יום שני, 28 במאי 2018

מעמדות

אני כותב עוד פעם פוסט שנמחק לי, כי הוא הפוסט האישי ביותר שכתבתי.
פוסט יחס פוגעני לעובדים שקופים.
בדרך כלל אני לא כותב פוסטים אישיים, אבל פוסט אותו פרסמה אורטל בן-דיין חדר לנשמתי והשפיע עלי עמוקות. כביכול, זהו פוסט על אירוע שולי. לפי הפוסט בר רפאלי עלתה למונית, לא אמרה אפילו שלום, ציוותה על נהג המונית לנסוע ליעדה, התעלמה ממנו כל הנסיעה, ויצאה בלי להגיד תודה. כאשר הנהג העיר לה שאפשר להיות נימוסיים ולומר שלום ותודה, היא ענתה לו "מי אתה שאגיד לך שלום?".
הסיבה שפוסט שעוסק באירוע פעוט כל כך השפיע עלי, נובעת מכך שעקב הניסיון שלי כעובד צווארון כחול ועובד קבלן אני מזהה טוב מאוד, טוב מדי, את ההתנשאות והזלזול שנשמעו בפוסט כלפי נותני שירות על רקע מעמדי. אני מבין מה זה להיות שקוף, שאנשים לא חושבים שאתה ראוי לשוחח עמם או אפילו רק לזרוק לך מילת נימוסין. ניסיון של שנים גרמו לי להיות רגיש ליחס פוגעני ומשפיל שבעקבותיו אתה מרגיש שאתה כלום, שקוף, עלוב, כי אתה בסך הכל עובד צווארון כחול או עובד קבלן עני. נזכרתי ביחס המזלזל והלעגני שספגתי פעמים רבות מדי, כאשר קראתי חלק מהתגובות לפוסט הנ"ל בהן נשפך לעג וארס כלפי נהגי המוניות, שנבע מזלזול ודעות קדומות כלפיהם בעקבות היותם עובדי צווארון כחול ונותני שירות.
לאחרונה באחת ההפסקות שלי בעבודתי כפקח רחבה (רמפיסט) בנתב"ג, הלכתי לאכול במסעדת Frame שנמצאית בטרמינל. שילמתי מכספי על האוכל ועמדתי להתיישב באחד הכיסאות שבמסעדה. לפתע נזעק אלי אחד המוכרים שלעובדים של נתב"ג אסור לשבת לאכול עם שאר הלקוחות (הנוסעים). יכול להיות שמדי העבודה שלי הזכירו לו מדי עבודה של סבלים, וככל הנראה שההוראה הזו הייתה מכוונת בעיקר כלפיהם משום שהם סובלים מהתדמית הירודה ביותר בנתב"ג. חשתי מיד עלבון עצום ושאלתי את המוכר מדוע איני יכול לשבת במקום? האם נוכחותי מלכלכלת ומזהמת את שאר הלקוחות? האם העובדה שאני חלק מהעובדים אומרת שאני נחות? האם עובדי נתב"ג הם כל כך מחרידים ששאר הלקוחות לא יכולים להימצא לידם? המוכר ענה לי שהעובדה שאני ציני לא משנה את ההוראה שאסור לי לשבת במקום. כועס ופגוע לקחתי את האוכל והלכתי לאכול במקום אחר.
נזכרתי גם בתקופה בה הייתי שומר בחברת "שטראוס" מטעם "מודיעין אזרחי", ונאמר לנו יום אחד שאסור לנו לאכול במטבחים עם שאר העובדים (לכל קומה היה מטבח), אלא שעלינו לאכול בחדר עלוב שנמצא במרתף בתת-תנאים. כבר אז התרעמתי ללא כל הועיל מדוע נאסר עלינו לאכול עם כולם? האם נוכחותנו פוגעת? כמובן שב"שטראוס", ב-IBM ובחברות אחרות בהן עבדתי כשומר היו מתבוננים בנו ללא הרף במצלמות ומקליטים כל רגע של עבודתנו. בחלקן הקב"ט היה מתבונן בנו במצלמות בלילות, ומתקשר להודיע לנו על כך, ובחלקן בבוקר הוא היה שולף את ההקלטות המתאימות בהן הקליטו אותנו כדי לנזוף ולגעור בנו על דבר מה חשוב או שולי. אני זוכר כיצד גיחכתי כשראיתי בחברות הללו דפים ועלונים של הקוד האתי תלויים להם בגאווה, בעוד ואני חושב לעצמי שהם לא שווים את הנייר עליהם הם כתובים.
הפוסט הזה החזיר אותי למקרה בו כאשר עבדתי כמאבטח באוניברסיטת ת"א התווכחתי כהרגלי על היסטוריה ופילוסופיה עם סטודנט אחר, עד שהוא אמר לי לפתע "עם כל הכבוד אני סטודנט, אני לומד את הנושא ולכן אני יודע יותר" (ציטוט חופשי). אני שרגיל להתווכח ולהתדיין פתאום השתתקתי, כל הביטחון שהיה לי נפל לרצפה. לא עלה בדעתו שגם מאבטח יכול להיות סטודנט באוניברסיטה, או שגם מאבטח יכול לדעת דבר או שניים בהיסטוריה ופילוסופיה.
נזכרתי אף במקרה נוסף, בו הייתי שומר בכניסה של מס הכנסה מטעם חברת "מודיעין אזרחי". נאסר עלינו לשבת במשך כל המשמרת, למרות שהדבר לא היה חוקי, והשומר של אחד הבנקים שהיה צמוד אלינו ישב במהלך משמרתו. מכיוון שידעתי שאני לקראת סיום עבודתי ולא חששתי מפיטורין, פניתי לשלי יחימוביץ', והיא שלחה מכתב זועם לכל המעורבים בדבר, גערה בהם והפחידה אותם, ולמחרת העמידו לנו כיסא ונתנו לנו את הזכות "המופרזת" לשבת במהלך המשמרת.
הפחד מפיטורין הוא אחד מהזכרונות החזקים שלי ביותר מעבודתי כשומר, מכיוון שמנהלי החברות השונות איימו ללא הרף בפיטורין, נבחו עלינו שיש עוד אלפים כמונו ומי שלא מתאים לו יכול לצאת מהדלת. זכור לי "מסדר" שהיו עושים לנו כל משמרת בעבודתי כשומר בקניון רמת אביב, בו באופן קבוע היו גוערים בנו ומאיימים לפטר אותנו. זכור לי גם אירוע מסוים מעבודתי כמאבטח מטעם "חברת אבידר" באוניברסיטת ת"א. במסדרת תפקידי הייתי צריך להסתובב באוניברסיטה ולבדוק שהכל תקין מבחינה בטיחותית. כאשר ביקשתי לשבת קצת במהלך המשמרת והתלוננתי שאני לא יכול להסתובב ולעמוד על הרגליים במשך כל המשמרת, צעק עלי הקב"ט שאם אני לא יכול לעשות את העבודה אז שאני אעוף לו מהפנים והוא ימצא מישהו אחר (התקופה הייתה טרום החוק של יחימוביץ').

 

כלא

בסין כולאים אנשים ללא משפט, רק על חשד, ומעבידים אותם בפרך במפעלי ייצור בתוך הכלא, מעבידים אותם 15 שעות ביום, כל יום, ללא הפסקה וללא אפשרות ללכת לשירותים, עם אוכל גרוע ומעט מדי, אפילו חיות משק מקבלות יחס טוב יותר מאסירים סיניים, ואם מישהו לא רוצה לעבוד אז מענים אותו בכל מיני שיטות. סין היא גם רוצחת האסירים הגדולה בעולם, אסירים על רקע דתי כמו הפאלון גונג שמחסלים אותם כדי למכור את האיברים שלהם, סין גם מוציאה להורג סוחרי סמים. סין היא אחת המדינות האכזריות ביותר בעולם.
וארה"ב לא בהרבה טובה ממנה. בארה"ב יש את כמות האסירים הגדולה בעולם ואחוז האסירים הגבוה ביותר יחסית לאוכלוסיה, החוקים הם חוקים אכזריים והמאסרים ממושכים, לארה"ב יש גם משטרה אלימה מאוד, בארה"ב מענים אנשים (בידוד) או שולחים אזרחים למתקנים פסיכיאטריים סגורים שהמצב שם הרבה פעמים גרוע יותר מבתי הכלא, בנוסף ארה"ב משתמשת בהשפלות מיניות לגבי עצורים ואסירים. ואסירים לשעבר מתקשים לחזור לשגרה בגלל שהתמונות שלהם מפורסמות באינטרנט ויש על אסירים לשעבר פיקוח מחמיר מצד הרשויות ומקומות עבודה לא מעסיקים אותם בגלל עבר פלילי.

 אז למה אסור להעביד אסירים שהם אזרחי המדינה?
מפני שזה יהווה תמריץ למערכת המשפטית להמציא חוקים ולהחמיר חוקים, ולהאריך את תקופות המאסר.
כי ברגע שעושים כסף מאנשים כלואים יש אינטרס להכניס כמה שיותר אזרחים לכלא עבור רווחים. וזה כלל לא משנה אם בתי הכלא פרטיים כמו בארה"ב או ממשלתיים כמו בסין. כשיש רווחים מאסירים יש אינטרס להכניס כמה שיותר אזרחים לכלא.
ואז אנחנו יוצרים מדינה דיקטטורית. זאת הסיבה למה אסור להעביד אסירים. אם אנשים נמצאים בכלא מי שאשם הוא לא רק העבריין, למדינה יש אחריות כי אם המדינה היתה דואגת לו ללימודים ופרנסה ומחנכת אותו להיות איש מוסרי אז הוא לא היה מוצא את עצמו בכלא. ולא רק המדינה אשמה גם ההורים והחברה כולה אשמה, אנחנו כולנו נכשלנו לייצר אזרחים טובים ולכן על החברה לשלם על כשלונה בכך שיש פורעי חוק.

משטרה

קחו נשק אבל אל תירו בנשק

דמוקרטית האספסוף

חרפת מרכזי הקשר

חרפת מרכזי הקשר נמשכת
המדינה הקימה קיר ברזל בין אלפי ילדים לבין האבות שלהם. מתי יקומו כלי תקשורת, מכוני מחקר, חברי הכנסת שיילחמו בתופעה הזו?במדינת ישראל פרוסים כיום 66 מתקנים של משרד הרווחה הקרויים "מרכזי קשר", המשמשים למפגשים מפוקחים של ילדים עם הוריהם.
מנתונים רשמיים שנמסרו לוועדה לזכויות הילד של הכנסת ב-6.3.18 עולה כי בכ-80% מהמקרים, מדובר במשפחות המצויות בפירוד וגירושין, וכי ביותר מ-82% מהמשפחות הללו, ההורה אותו נאלצים הילדים לפגוש במרכז הקשר הוא האב. הוא זוכה לחבקם, לנשקם ולשחק איתם במשך כשעה בשבוע, תחת מבטה הבוחן של עובדת סוציאלית, המצויה איתם בחדר. ביתר השבוע, אסור לו להתקרב אל ילדיו. המדינה הקימה קיר ברזל בין אלפי ילדים לבין האבות שלהם.
חוויית מרכזי הקשר כואבת ומשפילה מאין כמותה. למרות זאת, תקנון העבודה הסוציאלית מאפשר לכפות אותה על ילדים והורים במצבים המוגדרים כ"קונפליקטים במשפחה על רקע של פירוד", ותו לא – והרי תיאור זה מתאים לכל מקרה גירושין. לא צריך אפילו לטעון להתנהגות פסולה כלשהי של האב כלפי בת זוגו או ילדיו; גם האב הטוב והמסור ביותר יכול להישלח למרכזי הקשר. ככלל, שופטי המשפחה מקבלים את המלצות העו"סיות, בבחינת כזה ראה וקדש.
שוברים את הילדים
למערכת יש כל מיני הגדרות מתיפייפות לגבי הצורך בשימוש במרכזי הקשר במקרי גירושין. בפועל, אין מנוס מהמסקנה הקשה, שהמיתקנים הללו משמשים בעיקר לניתוק כוחני של ילדים מאבותיהם ולשיבוש הקשר ביניהם, וכי הדבר נעשה לא פעם דווקא כאשר הילדים קשורים מאוד לאבא, וכועסים על אמא.
אחרי כמה חודשים בשבי מרכזי הקשר, הילדים – רובם בני שנתיים עד 12 – מבינים שמעמדו של האב בחייהם השתנה. גם האבות חשים שהם כבר לא ישובו להיות הדמויות המרכזיות והמובילות שהיו פעם בחיי ילדיהם. אמנם, בהחלט ייתכן שלאחר שנה או שנתיים של עינוי, העו"סיות ימליצו לשופט לאפשר שוב מגע תקין בין האב לילדיו, ואפשר שהילדים אף ילונו אצלו בחלק מהשבוע. אבל בכל מקרה, יחסי הכוחות הובהרו, והלקח לא יישכח: האב חלש, המערכת חזקה, והמערכת מעדיפה את אמא.
מנתונים רשמיים עולה שהשימוש במרכזי הקשר הולך ומתרחב. ב-2005, 11 שנים לאחר הקמת מרכז הקשר הראשון, אולצו 2,518 ילדים לפקוד את מרכזי הקשר. ב-2016 כבר עמד מספרם על 4,040. כיום, העו"סיות המופקדות על ענייני גירושין שולחות למרכזי הקשר כ-15% מתוך כלל המשפחות המטופלות על ידן.
תפיסה קומוניסטית
אלה לא סתם פקידות שהכוח עלה להן לראש. אמנם, בקרב העובדות הסוציאליות שפועלות בשטח ישנן מלאכיות של ממש, ואת זה אסור לשכוח; אבל התבוננות עומק ארוכת שנים בפעילותן של מי שעומדות בראש המערך הזה מלמדת שהמנגנון פועל בסימביוזה עם זרם פוליטי בינלאומי המתיימר לייצג את "זכויות הילד", אשר חותר בעיקשות ובהתמדה להחלשת מעמדם של ההורים הביולוגיים מול ילדיהם, ולהעמקת חדירת המדינה לתחום שבין הורים לילדים. "נמל הבית" של זרם זה בישראל הוא הוועדה לזכויות הילד בכנסת, שהוקמה ב-1995 ע"י ח"כ תמר גוז'נסקי הקומוניסטית. מקרה? תאמינו במה שאתם רוצים להאמין.
ראשי העו"סיות טוענות שהן לא אשמות. השופטים הם אלו שמקבלים את ההחלטות הללו. זה שקר. השופטים מסתמכים על המלצות העו"ס, ונדיר מאוד ששופט יקבל החלטה המנוגדת לתסקיר שהכינה עבורו העו"ס. כולם יודעים זאת. ראשי העו"סיות יכולות להמשיך לטעון אחרת.

יום ראשון, 27 במאי 2018

האנלקטים של קונפוציוס

 
1.1
המורה קונפוציוס אמר, "ללמוד ומדי פעם ליישם את שלמדת, האם אין בכך הנאה? שידידים באים ממחוזות מרוחקים (כדי ללמוד), האם אין בכך שמחה? כאשר אחרים נכשלים להעריך את יכולתך, אך אינך לוקח זאת ללב ונופל לאכזבה, האם זו לא אות לגדולה שקיימת בך?".

1.2
החסיד יו טסו אמר, "אלו אשר בחייהם הפרטיים מתנהגים יפה כלפי הוריהם ואחיהם המבוגרים, בחייהם הציבוריים רק לעיתים רחוקות מראים נטייה להתנגד כלפי הסמכות של אלו שמעליהם. ושאדם זה יזום מרד, מיקרה כזה מעולם לא נשמע. איש המעלה מכוון עצמו אל השורשים, כאשר השורשים התבססו, הדרך הנכונה צומחת, כיבוד הורים ויחס ראוי אל האחים המבוגרים ממך, האם הם לא השורש לכל מעשה בעל נדיבות לב?".

1.3
המורה קונפוציוס אמר, "דיבור מתחכם והתנהגות יומרנית רק לעתים נדירות מתחברים עם הטוב".

1.4
החסיד טסאנג טסו אמר, "כל יום ויום אני בוחן את עצמי בשלושה מובנים. האם אני נכשלתי בנאמנותי כלפי האנשים שבעבורם אני פועל? האם אני תמיד הייתי אמין בדיבורי ביחסים עם ידידיי? האם אני העברתי לאחרים דבר כלשהו שאני עצמי לא יישמתי?". (תרגום אחר - האם אני נכשלתי לזכור וליישם את הדברים שהורה לי מורי?).

1.5
המורה קונפוציוס אמר, "בהנהגת מדינה של אלף מרכבות מלחמה, רחוש כבוד לחובותיך והייה אמין בדיבורך, דאג שלא יהיו הוצאות גדולות מדי של המדינה ואהוב את הבריות. ולהעסקתם של האנשים רק בעונות הנחוצות". (מדובר בחברה חקלאית, לעתים קרובות אדונים אגרסיבים ואנוכיים לקחו בכוח את האיכרים בעונות החשובות בשביל פרויקטים של בנייה ציבורית או להשתמש בהם בתור חיילים למלחמות הפרטיות שלהם).  

1.6
המורה קונפוציוס אמר, "אדם צעיר שהוא נמצא בבית צריך לכבד את אביו ואימו (ואת אחיו הגדולים ממנו), ומחוץ לבית צריך לתת כבוד למבוגרים ממנו. הוא צריך להיות זהיר בדיבורו ואמין, לאהוב את הבריות אך לטפח קשרי ידידות עם האנשים הטובים. אם יש לו את הזמן והאפשרות עליו ללמוד את האומנויות המעודנות". (שש האומנויות המעודנות - דרכי ההתנהגות, מוזיקה, קשתות, נהיגה במרכבות, היסטוריה ומתימטיקה).

1.7
החסיד טסו-אסיה אמר, "אם אדם מוקיר שלמות מוסרית כפי שהוא מוקיר נשים יפות. אם הוא משרת את הוריו ומשתדל לדאוג להם בכל כוחו. אם הוא מסוגל להקדיש את חייו למען שליט הממלכה. אם בקשריו עם ידידיו הוא אמין בדיבורו. למרות שיהיו אנשים שיאמרו עליו אבל הוא חסר השכלה, אני בהחלט אוכל לומר לכם שהוא למד". (דרך ארץ קדמה לתורה).

1.8
המורה קונפוציוס אמר, "אם איש המעלה לא יהיה רציני הוא לא יעורר יראת-כבוד ולימודיו לא יהיו מבוססים. איש המעלה אשר לומד לא סביר שלא ניתן יהיה לשנותו. קח לך בתור עקרון מנחה לעשות את הטוב ביותר עבור אחרים (נאמן במעשייך), ולהיות אמין בדיבורך. אל תתחבר עם אנשים שהם מתחת לרמתך. (מבחינה מוסרית. לסרב להצעת החברות של כל האנשים שלא כמוך, כלומר שלא שמו להם טוב לב בתור מנחה, ושהם עדיין שרויים במונחים של הפסד ורווח). שיש בך פגמים, אל תחשוש לתקנם".

1.9
החסיד טסאנג טסו אמר, "יש צורך בזהירות רבה כאשר מבצעים את טכסי הלווית ההורים, ולכבד את זכרם גם אחרי שעזבו עולם זה מזמן (ולכבד גם את האבות הקדומים של המשפחה). בעקבות זאת המידה הטובה של האנשים תחודש למצב הראוי".

1.10
החסיד טסו-צ'ין שאל את החסיד טסו-קונג, "כאשר מורינו (קונפוציוס) מגיע למדינה חדשה הוא דואג ללמוד הכל על ממשלתם. האם הוא מבקש את המידע או נותנים לו אותה?". החסיד טסו-קונג אמר, "מורינו נעים לב, ישר, אדיב, מסתפק במועט ומכבד את הצד השני, בדרך זו הוא משיג את המידע. האופן שבו מורינו מבקש את המידע, האם הוא לא שונה מדרכיהם של אנשים אחרים?". (הכוונה כאן היא לא לגבי פירוט האדמיניסטרציה אלא לגבי הדברים הסודיים, אמרות כלליות שהן בעלות השראה על השליט).

1.11
המורה קונפוציוס אמר, "כאשר אב של אדם בחיים, אתה רק יכול לראות את כוונותיו (של בנו). רק כאשר אביו הלך לעולמו שאתה מגלה אם אכן הוא מסוגל לעמוד בהם. אם במשך כל שלוש שנות האבלות הוא לא משנה את הדרך שבה נהג אביו, אז הוא אכן בן טוב".

1.12
החסיד יו טסו אמר, "בכללי ההתנהגות הראויים (דיבור נכון ,שפת גוף נכונה, התייחסות נכונה למעמדו של אדם) יש להוקיר מאוד את דרך ההרמוניה שבהם הם מיושמים. היופי שנבע מדרכיהם של הקיסרים העתיקים, הוא המידה הראויה, בדברים קטנים או גדולים יש ללכת בעקבותיהם. אך למרות זאת, לא בכל המקרים פני הדברים הם אלו, מבלי להקפיד על כללי המשמעת המוכתבים, למרות ההרמוניה בכללי ההתנהגות, אין לבצעם". (הכוונה להרמוניה בין האדם לטבע, לנגן את המוזיקה שנמצאת בהרמוניה עם העונות, ללבוש בגדים שמתאימים לאירוע מסוים-לזמן מסוים, לדעת איך לנהוג בזמן האכילה וכדומה).

1.13
החסיד יו טסו אמר, "אם הבטחותך דבקים בדברים הנכונים זה דבר שקרוב למוסריות מפני שזה מאפשר לך ליישמם (בדרך טובה). כבוד מתקיים על ידי הקפדה של כללי ההתנהגות הראויים, וכך האדם מרחיק את עצמו מבושה וקלון. אם אתה לוקח לך לאישה מישהי שלא בגדה בבני משפחתה, אז יקירך הקרובים ביותר לא ייאבדו וכיבוד האבות הקדומים נשמר (וכיבודך שלך נשמר)". (הצגתה של הכלה אל האבות הקדמונים של החתן היה חלק חשוב בטכס הנישואין).

1.14
המורה קונפוציוס אמר, "האדם המכוון עצמו לטוהר מידות, במאכליו לא מנסה להשביע את רעבונו, גם בביתו (בזמן מנוחתו) לא מחפש את הנוחות המושלמת, הוא חרוץ בעבודתו וזהיר בדיבורו, הוא נמצא תדיר ליד אנשים שהדרך עמם, ועל ידי כך מתקן את עצמו, אדם כזה בהחלט אפשר לומר עליו שהוא אוהב ללמוד".

1.15
החסיד טסו-קונג אמר, "עני אך לא חנפן מתרפס, עשיר אך לא יהיר. מה דעתך?". המורה קונפוציוס ענה, "זה בסדר, אך לא משתווה לאמרה - עני אך מאושר בלכתו בדרך הנכונה, עשיר אך מקפיד על כללי ההתנהגות הראויים". החסיד טסו-קונג אמר, "נאמר בספר השירה (שי צ'ינג), "כמו עצם חתוכה כמו קרן מלוטשת, כמו אבן ירקן חרוטה כמו אבן מושחזת", המשמעות היא אחת אני הבנתי, האם זאת כוונתך?". המורה קונפוציוס אמר, "עם חסיד כמו סו (טסו-קונג) כעת אני יכול לדבר על ספר השירה, אני אמרתי לו עיקרון מסוים והוא הבין את משמעותו".

1.16
המורה קונפוציוס אמר, "אל לך להיות מודאג שאחרים נכשלים להעריך את יכולתך, הייה מודאג שמא אתה הוא שנכשל להעריך את יכולתם".




2.1
המורה קונפוציוס אמר, "המושל לפי מידת המוסר מושווה לכוכב הצפון, שנמצא במקומו וכל הכוכבים נמצאים מסביבו".

2.2
המורה קונפוציוס אמר, "את שלוש מאות הפסוקים של ספר השירה ניתן לסכם במשפט בודד - אל תיתן לרוע להיות במחשבותיך".

2.3
המורה קונפוציוס אמר, "אם תשלוט באנשים בדרך של חוקים נוקשים ועונשים כבדים, הם ימנעו מפשעים אך לא יהיה להם מושג של בושה (מצפון). (תרגום אחר - הם יברחו ממך ויאבדו כל כבוד עצמי). אם תשלוט בהם בדרך הטובה ובהגינות הם ירכשו חוש של בושה ובכך יתקנו את עצמם, ויותר מכך - הם יהפכו לאנשים טובים יותר".

2.4
המורה קונפוציוס אמר, "בגיל חמש עשרה שמתי ליבי בלימוד. בגיל שלושים עמדתי איתן. בגיל ארבעים לא היו לי יותר ספקות (בלבול). בגיל חמישים הבנתי את צו השמים. בגיל שישים שמיעתי היתה מותאמת אל האמת. בגיל שבעים יכולתי ללכת לפי רצונות ליבי, מפני שרצונותי לא חרגו עוד את גבולות המותר". (בהגיעו לגיל שבעים אפילו רצונותיו ולא רק מחשבותיו עברו התניה מוסרית).

2.5
האציל מאנג אי טסו ממדינת לו שאל מהו כיבוד הורים. המורה קונפוציוס אמר, "לעולם לא להמרות (את הכללים)". מאוחר יותר שהחסיד פאן צ'י הסיע את המורה קונפוציוס בכרכרה, המורה קונפוציוס אמר, "האציל מאנג שאל אותי מהו כיבוד הורים ועניתי לו "לעולם לא להמרות". החסיד פאן צ'י אמר, "למה התכוונת?". המורה קונפוציוס אמר, "שהוריך בחיים שרת אותם לפי הכללים (בנימוס ובכבוד), שהם מתים קבור אותם לפי הכללים, ותעלה להם מנחות לפי הכללים".

2.6
החסיד מאנג וו פו (בנו של מאנג אי טסו) שהיה בן למופת שאל על כיבוד הורים. המורה קונפוציוס אמר, "דאגתם של הוריך היא בריאותך". (ולכן אסור לך להזניח את גופך ולסכן את עצמך, כיבוד הורים מתבטא גם בדברים אלו). 

2.7
החסיד טסו-יו שאל על כיבוד הורים. המורה קונפוציוס אמר, "בימינו כיבוד הורים נחשב לא יותר מאשר יכולת לתת להם אוכל, אך גם לכלבים וסוסים דואגים לאוכל, אם בן לא מראה כבוד להוריו אז מהו ההבדל?".

2.8
החסיד טסו-אסיה שאל על כיבוד הורים. המורה קונפוציוס אמר, "הקושי הוא בהבעת פנייך. שלא תבין את המושג כיבוד הורים רק בכך שהצעירים לוקחים על עצמם את המטלות הפיזיות או רק בכך שהצעירים מביאים למבוגרים יין ואוכל. דבר זה כמעט ולא ראוי להיקרא כיבוד הורים". (תרגום אחר - הקושי הוא בלמצוא רמזים בהבעת פניהם לאישורם או אי אישורם לגבי מעשייך).

2.9
המורה קונפוציוס אמר, "אני יכול לדבר עם אויי (החסיד יין יואן) כל היום ללא שהוא יחלוק עליי, כאילו היה טיפש, אך כשהוא היה לבד, הבחנתי בדרכיו ובהתנהגותו והבנתי שזה די ברור שהוא לא טיפש". (החסיד אויי היה האהוב ביותר על המורה קונפוציוס, הוא מת בגיל צעיר, כשהוא רק בן עשרים ותשע, עובדה שגרמה למורה קונפוציוס להתאבל עליו רבות).

2.10
המורה קונפוציוס אמר, "התבונן מקרוב בשאיפותיו, הבחן ביעדים שאליהם הוא חותר, גלה מה גורם לו להיות מרוצה, האם שוויו האמיתי של אותו אדם יכול להיות נסתר ממך, האם הוא יכול להיות נסתר ממך?". (האם ראוי לבטוח בו בהחזקת משרה? למעשה אין צורך לבדוק איך הוא פועל ממש בשטח אם אתה מכיר את טבעו).

2.11
המורה קונפוציוס אמר, "מי שלוקח את הכתובים העתיקים וגורם להם שיהיו רלוונטים לזמנים החדשים ראוי להיות מורה".

2.12
המורה קונפוציוס אמר, "איש המעלה הוא לא כלי". (יש בו יכולת בלתי מוגבלת לעשות טוב, אי אפשר לעשות ממנו כלי בידיי אחרים, אי אפשר לשנות אותו כדי שייעשה עבודה ספציפית, איש המעלה חושב באופן נרחב ולא יצמצם עצמו להשקפת עולם אחת).

2.13
החסיד טסו-קונג שאל מהם המאפיינים של איש המעלה. המורה קונפוציוס אמר, "קודם הוא פועל לפני שהוא מדבר, ורק אחר כך מדבר על סמך נסיונו". (נאה דורש ונאה מקיים).

2.14
המורה קונפוציוס אמר, "איש המעלה הוא איש-רחב אופקים ומתעניין בהכול ולא מצמצם עצמו לדבר מסוים, ואילו האיש הקטן, מצמצם את עצמו לדבר מסוים והוא לא מקיף כול". (המושג איש המעלה הוא תרגום למונח הסיני "צ'ו נ-טצו" שבמקור הוא מתייחס לבן של נסיך, כלומר הכוונה היא למישהו ממעמד האצולה, באנלקטים המורה קונפוציוס הוסיף למושג משמעות מיוחדת, למרות שלפעמים מתיחסים למושג המקורי, הוא גם מתכוון לאדם שהתקדם רבות בעשיית צדקה ומעשים טובים, כגון מסירות להורים, כבוד למבוגרים, יושר עם אנשים וכדומה, אך למרות שאיש המעלה הוא אדם מאוד מתקדם באנושיותו עדיין הוא מובדל מהקטגוריה של "סאג" (שאנג-ג'אן), שבאנלקטים מתייחסים אליו יותר כישות עילאית, מודל מקדמונים גדולים).  

2.15
המורה קונפוציוס אמר, "ללמוד מבלי לחשוב זה עמל לשווא, לחשוב מבלי ללמוד זו סכנה".

2.16
המורה קונפוציוס אמר, "ללמוד תורות מוזרות בהחלט יכול להיות מזיק". (יש ללכת בדרך המוסר ולא בדרך של כפירה ואופורטוניזם).

2.17
המורה קונפוציוס אמר, "יו (החסיד טסו-לו), האם ללמדך מהי דעת? דע את שאתה יודע, ודע את שאינך יודע. זוהי דעת".

2.18
החסיד טסו-צ'אנג למד על מנת לאייש משרה. המורה קונפוציוס אמר, "אם אתה מקשיב רבות, מניח בצד את הדברים שבהם אתה בספק, וזהיר כאשר אתה מדבר על השאר, אז האשמות כנגדך יהיו מועטות. אם אתה מתבונן רבות, מניח בצד דברים מסוכנים, וזהיר כאשר אתה מביא את השאר לידיי יישום, אז החרטות שלך יהיו מועטות. מי שמביא על עצמו מעט האשמות על דברים שהוא אמר, ונמצא במעט חרטות על מעשים שהוא עשה, אז השגת המשרה לבטח תבוא בעקבות זאת".

2.19
דוכס מדינת לו (468-494 לפנה"ס), אהיי שאל, "מה אני יכול לעשות כדי שאנשים ילכו בעקבותיי?". המורה קונפוציוס ענה, "קדם את הישרים והפוך את המושחתים ללא רלוונטים, והאנשים ילכו בעקבותיך. קדם את המושחתים והפוך את הישרים ללא רלוונטים והאנשים לא ילכו בעקבותיך". 

