היום ישבתי לי במזנון האוכל בקניון. ישבו שם אחד מתלמידיי ואבא שלו. ואני אומר לעצמי אם רק האבא הזה היה יודע איך המצב מתנהל במקום שאני בא ממנו. מקום שבו אחרי שגידלת במשך 10 שנים את הילדים שלך פתאום "לגברת" לא מתאים יותר, נכנס לה איזה ג'וק לראש שנשבר לה. היא מתייעצת עם המשפחה וחברות ומפעילה עורכת דין. והופה קלגסי המדינה אומרים לך שמעתה אתה לא יכול לראות את ילדך, אולי הם יעשו לך סידור של פעמיים בשבוע לזמן קצר וגם זה רק בתנאי שאתה תהיה ילד טוב ירושלים ותשלם בצייתנות את הסכומים שהם מצווים עליך. אתם מבינים לא רק שמרחיקים ממך את ילדך וקובעים לך מתי לראות או לא לראות אותם גם מכתיבים לך כמה לשלם. השמעתם חוצפה שכזאת? מי נתן בכלל למדינה את הכוח להחליט על הילדים שלי? מי נתן להם את הכוח להרחיק ילדים מאבות? ועוד מכניסים אותך למעצר מעקלים לך חשבונות בנק ומשכורות וצו עיכוב יציאה מהארץ אם לא תקבל את התכתיבים הנפשעים שלהם. אתם באמת חושבים שהמערכת תוכל להכתיב לי תנאים כאלה? שהיא תוכל לאלף אותי? שאני אתן להם להכתיב לי מציאות? שיוכלו להשקיט את זעמי? שיוכלו לכופף אותי? מערכת שהונדסה ע"י נשים שהן תמצית הרשע ושנאת גברים. זה שאנשים מוכנים להוריד את הראש שלהם לאי צדק ופשע של ממש רק מראה שאין שום סיכוי לתיקון החברה.