלקנות משחק עלה המון כסף.
יש יתרון שנולדתי בתקופה ללא אינטרנט - אני מסוגל לחיות גם בלעדיו, הילדים שנולדו לעידן האינטרנט לא יכולים בלעדיו.
היחידים שהפיקו ידע מהאינטרנט זה אנחנו - קבוצה קטנה של אנשים שגילו את הסודות והשקרים שהממסד מוכר להמונים.

 

לוחמה ביולוגית נוסתה על מיליוני אזרחים.

רוב שטח בריטניה נחשף לחיידקים שרוססו בניסויים סודיים.

משרד ההגנה הפך חלקים גדולים של המדינה למעבדה ענקית לניסויים סודיים של לוחמה ביולוגית על הציבור. דו"ח ממשלתי שאך פורסם מספק בפעם הראשונה סקירה היסטורית רשמית מקיפה של ניסויים בנשק ביולוגי בבריטניה בין השנים 1940 ל- 1979.

ברבים מהניסויים הללו, רוססו כימיקלים שעשויים להיות רעילים ומיקרו-אורגניזמים על אזורי אוכלוסיה נרחבים, מבלי לידע אותה.
אמנם הפרטים של כמה ניסויים סודיים דלפו בשנים האחרונות, אך הדו"ח בן 60 העמודים חושף פרטים חדשים על יותר מ-100 ניסויים סמויים.

הדו"ח חושף כי אנשי צבא תודרכו לענות למיני "שואלים חקרניים" שניסויים אלו מהווים חלק מתוכניות מחקר של מזג האוויר וזיהום אוויר.

הבדיקות, שבוצעו על ידי מדענים של הממשלה בפורטון דאון, נועדו לסייע למשרד ההגנה להעריך את הפגיעות של בריטניה באם הרוסים יפזרו עננים של חיידקים קטלניים מעל בריטניה.

ברוב המקרים, בניסויים אלו לא השתמשו בנשק ביולוגי אלא בחלופות אשר המדענים האמינו שיחקו לוחמה ביולוגית ואשר במשרד ההגנה טענו שלא היו מזיקים. אבל משפחות באזורים מסוימים של המדינה, שנולדו להם ילדים עם מומים, דורשות חקירה ציבורית.

פרק אחד של הדו"ח, "הניסויים בחלקיק הפלואורוסנטי", מגלה איך בין 1955 ל-1963 מטוסים טסו מאנגליה צפונית מזרחית עד קצה קורנוול לאורך החופים מדרום וממערב, ופזרו כמויות עצומות של zinc cadmium sulphide על האוכלוסייה. החומר הכימי נסחף קילומטרים אל תוך היבשת, כאשר הזוהר שלו מאפשר לעקוב אחר התפשטות שלו. בניסוי אחר, אותו החומר פוזר לאורך הכביש ליד העיר פרום (Frome) בסומרסט במשך שעה.

בעוד הממשלה מתעקשת שהחומר בטוח, קדמיום מוכר כגורם לסרטן הריאות, ובמהלך מלחמת העולם השנייה נחשב על ידי בעלות הברית כנשק כימי.

בפרק אחר, "ניסויים באזורי כיסוי נרחבים", משרד ההגנה מתאר כיצד בין 1961 ל-1968 יותר ממיליון בני אדם לאורך החוף הדרומי של אנגליה, מטוֹרקִי (Torquay) עד לניו פורסט, נחשפו לחיידקים הכולל E.coli ו-bacillus globigii, אשר מחקה אנתרקס. ריסוסים אלו בוצעו מספינה צבאית, Icewhale, שעגנה לאורך חופי דורסט, שריססה את המיקרואורגניזמים ברדיוס של 8 עד 16 ק"מ.

הדו"ח חושף גם פרטים של ניסויי ה-DICE בדרום דורסט בין השנים 1971 ל-1975. באלו היו מעורבים מדענים צבאיים בריטיים ואמריקאים שריססו כמויות גדולות של חיידקים marcescens serratia, עם מדמה אנתרקס ופנול.

חיידקים דומים פוזרו ב 'ניסויי חבלה' בין השנים 1952 ו 1964. אלה היו ניסויים כדי לקבוע את הפגיעות של בנייני ממשלה גדולים והתחבורה הציבורית בעת תקיפה ביולוגית. בשנת 1956 החיידקים שוחררו ברכבת התחתית של לונדון בצהריים לאורך הקו הצפוני בין קוליירס ווד לטוטינג ברודווי. התוצאות מראות כי האורגניזם התפזרו על פני 16 ק"מ. ניסויים דומים נערכו במנהרות שתחת בנייני ממשלה בווייטהול.