2.20
שליט מדינת לו, צ'י קאנג טסו שאל, "מה אני צריך לעשות על מנת שהאנשים יעריצו אותי ויהיו נאמנים כדי שיעבדו בחיוב בעבורי?". המורה קונפוציוס אמר, "פנה אליהם ביחס של כבוד והם יעריצו אותך, נהג בטוב והייה רחום כלפי האנשים והם יהיו נאמנים, קדם את המוכשרים ולמד את הלא מוכשרים והם יעבדו בחיוב בעבורך". (יש שמוסיפים - תן כבוד להוריך והייה טוב לילדייך).

2.21
מישהו שאל את המורה קונפוציוס, "למה אתה לא מעורב בממשלה?". המורה קונפוציוס אמר,  "ספר ההיסטוריה (שו צ'ינג) אומר, "כבד את הוריך. רק כבד את הוריך והייה בעל קשרים טובים עם אחיך ואחיותך ובכך אתה תתן השפעתך על הממשל". קיימים סוגים אחרים של שרות, די שונים ממה שאתה מתכוון במילה שרות".

2.22
המורה קונפוציוס אמר, "אם אדם הוא לא אמין אני לא יודע במה הוא יוכל לעשות טוב. אם הכרכרה גדולה או קטנה לא רתומה לסוסים כיצד היא תתקדם?".

2.23
החסיד טסו-צ'אנג שאל האם ניתן לדעת כיצד יהיה מצב המנהגים והטכסים בעוד עשרה דורות (דור מקביל לשלושים שנה). המורה קונפוציוס אמר, "שושלת יין-שאנג (1100-1600 לפנה"ס בערך) הלכו בעקבות מסורת הטכסים והמנהגים של שושלת הסיה (1600-2100 לפנה"ס בערך), מה נשמט או מה נוסף (באילו דרכים בוצעו שינויים במנהגים) ניתן לידיעה. שושלת צ'ואו (221-1100 לפנה"ס בערך) הלכו בעקבות מסורת הטכסים והמנהגים של שושלת יין-שאנג, מה נשמט או מה נוסף ניתן לידיעה. אחרים שילכו בעקבות שושלת צ'ואו גם אם יעברו מאה דורות ניתן יהיה לדעת את מצבם".

2.24
המורה קונפוציוס אמר, "לסגוד לאבות קדמונים של אנשים אחרים זוהי חנפנות. לראות מה צודק ולא לפעול על פיו מראה על חוסר אומץ". (האומץ לפעול לפי העקרונות בהן אדם מאמין).

 
3.1
המורה קונפוציוס אמר על ראש משפחת צ'י שהיו לו שמונה שורות של רקדנים בחצר (ובכל שורה שמונה רקדנים), "אם הוא יכל לשאת את אשר הוא עשה, מהו לא יוכל לשאת?". (בפיסקה זאת ושבאה אחריה המורה קונפוציוס מתלונן על האצילים מהדרגה הנמוכה שמשתמשים בטכסים שנועדו אך ורק לאצילות הגבוהה ביותר).

3.2
שלושת משפחות השלטון של מדינת לו השתמשו בשירי "יונג" בזמן פינוי כליי הקורבן. המורה קונפוציוס אמר, "נעזר בשליטים ואדונים, כמה מעורר כבוד הוא בן השמים". (הקיסר). - כיצד מילים אלו יכולות להיות מושמעות בהיכל של שלושת המשפחות?".

3.3
המורה קונפוציוס אמר, "אם אדם ללא מעשים של חסד, מה לו ולטכסי הפולחן? אם אדם ללא מעשים של חסד, מה לו ולמוזיקה?". (שמלווה את הטכסים).

3.4
החסיד לין-פאנג שאל על יסודות הטכסים. המורה קונפוציוס אמר, "אכן שאלה מצויינת. בטכסים ככלל עדיפה הצניעות על פני ראוותנות פזרנית, בטכסי האבלות צער עמוק עדיף מהקפדה דקדקנית של כללי הטכס".

3.5
המורה קונפוציוס אמר, "השבטים הברברים במזרח ובצפון המדינה (קוריאנים, מונגולים) עם שליטיהם לא משתווים לרמה של מדינתנו אפילו שאנחנו ללא שליטינו". (מדינה לא מתורבתת עם שליט עדיין נחותה ממדינה מתורבתת ללא שליט).

3.6
ראש משפחת צ'י עמד להעלות מנחה להר טהיי (הר שרק לקיסר הזכות לסגוד לו). המורה קונפוציוס אמר לג'אן צ'יווה (חסיד ופקיד משפחת צ'י), "האם אתה לא יכול להציל את המצב?" (תרגום אחר - אתה לא יכול להציל אותו מכך?), הוא ענה, "איני יכול", המורה קונפוציוס אמר, "אוי ואבוי, ההר טהיי בוודאי שלא יהיה פחות הבחנה מאשר החסיד לין-פאנג". (בנוגע לזכויות ששמורות רק לקיסר).

3.7
המורה קונפוציוס אמר, "אנשי מעלה לעולם אינם מתחרים, אך אם הם נאלצים להתחרות הם יעשו זאת רק בקשתות (אחת מששת האומנויות). כל אחד קד קידה לאות כבוד תוך כדי עלייתם למקום בו הקשתים נאספים, לאחר ירידתם הם שותים בהבעת כבוד, ובזאת אפילו כאשר הם מתחרים הם שומרים על מעלתם".

3.8
החסיד טסו-אסיה שאל, "מה המשמעות של שורות אלה - גומת החן המקסימה של חיוכה בעל הטאקט, עיניה היפות המתוחמות בשחור ולבן, צבעים על אריג משי לבן". המורה קונפוציוס אמר, "קודם קיים האריג משי רק אחר כך באים הצבעים". החסיד טסו-אסיה אמר, "אם כך הטכסים והמנהגים הם דבר משני? (למעשי האדם)". המורה קונפוציוס אמר, "אה, זהו שאנג (טסו-אסיה), שמבין את כוונותי, עכשיו אני יכול להתחיל לדבר אתך על ספר השירה".

3.9
המורה קונפוציוס אמר, "אני יכול לדבר על טכסי שושלת הסיה, אך שושלת צ'י (מדינה פיאודלית בתקופת שושלת צ'ואו שהוקמה עבור צאצאי שושלת הסיה) לא מספקת ראיות מספקות (הם לא שימרו את המסמכים והטכסים של אבותיהם). אני יכול לדבר על טכסי שושלת יין-שאנג, אך שושלת סונג (מדינה פיאודלית בתקופת שושלת צ'ואו שהוקמה עבור צאצאי שושלת יין-שאנג) לא מספקת ראיות מספקות. זה מפני שאין להם מספיק מסמכים ואנשים מלומדים. אם היה להם מספיק, הייתי יכול לצטט את הראיות שלהם במילותיי".

3.10
המורה קונפוציוס אמר, "במנחת ה"טי" אני לא רוצה לראות מה בא אחרי ה"קוואן". (מנחת ה"טי" היתה מנחה לאבות שערכו האדונים כל חמש שנים, ה"קוואן" היה טכס מזיגת יין שנערך בתחילתו ובסופו של מנחת ה"טי" כדי לכבד את האבות, שמגילות הזיכרון שלהם סודרו בסדר יורד רשמי, בזמנו של קונפוציוס אדון מדינת לו לא דבק בסדר האבות המוכתב ובמסורות מנחת ה"טי", מה שגרם צער לקונפוציוס).

3.11
מישהו שאל למשמעותו של מנחת ה"טי". המורה קונפוציוס אמר, "אני לא יודע, אך מי שיודע יוכל למשול בכל דבר שנמצא מתחת לשמים, באותה קלות כפי שזה היה פה". - והוא הצביע על כף ידו.

3.12
בעת מתן מנחה לאבות (בני המשפחה שמתו) צריכים לנהוג כאדם שמודע לנוכחותם במקום, בעת מתן מנחה לרוחות-אלים יש לנהוג כאדם שמודע לנוכחותם במקום, לעומת זאת המורה קונפוציוס אמר, "אם אני לא נוכח במנחת הקורבן, זה כפי שאני לא הקרבתי קורבן". (אל לך לדאוג האם האבות או האלים נוכחים במקום, מה שחשוב הוא המצב המחשבתי של המקריב, אם המקריב לא מכוון את ליבו ונפשו, אז הקורבן חסר ערך).

3.13
וואנג-סון צ'יאה (מצביא עליון של מדינת וואי) שאל את המורה קונפוציוס, "מה המשמעות עדיף לעלות מנחה לאל האדמה מאשר לאל שבמקדש המשפחה?". המורה קונפוציוס אמר, "לא כך צריך להיות, מי שמעליב את השמים סופו שלא יהיה לו למי להתפלל". (לעלות מנחה לאל האדמה ושהבטן שלך תהיה מלאה מאשר לעלות מנחה לאבות שכבר מתו ואינם יכולים ליהנות ממנו).

3.14
המורה קונפוציוס אמר, "אנשי צ'ואו השכילו לשמור את תרבות שתי השושלות הקודמות (הסיה ויין-שאנג) ומכך נובע שיגשוגם, גם אני הולך בעקבות צ'ואו".

3.15
כשהמורה קונפוציוס נכנס לתוך המקדש הגדול (שבמדינת לו בהוראת הקיסר לזכרו של הדוכס צ'ואו) הוא שאל על כל דבר. מישהו אמר, "מי אמר שבנו של איש (מהעיר) טסוהו (שבמדינת לו) יודע את כללי הטכסים? הוא נכנס למקדש הגדול ושאל על כל דבר". המורה קונפוציוס שמע זאת ואמר, "זהו מנהג הטכס".

3.16
המורה קונפוציוס אמר, "בקשתות ניקוב העור של המטרה לא חשוב, מפני שלאנשים שונים כוחות שונים, כך תמיד היה בדרך הקדמונים". (ששלטו בטוב ליבם ולא בכוח).

3.17
החסיד טסו-קונג רצה להיפטר מחובת העלאת קורבן עז כשהירח מלא. המורה קונפוציוס אמר, "סו (טסו-קונג), אתה אוהב את העז, אני אוהב את הטכסים". (עז או כבש).

3.18
המורה קונפוציוס אמר, "כבד את השליט בנימוס ולפי הכללים ואל תשים לב לאנשים שרואים בזאת חנופה".

3.19
הדוכס טינג שאל כיצד שליט צריך להעסיק את שריו וכיצד שרים צריכים לשרת את שליטם. המורה קונפוציוס ענה, "השליט צריך להעסיק את שריו בהגינות ולפי הכללים. השרים צריכים לשרת את שליטם בנאמנות".

3.20
המורה קונפוציוס אמר, "הקוואן טסו (הבכי של עיט הדגים) מביע שמחה ללא תאווה וצער ללא יגון". (הוא השיר הראשון בספר השירה, הוא מתאר נסיך שנמצא הרחק מאהובתו).

3.21
דוכס מדינת לו, אהיי, שאל את החסיד טסאי יו על אדמות קודש שעליהם נמצאים המקדשים. החסיד טסאי יו אמר, "שליט הסיה שתל עצי אורן מסביב למקדש. אנשי יין-שאנג שתלו עצי ברוש. אך אנשי צ'ואו שתלו עצי ערמון, הם עשו זאת על מנת ליצור פחד ומורא עם עצים אלו (כאשר נוסדה מדינה היה נהוג לבנות מקדש לאל האדמה כאות תודה והוקרה, האות הסינית המסמלת עץ ערמון משמעותה הוא פחד). המורה קונפוציוס ששמע זאת אמר, "דברים מוגמרים (מעשים שנעשו בעבר) אין טעם לדבר, עת שעבר חלף לו אין טעם להטיל ביקורת, מה ששייך לעבר מיותר להאשים".

3.22
המורה קונפוציוס אמר, "יכולת הבנה מצומצמת (באיך יש לנהוג) היתה לו לקוואן צ'ונג". מישהו שאל, "האם קוואן צ'ונג היה חסכן?". המורה קונפוציוס אמר, "לקוואן צ'ונג היו שלושה משקי בית (שלוש נשים) ולכל משק בית משרתים משלו, איך דבר כזה יכול להיחשב חסכני?". "אך האם הוא ידע את כללי הנימוס?". המורה קונפוציוס אמר, "רק שליטי מדינות בונים חומת מסך שמסתירה את השער, קוואן צ'ונג גם בנה חומת מסך שמסתירה את שערו. כאשר לשליטי מדינות באים אורחים, יש להם דוכן שבו הם שמים את הכוסות במהופך, גם לקוואן צ'ונג היה דוכן שכזה, אם קוואן צ'ונג ידע מהם כללי הנימוס מי לא יידע אותם?". (קוואן צ'ונג היה מדינאי שבנה את הכוח של ממלכת צ'י. קונפוציוס ראה בו אדם שרק הגביר את היוקרה הפוליטית של מדינתו ללא העלאת הסטטוס המוסרי).

3.23
כשהמורה קונפוציוס דיבר עם המומחה למוזיקה (מומחי מוזיקה היו עיוורים) של מדינת לו הוא אמר, "מוזיקה זו (של הקדמונים) ניתנת לידיעה, בתחילה היא מנוגנת בהתאמה מוחלטת, לאחר מכן ניתנת למוזיקאים יתר חופשיות (לאלתר), אך הטונים נשארים הרמוניים, נקיים וללא קטיעות, בדרך זו היא מגיעה לסיומה".

3.24
פקיד ממשלתי של יישוב מרוחק (בישוב ייאי שבמדינת וואי) אמר, "מעולם לא קרה שלא פגשתי איש מעלה אשר עובר באזורי". החסידים הציגו את הפקיד אל המורה קונפוציוס, לאחר הפגישה ביניהם הפקיד אמר לחסידיו של המורה, "ידידיי הסירו דאגה מלבכם על כך שמורכם איבד את משרתו הציבורית, העולם היה זמן רב מידי ללא הדרך, אך השמים ישתמשו במורכם כפעמון שיעיר את כולם".

3.25
המורה קונפוציוס אמר על המוזיקה שאימץ הקיסר שאו (הרמוני) כשהוא עלה לשלטון שהיה בה שלמות של יופי וגם טוב מושלם, על המוזיקה שאימץ הקיסר וו (מלחמתי) כשהוא עלה לשלטון אמר שלמרות שהיה בה יופי רב טוב לב לא היה בה". (קונפוציוס העריך את הקיסר שאו שקודמו פינה עבורו את כס השלטון בגלל מידותיו הטובות, הוא העריך פחות את הקיסר וו, שלמרות שהיה קיסר טוב הוא עלה לשלטון על ידי כך שרצח את קודמו. המוזיקה היתה מלווה ברקדנים שביצעו חיקוי של העלייה לשלטון, אצל הקיסר שאו זו היתה מוזיקה של אהבת השלום, לעומתו המוזיקה של הקיסר וו היתה של מלחמה).

3.26
המורה קונפוציוס אמר, "כשמישהו בעל משרה בכירה ללא סובלנות, כשהטכסים מבוצעים ללא כבוד, שבזמן אבלות לא יודע מהו צער, כיצד אוכל לראות דברים שכאלו?".


 

4.1
המורה קונפוציוס אמר, "אלו הם חסדים שמעניקים לשכונה את יופיה. אדם שחופשי לבחור, ועם זאת מעדיף שלא לגור בין טובי הלב, כיצד ניתן להחשיבו לחכם?".

4.2
המורה קונפוציוס אמר, "ללא צדיקות אדם לא יוכל לזמן רב לעמוד במצוקה, ואף לא יוכל לזמן רב להיות במצב של שמחה. הצדיק נמשך אל החסד מפני שהוא חש בנוח בתוכו, החכם נמשך אל החסד מפני שהוא מוצא את היתרון שבו".

4.3
המורה קונפוציוס אמר, "רק הצדיק יכול לאהוב אנשים או לשנוא אנשים". (אמרה זו פירשו באופן שונה - רק את הצדיק ניתן לאהוב וניתן לשנוא, כי אם תאהב אותו הוא לא ישתמש בזה בתור תועלת, אם תשנא אותו הוא לא יתמרמר על כך).

4.4
המורה קונפוציוס אמר, "אם אתה שם ליבך בצדיקות, תוכל להרחיק עצמך מרשע".

4.5
המורה קונפוציוס אמר, "עושר ומעמד גבוה (כבוד) הם מה שהאדם חפץ, אך אם אין אפשרות להשיגם בדרך הראויה אז אין לנסות להשיגם. עוני ומעמד נמוך הם מה שהאדם שונא, אך אם אין אפשרות להימנע מהם בדרך הראויה אז אין לנסות להימנע מהם. אם איש המעלה נוטש את הצדיקות איך יוכל הוא למלא את הדרישה שבשמו? (איש המעלה) איש המעלה לעולם לא נוטש את הצדיקות אפילו לא לתקופת זמן שלוקח לו לאכול את ארוחתו (לזמן קצר מאוד). בזמני חיפזון הוא דבק בצדיקות, בזמני עוני וסבל הוא דבק בצדיקות".

4.6
המורה קונפוציוס אמר, "מעולם לא ראיתי מישהו שאוהב צדיקות או מישהו ששונא חוסר צדיקות. אם אתה אוהב צדיקות אתה לא תעריך שום דבר מעליו. אם אתה באמת שונא דבר שאין בו צדיקות, אתה תיישם את הצדיקות בכזאת דבקות שלא תיתן לשום דבר חסר צדיקות לטמא אותך. (מפני שאנשים מתידדים גם עם אנשים חסרי צדיקות על מנת לקדם את עצמם). האם יש מישהו שיכול להקדיש את כל כוחו לצדיקות אפילו כשמדובר על יום בודד אחד? אני לא ראיתי אדם אחד שאין לו מספיק כוח לעשות צדיקות. יכול להיות שמקרה כזה קיים אך אני לא ראיתי זאת". (צדיק וצדיקות מונח שמתורגם מהמילה הסינית ג'אן או ראן, זהו מונח שמשמעותו להיות אנושי, להיות מצפוני ואכפתי, ג'אן הוא מה שמחבר בין אנשים, זוהי ההתחשבות המעשית בין אדם אחד למשנהו על פי עיקרון ההדדיות, זהו לא מונח מופשט שתלוש מחיי היום יום, הכוונה היא בלמלא את החובות שלנו למשפחה ולחברה, הרעיונות הקונפונציאניים על מוסריות לא היו מופשטים אלא דבר פרגמטי שנקבע על ידי היחסים בין אנשים, העיקר הוא המעשה המוסרי, המטרה היתה שהאדם יקיים את חובותיו בחברה ולא שהאדם יתבודד בהרים או שידבר על פילוסופיה מוסרנית ממגדל השן).

4.7
המורה קונפוציוס אמר, "טעויות האדם משתנות באופיין על פי הרמה המוסרית בה הוא נמצא, על ידי התבוננות בטעותו אפשר לדעת מהי דרגת הצדיקות שבו".

4.8
המורה קונפוציוס אמר, "אם אוכל לשמוע את הטאו (הדרך הנכונה) בבוקר, אוכל למות בערב ללא חרטה". (אדם לא חי את חייו לחינם אם ביום מותו ישמע את הדרך).

4.9
המורה קונפוציוס אמר, "אין טעם בלבקש לדעת את דעותיו של שיי אשר מתבייש בבגדיו הישנים ובמאכלו הדל". (שיי הוא אדם מלומד ואדם מתקדם מבחינה מוסרית, אך עדיין לא הגיע לדרגה של איש המעלה. השיי שייך למדרג הנמוך של הפקידים הממשלתיים).

4.10
המורה קונפוציוס אמר, "אין באיש המעלה הטיית לב כלפי דבר מה בעולם, או נגד דבר מה בעולם, הוא יעשה את הדבר הנכון". (מבחינה מוסרית).

4.11 
המורה קונפוציוס אמר, "איש המעלה שם ליבו אל החסדים, האיש הקטן שם ליבו אל האדמה (אל דברים חומריים, טריטוריה, ומוכן להגן עליהם). איש המעלה חושב על כיבוד החוקים, האיש הקטן חושב על טובות הנאה וזכויות מיוחדות".

4.12
המורה קונפוציוס אמר, "מי שפועל רק למען תועלתו האישית יגרום להתמרמרות בקרב האנשים".

4.13
המורה קונפוציוס אמר, "אם אדם יכול לשלוט במדינה על ידי הקפדה של כללי הטכסים ומראה יחס של כבוד (למסורת) איזה קושי כבר יהיה לו? אם הוא לא יכול לשלוט במדינה באמצעות הטכסים (והמסורת) מה לו ולטכסים?".

4.14
המורה קונפוציוס אמר, "אל תהיה מודאג בגלל שאין לך משרה, הייה מודאג באם יש לך את הכישורים לכהן ולהתבסס באותה משרה. אל תהיה מודאג מכך שאחרים נכשלים להעריך את יכולתך, עשה דברים שראויים להערכה".

4.15
המורה קונפוציוס אמר, "שן (כינוי לחסיד טסאנג טסו), הדרך שבה אני הולך מכיל עיקרון מאחד אחד". החסיד טסאנג טסו אמר, "כן". כשהמורה עזב החסידים שאלו את החסיד טסאנג טסו לכוונתו. החסיד טסאנג טסו אמר, "דרכו של המורה היא נאמנות (עשה את הטוב ביותר שאתה יכול עבור אחרים) והתחשבות (ברגשותיהם של אחרים), זה הכול".

4.16
המורה קונפוציוס אמר, "איש המעלה מבין מהו יושר, האיש הקטן מבין מהו רווח".

4.17
המורה קונפוציוס אמר, "כשאתה פוגש אדם ראוי חשוב כיצד להשתוות אליו, כשאתה פוגש אדם לא ראוי הסתכל פנימה ובדוק עצמך". (כדי שלא תהיה כמוהו). 

4.18
המורה קונפוציוס אמר, "כאשר אתה משרת את אביך ואת אימך, אתה יכול למחות כנגדם אך בדרך העדינה ביותר. אם אתה רואה שמתעלמים מעצתך, עליך להישאר רוחש כבוד ולא להיות מרדן. גם אם בעשותך זאת אתה מתייגע אין להתלונן". 

4.19
המורה קונפוציוס אמר, "בזמן שהוריך בחיים אין לנסוע למרחקים, אם אתה נאלץ לנסוע רחוק יש להודיע על מקום הימצאותך".

4.20
המורה קונפוציוס אמר, "אם במשך שלוש שנים הבן לא משנה את הדרך בה הלך אביו הוא כבר יכול להיחשב כמכבד אביו".

4.21
המורה קונפוציוס אמר, "אין להתעלם מגילם של הוריך. לפעמים הם מקור לשמחה (בגלל הידע שלהם) ולפעמים מקור לדאגה (בגלל זקנתם)".

4.22
המורה קונפוציוס אמר, "הקדמונים היססו לומר את דבריהם שמא לא יעמדו בם".

4.23
המורה קונפוציוס אמר, "נדיר שאדם שאוחז בעיקר והוא מחמיר עם עצמו (מרוסן, זהיר) שיעשה טעות".

4.24
המורה קונפוציוס אמר, "איש המעלה שואף להיות איטי (הססן) בדיבורו אך זריז במעשיו".

4.25
המורה קונפוציוס אמר, "מוסריות לעולם אינה מבודדת, ודאי שיהיו לה שכנים".
 
4.26
החסיד טסו-יו אמר, "רטינה על הנסיך משמעו איבוד האהדה (מצד הנסיך), רטינה על חברים משמעו ריחוק".


5.1 
המורה קונפוציוס אמר על החסיד קונג יי צ'אנג שהוא בחירה הולמת לבעל, למרות שהיה במאסר הוא לא עשה דבר רע, הוא נתן לו את ביתו לנישואין.

5.2
המורה קונפוציוס אמר על החסיד נאן ג'ונג שכאשר שוררת הדרך הנכונה במדינה לעולם הוא לא היה חסר תפקיד רשמי, אך כאשר לא היתה מצויה הדרך הנכונה במדינה ידע להתרחק מצרות. הוא נתן לו את בת אחיו הגדול לנישואין. (לפי המסורת אחיו הגדול של קונפוציוס היה נכה ולכן החובות הוטלו על קונפוציוס).

5.3
המורה קונפוציוס אמר על החסיד טסו-צ'יאן, "הוא איש המעלה. אם לא היו אנשי מעלה במדינת לו, כיצד יכל לרכוש את מעלותיו?".
 
5.4
החסיד טסו-קונג שאל, "מה אתה אומר עלי?". המורה קונפוציוס אמר, "אתה כלי". "איזה סוג של כלי?". "כלי אוו-לין". (כלי במבוק מצופה ירקן שמשתמשים בו ככלי להבאת מנחה).

5.5
מישהו אמר, "החסיד ג'אן יונג הוא צדיק, אך לא מומחה בדיבור". המורה קונפוציוס אמר, "מה טוב בלהיות מומחה בדיבור? אותם אנשים שהשתמשו בלשון חלקות עם אחרים ברוב המקרים היו מושא לשנאה, אני לא יודע אם הוא צדיק, אך למה הוא צריך להיות מומחה בדיבור?".

5.6
המורה קונפוציוס אמר לחסיד צ'י טיאהו קאי להיות מועסק במשרה ציבורית. החסיד צ'י טיאהו קאי אמר, "אני עדיין לא בטוח ביכולתי (המוסרית)". המורה קונפוציוס היה מרוצה.

5.7
המורה קונפוציוס אמר, "אם הדרך לא תשרור אני אעלה על רפסודה באוקיינוס וללא ספק יהיה זה יו (כינוי לחסיד טסו-לו) שיבוא אתי". (הכוונה היא להתיישב בין הברברים). כשהחסיד טסו-לו שמע זאת הוא נמלא בשמחה גדולה. המורה קונפוציוס אמר, "ליו (טסו-לו) יש אומץ גדול יותר ממני, אך הוא חסר שיקול דעת". (תרגום אחר - אך כפי שפני הדברים נראים אני לעולם לא אשיג את האנשים מהסוג הנכון).

5.8
החסיד מאנג וואו פו שאל האם החסיד טסו-לו הוא צדיק. המורה קונפוציוס אמר, "אני לא יודע". הוא שאל שוב, המורה קונפוציוס ענה, "במדינה של אלף מרכבות מלחמה, יו (טסו-לו) יכול להנהיג את המדרג הצבאי, אך אם הוא צדיק? זאת אני לא יודע". "ומה לגבי החסיד צ'יווה? (ג'אן צ'יווה)". המורה קונפוציוס ענה, "על עיר של אלף משפחות או על משפחה גדולה בת מאה מרכבות מלחמה צ'יווה יכול להיות אחראי, אך אם הוא צדיק? זאת אני לא יודע". "ומה לגבי החסיד צ'יי? (קונג-אסי וואה)". המורה קונפוציוס ענה, "עם חגורתו (כלל נימוסין) ועמידתו בארמון המלכותי, צ'יי יכול להיות מועסק כאיש שיחה עם אורחים ומבקרים, אך אם הוא צדיק? זאת אני לא יודע".

5.9
המורה קונפוציוס אמר לחסיד טסו-קונג, "מי אתה חושב טוב יותר אתה או החסיד אויי?". החסיד טסו-קונג ענה, "איך אוכל להשוות את עצמי עם אויי, כאשר אויי שומע דבר מסוים הוא מבין עשרה דברים ואילו אני מבין רק עוד אחד". המורה קונפוציוס אמר, "אתה לא טוב כמוהו, אף אחד מאיתנו לא טוב כמוהו".

5.10
החסיד טסאי יו ישן בשעות היום. המורה קונפוציוס אמר, "עץ רקוב לא ניתן לגלף, קיר של גללים יבשים לא ניתן לטייח. זהו טסאי יו!!! מה הטעם בלנזוף בו?". המורה קונפוציוס הוסיף, "בתחילה הייתי נוהג להקשיב לאנשים ומקבל כמובן מאליו את העובדה שהם עומדים בדבריהם, ואילו עכשיו אני מוצא את עצמי מקשיב לאנשים וצריך לבדוק אם אכן הם עומדים בדבריהם. זה בזכותו של טסאי יו שלמדתי לשנות את מנהגי".

5.11
המורה קונפוציוס אמר, "אני מעולם לא ראיתי אדם שהוא באמת חזק". (שהשפעות חיצוניות והפחדות לא פועלות עליו). מישהו אמר, "מה לגבי החסיד שאן צ'אנג?". המורה קונפוציוס אמר, "צ'אנג נשלט על ידי תאוותיו כיצד הוא יכול להיחשב כאדם חזק". (איזהו גיבור? הכובש את יצרו).

5.12
החסיד טסו-קונג אמר, "מה שאני לא רוצה שאנשים אחרים יעשו לי, אין לי הרצון לעשות להם". המורה קונפוציוס אמר, "אוי, סו (טסו-קונג), עוד לא הגעת לדרגה הזאת".

5.13
החסיד טסו-קונג אמר, "מהמורה קונפוציוס אפשר לשמוע על עקרונות המוסר ודרכי ההתנהגות של האדם בחברה. אך על השקפותיו לגבי טבע האדם וטבע השמים (האלוהות) לא ניתן לשמוע".

5.14
כשהחסיד טסו-לו שומע משהו, והוא עדיין לא יישם אותו, הוא פוחד פן יישמע דבר נוסף.

5.15
החסיד טסו-קונג שאל, "למה קונג וואן טסו (פקיד מדינת וואי) כונה וואן?". (המלומד, המעודן). המורה קונפוציוס אמר, "הוא היה שקדן ואהב ללמוד, ולא התבייש לבקש עצות מהאנשים שמתחתיו, בגלל זה קראו לו וואן".

5.16
המורה קונפוציוס אמר על צ'אן (שר במדינת צ'אנג) שהיו בו ארבעה תכונות של איש המעלה. הוא היה מכובד בהתנהגותו (עניו), נותן כבוד לאדוניו, דאג לאנשים הרגילים ברוחב לב, בהעסקתם של האנשים היה צודק.

5.17
המורה קונפוציוס אמר, "יהן פינג צ'ונג (שר במדינת צ'י) ידע היטב כיצד לשמור על ידידות ארוכת טווח. גם אחרי הכרות ממושכת הוא ידע לתת כבוד".

5.18
המורה קונפוציוס אמר, "טסאנג וואן צ'ונג (שר במדינת לו) החזיק בצב גדול באולם שקשתיו עוצבו בצורות נוף, וציורי צמחיית מים מעל קורותיו. איזו תבונה היתה בו בביצוע הטכסים?". (הצב היה שמור במקום מיוחד והיו מורחים עליו יום ביומו דם של ארבעה שוורים, החזקת הצב ועיצוב מקדש כזה היה מורשה רק לקיסר במקדש האבות, הוא נועד לשם הגדת עתידות).

5.19
החסיד טסו-צ'אנג אמר ושאל, "לינג יין טסו-וואן לא הראה הבעת שמחה כאשר מונה לתפקיד של שר ראשי בשלושה מקרים, ולא הראה סימני מורת רוח כאשר הודח מהתפקיד בשלושה מקרים, תמיד אמר לממשיכו על מה שהוא עצמו עשה בתקופת כהונתו. מה דעתך עליו?". המורה קונפוציוס ענה, "הוא היה נאמן לשליטו". "האם היה צדיק?". "אני לא יודע, אני לא רואה כאן דבר שבזכותו הוא יכול להיחשב צדיק". החסיד טסו-צ'אנג המשיך בדברו, "כאשר טסויי טסו (פקיד מדינת צ'י) רצח את שליט מדינת צ'י (בגלל שהוא פיתה את אשתו), צ'אן וואן טסו (פקיד אחר ממדינת צ'י) שהיו לו עשרה מרכבות מלחמה, שבכל מרכבה ארבעה סוסים, נטש את הסוסים ועזב את המדינה, כשהגיע למדינה חדשה הוא אמר, "אני רואה שכאן לא טובים יותר מהפקיד טסויי טסו", ועזב את המדינה. כשהגיע למדינה נוספת אמר שוב, "אני רואה שכאן לא טובים יותר מהפקיד טסויי טסו", ועזב את המדינה. מה דעתך עליו?". המורה קונפוציוס ענה, "אכן טהור". "האם היה צדיק?". "אני לא יודע, אני לא רואה כאן דבר שבזכותו הוא יכול להיחשב צדיק".

5.20
צ'י וואן טסו (פקיד מדינת לו) תמיד חשב שלוש פעמים לפני שפעל. כשהמורה קונפוציוס שמע זאת הוא אמר, "פעמיים מספיקים". (כשחושבים יותר מפעמיים מתחילים לחשוב מתוך אינטרס עצמי).

5.21
המורה קונפוציוס אמר, "שהדרך (הנכונה) שררה במדינה נינג וואו טסו (פקיד מדינת וואי) נהג בחכמה, כשהדרך לא שררה הוא נהג בטיפשות. אחרים יכולים להשתוות לו בחכמתו אך לא בטיפשותו".

5.22
כשהמורה קונפוציוס היה במדינת צ'אן הוא אמר, "בואו נחזור הביתה, בואו נחזור הביתה!!! חסידיי בבית בעלי שאיפות גדולות ונמהרים, אך למרות לימודיהם והתקדמותם (בידע ובנימוסי התרבות)  צריך לרסנם ולעצבם כדי שיגיעו לשלמות". (ויוכלו ליישם את הידע נכונה).

5.23
המורה קונפוציוס אמר, "פו יי ושו צ'י (שני הבנים של אדון מדינת קו-צ'ו) לא שמרו טינה (שנאה בלבם), מסיבה זו התלונות שהופנו כלפיהם היו מועטות". (כשהשליט של מדינת יין-שאנג הותקף על ידי שבט הצ'ואו, האחים נמנעו מלהצטרף למרות רשעותו של השליט, חוסר שנאתם בלב ועל כך שביצעו מעשה של ויתור על זכויות מעמדם היה מושא להערצה).

5.24
המורה קונפוציוס אמר, "מי אמר על וואי שאנג קאו שהוא הגון, כשמישהו ביקש ממנו חומץ הוא ביקש מהשכן והביא לו את החומץ כאילו שזה בא ממנו".

5.25
המורה קונפוציוס אמר, "דיבור מתחכם, התנהגות יומרנית והתרפסות מושפלת טסו צ'יאו מינג היה מתבייש בדברים כאלו, גם אני מתבייש בדברים כאלו. להתידד עם מישהו בזמן שאתה מרגיש כלפיו התמרמרות (כעס, שנאה, רגשות שליליים) טסו צ'יאו מינג היה מתבייש בדברים כאלו, גם אני מתבייש בדברים כאלו".

5.26
החסיד יין יואן והחסיד טסו-לו היו בנוכחותו של המורה קונפוציוס. המורה קונפוציוס אמר, "בואו נשמע מה לכל אחד יש להגיד לגבי רצונותיו". החסיד טסו-לו אמר, "הייתי רוצה שיהיו לי מרכבות וסוסים, בגדים ופרוות, ולתת לחבריי להשתמש בהם ולא להצטער לאחר מכן שהם שחוקים ובלויים". החסיד יין יואן אמר, "אני רוצה שלא להתפאר בהשגים (המוסריים) שלי, ולא רוצה לחשוף את מעשי הטובים שאני עושה בשביל אחרים". (תרגום אחר - ולא להכביד בבקשותי על אחרים). החסיד טסו-לו אמר, "הייתי רוצה לשמוע, מורי, מה הם רצונותיך". המורה קונפוציוס אמר, "לתת נחמה לזקנים, להיות אמין עם אנשים, ולטפח את הצעירים".

5.27
המורה קונפוציוס אמר, "הכל אבוד. עוד לא פגשתי באדם שיודע שעשה טעות ולוקח את אשמת הטעות על עצמו".

5.28
המורה קונפוציוס אמר, "בכפר של עשרה משפחות חייב להימצא מישהו שהוא נאמן ובעל כנות כמוני, אך אני בספק אם יימצא מישהו שאוהב להקדיש עצמו לתיקון מידות כמוני".
 


 

6.1
המורה קונפוציוס אמר, "הנה החסיד ג'אן יונג, אפשר לתת לו לשבת לכיוון הדרום (להיות שליט)".

6.2
החסיד צ'ונג קונג (ג'אן יונג) שאל על טסו סאנג פו טסו. המורה אמר, "גם הוא מתאים להיות שליט, הוא זורם (לא קפדן)". החסיד צ'ונג קונג אמר, "שליט צריך להיות רוחש כבוד וקפדן בחייו הפרטיים, אך בנוגע לדברים הקטנים בממשל שנוגעים בחיי האנשים (כגון מסים) הוא יכול לזרום. אך אם הוא יזרום בשני המקרים האם הוא לא יזרום יותר מדי?". המורה קונפוציוס אמר, "דבריו של יונג אכן נכונים".

6.3
הדוכס אהיי שאל, "מי מחסידך אהב ללמוד". המורה קונפוציוס ענה, "היה אחד, החסיד אויי, שאהב ללמוד. הוא לא פרק את כעסיו על אדם תמים (שלא אשם), ולא חזר על טעות פעמיים (תרגום אחר - ולא נתן לאחרים לסבול בשל טעויות שהוא עשה). למרבה הצער זמן החיים שהקציב לו השמים היה קצר והוא מת. ועכשיו אין מישהו כמוהו. אני לא שמעתי על אף אדם שאוהב ללמוד כמוהו". (אהב ללמוד הכוונה ל -  טוב לב, ידע, יושר, הגינות (גילוי לב), אומץ לב, אישיות איתנה).

6.4
החסיד ג'אן טסו ביקש מהממשלה (משפחת צ'י) שבשרותם היה, דגנים לאימו של החסיד קונג-אסי וואה שהיה בשליחות במדינת צ'י. המורה קונפוציוס אמר, "תן לה קצת". החסיד ג'אן טסו אמר, "זה לא מספיק". המורה קונפוציוס אמר, "תן לה קצת יותר". החסיד ג'אן טסו נתן לה כמות עצומה של דגנים. המורה קונפוציוס אמר, "צ'יי (קונג-אסי וואה) בא למדינת צ'י עם סוסים מטופחים ולבש בגדי פרווה, יש אמרה שאומרת שאיש המעלה צריך לעזור לנזקקים ולא לעשות את העשירים, עשירים יותר".

6.5
בזמן שהחסיד יואן סו קיבל את התפקיד של מנהל הקהילה של המורה, הוא קיבל כמות גדולה של דגנים, אך הוא סרב לקבלם. המורה קונפוציוס אמר, "אל לך לסרב, אני בטוח שתוכל למצוא שימוש לדגנים אלו בקרב אנשי הכפר ושכניך, תן להם אותם בתור צדקה".

6.6
המורה קונפוציוס אמר על החסיד צ'ונג קונג (ג'אן יונג), "אם לעגלה (שחורשת את האדמה) יש פרווה מנוקדת בצבעי חום-אדמדם (רק חיה בעלת צבע אחד ראויה לקורבן) וקרניה מפותחות האנשים יסתייגו מלהביא אותה לקורבן, אך האם הרוחות של ההרים והנהרות ייסרבו לקבלה?". (קונפוציוס מתנגד לדעות הקדומות נגד ג'אן יונג רק בגלל שבא ממעמד חברתי נמוך ובגלל אביו שהיה בעל אופי רע).

6.7
המורה קונפוציוס אמר, "אויי יכל להיות שרוי במדיטציה (טסו-וואנג) במשך שלושה חודשים בלי מחשבות מלבד על טוב. אחרים יכלו לעשות זאת ליום אחד, חלקם אפילו חודש אך לא יותר מכך". (החסיד אויי שמכונה גם יין יואן).

6.8
צ'י קאנג טסו שאל על החסיד טסו-לו האם הוא מתאים לתפקיד במשרה ממשלתית. המורה קונפוציוס אמר, "יו (טסו-לו) הוא אדם יעיל, איזה קושי יכול כבר להיות לו". צ'י קאנג טסו שאל, "האם החסיד טסו-קונג מתאים לתפקיד במשרה ממשלתית?". "סו (טסו-קונג) הוא אדם מבריק, איזה קושי יכול כבר להיות לו". צ'י קאנג טסו שאל, "האם החסיד ג'אן צ'יווה מתאים לתפקיד במשרה ממשלתית?". "צ'יווה בקי בתחומים רבים, איזה קושי יכול כבר להיות לו".

6.9
משפחת צ'י רצתה שהחסיד מין טסו צ'ייאן יהיה האחראי על מושב פי (מושב משפחת צ'י). החסיד מין טסו צ'ייאן אמר, "סרב להצעה בנימוס, אם יבואו אלי שוב בהצעה נוספת, אני אאלץ ללכת לגור בצד השני של נהר הוואן". (למשפחת צ'י לא היתה השפעה שם, הוא היה נאמן לדוכס של לו).

6.10
שהחסיד פו ניאו (שמכונה ג'אן קאנג) היה חולה, המורה קונפוציוס בא לבקרו, החזיק את ידו מחוץ לחלון ואמר, "המחלה הזאת הורגת אותו, אוי זאת גזרה משמים, למה אדם כזה צריך לחלות בדבר כזה? למה אדם כזה צריך לחלות בדבר כזה?". (פירוש ראשון - לפי המסורת השליטים פנו בדרך כלל לכיוון הדרום, כשקונפוציוס הגיע החולה שינה את תנוחתו כך שיפנה לכיוון דרום איפה שנמצאו החלונות, כדי לוודא שקונפוציוס יפנה לדרום, אך קונפוציוס עניו כתמיד נהג על פי הטכסים ויצא לנחם מחוץ לבית כדי לנחם דרך החלון, בעשותו כך קונפוציוס פנה לצפון. פירוש שני - החסיד פו ניאו חלה בצרעת וזה גם מתיישב עם מילותיו של המורה, וגם מסביר למה המורה לא נכנס לתוך הבית).

6.11
המורה קונפוציוס אמר, "אין אדם שיכול להשתוות לו לאויי! עם צלחת עשויה מבמבוק לאורז, עם קערה עשויה קליפת דלעת למים, ולחיות בסמטה הצרה והעלובה שהוא גר בה. בזמן שאחרים לא מסוגלים לחיות בקשיים אלו, על שמחתו של אויי הם לא השפיעו. אין שמשתווה לו לאויי".

6.12
החסיד ג'אן צ'יווה אמר, "זה לא שאני לא שמח בדרכך, אלא שכוחותיי לא מספיקים". המורה קונפוציוס אמר, "אדם שכוחותיו אינם מספיקים יתמוטט בלכתו בדרך אך אתה לעומת זאת תחמתה לך גבולות מראש".

6.13
המורה קונפוציוס אמר לחסיד טסו-אסיה, "הייה מלומד נעלה. אל תהיה מלומד פחות ערך".

6.14
כשהחסיד טסו-יו היה האחראי על היישוב וו-צ'אנג (במדינת לו) המורה קונפוציוס אמר, "האם מצאתה שם אנשים מהסוג הנכון?". הוא ענה, "יש אחד בשם טאן טהי מיאה מינג שלעולם לא לוקח דרך צדדית (תרגום אחר - דרך קיצור, פירוש - שהוא הולך בדרך בדיוק כמונו) ולעולם לא בא אל משרדי מלבד בענייני עסקים".

6.15
המורה קונפוציוס אמר, "מאן צ'י פאן לא רברבן. כשהצבא היה בנסיגה (לא מסודרת) הוא היה אחרון הנסוגים, ונשאר בחזית על מנת להגן על הנסוגים, אך כשהגיע לשער העיר הצליף בסוסו ואמר, "אני לא נשארתי מאחור (בחזית) מתוך אומץ, פשוט סוסי היה איטי". (קרב עם צ'י מחוץ לבירה של לו, 484 לפנה"ס).

6.16
המורה קונפוציוס אמר, "ללא צחות הלשון של הדרשן טו, וללא יופיו של הנסיך צ'האו ממדינת סונג קשה לצאת ללא פגע בימינו אלה".

6.17
המורה קונפוציוס אמר, "כשיוצאים מהבית יוצאים דרך הדלת נכון? אם כך אז למה אנשים לא הולכים בדרך?". (בדרך שבה אנו הולכים, שהרי זוהי הדרך הברורה, והיחידה הכשרה, לצאת מכל קשיינו).

6.18
המורה קונפוציוס אמר, "כשחומר גלם (האדם הטבעי) גובר על העידון (התרבות) הוא יוצא גס (כמו כפרי). כשהעידון גובר על החלק הטבעי שבו הוא יוצא קפדן (כמו פקיד). רק כששני הגורמים (הטבע והתרבות) מעורבבים באיזון יהיה לנו איש המעלה".

6.19
המורה קונפוציוס אמר, "האדם חי בשביל יושר, אם איבד את יושרו ועדיין חי זה רק בגלל מקרה של מזל".

6.20
המורה קונפוציוס אמר, "אדם שיודע את הדרך, פחות מהאדם שמעדיף את הדרך, וזה שמעדיף את הדרך פחות מזה שמוצא בו שמחה".

6.21
המורה קונפוציוס אמר, "לאנשים שהאינטיליגנציה שלהם מעל הממוצע אתה יכול ללמדם גם על דברים נשגבים, אך עם האנשים שהם מתחת לממוצע, זה חסר טעם".

6.22
החסיד פאן צ'י שאל על החכמה. המורה קונפוציוס אמר, "האדם שמקפיד על חובתו בהבטחת צדק לנתיניו, ונותן כבוד (מנחה) לרוחות (נשמות של אנשים שמתו בטרם עת, כמו חיילים שנפלו בשדה הקרב ומתאבדים, רוחות אלה יכולות להביא צרות כמו טרוף הדעת ,מחלות ומוות) כדי להרחיקם ממנו, אדם כזה יכול להיחשב חכם". החסיד פאן צ'י שאל על טוב לב. המורה קונפוציוס אמר, "טוב לב לא יכול לשכון כל עוד הוא (האדם) לא התגבר על הקשיים (רצון לשלוט על אחרים, יהירות, כעס וחמדנות), רק האדם שהתגבר יכול "לקצור את הפירות" ולהיקרא אדם טוב".

6.23
המורה קונפוציוס אמר, "החכם מוצא שמחה במים, הצדיק מוצא שמחה בהרים. (החכם הוא חסר דעות קדומות, הוא חד תפיסה וחופשי ממכשולים ולכן מושווה למים, הצדיק רציני וחזק ומתגבר על תאוותיו ודבר לא יכול לגרום לו לסטות מהדרך או שיכול להתסיס אותו ולכן הוא מושווה להרים). החכם עסוק, הצדיק שליו. (שליו, מפני שהשגיו מושגים על ידי הכוח של הלב ולא על ידי כוח פיזי). החכם נהנה מהחיים, הצדיק יודע איך לנהוג כדי לחיות חיים ארוכים (מתגבר על תאוותיו)". (יש שמפרשים בדרך פוליטית ולא אישית - השליט החכם מתווה תוכניות, אך רק השליט הטוב יכול גם לגרום שהתוצאות של התוכניות יהיו לאורך זמן).

6.24
המורה קונפוציוס אמר, "מדינת צ'י על ידי שינוי אחד יכולה להיות בדרגה של מדינת לו. מדינת לו על ידי שינוי אחד יכולה להגשים את הדרך". (שינוי בפוליטיקה או בחינוך).

6.25
המורה קונפוציוס אמר, "כלי קרן שהוא לא קרן. ממש כלי קרן! ממש כלי קרן!". (אמרה זו היא כמובן דרך מטפורית לקונן על המצב הפוליטי של סין "שנשלט" על ידי קיסר חסר כוח ארצי, ושזכויותיהם של השליטים המקומיים נגזלים על ידי שריהם).

6.26
החסיד טסאי יו שאל (בנימה ליצנית), "מכיוון שהאנשים הטובים תמיד הולכים לאן שהאנשים הטובים נמצאים, הרי אדם טוב כשישמע שיש אדם טוב אחר בתחתית הבאר יילך והצטרף אליו, נכון?". המורה קונפוציוס אמר, "למה לך לחשוב כך, את איש המעלה אפשר לשלוח לבאר, אך לא לגרום לו שיפול לתוכה. (יש שמפרשים - אפשר לשבור (להרוג) אותו אך לא לכופף אותו). אפשר לרמות אותו (בנוגע לעובדות) אך לא ניתן להטעותו לעשות מעשים רעים או מוטעים". (פירוש אחר - אך לא להטעותו בצורה חמורה או כזאת שתגרום לו להיות אבוד).

6.27
המורה קונפוציוס אמר, "איש המעלה אשר בקי באופן נרחב בלימודי התרבות, ומחדיר משמעת באמצעות כללי ההתנהגות הראויים, לא סביר שיסטה ממסלולו".

6.28
המורה קונפוציוס הלך לבקר את נאן-טסו (האישה המשנית הלא מוסרית של הדוכס לינג ממדינת וואי). החסיד טסו-לו לא היה מרוצה. המורה הכריז, "אם בביקורי עשיתי משהו שלא כשורה, מי ייתן והשמים יטו את מעשיי, שהשמים יטו את מעשיי". (תרגום אחר - שהשמים ינטשוני, שהשמים ינטשוני).

6.29
המורה קונפוציוס אמר, "שלמות בה בדרך האמצע, הרבה זמן ידועה העובדה שנדיר שאנשים הלכו בה".

6.30
החסיד טסו-קונג אמר, "אם יהיה שליט שלא רק יעזור לכל בני עמו אלא גם יביא גאולה למדינה, מה תאמר עליו? תקרא לו צדיק נכון?". המורה קונפוציוס אמר, "במקרה כזה מדובר במשהו שהוא לא רק צדיקות, מקרה כזה הוא כבר דרגת סאג (איש מופת עילאי), אפילו יאהו ושון (קיסרים עתיקים) היה קשה להם לבצע זאת. עכשיו בנוגע לצדיקות, הצדיק כפי שהוא מבסס עצמו צריך גם לעזור לאחרים להתבסס, הוא צריך לעזור גם לאחרים להגיע ליעדים שהוא חפץ בם. למעשה, היכולת לקחת את הרגשות שלך בתור מדריך להתחשבות באנשים, הוא שמהווה את הכיוון לעבר הטוב".


7.1
המורה קונפוציוס אמר, "אני מעביר לאחרים בדיוק את מה שלימדו אותי מבלי לבדות מליבי דברים חדשים (איש המעלה לא ממציא או מכניס שינויים ותוספות הוא רק מעביר), הייתי נאמן ואוהב את הקדמונים, אני מעז לחשוב שאפילו פאנג הזקן לא יכל להצטיין יותר ממני (שתפקידו היה להעביר הלאה את המסורת)".

7.2
המורה קונפוציוס אמר, "אני בשקט אגרתי ידע, מעולם לא עייפתי מללמוד, ומעולם לא עייפתי מללמד, תכונות אלה אוכל לומר בוודאות שהם שלי".

7.3
המורה קונפוציוס אמר, "המחשבה שהשארתי את דרך הצדיקות ללא הטיפוח הראוי, שלימודי לא הגיעו לכלל מושלמות, ששמעתי שישנם אנשים צדיקים ולא התאפשר לי להכירם, ששמעתי על אנשים רשעים ולא יכולתי לתקנם, דברים אלו גורמים לי לדאגה".

7.4
המורה קונפוציוס, בשעות הפנאי, התנהגותו היתה במקום (כיאה למעמדו) ועם זאת נינוחה.

7.5
המורה קונפוציוס אמר, "איך התדרדרתי כך! זה זמן רב שלא חלמתי על הדוכס מצ'ואו". (שהיה אחראי על ניסוח כללי ההתנהגות הראויים והחובות המוסריים).

7.6
המורה קונפוציוס אמר, "שים ליבך בדרך, התחזק על ידי כוחו (של הדרך), השען על טוב לב, חפש כיוון באומנויות (היסטוריה, מוזיקה וכדומה)".

7.7
המורה קונפוציוס אמר, "לעולם לא סירבתי ללמד אדם אפילו שהיה העני ביותר, ושרק הביא לי כמתנה חבילה של בשר מיובש". (פירוש אחר - שהוא לא סירב ללמד אדם שהגיע כבר לגיל 14, הגיל בו מופיע כושר השיפוט).

7.8
המורה קונפוציוס אמר, "אני לא מלמד אדם שלא משתוקק ללמוד, אני לא עוזר לאדם שלא מתאמץ רבות להסביר את רעיונותיו, אם אני מסביר פינה אחת (דבר מסוים) והוא לא הסיק לגבי שלוש הפינות הנותרות (לא הבין את כל הרעיון) אני לא חוזר על דבריי".

7.9
אם בזמן ארוחה המורה קונפוציוס מצא עצמו יושב ליד מישהו אבל, הוא לא אכל לשובע.

7.10
לאחר הספד בהלוויה, במשך שאר היום המורה קונפוציוס לא שר.

7.11
המורה קונפוציוס אמר לחסיד אויי, "כשרוצים אותך (למשרה), בוא, כשלא רוצים אותך, השאר בצד. דברים אלו אני ואתה יכולים לקיים בוודאות". החסיד טסו-לו אמר, "בוא נאמר שאתה המפקד על כל הצבא, את מי תקח שיעזור לך?". המורה קונפוציוס אמר, "האדם שיהיה מוכן להתייצב מול נמר בידיים ריקות, או לנסות לחצות נהר בלי סירה, מבלי שיהיה אכפת לו אם ימות או יחיה, אדם מהסוג הזה אני לא אקח. אני כן אקח אדם שניגש אל קשיים בזהירות, ושמעדיף להצליח על ידי תכנון".

7.12
המורה קונפוציוס אמר, "אם קיים איזשהו אמצעי שבעזרתו אפשר להיחלץ מהעוני בדרך כשרה, אני אאמץ את הדרך הזאת, אפילו אם עיסוקי יהיה של שיי (ראה 4.9) שמחזיק שוט בחוצות השוק (הבזוי ביותר). אך אם לא קיימת דרך כזו, אני אמשיך לדבוק בדרך שאני אוהב (הלימוד של הקדמונים)" .(שימוש במילה שיי במקום במילה שומר במשפט כזה יש בו כוונה אירונית קלה).

7.13
הטכסים שבהם המורה קונפוציוס ניגש בזהירות הרבה ביותר הם צום, מלחמה ומחלה. (קורבן מיוחד נערך לפני קרב, ובשר הקורבן חולק בין החיילים. ההמון בא אל מקדש האבות מקוננים לעזרה. ביצוע גרוש רוחות למקרי מחלות, פנו אל ההרים והנהרות).

7.14
כשהמורה קונפוציוס היה במדינת צ'י הוא שמע את המוזיקה של שאו (ראה 3.25) ובמשך שלושה חודשים לא שם לב לטעם של מה שהוא אכל. הוא אמר, "אני לא העלתי בדעתי שמוזיקה יכולה להיות כל כך מושלמת במדינת צ'י".

7.15
החסיד ג'אן צ'יווה אמר, "האם מורינו לצידו של הנסיך מוואי?". החסיד טסו-קונג אמר, "אכן, צריכים לשאול אותו". הוא ניגש ושאל, "איזה סוג של אנשים היו פו יי ושו צ'י?". (ראה 5.23). המורה קונפוציוס אמר, "הם היו אנשים ראויים שחיו בזמנים של פעם". החסיד טסו-קונג אמר, "האם הם התמרמרו?". (על שויתרו על זכויות מעמדם עבור אחרים). המורה קונפוציוס אמר, "הם ביקשו טוב וקיבלו טוב, למה להם להתמרמר?". החסיד טסו-קונג אמר, "מורינו לא לצידו". (כשהדוכס לינג מוואי מת בקיץ של 493 לפנה"ס, השלטון עבר לנכדו, בנו של הדוכס ויתר מרצונו על השלטון, אך לאחר מכן הוא חזר מדבריו על הוויתור וניסה לגרש בכוח את הנכד מהשלטון, הבן גר במדינת צ'ין ושם הוכר בתור האדון החוקי של וואי).

7.16
המורה קונפוציוס אמר, "האדם שמחפש לאכול רק אורז גס, לשתות רק מים, ומשתמש במרפק ידו בתור כרית, מבלי לחפש ימצא את השמחה בחיים. כל מחשבה להשיג עושר ומעמד גבוה בדרכים לא כשרות, רחוקים ממני כמו העננים שחולפים ממעל".

7.17
המורה קונפוציוס אמר, "הוסיפו לי עוד מספר שנים, בשביל שאוכל ללמוד בשנות החמישים לחיי, ואני מאמין שאני לא יעשה עוד טעויות גדולות". (יש שמפרשים ללמוד את ספר התמורות, אך אין ראייה מוצקה לכך).

7.18
המורה קונפוציוס השתמש בניב המדוייק במקרים הבאים - ספר השירה, ספר ההיסטוריה, וביצוע הטכסים. בכל הפעמים הללו המורה השתמש בניב באופן שוטף". (באיזורים שונים בסין מדברים בניבים שונים).

7.19
הדוכס של שי (הרפתקן, שהמציא לעצמו את השם הזה, שמו האמיתי היה שן צ'ו ליאנג) שאל את החסיד טסו-לו על המורה קונפוציוס. החסיד טסו-לו לא ענה. המורה קונפוציוס אמר, "למה לא אמרתה לו - הוא אדם שמרוב שקיקותו לצבור ידע שוכח לאכול, כשבשמחה שלו בעשיית דברים שוכח את דאגות חייו, ולא שם לב ששנות זקנתו הגיעו". (לפי המסורת קונפוציוס היה בן 62 שאמר דברים אלו).

7.20
המורה קונפוציוס אמר, "הידע שהשגתי לא נובע מתכונות (נטיות) מולדות מיוחדות, אני רק אדם שאוהב את העבר, ונהנה לחקור אותו".

7.21
המורה קונפוציוס לעולם לא מדבר על אנשים בעלי כישורים על טבעיים, כוחנות, תופעות שלא כדרך הטבע, ואלים.

7.22
המורה קונפוציוס אמר, "כשאני הולך בחברתם של עוד שני אנשים, אני מחוייב ללמוד מהם. את תכונותיהם הטובות אני מאמץ, ותכונותיהם השליליות אני מתקן בי".

7.23
המורה קונפוציוס אמר, "השמים יצרו את הטוב שקיים בי. למה לי לפחד מוואן טוי?". (שר המלחמה של מדינת סונג, שאיים להרוג את קונפוציוס מתוך קנאה במידותיו הטובות).

7.24
המורה קונפוציוס אמר, "חסידיי, אני יודע שאתם חושבים שאני מסתיר מכם משהו, אני לא מסתיר מכם דבר. אני לא נוקט פעולה (לכהן במשרה ממשלתית-ציבורית) מבלי להתייעץ בכם, חסידיי. אם לא כך היה, אני לא הייתי קונפוציוס".

7.25
המורה קונפוציוס מלמד ארבעה נושאים עיקריים - תרבות, התנהגות מוסרית, נאמנות, ואמינות (לקיים את הבטחותיך).

7.26
המורה קונפוציוס אמר, "אני לא יכול לקוות לפגוש סאג (דמות מופת עילאית). אני אהיה מרוצה אם אפגוש איש מעלה. אדם ללא פגמים אני לא יכול לקוות לפגוש. הסתפק בלפגוש איש אמת. בכל מקום אני רואה אנשים קטנים שמעמידים פני אנשים חשובים, עניים שמעמידים פני עשירים, אנשים במצוקה שמעמידים פנים שהם במצב של נוחות, עם תכונות שכאלה, קשה למצוא איש אמת".

7.27
המורה קונפוציוס השתמש לדיג בחכה ולא ברשת. כשצד הוא לא כיוון את חיצו לעוף במנוחה.

7.28
המורה קונפוציוס אמר, "יש אנשים שמסתדרים ללא ידע (שיוצרים, שפועלים, שפותרים בעיות ללא הצורך בידע). אך אני לא. אני מקשיב היטב, בוחר את מה שטוב והולך בעקבותיו, אני רואה ומפנים את מה שראיתי, זהו סוג הידע הפחות בדרגתו". (סוג הידע של קונפוציוס).

7.29
בכפר הוו-אסיאנג היה קשה לדבר עם האנשים (על הדרך הנכונה). אך נער מהמקום הציג עצמו לראיון. החסידים לא ידעו מה לעשות במקרה זה. המורה קונפוציוס אמר, "באישורי להצטרפותו אלינו, לא מחייבת אותנו לגבי מעשיו כשיעזוב, אנו לא צריכים להיות יותר מדי דקדקנים, כפי שאם משהו מטהר עצמו (צום, רחצה וכדומה) כדי להצטרף אלינו, אנו צריכים לקבל את טיהורו. אנו לא אחראיים למה שעשה בעבר".

7.30
המורה קונפוציוס אמר, "האם החסד באמת רחוק מאיתנו? אם אנו באמת רוצים בחסד, הוא נמצא עמנו".

7.31
סו פאי (שר המשפטים) ממדינת צ'אן שאל אם הדוכס צ'או יודע את הכללים. המורה קונפוציוס אמר, "הוא יודע את הכללים". כשהמורה עזב השר קד אל החסיד וו-מה צ'י שיתקרב, ואמר, "אני שמעתי שאיש מעלה לא נושא פנים (לא מצדד בצד אחד), אך נראה שאיש מעלה מסוים בהחלט נושא פנים, האדון (הדוכס צ'או) לקח לו לאישה, בת ממשפחת וו ששייכת לאותה משפחה מורחבת (שבט, חמולה) שלו, וקורא לה וו מאנג טסו, אם האדון יודע מהם הכללים מי לא יידע?" .(הוא עבר על חוקי האקסוגמיה, וחשב להעלים את העניין, על ידי כך שהוא ידבר עליה בדרך כזו, שיגרום לאחרים לחשוב שהיא משבט אחר). החסיד וו-מה צ'י סיפר זאת למורה, אז המורה קונפוציוס אמר, "אני אדם בר מזל, כשאני עושה איזושהי טעות, מישהו כבר יידע זאת". (זה יהיה לא במקום שקונפוציוס ימתח ביקורת על שליטו).

7.32
כשהמורה קונפוציוס שמע מישהו שר, והוא אהב את שירו, הוא ביקש לשמוע את השיר פעם נוספת, ורק אז הצטרף אליו לשירה.
 
7.33
המורה קונפוציוס אמר, "בלמידה מהספרים אני לא חושב שאני פחות מאחרים, אך בנוגע לקיום החובות של איש המעלה בחיי היום יום, עוד לא היתה לי ההזדמנות להראות מה אני יכול לעשות".

7.34
המורה קונפוציוס אמר, "איך אוכל להעז לומר על עצמי או להתיימר להיות סאג או צדיק? שאני מתמיד בלימודיי ושאני לא מתעייף מללמד אחרים, אלה תכונות שאני לא מהסס לומר שיש בי". החסיד קונג-אסי וואה אמר, "בדיוק בנקודה זאת, אנו לא מצליחים ללמוד ממך".

7.35
כשהמורה קונפוציוס היה מאוד חולה, החסיד טסו-לו ביקש את הרשות להתפלל עבורו, המורה קונפוציוס אמר, "האם קיימת תפילה למקרה זה?". החסיד טסו-לו אמר, "כן קיימת, הקינה נאמרת כך - "אנו מתפללים לשם כפרה, וקוראים אל האלים שבשמים, ולאלים שבארץ". המורה קונפוציוס אמר (לאחר החלמתו), "הכפרה שלי החלה מזמן". (אין צורך לתפילה עכשיו, הצדק שנעשה עמי בעיניי השמים הם החיים שניהלתי).