ניסויים שנערכו בין 1964 ל 1973 הודבקו חיידקים לקורי עכבישים בקופסאות כדי לבדוק כיצד החיידקים ישרדו בסביבות שונות. בדיקות אלו בוצעו בעשרות מקומות ברחבי בריטניה, כולל בווסט אנד של לונדון, סאות'המפטון וסווינדון. הדו"ח גם מפרט לגבי יותר מתריסר ניסויי שדה קטנים יותר שנערכו בין 1968 ל-1977.

בשנים האחרונות, משרד הביטחון מינה שני מדענים כדי לבדוק את בטיחותן של בדיקות אלה. שניהם דיווחו כי אין סכנה לבריאות הציבור, אך אחד מהם העלה את האפשרות שקשישים או אנשים הסובלים ממחלות נשימה עלולים להפגע קשות אם הם ישאפו מספיק מאותם מיקרואורגניזמים.

עם זאת, כמה משפחות באזורים שספגו את אותם ריסוסים סודיים משוכנעות שהניסויים הללו גרמו למומי לידה, נכויות פיזיות וקשיי למידה בילדיהם.

דוד אורמן, קצין צבא מבורנמות', דורש חקירה ציבורית. אשתו, ג'נט, נולדה במזרח לולוורת' (Lulworth) בדורסט, קרוב למקום שבו התקיימו רבים מאותם ניסויים. היא הפילה, ולאחר מכן ילדה בן עם שיתוק מוחין. לשלוש האחיות של ג'נט, שגם נולדו באותו הכפר בזמן אותם הניסויים, נולדו ילדים עם בעיות בלתי מוסברות, כמו למספר שכניהם.

רשות הבריאות המקומית הכחישה שיש קשר, אבל אורמן סבור אחרת. הוא אמר: "אני משוכנע שמשהו נורא קרה. הכפר הוא קהילה מלוכדת, זה לא צירוף מקרים שהיו מומים מולדים רבים כל כך על שטח כה קטן ותוך זמן כה קצר."

לאורך השנים, ממשלות שונות ניסו לשמור על הפרטים של ניסויי הלוחמה הביולוגית בסוד. בעוד דיווחים על מספר ניסויים יצאו לאורך השנים מהארכיון הלאומי, מסמך זה מאת משרד ההגנה שפורסם לאחרונה – אשר שוחרר לבקשתו של חבר הפרלמנט הליברל דמוקרט מ.פ. נורמן בייקר – מציג את הגרסה הרשמית המקיפה ביותר של הניסויים בלוחמה ביולוגית.

בייקר אמר: "אני מקדם בברכה את העובדה כי הממשלה פרסמה סוף סוף את המידע הזה, אבל השאלה היא למה זה לקח כל כך הרבה זמן. זה בלתי מתקבל על הדעת כי התייחסו אל הציבור כשפני ניסוי ללא ידיעתו, ואני רוצה להיות בטוח כי הטענות של משרד הביטחון כי הכימיקלים והחיידקים ששימשו היו בטוחים, נכונות. "

הדו"ח של משרד ההגנה משחזר את ההיסטוריה של המחקר של בריטניה בתחום המלחמה הביולוגית מאז מלחמת העולם השנייה כאשר פורטון דאון הפיק חמישה מיליון יחידות של מזון לבקר ממולאות בנבגי אנתרקס קטלני שנועד להיות מוצנח בגרמניה במטרה להרוג את הבקר שלהם. הוא גם חושף פרטים של ניסויי האנתרקס הידועים לשמצה על Gruinard בחוף הסקוטי אשר הותירו את האי כה מזוהם כך שזה לא יכול היה להיות מאוכלס עד סוף שנות 1980.

הדו"ח גם אישר את השימוש של אנתרקס וחיידקים קטלניים אחרים בניסויים על סיפון ספינות בים הקריבי ומול חופי סקוטלנד במהלך שנות החמישים. במסמך נאמר: "ההסכמה שבשתיקה לניסויים המדמים התקפה ביולוגית בהם הציבור עלול להיחשף לחומרים מסוכנים, הושפעה במידה ניכרת ע"י שיקולי בטחון, שנועדו ללא שום ספק למנוע את המידע מהציבור. תוצר לוואי חשוב לזה היה הצורך להימנע מלעורר אי שקט ציבורי על הפגיעות של האוכלוסייה האזרחית במקרה התקפה של לוחמה ביולוגית. "

סו אליסון, דוברת פורטון דאון, אמרה: "הדיווחים עצמאיים על ידי מדענים מובילים, הראו שאין כל סכנה לבריאות הציבור מפני ריסוסים אלו אשר בוצעו כדי להגן על הציבור. התוצאות של ניסויים אלו יצילו חיי אדם, במידה ונותקף באמצעות נשק כימי וביולוגי."