7.36
המורה קונפוציוס אמר, "כפי שראוותנות מובילה ליהירות, כך גם הצטמצמות יכולה להוביל לדלות ועליבות. אך עדיין, דלות עדיפה מיהירות".

7.37
המורה קונפוציוס אמר, "איש המעלה נינוח ושולט ברוחו, האיש הקטן תמיד מלא בחרדות".

7.38
המורה קונפוציוס היה לבבי ועם זאת בעל אופי חזק, מעורר כבוד אך לא מטיל פחד, מכבד ועם זאת נינוח". 





8.1
המורה קונפוציוס אמר, "אפשר לומר על טאי פו, שהוא הגיע למעלה המוסרית הגבוהה ביותר. שלוש פעמים הוא נקט מעשה של ויתור על השלטון (למען אחיו הצעיר), והאנשים בבורותם לא השכילו להעריך את מעשיו". (בתרבות הסינית ביצוע מעשה של ויתור נחשב למעשה מוסרי גבוה מאוד, וכשהוא נעשה בחשאי הוא מקבל דרגה מוסרית גבוהה אפילו יותר, כמו במקרה זה, טאי פו עזב לארץ וו, וארץ יואה, בתירוץ למצוא תרופה לאביו הקיסר טאן).

8.2
המורה קונפוציוס אמר, "לכבד מבלי לפעול לפי הכללים המוכתבים יוביל לשחיקה מייגעת. זהירות מבלי לפעול לפי הכללים המוכתבים תוביל לחששנות יתר ופחדנות. אדם בעל עוז ואומץ לב שיפעל ללא הכללים המוכתבים יהפך לפרוע ומרדני. אדם גלוי לב ושקיימת ישירות בדרכיו שיפעל ללא הכללים המוכתבים דבריו ומעשיו יהפכו לגסות וחוצפנות". (תרגום אחר - תגרום לקשיחות הלב כמו במקרה של קונג הישר ראה 13.18). (המורה קונפוציוס אמר), "כשאיש המעלה ממלא את חובותיו ומתנהג ברוחב לב כלפי משפחתו, הדבר ישפיע גם על האנשים הרגילים לעשות מעשים טובים. אם הוא לא נוטש חברים ותיקים שהיו נאמנים לו, האנשים הרגילים לא יהפכו להפכפכים ואנוכיים".

8.3
החסיד טסאנג טסו (שגם היה מורה) כשהיה מאוד חולה זימן את חסידיו ואמר, "תסתכלו על ידיי, תסתכלו על רגליי (ותראו שלעולם לא נגרם להם נזק). בספר השירה כתוב, "בפחד ורעדה כמו שנמצאים על קצהו של תהום, כמו שהולכים על קרח דק (כך אתה תמיד צריך לדאוג לעצמך)". רק עכשיו אני יכול להיות פטור מכך, תלמידי הקטנים". (בן צריך להעריך את העובדה שאימו ואביו גידלו אותו ודאגו לו, והוא חייב לכבדם בכך שלא יזניח את גופו ולא יסכן את עצמו, ראה 2.6).

8.4
כשהחסיד טסאנג טסו היה מאוד חולה, מאנג צ'ינג טסו בא לבקרו, החסיד טסאנג טסו אמר לו את הדברים הבאים, "כשציפור נוטה למות שירתה נוגעת ללב, כשאדם נוטה למות מילותיו מקבלות תשומת לב מיוחדת, ישנם שלושה דברים שאיש המעלה שהולך בדרך הנכונה צריך לשים את חשיבותם מעל לכל דבר אחר, הוא צריך להיזהר מאוד שלא לנהוג באלימות או בשחצנות, שהבעת פניו תהיה בעלת הילה של כנות ואמינות אמיתית, בדיבוריו הוא צריך להיזהר מלדבר בגסות או באי התאמה בטון ובנימה הלא ראויים, ובנוגע לטיפול בכליי הפולחן, יש את אלו שזהו תפקידם".

8.5
החסיד טסאנג טסו אמר, "פיקח אך למרות זאת לא מתבייש מלהתייעץ עם אנשים שפחות פיקחים ממנו, מחונן בכישורים רבים ולמרות זאת לא מתבייש מלהתייעץ עם אנשים פחות מחוננים, יש בו אך נראה שאין בו, מלא אך נראה ריק, סופג עוולות אך לא גומל רע בחזרה, בעבר היה לי חבר שאלו היו דרכיו". (יש שמפרשים שהחבר הוא החסיד יין אויי).

8.6
החסיד טסאנג טסו אמר, "האדם שאוכל להפקיד בידו ילד יתום (יש שמתרגמים ילד נסיך יתום), או את השליטה על המדינה כולה, ולא מאבד עשתונותיו (תרגום אחר - לא סוטה מכיוונו) גם בזמני מצוקה, האם אדם כזה לא ייחשב לאיש המעלה? אדם כזה בהחלט ייחשב לאיש המעלה".

8.7
החסיד טסאנג טסו אמר, "השיי (ראה 4.9) חייב להיות בעל נחישות רוח ובעל כוח סיבולת, משאו כבד ונתיבו ארוך, טוב הלב שחפץ הוא שיימצא בקרבו הוא הנטל שהוא צריך לשאת, האם אתם לא מסכימים עמי על הקושי בכך? רק עם המוות מסעו מגיע לסיומו, האם אנו לא מסכימים שזהו זמן רב?".

8.8
המורה קונפוציוס אמר, "על ידי ספר השירה ישנה התעוררות השכל, על ידי כללי ההתנהגות הראויים נוצר חישול האופי, ובאמצעות המוזיקה מזוקק הלב". (ולבסוף מגיע לכדי מושלמות על ידי המוזיקה).

8.9
המורה קונפוציוס אמר, "אפשר לגרום לאנשים הפשוטים ללכת בדרך (הנכונה), אך לא להבינה".

8.10
המורה קונפוציוס אמר, "אדם בעל עוז וסובל מעוני לא לזמן רב יישאר ממושמע, כך גם אדם שהוא לא באמת טוב, אם תמתח עליו ביקורת ותחמיר אתו יותר מדי, קרוב לוודאי שימרוד".

8.11
המורה קונפוציוס אמר, "אפילו אם אדם יהיה כשרוני כמו הדוכס מצ'ואו, אם הוא יהיה שחצן וקמצן, כל מעלותיו אינם שווים דבר".

8.12
המורה קונפוציוס אמר, "אחד שילמד שלוש שנים, מבלי מחשבה על המשכורת שיקבל על שום לימודיו, בהחלט שיהיה קשה למצוא".

8.13
המורה קונפוציוס אמר, "הייה בעל אמונה איתנה, הקדש עצמך ללימוד, אם אתה מותקף הייה מוכן למות במסירותך לדרך הנכונה, אל תכנס למדינה שסכנות טמונות בה, אל תשאר במדינה שאנשיה ידועים במרדנותם, כשהדרך שוררת בארץ הראה את עצמך, שהדרך לא שוררת הסתתר, כשהדרך שוררת במדינה זוהי בושה להיות נזקק ועלוב, כשהדרך לא שוררת זוהי בושה להיות עשיר ובעל מעמד".

8.14
המורה קונפוציוס אמר, "אל תעסיק עצמך בענייניהם של אנשי הממשל, אלא אם כן הם תחת אחריות משרדך".

8.15
המורה קונפוציוס אמר, "מההתחלה ועד סופה של הקוואן טסו (הבכי של עיט הדגים), בביצועו של המומחה למוזיקה צ'יאה, כמה נפלא ונעים הוא היה לאוזן".

8.16
המורה קונפוציוס אמר, "חסר משמעת (מתוך פזיזות, נלהבות) ובנוסף לא ישר (כלומר ערמומי), בור ובנוסף לא כנה, אדם חסר כישורים ובנוסף לא אמין (לא עומד בהבטחותיו), אני לא מבין אנשים כאלו".

8.17
המורה קונפוציוס אמר, "למד כפי שאתה לא מצליח להשיגו (תרגום אחר- להבינו), ותמיד להיות בפחד(דאגה) פן תשכח מה שלמדת". (מי שלא מתקדם כל יום, מתדרדר כל יום).

8.18
המורה קונפוציוס אמר, "כמה מלכותיים היו ייו ושון, הם החזיקו את האימפריה, ובאותו הזמן נשארו בנפרד ממנה".

8.19
המורה קונפוציוס אמר, "כמה גדול היה יאהו כשליט, כמה נשגב היה, לא קיים דבר שהוא מרשים יותר מהשמים ורק יאהו ראה בו דגם (להתאים עצמו למופת השמים), כמה כביר היה טוב ליבו, עד כדי כך שהאנשים לא יכלו להגדיר אותו בשם, כמה נפלא היה, מסנוור בהשיגיו התרבותיים".

8.20
שון, היו לו חמישה שרים, והאימפריה נשלטה היטב. הקיסר וו (הקיסר הלוחם מייסד שושלת צ'ואו) אמר, "יש לי עשרה שרים כשרוניים". המורה קונפוציוס העיר, "כמה נכון, שכישרון קשה למצוא. רק בתקופה של ייו, וטאנג, היה יותר שפע בכישרון מאשר בצ'ואו, ובנוגע לקיסר וו, היתה אשה בין שריו כך שלמעשה הם היו רק תשעה גברים. שושלת צ'ואו ששלטה על שני שליש מהאימפריה, השתמשה בשטחים אלו בלשרת את שושלת יין-שאנג, המוסריות של צ'ואו אפשר לומר עליה שהיא הגבוהה ביותר".

8.21
המורה קונפוציוס אמר, "אני לא יכול למצוא פגם אצל ייו, באוכל ושתייה הסתפק במועט, הוא הראה מסירות גדולה ביותר לאבות ולאלים. הוא לבש בגדים פשוטים, ורק בטכסי הפולחן נהג ללבוש את גלימתו וכובעו בהדר, הוא חי בבית צנוע, והקדיש את כל כוחו לבניית תעלות השקייה, עם ייו, אני לא יכול למצוא פגם". 






9.1
הנושאים שעליהם המורה קונפוציוס דיבר רק לעתים רחוקות היו - רווחיות, גורל, וצדיקות. (קונפוציוס לא דיבר על רווחיות אלא רק על מה שצודק ונכון לעשותו, הוא סירב להתדיין על מעורבותם של השמים בחיי האדם, הוא סירב להעניק את התואר צדיק למישהו בן זמנו ומיעט לדבר על צדיקות יתר מתוך החשש שהאנשים יינסו לעשות דברים שהם מעבר ליכולתם).

9.2
אדם מהכפר טה-אסיאנג אמר, "גדול הוא מורכם קונפוציוס, לימודיו רחבים, אך למרות זאת הוא לא עשה שם לעצמו בשום תחום ספציפי". המורה קונפוציוס ששמע זאת אמר לחסידיו, "במה אני אתאמן? ברכיבה במרכבות או בקשתות? אני אתאמן במרכבות". (רוכב המרכבה הוא המשרת של הקשת והכשרתו אף קלה יותר, קונפוציוס התלוצץ על דבריו של הכפרי שלא ידע שזה לא ראוי לו לאיש המעלה לצמצם עצמו לתחום אחד).

9.3
המורה קונפוציוס אמר, "כובע מסוג פשתן הוא שהומלץ לנו על ידי חוקי הטכסים, אך כיום משתמשים בכובע משי במקום. זה יותר חסכוני ואני הולך בעקבות הרוב. חוקי הטכסים ממליצים לקוד לפני העלייה במדרגות המקדש, אך כיום קדים רק אחרי שכבר עלו למקדש, זוהי יהירות. אני ממשיך לקוד לפני ההעלייה למקדש למרות שזה מנוגד למקובל כיום".

9.4
היו ארבעה דברים שמהם המורה קונפוציוס התרחק - הוא סירב לעסוק בהשערות (סברות, וניחושים), לא קיבל שום דבר כוודאי (אלא אם היה בטוח במאה אחוז), הוא התנגד לעקשנות (שלא ניתן לשינוי), והתנגד לאגואיזם (אנוכיות).

9.5
כשהמורה קונפוציוס היה במילכוד בקוואנג (אנשי קוואנג חשבוהו בטעות לאדם אחר בשם יאנג הואו שעשה עוולות לאנשי קוואנג) הוא אמר, "כשהקיסר וואן מת האם תרבותו נעלמה אתו? אם אכן זו היתה כוונת השמים, אנשים שבאו אחריו לא היו חיים את תרבותו, כפי שאני עושה. ואם זאת לא כוונת השמים שתרבות זו תעלם מה לי לפחד מאנשי קוואנג?".

9.6
השר הראשי שאל את החסיד טסו-קונג, "האם מורך הוא סאג? (איש מופת עילאי) אם אכן הוא סאג איך זה שיש לו כל כך הרבה מיומנויות מעשיות? (איש מעלה לא יוריד עצמו להתעסק במיומנויות מעשיות ובטח לא הסאג)". החסיד טסו-קונג אמר, "השמים לבטח ייעדו אותו להיות סאג (אך רשעותו של עולם מנעה ממנו). ואכן זה נכון שיש לו מיומנויות רבות". כשהמורה קונפוציוס שמע זאת הוא אמר, "השר הראשי אכן מכיר אותי, כשהייתי צעיר מצבי היה דל, בגלל זה יש לי כל כך הרבה מיומנויות (פשוטים, שנוגעים לחיי הפרנסה). האם זה הולם לאיש המעלה שיהיו לו הרבה מיומנויות? לא, אין לו צורך בהן".

9.7
החסיד לאו אמר, "המורה קונפוציוס אמר שזה בגלל שלא נתנו לו את ההזדמנות להוכיח עצמו במשרה ציבורית שהוא רכש לעצמו כל כך הרבה מיומנויות מעשיות".

9.8
המורה קונפוציוס אמר, "האם אני בעל חכמה? רחוק מכך. אפילו איכר פשוט בא מתוך כנות מוחלטת והציב לי שאלה, ואני הצטרכתי להתלבט בשאלתו מכל צדדיה עם כל הנימוקים של בעד ונגד מתוך הנסיון להבין את מהותה".

9.9
המורה קונפוציוס אמר, "ציפור הקסם אינה מופיעה, הנהר לא מראה את אותותיו (על ידי מרקמי הצורות במי הנהר שבאמצעותו היה מופיע דרקון-סוס אגדי), הכל נגמר עמי". (הסינים האמינו בחיות אגדתיות אלה שאם הם מופיעות הן אות מבשר טוב, והן סימן לבואו או קיומו של סאג מושיע, מפני שחיות כאלה לא דווחו שנראו בממלכה בזמני קונפוציוס, המורה חשב לעצמו בעצב שתורתו לא תופץ לאנשים על ידי הסאג המושיע). 

9.10
כשהמורה קונפוציוס ראה אדם בבגדי אבלות או שלובש כובע ובגדים טכסיים או כשראה איש עיוור, אפילו אם היו צעירים ממנו, היה קם ממקומו וכשחלף לידם היה מחיש את צעדיו (סימני נימוסין)".

9.11
החסיד יין אויי אמר מתוך אנחה עמוקה, "ככל שאני מתאמץ להסתכל למעלה (לעבר החסד), כך הוא מרקיע שחקים למקום רם יותר. ככל שאני מפלס דרכי למטה לליבו, כך גם הקושי גדל. אני רואה אותו מלפני אך לפתע הוא מאחוריי. עם זאת המורה קונפוציוס יודע כיצד להוביל אדם צעד אחרי צעד, הוא הרחיב את אופקיי בתרבות ולימד אותי את האיפוק בכללי ההתנהגות. אני לא יכול להפסיק גם אם הייתי רוצה בכך, רק כשאני חש שכיליתי את כל משאבי נפשי, משהו נראה שמופיע מעליי צלול ובהיר, ולמרות שאני חותר לעברו בהתמדה ובדבקות זה זמן רב, אני לא מוצא כל דרך שבאפשרותי להגיע אליו".

9.12
כשהמורה קונפוציוס היה מאוד חולה, החסיד טסו-לו הביא לידי כך שכמה מחסידיו ינהגו כחניכים פקידותיים של המורה (הוא רצה שבזמן מותו של קונפוציוס המצב יראה שהמורה מחזיק במשרה ממשלתית), בזמן שהיתה הקלה במצבו של המורה, הוא אמר, "זמן רב שהנוהג של יו (החסיד טסו-לו) היתה התחזות. להעמיד פנים שיש לי חניכים פקידותיים בזמן שאין לי (תפקיד ממשלתי בדרגת שר), את מי אני מרמה? את השמים? האם אני לא אעדיף למות בזרועות חסידיי מאשר בקרב חניכים פקידותיים? ולא רק זה, במה שנוגע להלוויתי, גם אם אני לא אקבל הלוויה ממלכתית, זה לא שאני אמות בצידי הדרך". (אל תחשבו שאני מודאג אם אני אקבר בכבוד ממלכתי, אני יודע שאני יכול לבטוח בכם שתתנו לי הלוויה מכובדת, וזה כל מה שאני מבקש).

9.13
החסיד טסו-קונג אמר, "בוא נאמר שלמישהו יש אבן ירקן יפהפיה, האם צריך לעוטפה ולשים אותה בבטחה בקופסה, או לנסות למוכרה עבור המחיר הטוב ביותר?". המורה קונפוציוס אמר, "מכור אותה! ללא כל ספק מכור אותה! אני עצמי מחכה להצעה הנכונה". (השאלה היא כמובן אם אדם בעל כישרון צריך להשיג משרה, קונפוציוס הצהיר שהוא עצמו מחכה להצעה הנכונה כשתבוא, מפני שזה לא הולם לחפש קונים, רק כך הכבוד העצמי נשמר).

9.14
המורה קונפוציוס רצה להתיישב בין תשעה שבטי הברברים של המזרח. מישהו אמר, "אני חושש שמא תמצא שזה קשה עם הגסות המחוספסת שלהם". המורה קונפוציוס אמר, "כשאיש מעלה יתיישב ביניהם, למה שתהיה גסות?".

9.15
המורה קונפוציוס אמר, "רק כשחזרתי ממדינת וואי למדינת לו, החלקים של שיריי המלוכה ושיריי ההלל הושמו במקומותיהם הראויים". (שירים שנמצאים בספר השירה).

9.16
המורה קונפוציוס אמר, "מחוץ לבית שירתתי כראוי את הדוכס ושריו, ובבית את אבי ואת אחי הגדול, כן אני מודע שלא לזנוח את ענייני האבלות, ולא לתת שהיין יגבר עליי (לא להשתכר), דברים אלו קל לי לבצע".

9.17
כשהמורה קונפוציוס עמד ליד הנהר הוא אמר, "האם יש מישהו שיכול עוד ועוד להמשיך כך כזרם הנהר? (לחתור ללא לאות לטוב לב) לעולם לא לחדול יום ולילה".

9.18
המורה קונפוציוס אמר, "עוד לא ראיתי אדם שמעריך טוב לב כפי שהוא מתאווה לנשים יפות".

9.19
המורה קונפוציוס אמר (עמדתי כלפי החסידים בדרגות שונות של התקדמותם היא כזאת), "אם אדם בונה תל, ועדיין לא השלים מלאכתו, אפילו אם ישנו צורך רק בעוד סלסלת אדמה אחת כדי להשלים את המלאכה, אם הוא מפסיק ממלאכתו, אז גם אני מפסיק לעזור לו. במקרה שאדם עוסק ביישור הקרקע (סתימת הבור) ואני רואה שהוא עדיין עובד, אפילו אם הוא רק כיסה עם סלסלת אדמה אחת (אדמה שהיו נושאים עם סל), אני אלך לעזור לו". (יש צורך במאמץ מתמיד גם כשמדובר בהתקדמות איטית ועשייה מעטה בכל פעם, בסופו של דבר המאמצים ייצברו רבות וזה ישתלם, לעומת זאת אדם שמפסיק לאורך הדרך יפסיד את כל פירות מאמציו שהוא כבר השיג).

9.20
המורה קונפוציוס אמר, "אם היה מישהו שתמיד יכולתי לסמוך עליו שהוא לא יתעצל להקשיב לדבריי, זה היה החסיד אויי". (החסיד יין יואן אויי).

9.21
המורה קונפוציוס אמר על החסיד יין אויי, "כמה עצוב, אני ראיתי את התקדמותו, אך לא היתה לי היכולת לראות את סופו". (תרגום אחר - אני ראיתי אותו מתקדם ואף פעם לא עוצר).

9.22
המורה קונפוציוס אמר, "ישנם צמחים שמנת חלקם להראות ניצנים אך לא לפרוח, ישנם שפורחים אך אינם מניבים פרי". (בהתייחס למותו בטרם עת של החסיד יין אויי).

9.23
המורה קונפוציוס אמר, "יש לנהוג כלפי הצעירים בכבוד, מאיפה לנו לדעת שהם לא יהיו כל מה שאנו כיום? רק כאשר אדם מגיע לשנות הארבעים או החמישים לחייו, ואם אף אחד לא שמע עליו, אז אני מסכים שהוא לא ראוי לכבוד".

9.24
המורה קונפוציוס אמר, "אדם לא יכול אלא להסכים עם מילותיו של פה יו (לקט של אמרות מוסר), אך מה שחשוב באמת הוא שהאדם יתקן עצמו על פי הן. נעימות הן מילותיו של אסואן צ'ו (לקט נוסף של אמרות מוסר), אך מה שחשוב הוא שהאדם יישם אותם בפועל. לאותם אנשים שמאשרים אך לא מתקנים עצמם, ולאנשים שמוצאים במילים אך ורק הנאה, אך לא משנים את התנהגותם, באמת שאין לי מה לעשות".

9.25
המורה קונפוציוס אמר, "קח לך בתור עקרון מנחה להיות מסור לאדוניך ונאמן לדבריך, סרב לחברות של כל אדם שלא לקח על עצמו קני מידה מוסריים וטוב לב כדרך חיים כפי שאתה עשיתה, אם יש לך פגמים בהתנהגות אל תחשוש לתקנם".

9.26
המורה קונפוציוס אמר, "אפשר לגזול מהצבא של מדינה גדולה את מפקדם, אך לא ניתן לגזול את הרצון של האדם הפשוט".

9.27
המורה קונפוציוס אמר, "לבוש בגלימה בלויה שעשויה משי גס ועומד ללא נכלמות ליד אדם שלובש פרוות שועל או פרוות גירית, דבר זה מתאים לחסיד יו, האם לא כך הדבר?".
"אם לא קנאי ולא חמדן, אז לא יעשה דברים לא טובים (שורות מתוך ספר השירה)". החסיד טסו-לו (יו) ששמע זאת שינן שורות אלה ללא הפסק. המורה קונפוציוס אמר, "החכמה שנמצאת בשורות אלה רחוקה מלהיות מספקת שהאדם יהיה טוב".

9.28
המורה קונפוציוס אמר, "רק כאשר השנה מתחילה להיות קרה, אנו מבחינים שעצי האורן ועצי הברוש הם האחרונים מלאבד את עליהם". (מבחנו של אדם הוא בזמני מצוקה).

9.29
המורה קונפוציוס אמר, "האדם הטוב לא חרד (שם מבטחו בדרך), בעל החכמה לא נמצא בבלבול, האמיץ לא מפחד". (טוב לב, חכמה ואומץ לב הם שלוש הדרכים של איש המעלה. קונפוציוס תמיד מדרג את החכמה מעל אומץ לב, וטוב לב מעל החכמה).

9.30
המורה קונפוציוס אמר, "יש אנשים שנוכל ללמוד אתם, אך אינם מתאימים ללכת בדרך (בדרך המוסר וטוב הלב). יש שמתאימים ללכת בדרך אך אינם מתאימים כדי להתבסס במשרה. ישנם שמתאימים להתבסס במשרה אך אינם מתאימים להיות חברים שמשתפים בתוכניותינו".

9.31
עץ הדובדבן הפורח
הוא מתנועע ברוח ומאבד במהרה את פריחתו
זה לא שאני לא אוהב אותך, פשוט ביתך רחוק מדי (מקורו של השיר אינו ידוע, הוא לא מספר השירה). המורה קונפוציוס אמר, "הוא לא באמת אהב אותה, אם באמת היה אוהב אותה, המרחק לא היה מהווה לו מקור לדאגה".

 
10.1
בכפר ילדותו המורה קונפוציוס היה עניו, ונראה כמי שלא בוטח בעצמו בדיבור. לעומת זאת במקדש האבות ובארמון המלכותי הוא דיבר באופן רהוט, אך תמיד ברר בקפידה את מילותיו.

10.2
כשהמורה קונפוציוס היה בארמון המלכותי ושוחח עם השרים מהדרגה הנמוכה הוא נהג בידידות ובאדיבות, כשדיבר עם השרים מהדרגה הגבוהה הוא נהג בריסון וברשמיות, בנוכחות השליט הוא נהג ביראת כבוד ועם זאת היה שלו (לא קפוא,לא מוגבל).

10.3
כשהמורה קונפוציוס זומן על ידי שליטו להיות בתפקיד מקבל הפנים של אורחים, ארשת פניו קיבלה מעטה של רצינות והוא הגביר את צעדיו, כשביצע קידה כלפי האורחים מימין או משמאל, גלימתו תמיד נעה בהרמוניה עם תנועותיו, הוא נע בזריזות, ונראה כאילו נישא על כנפיים (כאילו הלך על אויר), אחרי שהאורחים עזבו הוא דיווח, "האורחים לא מסתכלים עוד לאחור".

10.4
כשהמורה קונפוציוס היה נכנס לארמון השליט, הוא נראה מכופף עצמו, כאילו שהמקום קטן, כשעמד הוא נזהר מלעמוד בכניסה (מקום מעבר), והוא לא הלך בקצות השביל, כאשר נמצא ליד המקום בו השליט היה נוהג לקבל את אורחיו, ארשת פניו נהפכה לרצינית, והוא הזדרז בצעדיו, ומילותיו נאמרו בקצרה, כשהיה מרים את גלימתו על מנת לעלות במדרגות הארמון, היה מכופף עצמו, והיה מחזיק את נשימתו כאילו לא היה זקוק לו, כשירד החל מהמדרגה הראשונה, המראה שלו נראה נינוח, והוא לא נראה עוד מתוח, כשירד במדרגות והגיע למשטח האולם, היה זריז בצעדיו, כאילו נישא על כנפיים (כאילו הלך על אויר), כשחזר למקומו מראהו היה מכובד ורציני.

10.5
כשהמורה קונפוציוס החזיק בקויי (לוח מאבן ירקן שנישא על ידי פקיד ממשלתי כדי להציג את הסמכות שניתנה לו על ידי השליט), היה מכופף את גופו כאילו לא יכל לשאת את הלוח, הוא החזיק את החלק העליון של הלוח כפי שהוא מבצע קידה (בגובה המצח), הוא החזיק את החלק התחתון של הלוח כפי שהוא מציע מתנה, ומראהו נראה בעל יראה גדולה, ורגליו היו מרוסנות כאילו צעד על קו מסומן, כשהציג את המתנות מראהו היה שליו, בקהל פרטי היה שמח ומלא חיים.

10.6
איש מעלה לא ישתמש בצוורון או בקצוות שרוול בצבע ארגמן כהה או חום אדמדם (או אדום כהה או סגול חיוור). בבגדים לא רשמיים לא ישתמש בצבעים אדום (או ורוד) או סגול. בימים חמים הוא ילבש בגד עדין או מחוספס מסוג פשתן ללא בטנה (בביתו), אך כשהוא מחוץ לבית הוא צריך ללבוש מעליו גלימה. מעל בגד עשוי פרוות כבש שחור הוא צריך לשים גלימה שחורה. מעל בגד עשוי פרוות עופר הוא צריך לשים גלימה שלא נצבעה. מעל בגד עשוי פרוות שועל הוא צריך לשים גלימה צהובה. בבגד לא רשמי, בגד הפרווה צריך להיות ארוך אך השרוול הימני צריך להיות קצר מהשמאלי (נותן חופש תנועה). חלוק הלילה (שאתו ישנים) צריך להגיע עד הברכיים. (הוא לא מתפשט, אלא החלוק-כותונת לילה נלבש על בגד שהוא לובש). בביתו הוא משתמש בפרוות שועל או גירית. כשהוא לא במצב אבלות הוא שם את חגורתו המקושטת (שמסמלת את דרגתו, איש המעלה שם אבן ירקן בחגורתו). בזמנים שהוא לא לובש בגדי טכס יש ללבוש בגד (מכנס) שרחב יותר למטה מאשר הבגד העליון, כשהוא הולך לנחם אבלים הוא לא ילבש בגד עשוי מפרוות כבש שחור ולא כובע שחור. בהופעתו של ירח חדש הוא צריך ללכת לארמון המלכותי בבגדי מלכות רשמיים. 

10.7
בתקופת הצום (הטהרה) חובה ללבוש בגדים בהירים, והאריג חייב להיות מסוג פשתן, חובה להחמיר עם האוכל, ולשנות את המקום בו יושבים בדרך כלל. (לפני הלבוש יש צורך ברחצה).

10.8
אין לאכול לשובע את האורז שנמצא באיכות מעולה, אין לאכול לשובע את הבשר שחתוך לחתיכות קטנות. אין לאכול אורז שנפגם (על ידי חום או לחות ונעשה חמוץ), או דג או בשר שהתקלקל. אין לאכול מאכל ששינה גוונו, או שריחו רע. אין לאכול מה שלא הוכן כראוי (בושל פחות מדי או יותר מדי), ואין לאכול בזמנים הלא מתאימים. אין לאכול דבר שלא נחתך כראוי, או שהוא ללא הרוטב המתאים. אין לאכול בשר יותר מאורז למרות שעל השולחן יש בשר בשפע. רק בשתיית היין אין הגבלה, אך יש לדאוג שלא להשתכר. אין לשתות יין או לאכול בשר מיובש שנקנה בשוק. אין צורך להימנע ממאכלים עם זנגביל אך אין לאכול הרבה ממאכלים אלו.

10.9
אחרי קורבן מנחה בארמון השליט, אין להחזיק בבשר הקורבן שניתן במשך הלילה. אין להחזיק בבשר הקורבן (של המשפחה) מעבר לשלושה ימים, מפני שהוא לא יהיה ראוי עוד לאכילה.

10.10
בזמן האכילה אין לשוחח, וכן לא לומר אף מילה בזמן המנוחה שלאחר הארוחה.

10.11
כל ארוחה אפילו אם היא מורכבת רק מאורז גס, מרק ירקות או מלון, אם היא שומשה כמנחה יש לנהוג ביחס נאות לאוכל.

10.12
אין לשבת על מחצלת לא ישרה.

10.13
כשהמורה קונפוציוס שתה יין ביחד עם אנשי הכפר, הוא עזב מיידית לאחר שזקני הכפר עם מקלות ההליכה עזבו.

10.14
כשאנשי הכפר ביצעו טכס גירוש רוחות, המורה קונפוציוס עמד בבגדי המלכות על המדרגות שבמזרח. (שבמזרח מקדש האבות, המקום בו עומד האיש האחראי על ניהול הטכס).

10.15
כשהמורה קונפוציוס שלח שליח על מנת לחקור אודות אדם שנמצא בארץ אחרת, הוא השתחווה לארץ פעמיים לפני ששלח את השליח.

10.16
כשקאנג טסו (ראש משפחת צ'י החזקה) שלח תרופה כמתנה למורה קונפוציוס, הוא (קונפוציוס) השתחווה (קד ראשו לאדמה) לפני שקיבל את המתנה. אך למרות זאת הוא אמר, "אני לא מכיר את מרכיביי התרופה, ולכן אני לא מעז לטעום ממנה". (איש מעלה לא לוקח תרופה שלא ניתנה או אושרה על ידי רופא המשפחה הוותיק).
 
10.17
האורווה נשרפה. המורה קונפוציוס שחזר מהארמון המלכותי שאל, "האם מישהו נפגע?", הוא לא שאל על הסוסים.

10.18
כששליטו שלח למורה קונפוציוס מתנה של בשר מבושל, הוא אכל אחרי שסידר את מחצלתו, והיה הראשון לטעום ממה שנשלח. כששליטו שלח לו בשר לא מבושל, הוא בישל אותו והביא אותו כמנחה לאבות. כששליטו שלח לו בעל חיים חי, הוא שמר עליו וגידל אותו (לא אכל אותו). כשישב בשולחן האוכל בזמן ששליטו ביצע את המנחה, הוא (קונפוציוס) החל לאכול קודם כל את האורז.

10.19
כשהיה חולה ושליטו בא לבקרו, המורה קונפוציוס דאג שראשו יפנה לכיוון מזרח בזמן שהוא שוכב במיטתו, ושבגד המלכות יכסה אותו (לא לובש אותו, אלא רק מוטל על גופו), וחגורתו מוטלת על מיטתו.

10.20
כששליטו קרא לו לבוא, המורה קונפוציוס הזדרז והיה מוכן ליציאה עוד לפני שהסוסים היו רתומים לכרכרה.

10.21
כשהמורה קונפוציוס נכנס למקדש הגדול, הוא שאל על כל דבר. (ראה 3.15).

10.22
כשמישהו מידידיו (של המורה קונפוציוס) מת ולא היו לו קרובי משפחה שידאגו לעניניי הקבורה, הוא אמר, "ההלוויה היא אחריותי".

10.23
כשקיבל (המורה קונפוציוס) מתנה מידיד, אפילו שהיה מדובר בכרכרה וסוסים, הוא לא השתחווה. אלא רק במקרה כשנשלח לו בתור מתנה, בשר שנועד למנחה.

10.24
במיטה הוא לא שכב כמו גוויה (שפניו לכיוון צפון, שם נמצא ארץ המתים). בביתו התנהגותו היתה ללא רשמיות.

10.25
כשהמורה קונפוציוס ראה אדם במצב אבלות, אפילו שהכיר אותו היטב, היה משנה ארשת פניו, ונראה חמור סבר. כשראה מישהו חובש כובע טכסי או אדם עיוור, אפילו שהיו מוכרים לו היטב, הוא דאג לאמץ את ההתנהגות הראויה. כשפגש מישהו במצב של אבלות הוא קד לעבר משקוף כרכרתו, להראות כבוד. הוא קד גם במקרה שאדם מחזיק בלוחות הרשמיים (לשם מיפקד). כשהיה בסעודה מפוארת היתה לו הבעה חגיגית, והיה קם על רגליו. כשהיה רעם פיתאומי או סופה אלימה הוא נראה חמור סבר.

10.26
כשהמורה קונפוציוס עלה לכרכרה, הוא עלה כשהוא עומד ישר, ומחזיק בחבל העלייה. כשהיה בתוך הכרכרה הוא לא סובב את ראשו אחורה, הוא לא דיבר בקול רם (תרגום אחר -בפזיזות), ולא הצביע בידיים (לעבר אנשים, או דבר מה).

10.27
איש המעלה קם והולך בסימן הראשון (של כוונות מרושעות מצד השליט), ולא מתיישב לפני שהוא שוהה בסביבה ובודק את המקום. השיר אומר, "נקבת הפסיון של גשר-ההר יודעת לחכות להזדמנות הנכונה, להזדמנות הנכונה!!!". החסיד טסו-לו ביצע מחווה בידיים כלפי הציפור לאות כבוד (כדרך הסינים - קימוץ כף היד האחת, ולפיתתה של כף היד המקומצת על ידי כף היד השנייה), אשר הריחה אותו שלוש פעמים (חגה מעליו שלוש פעמים) ורק אחר כך המשיכה במעופה.


 
11.1
המורה קונפוציוס אמר, "האנשים של העבר היו פשוטים, ולא בקיאים בטכסים ובמוזיקה, לעומת האנשים של היום שבקיאים בטכסים ומוזיקה. למרות זאת אני מעדיף את הראשונים". (תכונות מהותיות כמו התחשבות בזולת ומעשים טובים עדיפים מתכונות חיצוניות של ידע ובקיאות).

11.2
המורה קונפוציוס אמר, "אף אחד מהחסידים שהיו עמי במדינת צ'אן ובמדינת טסאי לא נכנס עוד לדלת ביתי". (קונפוציוס מתגעגע לחסידיו מהעבר שעברו אתו ביחד את הקשיים במדינת צ'אן ובמדינת טסאי).

11.3
החסידים שעושים צדיקות ומעשים טובי לב הם - יין אויי, מין טסו-צ'ייאן, ג'אן פו ניאו (ג'אן קאנג), וג'אן יונג. הרהוטים בדיבור הם - טסאי יו, וטסו-קונג. שכשרוניים במשרה (בניהול ועסקים) הם - ג'אן צ'יווה, וטסו-לו. בלמידה ובידע התרבות הם - טסו-יו, וטסו-אסיה. (דברים אלו לא נאמרו על ידי קונפוציוס).

11.4
המורה קונפוציוס אמר, "(החסיד) אויי לא עזר לי, הוא תמיד היה מרוצה ממה שאני אומר".

11.5
המורה קונפוציוס אמר, "מין טסו-צ'ייאן הוא אכן בן טוב מאוד!!! אף אחד לא יכול לומר עליו דבר מלבד מה שהוריו ואחיו אמרו עליו". (אימו מתה כאשר היה ילד, ואביו התחתן בשנית. כאשר נהג בכרכרה של אביו, המושכות נשמטו מידיו. אביו ראה שהוא לובש כפפות כל כך דקיקות, כך שידיו איבדו את התחושה מרוב קור. כאשר האב חזר הביתה, הוא ראה כפפות על הידיים של שני ילדיו שנולדו לו מהאישה החדשה, ומצא שהם עבות ומחממות. הוא אמר לאישתו, "הסיבה היחידה שהתחתנתי אתך היה שתדאגי לבני שאימו מתה, עכשיו אני רואה שאת כופה עצמך עליי, עזבי את בייתי בזה הרגע!!!". מין טסו-צ'ייאן אמר, "אם אימי החורגת תישאר רק בן אחד יהיה לא לבוש, אך אם היא תלך אז כל ילדייך". אביו לא דיבר עוד על עניין זה).

11.6
החסיד נאן ג'ונג חזר על הקטע בשיר שמדבר על השרביט בעל אבן הירקן הלבנה, שלוש פעמים (מתוך ספר השירה, שיר 256 חלק 5). המורה קונפוציוס נתן לו את בת אחיו הגדול לאישה (ראה פיסקה 5.2). (מתוך השיר "פגם באבן הירקן הלבנה שבשרביט אפשר ללטש ולתקן, אך פגם במה שדיברתה לא ניתן").

11.7
קאנג טסו (ממשפחת צ'י) שאל מי מהחסידים אהב ללמוד. המורה קונפוציוס ענה, "היה אחד, יין אויי, הוא אהב ללמוד. אך למרבה הצער זמנו בעולם היה קצר והוא מת. עכשיו אין יותר מישהו שאוהב ללמוד כפי שהוא אהב".

11.8
כשהחסיד יין אויי מת, אביו יין לו, ביקש מהמורה את כרכרתו כדי שיוכל למוכרה ולקנות מעטה חיצוני לארון הקבורה (ארון קבורה חיצוני). המורה קונפוציוס אמר, "כל אחד מדבר על בנו אם הוא כשרוני או לא, כאשר ליי מת (בנו של קונפוציוס), היה לו ארון קבורה אך לא מעטה חיצוני לארון הקבורה. מפני שאני מדורג אחרי הפקידים הבכירים, זה לא יהיה ראוי שאני אלך ברגל".

11.9
כאשר החסיד יין אויי מת המורה קונפוציוס אמר, "אבוי, השמים גרמו לי שאני אהיה שכול, השמים גרמו לי שאני אהיה שכול". 

11.10
כאשר החסיד יין אויי מת, המורה קונפוציוס קונן עליו ובכה מאוד, שוב ושוב, ללא היכולת לשמור על ריסון עצמי. החסידים אמרו, "מורנו, אתה אבל ללא ריסון עצמי!". המורה קונפוציוס אמר, "האם כך אני נוהג? ובכן אם יש אדם שיש לבכות עליו רבות, זה ללא ספק, האיש הזה".

11.11
כשהחסיד יין אויי מת החסידים רצו לעשות לזכרו הלוויה מפוארת. המורה קונפוציוס אמר, "זה לא יהיה ראוי". אך למרות דבריו החסידים עשו לו הלוויה מפוארת. המורה קונפוציוס אמר, "אויי נהג בי כאב, אך ממני נמנעה הזכות לנהוג בו כבני, זאת לא אשמתי, זאת אשמתכם, חסידיי".

11.12
החסיד טסו-לו שאל כיצד יש לשרת את רוחות המתים ואת האלים. המורה קונפוציוס אמר, "אתה אפילו לא יכול לשרת אדם, כיצד תוכל לשרת רוחות?". "האם אוכל ברשותך לשאול על המוות?". "אתה אפילו לא מבין את החיים, כיצד תוכל להבין על המוות".

11.13
בנוכחות המורה קונפוציוס, החסיד מין טסו-צ'ייאן נראה מרוסן ומכובד. החסיד טסו-לו נראה נועז ותקיף. החסידים ג'אן צ'יווה וטסו-קונג נראו אדיבים ושמחים. המורה קונפוציוס היה מרוצה. המורה קונפוציוס אמר, "אדם כמו יו (החסיד טסו-לו) לא ימות מוות טבעי". (ואכן הנבואה התגשמה, החסיד טסו-לו מת בקרב שבמדינת וואי, 480 לפנה"ס).

11.14
האנשים של (מדינת) לו בנו מחדש את בית האוצר. החסיד מין טסו-צ'ייאן אמר, "למה שלא תשפצו אותו? בשביל מה לבנות אותו מחדש?". המורה קונפוציוס אמר, "האדם הזה הוא לא דברן, אך כשהוא אומר משהו, אז הוא יודע מה לומר". (הדוכס צ'ואו שברח ממדינת לו בשנת 517 לפנה"ס, השתמש בבניין זה כבסיס לפעולות נגד אויביו, משפחת צ'י).

11.15
המורה קונפוציוס אמר, "מה הציתר (כלי נגינה עתיק בעל 25 מיתרים) של יו (החסיד טסו-לו) עושה בדלת בייתי?". החסידים חדלו מלרחוש כבוד ליו. המורה קונפוציוס אמר ,"יו נכנס לחדר האורחים, אך עדיין לא לחדרים הפנימיים".

11.16
החסיד טסו-קונג שאל, "מי טוב יותר, שייה (טסו-צ'אנג) או שאנג? (טסו-אסיה)". המורה קונפוציוס אמר, "שייה מרחיק לכת ושאנג לא מרחיק ללכת מספיק". החסיד טסו-קונג אמר, "אם כך הוא הדבר, אז שייה עדיף". המורה קונפוציוס אמר, "ללכת רחוק מדי הוא רע באותו מידה כמו שלא ללכת מספיק".

11.17
ראש משפחת צ'י היה עשיר יותר מהדוכס של צ'ואו, ולמרות זאת צ'יווה (ג'אן צ'יווה) עזר להם להתעשר עוד יותר על ידי כך שהיה גובה מיסים עבורם. המורה קונפוציוס אמר, "הוא לא מחסידיי. חסידיי הקטנים אתם רשאים לתופף בתופים ולתקוף אותו (בגלוי)".

11.18
המורה קונפוציוס אמר, "צ'אי (החסיד קאו צ'אי) הוא טיפש, שן (החסיד טסאנג טסו) קשה תפיסה, שייה (החסיד טסו-צ'אנג) מתנהג ברשמיות אך לא גלוי לב, יו (החסיד טסו-לו) יותר מדי חופשי ולא שקול".

11.19
המורה קונפוציוס אמר, "אויי קרוב לשלמות מוסרית, אך הוא תמיד נמצא בדלות נוראה. סו (החסיד טסו-קונג) לא היה מרוצה ממנת גורלו ולקח צעדים להעשיר את עצמו, וסברותיו לעתים קרובות נכונות".

11.20
החסיד טסו-צ'אנג שאל על הדרך של האיש הטוב. המורה קונפוציוס אמר, "האדם שלא הולך בדרך הקדמונים, לא יוכל למצוא את דרכו לתוך החדר הפנימי".

11.21
המורה קונפוציוס אמר, "אם דבריו של אדם נראים איתנים ובעלי כנות, האם הוא באמת איש המעלה? או שהוא פשוט עושה רושם מכובד?". 

11.22
החסיד טסו-לו שאל האם יש צורך ליישם במיידיות את מה ששומעים. המורה קונפוציוס אמר, "אביך ואחיך הגדולים עדיין בחיים, אתה לא נמצא במצב שתוכל ליישם ללא דיחוי את מה ששמעת". החסיד ג'אן צ'יווה שאל האם יש ליישם במיידיות את מה ששומעים. המורה קונפוציוס אמר, "אכן, יש ליישם ללא כל דיחוי". החסיד קונג-אסי וואה אמר, "כאשר יו (החסיד טסו-לו) שאל אם ליישם במיידיות את מה ששומעים אתה עניתה לו שיש להביא בחשבון שאביו ואחיו הגדולים עדיין בחיים, לעומת זאת כאשר צ'יווה שאל אם יש צורך ליישם במיידיות אתה עניתה לו שיש ליישם ללא כל דיחוי, אני תמהה, אבקש הסבר". המורה קונפוציוס אמר, "צ'יווה לא מתקדם, מהסיבה הזאת אני ניסיתי לדחוק בו קדימה. ליו (החסיד טסו-לו) יש את המרץ של שני אנשים, מהסיבה הזאת אני ניסיתי להחזיק בו שלא ירוץ קדימה".

11.23
כשהמורה קונפוציוס היה במילכוד בקוואנג, החסיד יין אויי פיגר מאחור. המורה קונפוציוס אמר, "חשבתי שאתה מת". החסיד אויי אמר, "בעת שאתה בחיים כיצד אוכל להרשות לעצמי למות". (ראה 9.5).

11.24
צ'י טסו ג'אן (אחיו של ראש משפחת צ'י) שאל האם החסיד טסו-לו והחסיד ג'אן צ'יווה יכולים להיקרא שרים גדולים. המורה קונפוציוס אמר, "אני ציפיתי שתשאל אותי באמת משהו מעניין, ואתה בסך הכול שאלת אותי לגבי יו (טסו-לו) וצ'יווה. המונח "שרים גדולים" חל על מי שמשרת את שליטו לפי הדרך (הנכונה) ואם דבר זה לא ניתן לעשייה אז יש להתפטר. ועכשיו בנוגע ליו וצ'יווה אפשר לתאר אותם כשרים שבסך הכול ממלאים על החוסר בשרים (כלומר הם שרים רגילים)". טסו ג'אן אמר, "אם כך אז הם בסך הכול ממלאי פקודות?". המורה קונפוציוס אמר, "לא. אם יאמר להם להרוג את אביהם או את שליטם, הם לא יעשו זאת".

11.25
החסיד טסו-לו גרם לחסיד קאו צ'אי להיות המושל על פי (מושב משפחת צ'י). המורה קונפוציוס אמר, "אתה ממיט אסון על בניהם של אנשים אחרים". החסיד טסו-לו אמר, "הוא יהיה ממונה על האיכרים, על המזבחות לאלי הארץ, ועל הדגן. לבטח למידה מתקיימת גם מדברים נוספים מלבד קריאת ספרים". המורה קונפוציוס אמר, "מפני הערות שכאלה שאני שונא אנשים שמדברים בלשון חלקות".

11.26
כאשר החסידים - טסו-לו, טסאנג אסי, ג'אן צ'יווה, וקונג-אסי וואה ישבו בנוכחות המורה קונפוציוס, הוא אמר להם, "למרות שאני מבוגר מכם, שכחו לרגע שכך הוא הדבר, ברגע זה אתם חסרי משרה, ומרגישים שהיכולות שלכם אינם מוערכים. עכשיו, נניח שמישהו מעריך את היכולות שלכם, באיזו משרה תבחרו?". החסיד טסו-לו במרץ ובבטחה ענה, "תנו לי מדינה בעלת אלף מרכבות מלחמה, שמכותרת על ידי אויבים רבי עוצמה, או שאפילו פולשים אליה כוחות עוינים, שנמצא בה בצורת ורעב, אני יכול תוך שלוש שנים, לתת לאנשים אומץ, ותחושת כיוון". המורה קונפוציוס חייך לעברו. המורה קונפוציוס אמר, "ומה אתך צ'יווה?". החסיד ג'אן צ'יווה ענה, "תן לי ריבונות על שטח של שישים עד שבעים מדידות או אפילו חמישים עד שישים מדידות ואני יכול תוך שלוש שנים לגרום לכך שלאותה אוכלוסייה לא ייחסר דבר. ובנוגע לטכסים ולמוזיקה אותם אני משאיר למישהו שמוכשר בכך". המורה קונפוציוס אמר, "ומה אתך צ'יי?". החסיד קונג-אסי וואה (צ'יי) ענה, "אני לא אומר שכבר יש לי את היכולת אך אני מוכן ללמוד. בזמני טכס במקדש האבות או בהתכנסות דיפלומטית אני רוצה לעזור כשר זוטר שאחראי על הפרוטוקולים, לבוש כיאה בכובע טכסי וגלימה". המורה קונפוציוס אמר, "ומה אתך טיין? (טסאנג אסי, הוא היה האב של החסיד טסאנג טסו)". אחרי כמה צלילים שניגן בציתר שלו, הוא עמד ואמר, "אני חושש שבחירתי תראה פחותה". המורה קונפוציוס אמר, "איזה נזק יהיה בכך? כל מה שחשוב זה שכל אחד יאמר את רצונותיו". החסיד טסאנג אסי אמר, "בסוף האביב, כאשר הכנת בגדי האביב הושלמה, אני רוצה עם חמשה או ששה צעירים עם כובע, ועם ששה או שבעה ילדים ללא כובע ללכת לרחוץ בנהר איי. וליהנות ממשב הרוח במזבחות הגשם, ואז ללכת הביתה שר". המורה נאנח עמוקות ואמר, "אני עם טיין". כאשר יתר השלושה הלכו, החסיד טסאנג אסי נשאר ואמר, "מה לגבי מה שאמרו שלושת החסידים?". המורה קונפוציוס אמר, "אחרי הכול, הוסכם שכל אחד יביע את משאלתו, וזה בדיוק מה שהם עשו". החסיד טסאנג אסי אמר, "למה אתה חייכת לעבר יו? (החסיד טסו-לו)". המורה קונפוציוס אמר, "מפני שניהול מדינה מצריך חוקי התאמה, ודבריו של יו, הם נעדרי צניעות. זאת הסיבה שחייכתי לעברו". "אני מניח אם כך שראיתה אותו בניגוד לצ'יווה שאמר ריבונות, בוודאי לא התכוון לממלכה". "איפה ראיתה ריבונות של שישים עד שבעים, או חמישים עד שישים מדידות שלא היתה ממלכה?". "אני מניח אם כך שאתה ראיתה אותו בניגוד לצ'יי שלבטח לא ביקש ממלכה". "ענייני מקדש האבות, ודברים כאלו כמו ועידות והתכנסויות יכול להתקיים אך ורק על ידי שליט של מדינה פיאודלית, ואם צ'יי ממלא תפקיד זוטר איזה שליט יכול למלא תפקיד גדול?".
 


 
12.1
החסיד יין אויי שאל על הטוב. המורה קונפוציוס אמר, "מי שיכול לקבל על עצמו את מרות כללי ההתנהגות הראויים הוא טוב. אם שליט יוכל ליום אחד לקבל על עצמו לנהוג לפי כללי ההתנהגות הראויים, כל דבר מתחת לשמים יגיב על טובו. מפני שטוב הוא משהו שחייב להיות לו את המקור בשליט עצמו, לא ניתן לייבא זאת מאחרים". החסיד יין אויי אמר, "אבקש שתפרט". המורה קונפוציוס אמר, "אל תסתכל על הניגוד לכללי ההתנהגות הראויים. אל תקשיב לדבר שבא בניגוד לכללי ההתנהגות הראויים. אל תדבר באופן שמנוגד לכללי ההתנהגות הראויים. אל תעשה שום תנועה שמנוגדת לכללי ההתנהגות הראויים". החסיד יין אויי אמר, "אני יודע שאני לא פיקח, אך אמרות אלה, ברשותך, אנסה ליישם".

12.2
החסיד צ'ונג קונג (ג'אן יונג) שאל על הטוב. המורה קונפוציוס אמר, "כשאתה נמצא מחוץ לבית נהג כלפי כל אחד כפי שאתה בנוכחותו של אורח חשוב. בהעסקתם של האנשים הפשוטים נהג כפי שאתה ממלא תפקיד בטכס מנחה חשוב. מה שאתה עצמך לא רוצה שיעשו לך, אל תעשה לאחרים, ובכך לא תהיה התמרמרות כלפייך אם שמדובר בעניניי המדינה או בעניניי המשפחה". החסיד צ'ונג קונג אמר, "אני יודע שאני לא פיקח, אך אמרות אלה, ברשותך, אנסה ליישם".

12.3
החסיד סו-מה ניאו שאל על הטוב. המורה קונפוציוס אמר, "האיש הטוב (ראן) הססן (ראן) בדיבורו". החסיד סו-מה ניאו אמר, "אם כך אז אדם יכול להיחשב לטוב רק מפני שהוא הססן בדיבורו?". המורה קונפוציוס אמר, "מפני שעשיית הטוב כל כך קשה, כיצד אדם יכול לנהוג אחרת מאשר להיות הססן כאשר הוא מדבר על הטוב".

12.4
החסיד סו-מה ניאו שאל על איש המעלה. המורה קונפוציוס אמר, "איש המעלה לא חרד ולא מפחד". החסיד סו-מה ניאו אמר, "אז זאת הכוונה בלהיות איש המעלה, לא להיות חרד ולא לפחד?". המורה קונפוציוס אמר, "כשאדם מסתכל פנימה ולא מוצא חרפה בתוכו, למה להיות חרד? למה לפחד?".

12.5
החסיד סו-מה ניאו נראה מודאג, אמר, "לכולם יש אחים, אך רק לי אין". החסיד טסו-אסיה אמר, "אני שמעתי אמרה שאומרת כך - חיים ומוות הם צו השמים, שפע וכבוד תלויים ברצון השמים. אם איש המעלה מתנהג בדרך מכובדת ולא עושה מעשים שלא כשורה, והוא מתחשב באנשים אחרים ומקפיד על כללי ההתנהגות הראויים, אז כל מה שבתוך ארבעת הימים (שמאחדים את העולם) הם אחיו. למה לו, לאיש המעלה להיות מודאג מכך שאין לו אחים". (סו-מה ניאו איש מדינת סונג, אחיו היה וואן טוי (ראה 7.3) בנוסף לעוד שני אחיו שהצטרפו לוואן טוי שהיה אויב לקונפוציוס, דבר שגרם לו לצער רב, לכן הם לא יכלו עוד להיחשב כאחיו).

12.6
החסיד טסו-צ'אנג שאל על ראייה נכוחה. המורה קונפוציוס אמר, "האדם שלא מושפע מדיבה שמחלחלת לתוך מוחו בתמידיות שוב ושוב, או מתלונות והאשמות שנועדו לזעזע וליצור תחושות אהדה ורחמים, אדם זה אפשר לומר עליו שיש לו ראייה נכוחה. באותו הזמן אפשר לומר עליו שהוא מסתכל מהצד (ממרחק)".

12.7
החסיד טסו-קונג שאל על השלטון. המורה קונפוציוס אמר, "תן להם מספיק אוכל, תן להם מספיק כלי לחימה, ולאנשים יהיה ביטחון בשליטם". החסיד טסו-קונג אמר, "אם אין ברירה ויש לוותר על אחד מהשלושה על מה תוותר?". המורה קונפוציוס אמר, "כלי לחימה". החסיד טסו-קונג אמר, "ואם אתה נאלץ לוותר על אחד מהשניים הנותרים, על מה תוותר?". המורה קונפוציוס אמר, "אוכל. מפני שכולם מתים בסוף. אך האנשים שאיבדו את אמונם בשליטם, הם בהחלט אבודים".

12.8
צ'י טסו צ'אנג אמר (מדינאי ממדינת וואי), "איש המעלה הוא איש המעלה אם זה טבוע בדמו (בגנים שלו), תרבות לא יכולה ליצור איש מעלה". החסיד טסו-קונג אמר, "כמה חבל, כבודו, שאמרתה מילים אלו. ישנה אמרה שאומרת כך - "כאשר איש המעלה אומר דברו, אפילו מערכת של ארבעה סוסים לא יכולים לגבור על דבריו". (האנשים הפשוטים יכולים לומר מה שהם רוצים, ואין כל נזק בכך, אך אדם במעמדך במהרה יצוטט כבר-סמכא). רכישת תרבות חשובה באותה מידה של איכויות מולדות, ואיכויות מולדות לא פחות חשובים מרכישת תרבות. הסר פרוותו של טיגריס או של פנתר מעורו והמראה שמתקבל הוא כמו עורו של כלב או עז (עז או כבש) שהוסר פרוותו". (אדם שנולד טוב מלידה הפוטנציאל שלו בלמידה, ברכישת התרבות, הוא טוב. ובכך הוא מבדיל עצמו מההמון. אך גנים טובים לבדם, למרות נחיצותם כבסיס לתרבות, לא מספיקים על מנת ליצור איש מעלה).

12.9
הדוכס אהיי שאל את החסיד יו טסו, "השנה במחסור, ואין לי מספיק כדי לכסות על ההוצאות הכספיות, מה אעשה?". החסיד יו טסו אמר, "מה עם להטיל על האנשים עשרה אחוזי מס?". הדוכס אהיי אמר, "אפילו שאני מטיל עליהם עשרים אחוזי מס אין לי מספיק, אז מה הטעם בלדבר על עשרה אחוזים?". החסיד יו טסו אמר, "אם לאנשים יש מספיק לאיזה שליט לא יהיה מספיק? אם לאנשים אין מספיק כיצד אתה מצפה שלשליט יהיה מספיק?".

12.10
החסיד טסו-צ'אנג שאל מה הכוונה שאומרים להלל את היושר, ומה הכוונה ב"החלטות מנוגדות בכפיפה אחת". המורה קונפוציוס אמר, "נאמנות ואמינות הם העקרונות המנחים, יש לשהות במקום בו האנשים ישרים, בכך תהלל את היושר. כאשר אתה אוהב דבר מה אתה רוצה שיחיה, שאתה שונא דבר מה אתה רוצה שימות, כשאתה רוצה שהוא יחיה ובאותו הזמן ימות, זאת הכוונה בלהיות "בשני מוחות". "לא בגלל עושרה, הו לא! עשיתה זאת רק לשם השינוי". (מתוך ספר השירה, השיר הולך כך - האשה אומרת, "אני באתי כל הדרך הארוכה הזאת על מנת להתחתן אתך, ואתה לא נותן לי מספיק אוכל. אני אחזור לארץ מולדתי, לביתי. מחשבותיך עסוקים עם בת זוג חדשה. אם זה נכון שלא עשיתה זאת בגלל עושרה, אז זה פשוט לשם השינוי". מדובר על אדם שלקח לו לאישה מישהי מארץ רחוקה ואחר כך נוטש אותה לטובת מישהי אחרת, בכך קונפוציוס נותן פה דוגמה על אדם שנימצא במחשבות מנוגדות, אדם שלא מכיר את עצמו).

12.11
הדוכס צ'ינג ממדינת צ'י שאל את המורה קונפוציוס על השלטון. המורה קונפוציוס ענה, "השליט צריך להיות שליט, השר שר, האב אב, והבן בן". הדוכס צ'ינג אמר, "כמה נכון!!! אם השליט הוא לא שליט, השר לא שר, האב לא אב, והבן לא בן, דומה הדבר לאדם שיש לו תבואה אך אינו יודע אם יחיה לאכול ממנה".

12.12
המורה קונפוציוס אמר, "זהו יו (החסיד טסו-לו) שיכול ליישב מחלוקת משפטית בחצי מילה. טסו-לו לעולם לא ישן על הבטחה". (מפני שבמשך הלילה הנסיבות יכולות להשתנות ולמנוע ממנו לבצע את דברו).

12.13
המורה קונפוציוס אמר, "שאני שומע מחלוקת משפטית, אני כמו יתר האנשים. אך אם אתם מחפשים את ההבדל ביני לבין אחרים, אז זה שאני מנסה לגרום לצדדים שלא יגיעו לתביעה משפטית מלכתחילה".

12.14
החסיד טסו-צ'אנג שאל על עניניי הממשלה. המורה קונפוציוס אמר, "עבוד ללא לאות, שהזמן לפעולה מגיע פעל בנאמנות".

12.15
המורה קונפוציוס אמר, "איש המעלה אשר בקי באופן נרחב בלימודי התרבות ובאותו הזמן מרסן עצמו באמצעות כללי ההתנהגות הראויים, לא סביר שיסטה ממסלולו".

12.16
המורה קונפוציוס אמר, "איש המעלה מתרכז במעלות הטובות של אחרים. הוא לא מחפש פגמים בהם. האיש הקטן עושה בדיוק ההפך".

12.17
צ'י קאנג טסו (שליט מדינת לו) שאל את המורה קונפוציוס על השליטה. המורה קונפוציוס אמר, "בלשלוט (צ'אנג) הכוונה היא לעשות את הדבר הישר (צ'אנג). אם אתה מראה דוגמה בכך שאתה הולך בדרך הישרה, מי יעז ללכת בדרך הלא ישרה?".

12.18
צ'י קאנג טסו היה מודאג מגנבים. הוא שאל את המורה קונפוציוס מה עליו לעשות. המורה קונפוציוס ענה, "אם לא היית איש של תשוקות (חומריים), אז אף אדם לא היה בא לגנוב גם אם היית משלם להם לעשות זאת".

12.19
צ'י קאנג טסו שאל על השלטון, אמר, "נניח שאני אהרוג את אלו אשר הדרך לא עמם על מנת לעזור לאנשים שהדרך עמם, מה דעתך על כך?". המורה קונפוציוס ענה, "אתה צריך לשלוט, לא להרוג. אם חפץ אתה בטוב, האנשים במהרה יהיו טובים. המהות של איש המעלה היא כמו הרוח, המהות של האנשים הפשוטים היא כמו העשב. כאשר הרוח נושבת לה מעל העשב, העשב חייב להתכופף".

12.20
החסיד טסו-צ'אנג שאל מה השיי (המלומד) צריך להיות על מנת להיות איש חשוב. המורה קונפוציוס אמר, "למה אתה מתכוון איש חשוב?". החסיד טסו-צ'אנג אמר, "אני מתכוון לאדם ששמו נודע ברבים, כאשר הוא משרת את המדינה או את המשפחה השלטת". המורה קונפוציוס אמר, "הכוונה כאן היא לאדם מפורסם, ולא לאדם חשוב. אדם חשוב הוא אדם אשר על פי טבעו הוא ישר ואוהב צדק, הוא בוחן דבריהם של אחרים, שם לב להבעות פניהם, ועניו בהתיחסותו אל אחרים, אדם זה אם הוא מועסק על ידי המדינה או על ידי המשפחה השלטת, ללא ספק יהיה אדם חשוב. לעומת זאת האיש שרק נודע ברבים, כל מה שאכפת לו זה שהוא יראה אדם טוב על ידי דיבורים וגינונים מלאכותיים על הטוב, בזמן שמעשיו בפועל הם ההפך מכך, הוא רואה עצמו ללא הטלת ספקות כטוב וצודק, ולא בוחן עצמו אם עשה דבר שלא כשורה, אדם כזה לבטח שיהיה נודע ברבים, אם הוא מועסק על ידי המדינה או על ידי המשפחה השלטת".