בתשובה לשאלה האם בדיקות אלה עדיין מתבצעות, אמרה: "זו לא המדיניות שלנו לדון במחקר שמתנהלים".

 

כשהמילה עבדות נאמרת ישר חושבים על עבדות השחורים במטעים בדרום ארה"ב אך עבדות תמיד היתה חלק מהמין האנושי.
גם היום יש עבדות בגלגולה המודרני ללא אזיקים ברגליים וללא הצלפות.
העבדות לא חייבת להיות כאשר עם אחד משעבד עם אחר. או שגזע אחד משעבד גזע אחר, בתאילנד לדוגמא עד 1905 היו עבדים. בשנת 1867 העבדים בתאילנד מנו שליש מהאוכלוסייה. העבדים היו תאילנדים ובעלי העבדים היו תאילנדים.
העשירים והמעמדות הגבוהים שיעבדו את העניים ואת המעמדות הנמוכים.
כל עוד יהיו אנשים עשירים ומעמדות גבוהים יהיה עבדות על גלגוליה השונים.
ומתוך העבדות באו הכישופים. כשאין לעבדים-עניים שום דרך להילחם באדונים הם יפעילו כישופים וקללות עליהם.
ישנם אדונים ששכרו מכשפים שיגנו על עצמם מפני כישופי העבדים.
ובגלל הכישופים היה מאבק של השליטים להילחם במכשפים.
באפריקה מעבירים מכשפות ליישוב של מכשפות.
סרסורים מבריחים זונות מניגריה לתוך אירופה ומשתמשים במכשפים על מנת להטיל כישופים על הזונות כדי שאלו לא יברחו ברגע שיגיעו לאירופה.
גם בוסים שלא חוששים מכישופים צריכים להיזהר ממשרתים ועבדים בעיקר אם הם במטבח מכינים את האוכל כי אם הם שונאים את האדון הם ילכלכו את המזון.
כישופים קיימים גם בין בני זוג. כך לא היה בימים קדומים כי פעם המעמדות הגבוהים היו מתחתנים אך ורק בין עצמם אך בתקופה המודרנית נישואין בין עשירים ועניים נפוצים יותר.
כשזה קורה האישה בלחץ המשפחה שלה מטילה כישוף על הבעל כדי שזה לא יעזוב כדי להבטיח שתמיד תהיה הכנסה קבועה מהבעל שלא רק האישה נהנית מכספו אלא כל משפחתה.
הכישוף החזק ביותר שאפשר להטיל על אדם שהוא ישאר איתך זה לשים לו שאריות של בשר אדם באוכל.
בתמונה סוג של כישופי הגנה.

 

יש דברים שאני אוהב אצל חרדים או לפחות אצל חב"דניקים.
קודם כל זה חיי המשפחה. החשיבות של המשפחה, בנוסף ההרמוניה בין הגבר לאישה. יש גבר ויש אישה לא כמו אצל החילוניים שאי אפשר לדעת מי הגבר ומי האשה.
דבר שני - ילדים בגיל צעיר - לעשות ילד בגיל צעיר זה אומר ילדים בריאים וחסונים.
דבר שלישי - דרך ארץ, דבר שהוא נדיר אצל חילוניים.
דבר רביעי - למרות שטיפות המוח של הדת הם די משכילים מסתבר שהם גם קוראים הרבה ספרים חילוניים ואף יותר מהחילוניים.
דבר חמישי - אני סבור שצריך להחמיר עם הכשרות לגבי מזון מהונדס גנטית.
דבר שישי - שבת מנוחה. בניגוד לאידיוטים השימושיים שנופלים לתרמית הקפיטליסטית של לפתוח עסקים בשבת אני גם פה הייתי מחמיר והייתי משבית ליומיים. גם לנו מגיע לחיות ולא רק לעבוד עבור חזירים.
דבר שביעי - ארוחת שבת אחלה אוכל.

 

שיחה בין בעלת הבית שלי וביני:

שלום עדנה, מה שלומך?

שלום תהל, אני בסדר גמור.

אני שמחה לשמוע. רציתי לדבר איתך על חידוש החוזה. הייתי מעוניינת לחדש אותו לשנתיים נוספות.