12.21
החסיד פאן צ'י טייל עם המורה קונפוציוס מתחת לעצים שבמזבחות הגשם, אמר, "האם אוכל ברשותך לשאול כיצד להלל את הטוב, כיצד לתקן מחשבות רעות (תרגום אחר - לתקן את המושחתים), וכיצד אני מבחין בשיפוט מוטעה?". המורה קונפוציוס אמר, "אכן שאלה טובה, קודם כל עשה מה שצריך לעשות, מבלי לחשוב על הגמול שתקבל, האם לא כך מהללים את הטוב? חפש לתקן את הרוע שנמצא בתוכך, לא את הרוע של אחרים, האם זו לא הדרך לתקן מחשבות רעות? (תרגום אחר - חפש לתקן את הסיבה שיצרה את הרוע ולא את הרוע שבה לידי ביטוי באדם מסוים, האם זו לא הדרך לתקן את המושחתים?) בגלל התפרצות של כעס להפקיר את חייך ואפילו לסכן את שלומם של משפחתך וחבריך, האם זה לא שיפוט מוטעה?".

12.22
החסיד פאן צ'י שאל על הטוב (השליט הטוב). המורה קונפוציוס אמר, "הוא אוהב את האנשים". החסיד פאן צ'י שאל על התבונה (השליט הנבון). המורה קונפוציוס אמר, "הוא יודע את האנשים". החסיד פאן צ'י התקשה להבין (את התשובה השנייה). המורה קונפוציוס אמר, "קדם את הישרים מעל המושחתים, כך תוכל לתקן את המושחתים שיהפכו לישרים". החסיד פאן צ'י נטש והלך אל החסיד טסו-אסיה, ואמר, "רק לפני רגע הלכתי לראות את המורה קונפוציוס והוא אמר לי קדם את הישרים מעל המושחתים, כך תוכל לתקן את המושחתים שיהפכו לישרים, למה הוא התכוון?". החסיד טסו-אסיה אמר, "הו, כמה עשירה היא ההדרכה במילים אלו. כאשר שון שלט באימפריה הוא קידם את קאו יאו מתוך ההמון ובכך גרם שהאנשים הלא טובים יישארו במרחק רב מאחור. כאשר טאנג שלט באימפריה הוא קדם את אין ין מתוך ההמון ובכך גרם שהאנשים הלא טובים יישארו במרחק רב מאחור".

12.23
החסיד טסו-קונג שאל על הידידות. המורה קונפוציוס אמר, "יעץ להם בנאמנות, הדרך אותם נכונה. אם אינך מצליח, עצור. אל תשפיל את עצמך".

12.24
החסיד טסאנג טסו אמר, "איש המעלה רוכש חברים על בסיס התרבות, ובעזרת חבריו מפיץ את הצדיקות".


 
13.1
החסיד טסו-לו שאל על הממשל. המורה קונפוציוס אמר, "עודד אותם לעבוד בחריצות בכך שאתה משמש להם למופת". החסיד טסו-לו ביקש פירוט. המורה קונפוציוס אמר, "אל תרפה ממאמצך".

13.2
כאשר החסיד צ'ונג קונג (ג'אן יונג) היה בשרות משפחת צ'י הוא שאל על הממשל. המורה קונפוציוס אמר, "דאג שקודם כל הדברים ייעשו על ידי הפקידים שתחת סמכותך (תרגום אחר - תן לפקידים שתחת סמכותך דוגמה ללכת על פיה), תן חנינה לאנשים שעשו טעויות קלות (הייה רחמן), קדם אנשים מוכשרים". החסיד צ'ונג קונג אמר, "כיצד הזהה אנשים מוכשרים?". המורה קונפוציוס אמר, "קדם את האנשים שאתה מכיר, האם אתה מניח שאחרים ירשו לאותם שאינך מכיר שיזנחו?".

13.3
החסיד טסו-לו אמר, "אם השליט של וואי יבקש שתנהל עבורו את מדינתו מה הצעד הראשון שתעשה?". המורה קונפוציוס אמר, "זה ללא ספק יהיה לתקן את השפה". החסיד טסו-לו אמר, "מה, האם אני שמעתי אותך טוב? זה ברור שמה שאמרתה בכלל לא קשור לעניין, בשביל מה יש לתקן את השפה?". המורה קונפוציוס אמר, "כמה מחוספס (לא מעודן) אתה. כשאיש מעלה שומע משהו שהוא לא מבין, הוא צריך לשמור על התנהגות מרוסנת (לשתוק). אם השפה אינה תקינה אז לא תהיה תאימות עם מה שמתכוונים לומר, אם אין תאימות עם מה שמתכוונים לומר אז מה שיש לעשותו לא ייצא אל הפועל, אם מה שיש לעשותו לא ייצא אל הפועל אז הטכסים והמוזיקה (סדר והרמוניה) לא ישגשגו, אם הטכסים והמוזיקה לא ישגשגו אז העונשים לא יתאימו לעבירות, אם העונשים לא יתאימו לעבירות אז האנשים לא ידעו איפה לשים את ידם ורגלם. ולכן איש המעלה מדבר רק בשפה שראויה לדיבור, ומדבר רק על דברים שניתן להוציא אל הפועל, איש המעלה לא יאמר את דברו בארעיות".

13.4
החסיד פאן צ'י שאל את המורה קונפוציוס על גידולי יבולים. המורה קונפוציוס אמר, "אתה תקבל ייעוץ הרבה יותר טוב אם תשאל מגדל יבולים ותיק". החסיד פאן צ'י שאל על גידולי ירקות. המורה קונפוציוס אמר, "אתה תקבל ייעוץ הרבה יותר טוב אם תשאל מגדל ירקות ותיק". אחרי שהחסיד פאן צ'י נטש המורה קונפוציוס אמר, "פאן צ'י הוא איש קטן. אם האנשים שמעליהם אוהבים התנהגות נאותה האנשים הפשוטים לא יעזו להתייחס בזילזול. אם האנשים שמעליהם יאהבו מה שנכון האנשים הפשוטים לא יעזו להיות מרדנים. אם האנשים שמעליהם יאהבו אמינות האנשים הפשוטים לא יעזו להיות שקרנים (לתת עדות שקר במשפט). אם איש המעלה הוא כזה האנשים הפשוטים יבואו עם ילדיהם על גבם, אליו, מכל קצות הארץ. אז לשם מה לו לדעת על גידולי יבולים?".

13.5
המורה קונפוציוס אמר, "אם אדם יודע לדקלם את שלוש מאות הפסוקים של ספר השירה מהזיכרון, וכשנותנים לו אחריות ממשלתית הוא לא יודע לתפקד, או כאשר הוא נמצא בשליחות לאזור מרוחק לא יודע איך לדבר (נכשל בתפקידו), אפילו אם הוא ידען גדול, אז מה עוזר לו בחיי המעשה ידיעותיו?".

13.6
המורה קונפוציוס אמר, "אם שליט הוא ישר הכל יהיה בסדר גם אם הוא לא נותן את הפקודות. אך אם השליט לא ישר אפילו אם ייתן את הפקודות בעצמו, האנשים לא יצייתו לו".

13.7
המורה קונפוציוס אמר, "מבחינת הממשל מדינת לו ומדינת וואי הם עדיין אחים". (מדינת לו נתנה לבנו הרביעי ומדינת וואי לבנו השביעי של השליט וואן, שתי מדינות אלה היו בשלב התדרדרות בתקופת קונפוציוס).

13.8
המורה קונפוציוס אמר על הנסיך צ'ינג (ממדינת) וואי שהראה התנהגות נאותה בנוגע לביתו. כשמצבו הכלכלי השתפר הוא אמר, "עכשיו ביתי נראה מעט יותר הולם". כשהתעשר יותר הוא אמר, "עכשיו ביתי נראה פחות או יותר כפי שצריך". כאשר נהפך למאוד עשיר הוא אמר, "ביתי נראה די מרשים".

13.9
כאשר המורה קונפוציוס היה בדרכו למדינת וואי, החסיד ג'אן צ'יווה שימש לו כנהג בכרכרתו. המורה קונפוציוס אמר, "כל כך הרבה אנשים". החסיד ג'אן צ'יווה אמר, "עכשיו שהאוכלוסייה כל כך גדולה מה ניתן לעשות עבורם?". המורה קונפוציוס אמר, "לשפר את הכלכלה". החסיד ג'אן צ'יווה אמר, "ואחרי שיהיו עשירים, אז מה עוד ניתן לעשות עבורם?". המורה קונפוציוס אמר, "לחנך אותם".

13.10
המורה קונפוציוס אמר, "אם איזשהו שליט יעסיק אותי, בתום שנה אוכל לעשות רבות. בתום שלוש שנים אוכל להשלים את המלאכה שהכול יהיה טוב".

13.11
המורה קונפוציוס אמר, "רק אם במשך מאה שנים אנשים טובים ישלטו בארץ, יהיה אפשר לעצור את האכזריות וההרג". "כמה נכונה אמרה זאת".

13.12
המורה קונפוציוס אמר, "אפילו אם היה קיים שליט גדול וטוב, יעבור דור (שלושים שנה), עד אשר דרך הצדיקות תוכל לההפך למציאות".

13.13
המורה קונפוציוס אמר, "אם אכן אדם הוא ישר איזו בעיה תהיה לו להסתדר בממשל? אם הוא לא מסוגל להיות ישר, מה לו, וללמד אחרים על יושר?".

13.14
החסיד ג'אן טסו חזר מהארמון המלכותי. המורה קונפוציוס אמר, "למה אתה כל כך מאחר?". החסיד ג'אן טסו אמר, "היו ענייני מדינה". המורה קונפוציוס אמר, "אתה לבטח מתכוון לעניינים הרגילים, אם היו ענייני מדינה, למרות שאני לא מאייש משרה, אני הייתי שומע עליהם". (מדובר בארמון המלכותי של משפחת צ'י שתפסה שלא כחוק את שלטון הדוכס).

13.15
הדוכס טינג שאל האם ישנה אמרה בודדת שיכולה לגרום למדינה לשגשג. המורה קונפוציוס ענה, "אין אמרה כזאת, אך ישנה אמרה שמתקרבת, ישנה אמרה בין האנשים שאומרת "זה קשה להיות שליט, וזה לא קל להיות שר" כשהשליט באמת מבין למה הכוונה שאומרים קשה להיות שליט, אז האם לא מדובר פה באמרה שמתקרבת ליכולת לגרום למדינה לשגשג?". הדוכס טינג אמר האם ישנה אמרה בודדת שיכולה להוביל מדינה לחורבן? המורה קונפוציוס ענה, "אין אמרה כזאת, אך ישנה אמרה שמתקרבת, ישנה אמרה בין האנשים שאומרת "איזו הנאה קיימת בלהיות שליט אם הוא לא יכול לומר את שחפץ ליבו, באין כאלו שיכולים לחלוק עליו" אם מה שהוא אומר הוא טוב ואין שחולקים עליו אז יופי, אך כאשר מה שהוא אומר הוא לא טוב ואין שחולקים עליו, אז האם לא מדובר פה באמרה שמתקרבת ליכולת לגרום הרס למדינה?".

13.16
הדוכס של שי שאל על הממשל. המורה קונפוציוס אמר, "ממשל טוב מושג כאשר האנשים שקרובים מרוצים, ואלו אשר רחוקים נמשכים לבוא".

13.17
כאשר החסיד טסו-אסיה היה הממונה על צ'ו-פו (עיר במדינת לו) הוא שאל על הממשל. המורה קונפוציוס אמר, "אל תבקש לעשות דברים בחיפזון. אל תסתכל על השגים קטנים. אם תבקש לעשות דברים במהרה, לא תוכל לחדור למהות (לא תוכל לבצעם ביסודיות). אם תתן להשגים קטנים להסיח את דעתך, המטלה החשובה לא תושלם".

13.18
הדוכס של שי אמר למורה קונפוציוס, "במדינתי היה קיים איש בשם קונג הישר, אביו נטל ללא רשות עז והוא נתן עדות נגד אביו". המורה קונפוציוס אמר, "במדינתי האנשים הישרים הם מסוג שונה, האבות מחפים על הבנים, והבנים מחפים על האבות, יושר קיים במעשים אלו". (עז או כבש).

13.19
החסיד פאן צ'י שאל על הטוב. המורה קונפוציוס אמר, "בבית תן כבוד, בעבודה הייה מסור, עם אנשים הייה נאמן (עשה הכי טוב שאתה יכול לעשות). אלו הם כללים אשר לא משנה היכן אתה נמצא, אפילו שאתה נמצא בין הברברים במזרח או בצפון, לעולם אין להזניחם".

13.20
החסיד טסו-קונג שאל אילו תכונות צריך לאדם להיות על מנת שייקרא שיי (מלומד). המורה קונפוציוס אמר, "אדם שיש לו תחושת בושה בדרך בה הוא עושה דברים, וכאשר נמצא בשליחות מטעם אדונו לא מביישו, אפשר שייקרא שיי". החסיד טסו-קונג אמר, "האם אוכל ברשותך לשאול מה בא מתחתיו בדרגה?". המורה קונפוציוס אמר, "האדם אשר ישתבח על כיבוד הוריו, ובקרב אנשי כפרו נותן כבוד". החסיד טסו-קונג אמר, "האם אוכל ברשותך לשאול מה בא מתחתיו בדרגה?". המורה קונפוציוס אמר, "אדם אשר מקיים הבטחותיו, והדברים שאותם הוא עושה מתמיד בהם עד הסוף, אדם כזה אומנם נמצא בדרגה צנועה, אך עם זאת עלינו לתת לו את הדרגה השלישית. החסיד טסו-קונג אמר, "ומה לגבי אנשי הממשל של ימינו?" המורה קונפוציוס השמיעה קול של גיחוך ואמר, "הם כל כך פחותי ערך שאין בכלל טעם להתייחס אליהם".

13.21
המורה קונפוציוס אמר, "מפני שלא מצאתי אנשים של דרך האמצע, אני נאלצתי לפנות אל הנלהבים, והזהירים מדי. הראשונים מלאי מרץ ואילו האחרונים יסמנו את הגבול".

13.22
המורה קונפוציוס אמר, "לאנשי הדרום (דרום סין) יש אמרה "אדם ללא עקביות לא יוכל להיות אפילו מגיד עתידות או רופא אליל" דיבור לעניין !!! "אם טוב ליבו של אדם אינה עקבית, קיימת האפשרות שיסבול מבושה". (מתוך ספר התמורות, שהוא ספר נבואי). המורה קונפוציוס הוסיף הערה, "הם (הדרומיים) פשוט לא קראו את הבשורה". (אין זה מספיק לעלות לדרך הנכונה, המבחן האמיתי הוא האם אדם יכול להתמיד בה).


13.23
המורה קונפוציוס אמר, "איש המעלה מתפשר אך ללא ויתור על עקרונותיו, האיש הקטן מוותר על עקרונותיו אך לא מתפשר".

13.24
החסיד טסו-קונג שאל, "האיש שכל הכפר אוהב אותו, מה דעתך?". המורה קונפוציוס אמר, "זה לא מספיק". "האיש שכל הכפר שונא אותו, מה דעתך?". המורה קונפוציוס אמר, "גם זה לא מספיק. שהאנשים הטובים יאהבו אותו, והאנשים הלא טובים ישנאו אותו, כך עדיף שיהיה".

13.25
המורה קונפוציוס אמר, "את איש המעלה קל לשרת אך קשה לרצות, אם תנסה לרצות אותו באופן שלא מותאם לדרך הוא לא יהיה מרוצה, אך בהעסקתם של האנשים הוא מעסיק אותם לפי היכולות שלהם. את האיש הקטן קשה לשרת וקל לרצות, אם תנסה לרצות אותו גם ללא תאימות לדרך הוא יהיה מרוצה, אך בהעסקתם של האנשים הוא מצפה מהם לכל עבודה (מבלי להתחשב ביכולות שלהם)".


13.26
המורה קונפוציוס אמר, "באיש המעלה יש שלוות נפש מכובדת ללא התנשאות, באיש הקטן יש התנשאות ללא שלוות נפש מכובדת".

13.27
המורה קונפציוס אמר, "החזקים שלא ניתן לכופפם, הנחושים בדעתם, שדוגלים בפשטות, והמחושבים בדיבור - כל אלו קרובים לטוב".

13.28
החסיד טסו-לו שאל אילו תכונות צריכות להיות לאדם על מנת שייקרא שיי (מלומד). המורה קונפוציוס אמר, "ביקורתי ודוחק-מעודד אך באותו הזמן נעים, אדם כזה ראוי שייקרא שיי. ביקורתי ודוחק-מעודד עם חברים, נעים עם אחים".

13.29
המורה קונפוציוס אמר, "תנו לאיש טוב לאמן את האנשים במשך שבע שנים, והם ידעו כיצד להילחם".

13.30
המורה קונפוציוס אמר, "לשלוח אנשים לא מאומנים למלחמה, זה לבגוד בהם".
 


 
14.1
החסיד יואן סו שאל על הבושה. המורה קונפוציוס אמר, "כשמדינה שולטת לפי הדרך זה בסדר לקבל שכר. אך כאשר מדינה שולטת שלא לפי הדרך זה בושה לקבל שכר".
על האמרה - "האם מי שמתרחק מ - לדחוק מישהו למטה (עליונות, שליטה), התרברבות (שחצנות), טינה וחמדנות יכול להיחשב אדם טוב?". המורה קונפוציוס אמר, "זה התגברות על הקשיים, אך האם זה אומר שאותו אדם הוא טוב, זה אני לא יודע".  

14.2
המורה קונפוציוס אמר, "השיי (המלומד) שרק חושב על הנוחיות בלשבת בבית לא ראוי שייחשב שיי".

14.3
המורה קונפוציוס אמר, "כשהדרך שוררת במדינה הייה נועז בדיבור ונועז בפעולות. כשהדרך לא שוררת במדינה הייה נועז בפעולות אך מאופק בדיבור".

14.4
המורה קונפוציוס אמר, "אדם מוסרי בטוח שיאמר משהו שראוי לזכור, אך זה שאומר משהו שראוי לזכור לא בהכרח מוסרי. האיש הטוב בטוח שיהיה גם אמיץ, אך מי שאמיץ לא בהכרח טוב".

14.5
החסיד נאן-קונג קוהו (בנו של מאנג אי טסו, ראה 2.5) שאל את המורה קונפוציוס, "גם איי שהיה טוב בקשתות וגם האו שיכל לטלטל סירה (ובכך להפיל את האויבים למים) נרצחו באכזריות, ואילו ייו וגם צ'יי (אוהו צ'יי, שאנשי צ'ואו הם צאצאיו), שזרעו יבולים שלטו באימפריה". המורה קונפוציוס לא ענה, אך כאשר החסיד נאן-קונג קוהו נטש המורה אמר, "אנשי מעלה הם (ייו, צ'יי). הם ידעו להעריך תכונות של חסד".

14.6
המורה קונפוציוס אמר, "ישנם אנשי מעלה שאינם עושים חסדים, אך לא קיימים אנשים קטנים שעושים חסדים". (ישנם אנשים מהמעמד הגבוה ועם זאת הם לא טובים, אך מי שעושה חסדים הוא לא איש קטן).

14.7
המורה קונפוציוס אמר, "איזו אהבה זאת (כמו הורה לילדיו, כמו שליט לנתיניו) אם אתה לא גורם לו להתאמץ רבות? איזו נאמנות זאת אם אתה לא מחנך אותו?".

14.8
המורה קונפוציוס אמר, "בהכנת צו רשמי (במדינת צ'אנג) פי צ'הן כתב את הטיוטה, שי שו כתב את ההערות, טסו-ייו מנהל הפרוטוקולים ליטש את הסגנון וביצע שיפורים, וטסו-צ'אן (מהכפר) טונג לי קישט בצבע ועשה אותו יפה למראה".

14.9
מישהו שאל על טסו-צ'אן (פקיד מדינת צ'אנג). המורה קונפוציוס אמר, "איש נדיב". הוא שאל על טסו-אסי (פקיד מדינת צ'ו). המורה קונפוציוס אמר, "האיש הזה, האיש הזה". (בנימה של חוסר שביעות רצון). הוא שאל על קוואן צ'ונג (ראה 3.22). המורה קונפוציוס אמר, "הוא גזל את האחוזה הפיאודלית פיאן, עם שלוש מאות המשפחות, מראש משפחת פו. לעומת זאת פו שנאלץ לחיות על אוכל גס עד סוף ימי חייו אפילו לא השמיע מילה אחת של רטינה".

14.10
המורה קונפוציוס אמר, "להיות עני ולא לרטון זה קשה. להיות עשיר ולא להיות יהיר זה קל".

14.11
המורה קונפוציוס אמר, "מאנג קונג צ'ו הוא יותר ממתאים כדי להיות מנהל האחוזה של משפחות האצולה צ'האו או וואי (אשר במדינת צ'ין). אך הוא לא מתאים להיות שר אפילו במדינות קטנות כמו טאנג או הסואה".

14.12
החסיד טסו-לו שאל על האדם המושלם. המורה קונפוציוס אמר, "אם לאדם יש את חוכמתו של טסאנג וו-צ'ונג, חופשי מחמדנות כמו מאנג קונג-צ'ואו, אמיץ לב כמו צ'ואנג-טסו, מפיאן, ובעל כישורים רבים של ג'אן צ'יווה, ואת אלו הוא מזקק באמצעות הטכסים והמוזיקה, יוכל להחשב אדם מושלם". המורה קונפוציוס הוסיף, "אך להיות אדם מושלם בימינו אין צורך בלהיות כל אלו. כאשר אדם רואה אפשרות לרווח, עוצר עצמו, וחושב האם לרדוף אחרי הרווח הוא הדבר הנכון לעשותו. אם הוא רואה (ששליטו) בסכנה הוא מוכן להקריב את חייו. אם הוא שומר על הבטחותיו למרות שנאמרו לפני זמן רב. גם אדם זה יוכל להחשב אדם מושלם".

14.13
המורה קונפוציוס שאל את קונג מינג-צ'יאה על קונג-שו וואן-טסו, "האם נכון הוא הדבר שאדונך לא מדבר, לא צוחק, ולא לוקח? (גמול, שכר)". קונג מינג-צ'יאה ענה, "מי שאמר לך זאת מגזים. אדוני מדבר רק שהעת לדבר מתאימה כדי שהאנשים לא יתעייפו מדבריו. הוא צוחק רק כאשר יש סיבה לשמוח כדי שהאנשים לא יתעייפו מצחוקו. הוא לוקח רק כאשר זה ראוי לקחת כדי שהאנשים לא יתעייפו מלקיחתו". המורה קונפוציוס אמר, "האם הוא כזה? האם הוא אכן כזה?".

14.14
המורה קונפוציוס אמר, "טסאנג וו צ'ונג תפס את האחוזה הפיאודלית פאנג ואז דרש (מהדוכס) של מדינת לו (שאחיו) וואי יורשה לשלוט על האחוזה. נאמר שהוא פנה לשליטו ללא הפעלת לחץ, אך אני לא מאמין לכך". (בשנת 550 לפנה"ס  טסאנג וו צ'ונג הואשם ברקימת קשר למרד, נאלץ לצאת לגלות, בדרכו הוא תפס את האחוזה הפיאודלית של פאנג, ואז אמר לשליטו שהוא ייצא לגלות ויוותר על האחוזה של פאנג בתנאי שיורשה להעביר את האחוזה אל אחיו טסאנג וואי, לבקשה ניתנה הסכמה).

14.15
המורה קונפוציוס אמר, "הדוכס וואן ממדינת צ'ין היה מיומן אך לא ישר. הדוכס אואן ממדינת צ'י היה ישר אך לא מיומן".

14.16
החסיד טסו-לו אמר, "כאשר הדוכס הוואן הרג את (אחיו) הנסיך צ'ואו, שאו וו הקריב את חייו בנסיונו להציל את הנסיך, אך קוואן צ'ונג לא עשה כך, האם בכך הוא לא היה לקוי במוסריותו?". המורה קונפוציוס אמר, "זה שהדוכס הוואן יכל לשכנע את האדונים הפיאודלים ללא הצורך במרכבות המלחמה שלו, היה בזכותו של קוואן צ'ונג. בכך מתבטאת אנושיותו, בכך מתבטאת אנושיותו". (תרגום אחר - אך בנוגע לאנושיותו, בנוגע לאנושיותו!). (גם קוואן צ'ונג וגם שאו וו תמכו בנסיך צ'ואו אך לאחר הרצחו של הנסיך, קוואן צ'ונג העביר את נאמנותו אל הדוכס הוואן).

14.17
החסיד טסו-קונג אמר, "חוששני שקוואן צ'ונג היה לקוי במוסריותו. לא רק שלא הקריב את חייו למען הנסיך, הוא נהפך לשר ועזר לדוכס הוואן שהרג את הנסיך". המורה קונפוציוס אמר, "קוואן צ'ונג עזר לדוכס הוואן להיות המנהיג של האדונים הפיאודלים ובכך הציל את האימפריה מהתמוטטות. עד עצם היום הזה האנשים נהנים מתועלת מעשיו, ואילולא היה קוואן צ'ונג, יכול להיות ששערינו היה פזור וגלימותינו היו מקופלות לשמאל (כדרך הברברים). זה די ברור שהוא לא כמו הגברים הרגילים או הנשים הרגילות בנאמנותם קטנת המוח שמבצעים התאבדות באיזו תעלה, מבלי שאף אחד ישים לב".

14.18
קונג-שו וואן-טסו זומן למשרד על ידי הדוכס של וואי, הוא לקח את עוזרו צ'ואנג שהיה בתפקיד בכיר בשרותו, וצ'ואנג קודם לאותה דרגת שרות ביחד עם קונג-שו וואן טסו. כשהמורה קונפוציוס שמע זאת הוא אמר, "קונג-שו וואן טסו ראוי שייקרא וואן (המעודן,המתורבת)".

14.19
כאשר המורה קונפוציוס אמר על הדוכס לינג ממדינת וואי שהוא לא הולך בעקבות הדרך (שהוא חסר מוסריות) קאנג-טסו (ראש משפחת צ'י) העיר, "איך למרות שהוא כזה הוא לא מאבד את מדינתו?". המורה קונפוציוס אמר, "צ'ונג-שו יו אחראי על השליחים והמבקרים, הדרשן טו אחראי על הטכסים ומקדש האבות, וונג-סון צ'יאה מפקד על צבאו, מפני שאלו פני הדברים למה שייאבד את מדינתו?".

14.20
המורה קונפוציוס אמר, "מי שמדבר ללא צניעות, יימצא שהביצוע של דבריו הם מעבר ליכולתו".

14.21
כאשר צ'ן האנג רצח את הדוכס צ'ייאן ממדינת צ'י, המורה קונפוציוס אחרי שהתרחץ באופן טכסי הלך לארמון המלכותי ואמר לדוכס אהיי, "צ'ן האנג רצח את שליטו, הבקש שייעשו הצעדים הנדרשים על מנת להענישו". הדוכס ענה, "עדיף שתיידע את השלושה (שלושת משפחות האצולה - צ'י, שו, מאנג)". המורה קונפוציוס אמר, "לאור העובדה שאני מדורג אחרי הפקידים הבכירים, לא יכולתי לעשות אחרת מלבד לדווח דברים אלו בפנייך, ועכשיו הוד רוממותו אומר תיידע את השלושה?". הוא הלך אל השלושה ויידע אותם על הנעשה והם סירבו לפעול. המורה קונפוציוס אמר, "לאור העובדה שאני מדורג אחרי הפקידים הבכירים לא יכולתי לעשות אחרת מלבד לדווח דברים אלו בפנייך".

14.22
החסיד טסו-לו שאל כיצד יש לשרת שליט. המורה קונפוציוס אמר, "אל תרמה אותו בתחבולות (מאחורי הגב), אם יש לך התנגדות אמור לו זאת בגלוי".

14.23
המורה קונפוציוס אמר, "איש המעלה יכול להשפיע על האנשים שמעליו. האיש הקטן יכול להשפיע רק על האנשים שמתחתיו".

14.24
המורה קונפוציוס אמר, "בימים של פעם האנשים למדו לשם שיפור עצמי. בימינו האנשים לומדים על מנת להרשים אחרים".

14.25
צ'ו פו-יו (שר של מדינת וואי) שלח שליח אל המורה קונפוציוס, הוא ישב אתו ושאל, "מה עושה אדונך?". "אדוני מבקש להפחית את המשגים שהוא עושה אך עדיין לא מצליח". המורה קונפוציוס אמר, "איזה שליח, איזה שליח". (איזה שליח נפלא).

14.26
המורה קונפוציוס אמר, "אל תעסיק עצמך בענייניהם של אנשי הממשל, אלא אם כן הם תחת אחריות משרדך".
החסיד טסאנג טסו העיר, "איש המעלה אפילו במחשבותיו לא נמצא מעבר למשרדו".

14.27
המורה קונפוציוס אמר, "איש המעלה מתבייש לומר דברים שהם מעבר למעשיו".

14.28
המורה קונפוציוס אמר, "דרכו של איש המעלה היא בשלושה דברים, אני לא הצלחתי באף אחד מהם. האדם הטוב לא חרד, בעל החכמה לא נמצא בבלבול, האמיץ לא מפחד".
החסיד טסו-קונג אמר, "מורי, זוהי דרכך שלך". (מה שהרגע אמרת זה תאור של עצמך).

14.29
לחסיד טסו-קונג היה הרגל למתוח ביקורת על אנשים. המורה קונפוציוס אמר, "כמה בר מזל הוא סו (טסו-קונג) שהגיע לכלל מושלמות, שיש לו זמן לדברים הללו. לי לעומת זאת אין זמן לכך".

14.30
המורה קונפוציוס אמר, "אל תדאיג עצמך על כך שאחרים אינם מכירים בכישוריך, הייה מודאג אם אין לך כישורים".

14.31
המורה קונפוציוס אמר, "האיש שלא צופה את הנסיונות לרמות אותו, ולא חשדני לגבי אנשים שלא יקיימו הבטחותיהם, אך מסוגל לחוש אותם, האם הוא לא בעל ערך נעלה?".

14.32
וואי-שאנג מוהו אמר למורה קונפוציוס, "צ'ו (קונפוציוס), למה אתה הולך לפה, הולך לשם, האם זה לא מפני שאתה פשוט רוצה להראות את היכולת שלך בדיבור?". המורה קונפוציוס אמר, "אין לי רצון בלהראות את יכולתי בדיבור, אני פשוט שונא חוסר גמישות". (קונפוציוס מנסה לשכנע את האנשים לשנות התנהגותם וללכת בדרך הנכונה).

14.33
המורה קונפוציוס אמר, "הסוס צ'י (סוס מפורסם מזמנים קדומים) לא קיבל את תהילתו בגלל כוחו, הוא קיבל את תהילתו על שום תכונותיו הטובות".

14.34
מישהו אמר, "גמול טוב על עלבון. מה דעתך על אמרה זאת?". המורה קונפוציוס אמר, "אם כך אז כיצד תגמול על מעשה טוב? גמול בהוגנות על עלבון, וגמול טוב על מעשה טוב".

14.35
המורה קונפוציוס אמר, "אף אחד לא מעריך אותי". החסיד טסו-קונג אמר, "כיצד ייתכן שאף אחד לא מעריך אותך?". המורה קונפוציוס אמר, "אני לא מתלונן כלפי השמים, ולא מאשים את האדם. אך הלימוד של האדם כאן למטה מורגש למעלה (תרגום אחר - אני מתחיל ללמוד מהחלק הנמוך אך הבנתי עולה מעלה). ואולי אחרי הכול אכן מעריכים אותי. לא כאן, אלא בשמים".

14.36
קונג פו ליאו דיבר רעה על החסיד טסו-לו אל צ'י-סון. טסו-פו צ'ינג-פו דיווח זאת למורה קונפוציוס, אמר, "חוששני שדעתו של אדוני בהחלט לא מיושבת בעקבות זאת, אך עדיין יש לי מספיק השפעה על מנת להציג את גופתו בשוק ובארמון המלכותי". המורה קונפוציוס אמר, "אם זהו רצון השמים שהדרך תשרור, הדרך תשרור. אך אם זה רצון השמים שהדרך תאבד, היא תאבד. מה יכול לעשות קונג פו ליאו נגד רצון השמים?".

14.37
המורה קונפוציוס אמר, "האיש שמתרחק מהחברה האנושית הוא הראשון במעלה. האיש שמתרחק ממדינה מסוימת בא אחריו במעלה. האיש שמתרחק ממבע עוין בא אחריו. האיש שמתרחק מדיבור עוין הוא האחרון במעלה". (אם הדרך לא שוררת עדיף לעזוב את המקום, מאשר ללכת לפה ללכת לשם כמו שקונפוציוס עצמו עשה בחוסר הצלחה. או לחכות עד אשר ארשת פניו של השליט מגלה שהוא חושב על רע. או הגרוע מכל לחכות עד אשר מילותיו מגלות את כוונותיו).
המורה קונפוציוס אמר, "שבעה גברים עשו זאת".

14.38
החסיד טסו-לו היה בלילה בשער האבן. השומר אמר, "מאין אתה בא?". החסיד טסו-לו אמר, "מהמורה קונפוציוס". השומר אמר, "זה הוא, האם לא כך הדבר, שיודע שאין טעם אך בכל זאת ממשיך".

14.39
בזמן שהמורה קונפוציוס ניגן על פעמוני האבן במדינת וואי, אדם שנושא סל חלף ליד דלת ביתו, ואמר, "הדרך בא הוא מנגן בפעמוני האבן גדושה באכזבה". והוא הוסיף, "כמה מעוררת חמלה נשמעת עקשנות זו (להשיג משרה). אם אף אחד לא שם לב לכישוריו, אז הוא צריך לוותר, זה הכול. כאשר המים עמוקים לך על סלעי הקרקעית. כאשר המים רדודים הרם את גלימתך". המורה קונפוציוס אמר, "אכן איזו נחישות. מול נחישות שכזאת אי אפשר להתווכח".

14.40
החסיד טסו-צ'אנג שאל, "ספר ההיסטוריה אומר, קאהו טסונג גר בבקתת האבלים ולא דיבר במשך שלוש שנים, מה הכוונה?". המורה קונפוציוס אמר, "אין צורך לראות בקאהו טסונג דוגמה מיוחדת. כך תמיד היה בקרב אנשי העבר. כאשר שליט מת, כל הפקידים המשיכו בעבודתם והתאחדו תחת השר הראשי, ובמשך שלוש שנים קיבלו הוראות ממנו".

14.41
המורה קונפוציוס אמר, "כל עוד השליט אוהב את המנהגים והמסורת, יהיה קל למשול באנשים".

14.42
החסיד טסו-לו שאל על איש המעלה. המורה קונפוציוס אמר, "הוא מטפח את עצמו ובכך משיג הערצה". החסיד טסו-לו אמר, "ובכך מסתיים העניין?". המורה קונפוציוס אמר, "הוא מטפח את עצמו ובכך מביא שלום וביטחון לידידיו". החסיד טסו-לו אמר, "ובכך מסתיים העניין?". המורה קונפוציוס אמר, "הוא מטפח את עצמו ובכך מביא שלום וביטחון לכל האנשים, אפילו יאהו ושון התאמצו רבות על מנת להביא שלום וביטחון לאנשים".

14.43
יוהן ג'אנג ישב וחיכה למורה קונפוציוס כשרגליו פרושות לרווחה. המורה קונפוציוס אמר, "להיות לא עניו ולא מכבד כשהוא צעיר, לא לעשות שום דבר בעל ערך בשנות בגרותו, ולחיות בזקנה שנמשכת ואינה נגמרת, זה להיות טרדן חסר תועלת". המורה קונפוציוס חבט בו בצד הקידמי של הרגל מתחת לברך, במקלו.

14.44
ילד מהכפר צ'ואה היה מועסק על ידי קונפוציוס להעביר את ההודעות. מישהו ששאל עליו, אמר, "האם הוא משפר עצמו?". המורה קונפוציוס אמר, "אני שמתי לב שהוא אוהב לשבת בכסאות של המבוגרים, ואני שמתי לב שהוא הולך ביחד עם מבוגרים. הוא לא מחפש לשפר עצמו, הוא רוצה תוצאות מהירות".


 
15.1
הדוכס לינג ממדינת וואי שאל את המורה קונפוציוס על טקטיקות צבאיות. המורה קונפוציוס ענה, "בנוגע לכלי הקורבן יש לי איזשהו ידע, אך מעולם לא למדתי לוחמה צבאית". ביום שלמחרת המורה קונפוציוס המשיך במסעו.

15.2
במדינת צ'אן, כשנגמרה האספקה, החסידים היו כל כך חולים עד שלא יכלו לעמוד על הרגליים. החסיד טסו-לו שכעס נראה על פניו, אמר, "האם אתה חושב שזה בסדר שגם אנשי מעלה יסבלו כך?". המורה קונפוציוס אמר, "איש המעלה יכול לעמוד בקשיים, לעומתו האיש הקטן כאשר ניצב מול קשיים, יפרוק את עול הריסון".

15.3
המורה קונפוציוס אמר, "סו (טסו-קונג), האם אתה רואה בי אחד שרק לומד באופן נרחב וזוכר את מה שהוא לומד?". החסיד טסו-קונג אמר, "כן, האם לא כך הדבר?". המורה קונפוציוס אמר, "לא. ישנו עיקרון מאחד אחד". (ראה 4.15).

15.4
המורה קונפוציוס אמר, "יו (טסו-לו), נדירים הם האנשים שמבינים מהו חסד".

15.5
המורה קונפוציוס אמר, "אם היה שליט שהשיג סדר מבלי לנקוט בפעולה, לבטח היה זה שון. מה הוא עשה? הוא לא עשה דבר מלבד להופיע בנכבדות כשפניו מופיעות לדרום (המיקום של השליט). (שון היה סאג מופתי שעוצמתו הרוחנית היתה כל כך גדולה שהספיקה כדי להדריך ולתקן את האנשים).

15.6
החסיד טסו-צ'אנג שאל על התנהגות ראויה. המורה קונפוציוס אמר, "הייה נאמן ודובר אמת בכל מילותיך, כנה ורוחש כבוד בכל מעשיך. אם תנהג כך, אפילו אם תמצא עצמך בין הברברים, התנהגותך תהיה הולמת. אך אם אתה לא נאמן ולא אמין בדיבוריך, לא כנה ולא רוחש כבוד במעשיך, אפילו אם תהיה בין שכניך, כיצד אתה מצפה להיות מוערך על ידי אנשים? בעמידתך ראה עקרונות אלה לפניך, במרכבתך ראה אותם מחוברים אל עול הסוסים, רק כך תהיה בטוח שהתנהגותך תהיה הולמת". החסיד טסו-צ'אנג חקק מילים אלו על חגורתו.

15.7
המורה קונפוציוס אמר, "אכן ישר והגון היה כותב ההיסטוריה שיאה ייו. כאשר הדרך שררה במדינה הוא היה ישר כמו חץ. כאשר הדרך לא שררה במדינה הוא עדיין היה ישר כמו חץ. אכן איש מעלה היה צ'ו פו-ייו. כאשר הדרך שררה במדינה הוא שרת את המדינה. כאשר הדרך לא שררה הוא ידע להסתיר (את כישוריו) ולשמור אותם לעצמו".

15.8
המורה קונפוציוס אמר, "לא לדבר (על הדרך הנכונה) עם אדם שאפשר לדבר אתו, יגרום שאותו אדם ילך לבזבוז. לדבר עם אדם שלא מסוגל להפנים את הדברים, יהיה לבזבז את מילותיך. האיש הנבון לעולם לא ייתן שאדם יבוזבז, אך מצד שני הוא לעולם לא מבזבז את מילותיו".

15.9
המורה קונפוציוס אמר, "זה לא מתקבל על הדעת שהשיי (המלומד) שיש לו הלב של שיי, והצדיק, יבקשו להישאר בחיים תוך שהם מוותרים על אנושיותם (טוב לב, מצפוניות). הם אפילו יוותרו על חייהם על מנת שהאנושיות הקיימת בתוכם תגיע לשלמות מוחלטת".

15.10
החסיד טסו-קונג שאל איך לההפך לאדם טוב. המורה קונפוציוס אמר, "אומן שרוצה ליישם את היכולת שלו בצורה טובה, קודם כל צריך לחדד את כליו. כאשר אתה נמצא במדינה כלשהי, בקש לשרת תחת הפקידים הבכירים הראויים ביותר, והתחבר עם עושי החסדים הגדולים ביותר מתוך המשכילים".

15.11
החסיד יין יואן (אויי) שאל כיצד יש לנהל ממשל. המורה קונפוציוס אמר, "לך אחרי לוח השנה של שושלת הסיה (שהחלה באביב). רכב במרכבות של שושלת יין-שאנג (שהיו פחות מקושטות מאשר בשושלת צ'ואו). לבש כובע טכסי של שושלת צ'ואו (שיש בו מעט דמיון לכובע של סיום האוניברסיטה בימינו). נגן את המוזיקה של הקיסר שאו ושל הקיסר וו עם רקדניהם. סלק את המנגינות של מדינת צ'אנג (המוזיקה של מדינת צ'אנג נחשבה לחדשה לעומת המוזיקה הקלאסית של הימים הקדומים), והתרחק מאנשים שמטעים בדיבור. המנגינות של מדינת צ'אנג הן מופקרות, אנשים שמטעים בדיבור הם מסוכנים".

15.12
המורה קונפוציוס אמר, "מי שלא דואג לעתיד הרחוק, לבטח ימצא עצמו במצב הרבה יותר גרוע מאשר רק לדאוג, וזה יקרה בקרוב". (תרגום אחר - מי שלא דואג לעתיד הרחוק, לבטח ידאג בקרוב).

15.13
המורה קונפוציוס אמר, "חיפושיי היו לשווא. אני לא ראיתי מישהו שמעריך התנהגות ראויה (שנובעת מקודים אתיים), כפי שהוא מעריך נשים יפות".

15.14
המורה קונפוציוס אמר, "לבטח אדם לא יטעה כשיאמר על טסאנג וואן-צ'ונג שהוא גנב משרות. הוא ידע שליאו אסיה אויי הוא המוכשר ביותר לתפקיד, ולמרות זאת לא הביא לכך שהוא יכהן בתפקיד אתו ביחד".

15.15
המורה קונפוציוס אמר, "מי שדורש רבות מעצמו ומעט מאחרים, ירחיק עצמו מהתמרמרות האנשים".

15.16
המורה קונפוציוס אמר, "מי שלא שואל עצמו בתמידיות "מה יש לעשות , מה יש לעשות" אין לי מה לעשות אתו".

15.17
המורה קונפוציוס אמר, "חבורת אנשים שבמשך כל היום נמצאים ביחד, רק על מנת לספק עצמם בלהשתעשע בדיבורים ממולחים, מבלי לעלות שאלות של מה צודק ומה לא צודק, באמת קשה". (באמת יהיה קשה להם להשיג את הדרך הנכונה).

15.18
המורה קונפוציוס אמר, "הדבר הבסיסי באיש המעלה היא המוסריות, הוא מיישם את המוסריות לפי כללי ההתנהגות הראויים, הוא מראה זאת בענווה, באמינות דיבורו הוא מביא את מעשיו לשלמות, כך הוא איש המעלה".

15.19
המורה קונפוציוס אמר, "איש המעלה נמצא בדאגה כאשר יכולתו לוקה בחסר, הוא לא נמצא בדאגה כאשר אחרים נכשלים להעריך אותו".

15.20
המורה קונפוציוס אמר, "איש המעלה שונא את המחשבה ששמו לא יזכה לפרסום לאחר מותו".

15.21
המורה קונפוציוס אמר, "מה שאיש המעלה מחפש, הוא מחפש בתוכו. מה שהאיש הקטן מחפש, הוא מחפש באחרים".

15.22
המורה קונפוציוס אמר, "איש המעלה מודע לעליונותו ללא הצורך להיכנס לויכוח, הוא חברותי אך לא נכנס לקבוצה מסוימת של אנשים".

15.23
המורה קונפוציוס אמר, "איש המעלה לא מקדם אדם בגלל דברים שהוא אומר, וגם לא מבטל את מה שנאמר בגלל הדובר".

15.24
החסיד טסו-קונג שאל, "האם ישנה מילה שתוכל לשמש כדגם התנהגות במשך כל החיים?". המורה קונפוציוס אמר, "קרוב לוודאי שמדובר במילה התחשבות. מה שאתה עצמך לא רוצה שיעשו לך, אל תעשה לאחרים".

15.25
המורה קונפוציוס אמר, "בנוגע לאנשים של ימינו, את מי אני אי פעם גיניתי או שיבחתי, אם ישנו מישהו ששיבחתי, הייה בטוח שהוא עבר בדיקה. אנשים פשוטים אלו פועלים על פי אותם הקריטריונים שעל פי הן נהגו שלושת השושלות (הסיה, יין-שאנג, צ'ואו) בחתירתם אל דרך הישר".

15.26
המורה קונפוציוס אמר, "אני עדיין זוכר את הימים בהם כותבי ההיסטוריה השאירו דברים מסוימים ללא הסבר (בערפול) בטקסט. ולמי שהיה סוס, השאיל את סוסו לאיש אחר שירכב בו. אך בימינו לא כך הם פני הדברים".

15.27
המורה קונפוציוס אמר, "דיבור מתחכם יכול להרוס את הטוב באדם, בדיוק באותה מידה שחוסר שליטה עצמית בעניינים קטנים יכול להוביל להרס תוכניות גדולות".

15.28
המורה קונפוציוס אמר, "כשההמון שונא אדם (מסוים) בדיקה נדרשת, כשההמון אוהב אדם (מסוים) בדיקה נדרשת".

15.29
המורה קונפוציוס אמר, "האדם יכול להגדיל את הדרך. הדרך לא יכולה לעשות אדם לגדול (ללא מאמצים מצדו)".

15.30
המורה קונפוציוס אמר, "לא לתקן את פגמיך, זה בהחלט פגם".

15.31
המורה קונפוציוס אמר, "פעם העברתי יום שלם ללא אוכל, ולילה שלם ללא שינה, על מנת להרהר. אך גיליתי שזה לא מועיל. זה לא משתווה ללמידה".

15.32
המורה קונפוציוס אמר, "איש המעלה מחפש להגשים את הדרך, הוא לא מחפש להבטיח את עצמו באוכל (פרנסה). אפילו בעיבוד האדמה יש זמנים של מחסור. בלמידה אפשר להשיג משכורת. דאגתו של איש המעלה נתונה לגבי הדרך, לא לגבי עוני".

15.33
המורה קונפוציוס אמר, "אם לאדם יש דעת להשיג אך לא את הלב הטוב לשמור, מה שישיג לבטח יאבד. אם לאדם יש דעת להשיג ואת הלב הטוב לשמור אך לא נותן כבוד לאנשים, האנשים לא יכבדו אותו. אם לאדם יש דעת להשיג ואת הלב הטוב לשמור ונותן כבוד לאנשים אך לא פועל בהתאמה לכללי ההתנהגות הראויים, השלמות עדיין לא תושג". (הטקסט המקורי לא מציין מה יושג, יש שמפרשים שיושג אמת חלק מפרשים שיושג יכולת הבנה שמאוד קרובים למושג דרך או אפילו זהים לה, מפרשים אחרים אומרים שמדובר על להשיג שלטון, עוצמה).

15.34
המורה קונפוציוס אמר, "לא ניתן להעריך את איש המעלה כאשר הוא עוסק בקטנות, ויהיה זה ראוי להטיל עליו עניינים חשובים. זה לא יהיה ראוי לתת לאיש הקטן לעסוק בעניינים חשובים, אך ניתן להעריכו כשיעסוק בקטנות".

15.35
המורה קונפוציוס אמר, "טוב לב חיוני לאנשים הפשוטים יותר מאשר מים או אש, בכל הנוגע למים ואש אני ראיתי אנשים שמתו כאשר "צעדו" עליהם, אך מעולם לא ראיתי אדם כלשהו שמת "כשצעד" על טוב לב". (צעדה על מים ואש, הכוונה כאן היא לטכסי טהרה, המורה קונפוציוס אומר כאן שטוב לב היא טהרה הרבה יותר חשובה ובטוחה מטכסי טהרה).

15.36
המורה קונפוציוס אמר, "בכל הנוגע לעשיית מעשים טובים, אדם לא צריך למנוע עצמו מלהתחרות במורו".

15.37
המורה קונפוציוס אמר, "מאיש המעלה עיקביות מצופה אך לא נאמנות עיוורת".

15.38
המורה קונפוציוס אמר, "בשרות השליט, יש לרחוש כבוד לתפקיד בו אתה מכהן, ולשקול את עניין המשכורת רק כדבר משני".

15.39
המורה קונפוציוס אמר, "בהוראה אסור שתהיה הפרדה לקטגוריות". (האפלייה אסורה).

15.40
המורה קונפוציוס אמר, "עם אלו שהולכים בדרך אחרת זה חסר טעם לתכנן תוכניות".

15.41
המורה קונפוציוס אמר, "בשיחה, זה מספיק שמשמעות דבריך יובנו לצד השני".

15.42
המומחה למוזיקה, מייאן, בא לראותו. כשהגיע למדרגות, המורה קונפוציוס אמר, "כאן המדרגות". (מומחי מוזיקה היו עיוורים). כשהגיע למחצלת המורה קונפוציוס אמר, "כאן המחצלת". כשכולם ישבו, המורה קונפוציוס אמר, "כך וכך נמצא כאן, כך וכך נמצא שם". כאשר המומחה למוזיקה עזב, החסיד טסו-צ'אנג שאל, "האם זו הדרך לדבר אל מומחה למוזיקה?". המורה קונפוציוס אמר, "כן, זוהי הדרך לעזור למומחה למוזיקה".


 
16.1
ראש משפחת צ'י החליט לתקוף את צ'ואן יו (מדינה עצמאית קטנה בתחום מדינת לו). החסיד ג'אן צ'יווה והחסיד טסו-לו (שהיו בשרות משפחת צ'י) באו לראות את המורה קונפוציוס ואמרו לו, "ראש משפחת צ'י החליט לנקוט בפעולות נגד צ'ואן יו". המורה קונפוציוס אמר, "צ'יווה, האם זה לא אתה שאחראי על פשע זה? עכשיו, בנוגע לצ'ואן יו, לפני זמן רב, הקיסרים הקודמים (קיסרי צ'ואו) מינו את שליטו (של צ'ואן יו) להיות אחראי על פולחני הקורבן להר טונג מאנג. מעבר לכך, היא נמצאת בתוך גבולות מדינתינו ושליטו משרת את האדמות הקדושות והתבואה שלנו. כיצד מתקפה כזו יכולה להיות מוצדקת?". החסיד ג'אן צ'יווה אמר, "זה מעסיקנו שחפץ בכך, אף אחד מאיתנו לא חפץ בכך". המורה קונפוציוס אמר, "צ'יווה, מתוך האמרות של צ'והו ג'אן (סאג קדמון) ישנה אמרה שאומרת - "מי שיכול להוציא לפועל את יכולתו, נמצא בדרגת הפקידים. כאשר הוא מוצא עצמו לא יכול לעשות זאת, מתפטר" - איזו תועלת יש בעוזרים כמוכם שכאשר רואים איש עיוור (את אדונכם) כשהוא נמצא בחוסר יציבות לא נותנים לו יד, רואים אותו נופל אך לא נמצאים לתמוך בו שיקום. ויותר מכך, טענתכם כוזבת. אם טיגריס או קרנף (תרגום אחר - תאו) בורח מכלובו, או תכשיט יקר משריון של צב או אבן ירקן נשבר בקופסה שלו, של מי האשמה?". החסיד ג'אן צ'יווה אמר, "המצב הנוכחי הוא כדלהלן - צ'ואן יו מבוצרת בקפידה והיא קרובה אל פי (המצודה הראשית של משפחת צ'י), אם הוא לא כובש אותה כעת, בעתיד לבטח תביא צרות לצאצאיו". המורה קונפוציוס אמר, "איש מעלה אמיתי סולד מאלו שבמקום שיאמרו גלויות את רצונותיהם, מנסים לתרץ את מעשיהם. בנוגע לראש מדינה או משפחה אני שמעתי אמרה זאת - "הוא לא דואג שמא אנשיו יהיו עניים, דאגתו נתונה לחלוקה רעה. הוא לא דואג שמא האוכלוסייה מעטה, הוא דואג אם האוכלוסייה מפולגת אחת נגד השנייה" - ואכן, אם הכול נמצא בחלוקה טובה, לא יהיה עוני. אם האוכלוסייה לא מפולגת אחת נגד השנייה לא יהיה מחסור באוכלוסייה. אם מדינה פועלת כך, אך עדיין אנשים מאזורים מרוחקים לא מקבלים את המרות, אז השליט צריך לגרום להם שיקבלו את המרות, על ידי העלאת היוקרה המוסרית של תרבותו. וכאשר הם ימשכו לבוא כפי שכך אמור להיות, הוא מכניס בהם תוכן, ובמקום שיש תוכן לא יהיו מהומות. אך אתם שניכם, יו (טסו-לו) וצ'יווה, פקידים שפועלים עבור אדונכם, לא הצלחתם לגרום שהאנשים מאזורים מרוחקים יקבלו את מרותו, ולא הצלחתם לגרום שימשוך אותם אליו. מדינתו שלו מפולגת ולא יציבה, משובשת ומבוקעת, אך הוא לא יכול לעשות דבר על מנת להצילה, ועכשיו הוא מתכנן פעולות עוינות אלה בתוך גבולות ארצו. אני חושש שהצרות של משפחת צ'י הן לא בגלל מה שקורה בצ'ואן יו, אלא בגלל מה שקורה בתוך חומות ארמונו". (חוסר מוסריותו ויועצים רעים).

16.2
המורה קונפוציוס אמר, "כאשר הדרך שוררת מתחת לשמים, כל הסדורים שנוגעים לטכסים, מוזיקה ומסעות צבאיים (לשם כיבוש או הטלת מס), בן השמים (הקיסר) יוזם זאת. כאשר הדרך לא שוררת סדרים אלה נעשים על ידי האדונים הפיאודלים, וכאשר זה קורה, יש להבחין שזה נדיר שעוברים עשרה דורות מבלי שהשושלת תיפול. אם עניינים אלה נשלטים על ידי שרים נדיר שחמשה דורות יעברו מבלי שיאבדו את כוחם. כאשר הפקידים שולטים נדיר ששלושה דורות יעברו מבלי שיאבדו את כוחם. כאשר הדרך שוררת מתחת לשמים, החלטות מדיניות לא נקבעות על ידי שרים. כאשר הדרך שוררת מתחת לשמים, אנשים שלא קשורים למשפחת המלוכה לא משוחחים על ענייני המדינה".

16.3
המורה קונפוציוס אמר, "בית הדוכס איבד את שליטתו בענייני הכספים מזה חמשה דורות. הממשל נמצא בידיהם של שרים מזה ארבעה דורות. מפני שזהו המצב, צאצאי שלושת השושלות (צ'י, מאנג, שו) מאבדים את כוחם".

16.4
המורה קונפוציוס אמר, "ישנם שלושה סוגים של ידידים שמהם יש תועלת, וישנם שלושה סוגים של ידידים שמהם יש נזק. ידידות עם ישרים, ידידות עם אמינים, ידידות עם אנשים ששומעים רבות (מדווחים היטב), אלו בעלי התועלת. ידידות עם חנפנים, ידידות עם עושי רושם, ידידות עם הדוברים בלשון חלקות, אלו מזיקים".

16.5
המורה קונפוציוס אמר, "ישנם שלושה סוגי הנאות שהן מועילות, וישנם שלושה סוגי הנאות שהן מזיקות. ההנאה שבאה מלימוד הטכסים והמוזיקה, ההנאה בלדבר על התכונות הטובות שיש באנשים אחרים, וההנאה שיש ידידים ראויים, אלה מועילות. ההנאה בפזרנות (עשיית רושם), ההנאה בשוטטות בטלנית, וההנאה באוכל ושתייה, אלה מזיקות".

16.6
המורה קונפוציוס אמר, "בנוכחות איש המעלה האדם חשוף לשלושה משגים. לדבר מבלי שנתבקשת לדבר, זוהי נמהרות. לא לדבר כאשר נתבקשת לדבר, זוהי הסתרה. לדבר מבלי לשם לב להבעת הפנים של איש המעלה, זהו עיוורון".

16.7
המורה קונפוציוס אמר, "ישנם שלושה דברים שאיש המעלה נשמר מהם. בזמן שהוא צעיר וכוחותיו הפיסיים עדיין לא ווסתו, הוא נשמר מפני תאווה מינית. כשהוא מגיע לשנים בו כוחותיו הפיסיים חזקים, הוא נשמר מפני הרצון לריב. בשנות זקנתו שכוחותיו הפיסיים פוחתים עליו להיזהר מפני החומרנות (אהבת הרכישה, ותאוות הבצע)".

16.8
המורה קונפוציוס אמר, "ישנם שלושה מקרים שבהם איש המעלה נמצא ביראה. מפני רצון השמים. מפני אנשי מוסר גדולים. מפני מילותיהם של הסאגים (אנשי מופת). האיש הקטן לא יודע את רצון השמים ולא מפחד מהשמים. הוא חסר כבוד אל אנשי מוסר גדולים, ולועג למילותיהם של הסאגים".

16.9
המורה קונפוציוס אמר, "החכמים מלידה הם בדרגה הגבוהה ביותר. החכמים מלימוד הם אחריהם בדרגה. החכמים מלימוד תוך כדי שהם התאמצו רבות הם אחריהם בדרגה. ולבסוף, האנשים הנמוכים ביותר בדרגה מתוך האנשים הפשוטים הם אלו שלא מעוניינים ללמוד למרות קשייהם (יכולתם המצומצמת)".

16.10
המורה קונפוציוס אמר, "ישנם תשעה דברים שבהם איש המעלה מגלה תשומת לב מיוחדת. הוא מסתכל בהבחנה, הוא שומע בחדות ובהקשבה, ארשת פניו לבבית, בהתנהגותו מכובד, בדיבורו אמין, רוחש כבוד לתפקידו, מבקש עצה כאשר הוא בספק, כשהוא בכעס חושב על התוצאות, כשהוא רואה אפשרות לרווח הוא חושב אם הרדיפה אחר הרווח יהיה הדבר הצודק לעשותו".

16.11
המורה קונפוציוס אמר, "כשהם רואים מהו טוב, הם אוחזים בו באופן שהם חוששים שהוא ישמט מהם. כאשר הם רואים מהו לא טוב, הם בוחנים זאת בזהירות כפי שהם שמים אצבע בתוך מים רותחים. אני ראיתי אנשים אלו, אני שמעתי אמרה זאת. זה על ידי ההתגוררות בבידוד שהם מחפשים להגשים את שאיפותיהם. זה על ידי מעשים של צדק שהם מבינים במלואם את הדרך שבה הם הולכים. אני שמעתי אמרה זאת, אך טרם ראיתי אנשים אלו".

16.12
לדוכס צ'ינג ממדינת צ'י היו אלף מערכות סוסים רתומים, שבכל מערכת ארבעה סוסים, אך ביום מותו האנשים לא מצאו משהו במעשיו שיוכלו להלל אותו. לעומתו פו יי ושו צ'י מתו ברעב למרגלות הר שואו-יאנג, ובכל זאת עד לימינו, האנשים מהללים אותם. האם אמרה זאת לא ממחישה את האחרת? (את האמרה ב 16.11).

16.13
החסיד טסו-צ'ין שאל את פו יו (ליי, בנו של קונפוציוס), "כבנו, האם שמעת משהו שונה ממה שכולנו שמענו?". פו יו ענה, "לא. פעם כאשר הוא עמד לבד ואני האצתי את צעדיי (ביטוי של נתינת כבוד) בחצר, הוא אמר, "האם למדת את ספר השירה?". על תשובתי, "עדיין לא", הוא אמר, "אם לא תלמד את ספר השירה, אתה תמצא עצמך לא כשיר לשיחה". אני פרשתי ולמדתי את ספר השירה. ביום אחר שהוא שוב עמד לבד, וכאשר אני האצתי את צעדיי בחצר, הוא אמר, "האם למדת את הכללים?". על תשובתי, "עדיין לא", הוא אמר, "אם לא תלמד את הכללים, לא תדע כיצד לבסס את עמדתך (בחיים הציבוריים)". אני פרשתי ולמדתי את הכללים. שני דברים אלו אני שמעתי ממנו". החסיד טסו צ'ין היה מעונג, אמר, "אני שאלתי על דבר אחד, אך קיבלתי תשובה לשלושה דברים. אני שמעתי על ספר השירה, אני שמעתי על הכללים, ואני גם שמעתי שאיש מעלה שומר מרחק מבנו".

16.14
שליט של מדינה קורא לאישתו "הגברת". היא קוראת לעצמה "ילד קטן". האנשים של מדינתו קוראים לה "הגברת של האדון", אך כאשר השליט נמצא מחוץ למדינתו הוא קורא לה "הגברת הקטנה של האדון הבודד (חסר האב)". אנשים ממדינות אחרות גם קוראים לה "הגברת של האדון".


 
17.1
יאנג הואו (ראה 9.5) רצה לראות את המורה קונפוציוס, אך המורה קונפוציוס לא הלך לראותו. הוא שלח למורה קונפוציוס חזירון כמתנה. המורה קונפוציוס שבחר בזמן שהוא ידע שיאנג הואו לא יהיה בבית, הלך כדי לומר תודה. אף על פי כן הוא פגש אותו בדרך. יאנג הואו אמר למורה קונפוציוס, "בוא הנה, תן לי לדבר אתך". מה שהוא אמר היה, "האם אדם שמחביא את אוצרו (כישוריו) בחיקו, ונותן למדינתו להמשיך להתדרדר יכול להיקרא טוב? בוודאי שלא. האם אדם שמשתוקק להשתתף בעניינים, אך שוב ושוב מחמיץ את ההזדמנות לעשות זאת יכול להיקרא חכם? בוודאי שלא. הימים והחודשים חולפים להם. הזמן הוא לא לצידנו. המורה קונפוציוס אמר, "בסדר. אני אכנס לתפקיד".

17.2
המורה קונפוציוס אמר, "לפי הטבע האנשים כמעט דומים, התרגול הוא שיוצר את המרחק הגדול".