כן, רציתי באמת ליצור איתך קשר ביוני. אמרתי שלא לפני יוני, אבל בתחילת יוני.

יופי, הנה, הקדמתי אותך.

אז ככה. יש שני דברים. קודם כל, אנחנו קיבלנו תמ"א 38. זה אומר פינוי ובינוי. כל דיירי הבניין יפונו בשנתיים הקרובות. אני לא מאמינה שבשנה הקרובה תהיה בעיה אבל אין לדעת, ואני אכניס לכל חוזה שלא יהיה את הסעיף של הפינוי.

כלומר, אפשר לפנות אותנו בכל רגע?

כן, אבל בהודעה מראש. נדע על זה מראש. הדבר השני הוא שכר הדירה. הייתי מאוד נדיבה איתכם בשנתיים האלה. נתתי לכם מחיר טוב, הייתי פראיירית אפשר לומר, ולא העליתי. תגידי לי את אם זה לא נכון.

...

את יודעת טוב מאוד שהייתי פראיירית.

אה, אני באמת חושבת ש–4,500 שקל על דירת שני חדרים בגודל 55 מטר מרובע, זה מחיר מצוין.

לא! זה זול מאוד, כל מי שמסביב לוקח יותר! הייתי הוגנת מאוד, נתתי לך מחיר חברים למרות שלא היית חברים. אבל עכשיו, את מבינה, זה לא יכול להימשך.

אני מבינה שאת מרגישה שאת חייבת להעלות את שכר הדירה.

לא! זה לא אני. אני נותנת את הכסף לאחי, הוא מגיע לקחת את זה במעטפות פעם בכמה זמן. אני לא יכולה לרמות אותו ולומר לו שזה המחיר של הדירה כשהדירה שווה יותר.

...

ויש כבר מישהי שרוצה את הדירה ב–5,500 שקל. אני לא אומרת את זה סתם.

כן, אני שומעת שחשוב לך מאוד לקבל עוד כסף, אז אני מנסה לחשוב מה אני יכולה לעשות. העניין הוא שהשכר שלי לא עלה, ואני מגדלת את התינוק שלי בדירה הזאת והיציבות חשובה לי. באמת הייתי מעדיפה שלא לעזוב בשנה הקרובה.

הבחורה שרוצה להיכנס גם היא אם חד־הורית. תאריך הכניסה מתאים לה. אני לא אומרת את זה כדי ללחוץ, אבל היא אמרה שהיא רוצה והיא גם החברה הכי טובה של כלתי.

אוקיי, מה שאני חושבת שאני יכולה לעשות זה לשלם חמישה אחוזים יותר בשנה הקרובה ועוד חמישה אחוזים בשנה שאחריה אם החוזה ימשיך ולא נפונה. ככה תהיה עלייה הדרגתית.

מה? לא, זה לא מספיק. זה לא קרוב אפילו. אנחנו יכולים לקבל 5,500.

זה יהיה לי חבל לעזוב.

הייתם דיירים טובים! אני לא אומרת שלא. אבל אני בעלת בית נפלאה! נפלאה! לא שמעתם ממני במשך שנתיים! לא ככה?

...

נפלאה!

כן, תשמעי אבל התמ"א...

אנחנו רק נרוויח עוד מהתמ"א הזה, מה את חושבת? שנפסיד? החברה ממשיכה לשלם לנו שכר דירה, כאילו שיהיו דיירים! למרות שלא יהיו! ואחר כך, טוב, על זה כבר אין מה לדבר, הדירה תהיה גדולה ומפוארת. נוכל לקבל עליה הרבה מאוד כסף...

אהממ סליחה שאני קוטעת אותך, אני לא כל כך מבינה איך זה קשור למה ששוחחנו עליו.

אז אנחנו לא מפסידים מהתמ"א, מה את חושבת.

לא חשבתי האמת.

תראי, בקשר לכסף, אני מבינה. את חושבת שאני לא מבינה? אני לא עברתי את זה? לשבת ולעשות חישובים, חשבונות. אבל אלה חישובים שלך, אני לא יכולה להיות מעורבת. תחליטי מה שאת יכולה, קחי לך כמה ימים. ואולי תבקשי מההורים, בטח יש להם קצת כסף.

ההורים...

ויש לך בן קטן, הוא בטח מקסים, כשיש נכד הארנק נפתח. אני יודעת. אני עוזרת לילדים שלי בלי סוף. תגידי להם שאתם צריכים ובטח הם ייתנו. כשיש נכדים עושים הכל.

...

אז תחשבי על זה! תכתבי לי למייל.

אוקיי.

קחי כמה ימים!