17.3
המורה קונפוציוס אמר, "רק החכמים ביותר והטיפשים ביותר לא ניתנים לשינוי".

17.4
כשהמורה קונפוציוס הלך לעיר מוקפת החומה וו-צ'אנג (שהחסיד טסו-יו היה האחראי, ראה 6.14) הוא שמע צלילים של כליי מיתר ושירה. מורינו אמר בחיוך מעודן, "בשביל להרוג תרנגולת לא צריכים להשתמש בסכין של שור". החסיד טסו-יו אמר, "אני זוכר שפעם שמעתי אותך אומר - איש מעלה שלומד את הדרך אוהב את האנשים, איש קטן שלומד את הדרך יהיה קל להעסיקו". המורה קונפוציוס אמר, "חסידיי, מה שהוא אומר זה נכון. מה שאני אמרתי לפני רגע היה רק בשביל השעשוע".

17.5
קונג-שאן פו-ג'אהו, כשהחזיק את המצודה של פי, במרד (נגד משפחת צ'י), זימן את המורה קונפוציוס, והמורה קונפוציוס רצה לבוא, אך החסיד טסו-לו לא היה מרוצה ואמר למורה קונפוציוס, "אחרי שסירבת כל כך הרבה פעמים, למה ללכת לקונג-שאן מתוך כל האנשים?". המורה קונפוציוס אמר, "לא יכול להיות שהוא הזמין אותי בשביל כלום. אם מישהו יעסיק אותי, אני מאמין שאני יכול לעשות צ'ואו של המזרח". (ליצור תור זהב שני, כמו שהיה בימיי העבר של שושלת צ'ואו).

17.6
החסיד טסו-צ'אנג שאל את המורה קונפוציוס על הטוב. המורה קונפוציוס אמר, "ישנם חמשה דברים שמי שיכול להביא אותם לידי יישום, כל דבר מתחת לשמים יהיה טוב". החסיד טסו-צ'אנג התחנן לשמוע מה הם. המורה קונפוציוס אמר, "מכובדות, סובלנות, אמינות, חריצות, ואדיבות. אם יהיה מכבד (ומכובד) האנשים לא ילעגו לו, אם יהיה סובלני הוא ירכוש את לב ההמון, אם יהיה אמין אנשים יבטחו בו, אם יהיה חרוץ הוא יצליח במעשיו, אם יהיה אדיב הוא יהיה מספיק טוב כדי לתת לו להיות בעמדה מעל האנשים".

17.7
פי אסי (פקיד מדינת צ'ין) זימן את המורה קונפוציוס, והמורה קונפוציוס רצה לבוא, אך החסיד טסו-לו אמר, "פעם שמעתי ממך, מורי, שלתוך ביתו של אדם שהוא אישית לא טוב, איש מעלה לא יכנס. פי אסי מחזיק בצ'ונג מוהו (עיר במדינת וואי) כמוקד פעילות של מרד. כיצד אתה יכול להצדיק את העובדה שאתה הולך לשם?". המורה קונפוציוס אמר, "נכון, אני אמרתי זאת. אך האם גם לא נאמר שאם משהו שהוא באמת קשה, יוכל לעמוד בפני טחינה? האם גם לא נאמר שאם משהו שהוא באמת לבן ניתן להשרות אותו בצבע שחור מבלי שיהפך לשחור? האומנם אהיה לעד כמו דלעת מרירה שרק מתאימה להיות תלויה (עד שהיא מתייבשת ואפשר להשתמש בה בתור כלי) במקום לאוכלה?".

17.8
המורה קונפוציוס אמר, "יו (טסו-לו), האם שמעת על שש המעלות וששה הפגמים הנלווים להם?". החסיד טסו-לו אמר, "לא". המורה קונפוציוס אמר, "שב, ואספר לך. אהבת הטוב ללא אהבת הלימוד (של דרך הקדמונים) טומנת בחובה טיפשות. אהבת החכמה ללא אהבת הלימוד טומנת בחובה חוסר מוסריות. אהבת האמינות ללא אהבת הלימוד טומנת בחובה הפסד וחרטה. אהבת ההתנהגות הגלויה ללא אהבת הלימוד טומנת בחובה גסות (תרגום אחר - אהבת היושר ללא אהבת הלימוד טומנת בחובה קשיחות הלב, כמו במקרה 13.18). אהבת האומץ ללא אהבת הלימוד טומנת בחובה חוסר משמעת. אהבת האיתנות ללא אהבת הלימוד טומנת בחובה הערכה עצמית מופרזת שתוביל לפזיזות".

17.9
המורה קונפוציוס אמר, "תלמידי הקטנים, למה אף אחד מכם לא לומד את ספר השירה? אפשר להשתמש בו כדי לעורר את הדמיון, לשם התבוננות פנימית, על מנת ללמוד כיצד להיות איש חברה, בתור מדריך להבעת מכאובך, בבית מלמדך כיצד יש לשרת את אביך, ומחוץ לבית כיצד יש לשרת את שליטך. מעבר לכך, ירחיב את ההכרות שלך עם המילים (הנכונות) של ציפורים, חיות, וצמחים".

17.10
המורה קונפוציוס אמר לפו יו (בנו), "האם כבר למדת את הצ'ואו נאן והשאו נאן? (שבספר השירה) אדם שלא למד את הצ'ואו נאן והשאו נאן הוא כמו אדם שעומד כשפניו אל הקיר".

17.11
המורה קונפוציוס אמר, "טכסים, טכסים. האם מתנות של אבני ירקן ומשי הם כל הכוונה? מוזיקה, מוזיקה. האם פעמונים ותופים הם כל הכוונה?".

17.12
המורה קונפוציוס אמר, "מי שנראה נוקשה כלפי חוץ אך פנימה רועד מפחד, יש בו חוסר כנות באותה מידה כמו לגנב שנכנס פנימה על ידי עשיית חורים בחומה או שמטפס על חומה".

17.13
המורה קונפוציוס אמר, "הכפרי הישר הוא הרס המידה הטובה". (מתוך מנציוס - הוא מנסה בהתנהגותו המתרפסת שכל העולם יהיה מרוצה).

17.14
המורה קונפוציוס אמר, "לספר בסימטה מה ששמעת ברחוב הראשי, זה לנטוש את המוסריות".

17.15
המורה קונפוציוס אמר, "האם באמת אפשרי לעבוד ביחד עם עבדים נרצעים נחותי ערך בשרות האדון? לפני שהשיגו את המשרה, הם לא חושבים על דבר מלבד להשיגה. ומתי שהם מצליחים להשיגה כל דאגותיהם זה לא לאבדה. וברגע שהם רואים עצמם בסכנה הקטנה ביותר לאבדה, אין משהו שהם לא יהיו מוכנים לעשות".

17.16
המורה קונפוציוס אמר, "בימי קדם, לאנשים הפשוטים היו שלושה פגמים, שכיום אולי לא ניתן עוד למצוא. פעם חסרי הרסן היו חסרי רסן בעניינים קטנים, כיום הם חסרי רסן לחלוטין. פעם היהירות היתה מאופקת ורשמית, כיום היא מהירת חימה. פעם היתה טיפשות כנה, כיום משתמשים בטיפשות בתור ערמומיות (משחקים אותה טיפשים)".

17.17
המורה קונפוציוס אמר, "דיבור מתחכם והתנהגות יומרנית רק לעתים נדירות מתחברים עם הטוב".

17.18
המורה קונפוציוס אמר, "אני שונא שהארגמן תופס את מקומו של האדום. אני שונא שהמנגינות של מדינת צ'אנג משחיתות את המוזיקה הקלאסית. אני שונא את אלה שבדיבורם השנון מפילים מדינות ומשפחות אצילות".

17.19
המורה קונפוציוס אמר, "אני מעדיף לא לדבר". החסיד טסו-קונג אמר, "אם אתה מורינו לא תדבר, מה אנחנו חסידך נוכל להעביר הלאה?". המורה קונפוציוס אמר, "האם השמים מדברים? ארבעת העונות ממשיכות במסלולן (בציווי השמים), וכל הדברים ממשיכים להיווצר. האם השמים מדברים?".

17.20
ג'ו פהי רצה לראות את המורה קונפוציוס. המורה קונפוציוס דחה זאת בנימוק של מחלה. מיד לאחר שהשליח שהביא אליו את ההודעה יצא מדלת ביתו, המורה קונפוציוס לקח את הציתר (כלי נגינה) שלו ושר, כדי שהשליח יישמע זאת בוודאות.

17.21
החסיד טסאי יו שאל על שלוש שנות האבלות (על ההורים), ואמר ששנה מספיקה. הוא אמר, "אם איש המעלה משהה את הביצוע של הטכסים למשך שלוש שנים, הטכסים לבטח ידעכו. אם במשך שלוש שנים הוא נמנע מתרגול המוזיקה, המוזיקה לבטח תהרס. תוך שנה היבולים הישנים נמוגים, והיבולים החדשים בשלים. והאש מחודשת על ידי חיכוך מחודש. לאחר שנה, אפשר להפסיק את האבלות". המורה קונפוציוס אמר, "האם לאחר שנה תוכל להרגיש בנוחות כשאתה אוכל אורז טוב ולובש בגדי פאר?". החסיד טסאי יו אמר, "בנוחות". המורה קונפוציוס אמר, "אם אתה מרגיש נינוח, עשה זאת. אך איש מעלה במשך כל תקופת האבלות לא מרגיש טעים מאוכל טעים, ולא נהנה ממוזיקה שהוא שומע, ולא חש בנינוחות בביתו, ולכן לא נוהג כפי שאתה מציע, אך אתה מרגיש בנוח ויכול לעשות זאת". לאחר שהחסיד טסאי יו הלך, המורה קונפוציוס אמר, "כמה חסר רגשות אנושיים הוא טסאי יו. תינוק חדל להיות תחת זרועות הוריו רק כאשר הוא בן שלוש שנים. שלוש שנות אבלות מונהגת בכל רחבי האימפריה. האם לא ניתנה לחסיד טסאי יו אהבה על ידי הוריו במשך שלוש שנים?". ("והאש מחודשת על ידי חיכוך מחודש" - בכל עונה היה טכס להדליק את העץ שמתאים לעונתו. פרוש אחר - בעונת האביב היה טכס הדלקת עצים).

17.22
המורה קונפוציוס אמר, "מי שמפטם עצמו באוכל במשך כל היום, ולא מפעיל את שכלו, יהיה קשה לדבר אתו (על הדרך). האם אין משחקי דמקה (סיניים) לשחק בהם? אפילו לשחק במשחקים אלה עדיף מאשר לא לעשות דבר". (קרוב לוודאי שמדובר במשחקים שדומים למשחק "ווי צ'י" נקרא גם "גו" בשפה היפנית).

17.23
החסיד טסו-לו אמר, "האם איש המעלה מעריך אומץ?". המורה קונפוציוס אמר, "איש המעלה מעריך מוסריות בתור המעלה הראשונה. איש מעלה שיש בו אומץ אך נעדר מוסריות יביא צרות. איש קטן שיש בו אומץ אך נעדר מוסריות יהיה שודד".

17.24
החסיד טסו-קונג אמר, "האם גם לאיש המעלה יש שינאות?". המורה קונפוציוס אמר, "כן, לאיש המעלה יש שינאות. הוא שונא את אלו שמצביעים על הדברים הרעים שקיימים באחרים. הוא שונא את אלו שנמצאים בדרגה הנמוכה מוציאים דיבתם רעה על אלו שמעליהם. הוא שונא את אלו שיש להם אומץ גרידא אך חסרי התנהגות נאותה. הוא שונא את אלו שנחושים אך אינם ממותנים באמצעות ההבנה". המורה קונפוציוס הוסיף, "האם גם לך, סו (טסו-קונג), יש שינאות?". החסיד טסו-קונג ענה, "אני שונא שגונבי הרעיונות (הערמומיים שגונבים חוכמתם של אחרים) נחשבים לחכמים. אני שונא את את נטולי המשמעת נחשבים לבעלי אומץ. אני שונא את את מגלי הסודות נחשבים לאנשי יושר".

17.25
המורה קונפוציוס אמר, "רק עם נשים ועם אנשים קטנים קשה להתעסק. כשאתה נותן להם להתקרב, הם נהפכים לחצופים. אם אתה שומר מרחק מהם, הם מתלוננים".

17.26
המורה קונפוציוס אמר, "אם אדם מגיע לגיל ארבעים ועדיין שנוא, הוא ימשיך להיות שנוא עד יום מותו".


 
18.1
האדון של וואי נמלט ממנו, האדון של צ'י הפך לעבדו, פי-קאן נזף בו ועל כן מת. המורה קונפוציוס אמר, "בשושלת יין-שאנג היו שלושה צדיקים". (מדובר על הטירן צ'ואו, השליט האחרון של שושלת יין-שאנג, האדון של וואי היה אחיו החורג, האדון של צ'י ופי-קאן היו דודיו).

18.2
ליאו אסיה אויי (ראה 15.14) פוטר מתפקידו בתור שופט עליון שלוש פעמים. מישהו אמר, "האם זה לא הזמן בשבילך, כבודו, לעזוב?". הוא ענה, "אם אני ממשיך לשרת את האדם בדרך הישר, לאן אוכל ללכת ולא להיות מפוטר שלוש פעמים. אם אני בוחר לשרת את האדם בדרך עקומה, איזה צורך יש לי לעזוב את ארץ אבי ואימי?".

18.3
הדוכס צ'ינג ממדינת צ'י בהתייחסותו לדרך בה יש לנהוג במורה קונפוציוס אמר, "לנהוג בו באותו יחס מרומם שבו נוהגים בראש משפחת צ'י איני יכול. אני אקבל אותו כפי שאני מקבל מישהו בדרגה בין ראש משפחת צ'י לראש משפחת מאנג. בראיון אתו הוא אמר, "אני זקן, אני לא יכול להשתמש בכישוריך". המורה קונפוציוס עזב (את מדינת צ'י).

18.4
אנשי צ'י שלחו אל מדינת לו כמתנה נשים של שירה וריקודים. צ'י הואן טסו (אביו של צ'י קאנג טסו) קיבל אותן ובמשך שלושה ימים הארמון המלכותי לא נוהל. המורה קונפוציוס עזב (את מדינת לו).

18.5
צ'יאה יו, המשוגע של מדינת צ'ו, שחלף ליד המורה קונפוציוס, שר, "ציפור הקסם, הו ציפור הקסם. כיצד סגולתך שקעה. את העבר לא ניתן לשנות, אך העתיד הוא עדיין בר תקנה. חדל מפעילותך, חדל מפעילותך. סכנה היא מנת גורלם של המועסקים במשרות הממשלתיות כיום". המורה קונפוציוס ירד מהכרכרה שלו ורצה לדבר אתו, אך המשוגע נמנע מכך, תוך כדי שהוא מזדרז בהליכתו, כך שהמורה קונפוציוס לא יכל לדבר אתו. (ניתן לתרגם גם -  הו, ציפור הקסם, ציפור הקסם...).

18.6
צ'אנג צ'ו וצ'יאה ני עבדו בלחרוש את האדמה ביחד. המורה קונפוציוס שחלף לידם, שלח את החסיד טסו-לו לשאול מהיכן אפשר לחצות את הנהר. צ'אנג צ'ו אמר, "מיהו זה שמחזיק במושכות הכרכרה שם?". החסיד טסו-לו אמר, "זהו קונג צ'ו (קונפוציוס)". "האם זה לא קונג צ'ו ממדינת לו?". "כן". "אם כך הוא כבר יודע היכן המעבר". החסיד טסו-לו שאל את צ'יאה ני. צ'יאה ני אמר, "מי אתה?". "אני טסו-לו". צ'יאה ני אמר, "האם אתה לא החסיד של קונג צ'ו ממדינת לו?". "אכן". צ'יאה ני אמר, "מתחת לשמים אין משהו שלא נסחף על ידי אותו השיטפון. כזה הוא העולם, ומי יכול לשנות זאת? ובנוגע אלייך, במקום ללכת בעקבותיו של מישהו שנמלט מהאיש ההוא וההוא, עדיף שתלך בעקבות מישהו שמתרחק מכל הדור הזה". כל זאת בזמן שהוא ממשיך לכסות את הזרעים, וממשיך בעבודתו ללא הפסק. החסיד טסו-לו הלך לדווח למורה קונפוציוס את שנאמר. המורה קונפוציוס אמר בעצב, "עם ציפורים ועם חיות לא ניתן להתחבר כאילו שהם כמונו. אם לא אהיה אדם בקרב אנשים אחרים, אזי אם מי אני אתחבר? אם מתחת לשמים שוררת הדרך, קונפוציוס לא היה מנסה לשנות דברים".

18.7
החסיד טסו-לו שהלך בעקבות המורה קונפוציוס פיגר מאחור. הוא פגש איש זקן שנושא על כתפו מוט עם סלים עשויי במבוק. החסיד טסו-לו שאל, "האם ראיתה את מורי?". האיש הזקן אמר, "ארבעת איבריך אינם מורגלים להתייגע. אינך יכול להבחין בין חמשת סוגי הזרעים (אורז, שני סוגי דוחן, חיטה, קטנית). מיהו מורך?". ועם דיבורו זה הוא תקע את מטהו באדמה והחל לנכוש את העשבים. החסיד טסו-לו הקיף בכף ידו את אגרופו כאות כבוד. האיש הזקן הזמין את החסיד טסו-לו להישאר ללילה. הוא הרג תרנגולת והכין דוחן בשביל אורחו, והציג לפניו את שני בניו. למחרת היום החסיד טסו-לו חידש את מסעו ודיווח על שיחתו למורה קונפוציוס. המורה קונפוציוס אמר, "הוא לבטח מתבודד". הוא שלח את החסיד טסו-לו בחזרה לראותו. כאשר הגיע, האיש הזקן כבר הסתלק. החסיד טסו-לו אמר, "לסרב למשרה זה לא צודק. את היחסים בין מבוגרים לצעירים אין להזניח. ואיך זה יכול להיות צודק שאדם יבטל את החובה המקשרת בין נתין לשליט? זה לגרום לבלבול בדבר החשוב ביותר ביחסי אנוש, רק מפני שהוא רוצה לשמור על טהרתו. איש המעלה אוחז במשרה על מנת למלא את חובתו. שהדרך אינה שוררת, זאת הוא יודע מראש".

18.8
האנשים שנטשו את החברה האנושית היו - פו יי, שו צ'י, יו-צ'ונג (אחיו של טאי פו ראה 8.1), יי יי, צ'ו צ'אנג, ליאו אסיה אויי, שאו ליאן (הברברי). המורה קונפוציוס אמר, "לא הפחיתו את דבקותם ולא הביאו השפלה על עצמם, כך אני סבור היו פו יי ושו צ'י. נאמר על ליאו אסיה אויי ושאו ליאן שהם הפחיתו מדבקותם והביאו השפלה על עצמם, אך מילותיהם היו בהתאמה עם יחסי אנוש, ומעשיהם שקולים. זה כל מה שנאמר עליהם. נאמר על יו צ'ונג, יי יי, שבזמן שהיו בהתבודדות הם נמנעו מדיבור ובכך שמרו על עצמם טהורים ופעלו במידה הנכונה. אני לעומת זאת שונה מהם. לי אין חוקים עקשניים של עשה, ולא חוקים עקשניים של אל תעשה".

18.9
המומחה למוזיקה צ'יאה עזב למדינת צ'י. המוזיקאי קאן, לארוחה (או למנה) השנייה, עזב למדינת צ'ו. המוזיקאי ליאו, לארוחה (או למנה) השלישית, עזב למדינת טסאי. המוזיקאי צ'ואה, לארוחה (או למנה) הרביעית, עזב למדינת צ'ין. המתופף פאנג שו, חצה את הנהר צפונה. מתופף היד, וו, חצה את נהר האן. המוזיקאים המשניים יאנג ואסיאנג, נגני פעמוני האבן, עזבו אל האי אשר בים. (בימי העבר זמני הארוחות של קיסרים ואדונים היו מלווים במוזיקה. הם נאלצו לעזוב בגלל התדרדרות הטכסים והמוזיקה במדינת לו).

18.10
הדוכס של מדינת צ'ואו אמר לדוכס של מדינת לו (בנו), "איש המעלה לא זונח את קרובי משפחתו. הוא לא נותן לשריו הראשיים סיבה להתלונן על שעצתם לא נשמעת. הוא לעולם אינו מפטר מישהו ששרת אותו במשך זמן רב ללא סיבה כבדת משקל. הוא לא מצפה שאדם אחד יהיה מסוגל לעשות כל דבר".

18.11
בשושלת צ'ואו היו שמונה שיי (מלומדים). האח הבכור - טא (דאט). האח הבכור - קואה (גואט). האח האמצעי - טו (טוט). האח האמצעי - הו (הוט). האח הצעיר - יאה (זיה). האח הצעיר - אסיה (גא). האח הצעיר ביותר - סוי (דואה). האח הצעיר ביותר - קואה (קואה). (סימן שמדינה הגיעה לשפע של פוריות היה כאשר אשה אחת מולידה ארבעה זוגות של תאומים. אני נותן בסוגריים את הגייתם הקדומה על מנת להראות את החריזות).


 
19.1
החסיד טסו-צ'אנג אמר, "השיי (המלומד) שעומד אל מול הסכנה מוכן להקריב את חייו. שעומד מול ההזדמנות לרווח קודם כל חושב על המעשה הנכון. במנחת הקורבן מחשבותיו יראי כבוד. בזמן אבלות נמצא ביגון. אדם כזה מקבל את אישורנו".

19.2
החסיד טסו-צ'אנג אמר, "לאחוז בטוב אך לא בכל כוחו, להאמין בדרך אך לא בכל ליבו. האם זה אומר שיש בו דברים אלו או אין בו?".

19.3
החסידים של החסיד טסו-אסיה שאלו את החסיד טסו-צ'אנג על הידידות. החסיד טסו-צ'אנג אמר, "מה החסיד טסו-אסיה אמר?". הם ענו, "התיידד עם הראויים, ושמור מרחק מאלו שראוי לשמור מרחק מהם". החסיד טסו-צ'אנג אמר, "זה שונה ממה שאני שמעתי. אני שמעתי שאיש המעלה מכבד את המוכשרים ועושי החסד, וסובלני כלפי ההמון. הוא מהלל את הטובים, ומרחם על הלא מוכשרים. האם אני מצטיין על אחרים? אם זהו המקרה אז כלפי מי אני לא אהיה סובלני? האם אני פחות מאחרים? במקרה זה אלו יהיו אחרים שיתרחקו ממני. מהי התכלית עבורי להתרחק מאחרים?". (ללא ספק האיש הנבון לא פוסל אף אדם, אך עליו להימנע מידידים מזיקים).

19.4
החסיד טסו-אסיה אמר, "אפילו ללימודים נמוכי דרג (לימודים במישור ספציפי) לבטח יש היבטים משתלמים. אך האדם שכורך עצמו בהם יותר מדי מסתכן בעיכוב ההתקדמות. מהסיבה הזאת איש המעלה לא עוסק בהם".

19.5
החסיד טסו-אסיה אמר, "אדם שיום יום יודע את שהוא עדיין משולל, ומחודש לחודש לעולם אינו שוכח את מה שהוא כבר למד, בהחלט ניתן לומר עליו שהוא אוהב ללמוד".

19.6
החסיד טסו-אסיה אמר, "למד באופן מקיף, והייה בעל רצון אמיתי אל היעד, חקור ברצינות, והרהר על מה ששמעת. ובזאת טוב לב יתקיים בך".

19.7
החסיד טסו-אסיה אמר, "כפי שהעובדים במאה סוגי המלאכות מתגוררים בחנויותיהם על מנת להשתכלל במלאכתם, כך גם איש המעלה לומד על מנת להשתפר בדרך".

19.8
החסיד טסו-אסיה אמר, "כשהאיש הקטן עושה טעות, הוא ודאי יסתיר זאת".

19.9
החסיד טסו-אסיה אמר, "לאיש המעלה יש שלושה היבטים שונים. מרחוק הוא נראה מכובד. מקרוב הוא נראה לבבי. כששומעים אותו מדבר הוא נשמע תקיף והחלטי".

19.10
החסיד טסו-אסיה אמר, "רק לאחר שאיש המעלה רוכש את אמון האנשים שמתחתיו, ניתן להטיל עליהם עבודה. אם הוא לא רוכש את אמונם, הם מרגישים מנוצלים. רק לאחר שאיש המעלה רוכש את אמון האנשים שמעליו, ניתן למתוח עליהם ביקורת. אם הוא לא רוכש את אמונם, הם מרגישים מושמצים".

19.11

החסיד טסו-אסיה אמר, "כל עוד אדם שומר על חוקי המוסר החשובים ניתן לו לחרוג על החוקים הפחותים". (חוקי המוסר החשובים - נאמנות, קיום הבטחות, צייתנות להורים).

19.12
החסיד טסו-יו אמר, "החסידים והתלמידים הקטנים של החסיד טסו-אסיה, כל עוד שמדובר בעניינים של לטאטא ולנקות את הרצפה, לבוא כשקוראים להם ולהשיב על שאלות, להתייצב ולפרוש בחזרה למקומם, הכול בסדר. אך אלו רק הענפים של הלמידה ולא שורשיה, תן להם להתמודד מול משהו שבאמת חשוב, והם יהיו אבודים לגמרי". כשהחסיד טסו-אסיה שמע זאת הוא אמר, "הו, יין יו (טסו-יו) טועה בגדול. על דרכו של איש המעלה נאמר, "אם הדברים יועברו אליו לפני שהוא בשל, כאשר הוא יהיה בשל הוא כבר יתעייף מכך", וכמו שצמחים ועצים מסווגים לפי סוגיהם, כך גם אל כל חסיד יש להתייחס על פי סוגו. זהו דבר הבלי לנסות לתת כזאת תמונה כוזבת לדרך של איש המעלה. זהו רק הסאג (איש המופת) שיכול להכיל בתוכו גם את הצעד הראשון וגם את הצעד האחרון".

19.13
החסיד טסו-אסיה אמר, "אם לאדם יש זמן נוסף מעבר לשרותו למדינה, עליו להקדיש את זמנו ללימודים. אם לאדם יש זמן נוסף מעבר ללימודיו, עליו להקדיש את זמנו לשרות המדינה".

19.14
החסיד טסו-יו אמר, "בזמן אבלות יש להראות צער עמוק, ולא יותר מכך".

19.15
החסיד טסו-יו אמר, "ידידי צ'אנג (טסו-צ'אנג) עושה דברים שקשה לעשותם, אך עדיין אינו צדיק".

19.16
החסיד טסאנג טסו אמר (בציניות), "מרשים הוא צ'אנג. אכן כל כך מרשים שבאמת יהיה קשה לההפך לטוב שנמצאים לצידו".

19.17
החסיד טסאנג טסו אמר, "אני פעם שמעתי את המורה קונפוציוס אומר שלמרות שאדם מעולם לא הראה לפני כן את כל מה שנמצא בו, הוא בהחלט יעשה זאת בזמן האבלות על אביו או על אימו".

19.18
החסיד טסאנג טסו אמר, "אני פעם שמעתי את המורה קונפוציוס אומר שכיבוד הורים כמו של מאנג צ'ואנג טסו בהיבטים אחרים ניתן לחקות, אך הדרך שבה לא החליף את משרתי אביו (מאנג אסיאן טסו) ולא שינה את חוקי הבית של אביו, בהחלט שיהיה קשה לחקות".

19.19
ראש משפחת מאנג מינה את יאנג פו לשופט עליון, ויאנג פו ביקש את עצתו של החסיד טסאנג טסו. החסיד טסאנג טסו אמר, "האנשים בעלי הסמכות איבדו את הדרך, והאנשים הפשוטים זה זמן רב ללא אחדות. אם תצליח לסחוט מהם את האמת, הייה עצוב ורחם עליהם במקום להיות מרוצה מיכולתך".

19.20
החסיד טסו-קונג אמר, "לא יכול להיות שהטירן צ'ואו היה כל כך מרושע. זאת הסיבה למה איש המעלה שונא להימצא "במקום נמוך". כי לשם כל הרשע שמתחת לשמים מוצא את דרכו".

19.21
החסיד טסו-קונג אמר, "ליקויי איש המעלה הם כמו ליקויי המאורות של השמש או הירח. כאשר הוא עושה משהו לא כשורה, כולם רואים זאת. כאשר הוא מתקן את ליקוייו, כולם נושאים עיניהם למעלה אליו".

19.22
קונג-סון צ'אהו ממדינת וואי שאל את החסיד טסו-קונג, "ממי למד צ'ונג ני (קונפוציוס)?". החסיד טסו-קונג אמר, "הדרך של הקיסר וואן והקיסר וו עדיין לא נפלה, וניתן למצוא אותה בקרב האנשים. אנשים בעלי כישורים וחסד זוכרים את העקרונות הגדולים של דרך זו, ואחרים שאין בקרבם כישורים וחסד זוכרים את העקרונות הקטנים. ולפיכך, כולם נושאים בקרבם את הדרך של הקיסר וואן והקיסר וו. ממי, אם כך, המורה קונפוציוס לא למד? ובמידה שווה, איזה צורך היה לו במורה קבוע?".

19.23
שו-סון וו-שו דיבר עם פקידים רמי דרג בארמון המלכותי, אמר, "החסיד טסו-קונג נעלה יותר מצ'ונג ני (קונפוציוס)". טסו-פו צ'ינג-פו (ראה 14.36) דיווח זאת לחסיד טסו-קונג. החסיד טסו-קונג אמר, "הבה נקח לשם השוואה חומה שמסביב לבית. החומה שלי מגיעה רק לגובה של כתפי אדם, וזה מספיק קל כדי להציץ מעליה, ולראות את הנקודות הטובות של הבית בצידה השני של החומה. אך חומת מורינו גבוהה פי כמה וכמה מגובהו של אדם, ואף אחד שאינו מורשה להיכנס דרך השער, לא יכול לדעת את היופי והשפע של הארמון עם מקדש האבות ומאה שריו שנמצאים מוסתרים פנימה. אך יש להכיר בעובדה שהאנשים שמורשים להיכנס דרך השער הם מעטים. האם דבריו של כבודו לא היו צפויים?".

19.24
שו-סון וו-שו דיבר בזלזול על צ'ונג ני (קונפוציוס). החסיד טסו-קונג אמר, "אין טעם בזאת. לא ניתן לזלזל בצ'ונג ני. יכול להיות שיש אנשים נעלים אחרים, אך הם בסך הכול כמו תלוליות וגבעות שבקלות ניתן לטפס עליהן. המורה קונפוציוס הוא כמו השמש והירח שעליהם לא ניתן לטפס. אפילו אם אדם יתכחש אליהם, איזה נזק הוא יכול לגרום לשמש ולירח? הוא רק יראה שהוא אינו יודע את מידתו".

19.25
החסיד טסו-צ'ין אמר לחסיד טסו-קונג, "התנהגותך נובעת מתוך מתן כבוד, איך יכול להיות שצ'ונג ני (קונפוציוס) נעלה יותר ממך?". החסיד טסו-קונג אמר, "איש מעלה שעל מילה אחת שהוא אומר ייחשב לחכם, באותה מידה על מילה אחת שהוא אומר ייחשב לשוטה. ולכן אדם צריך להיזהר מאוד במה שהוא מדבר. לא ניתן להשתוות אל המורה קונפוציוס, באותו אופן שלא ניתן לטפס על סולם לשמים. אם מורנו היה ראש מדינה או ראש משפחה אצילה, הוא יהיה כמו האדם שמתואר באמרה, "הוא עוזר להם לקום והם יעמדו, הוא מדריך אותם והם ילכו בעקבותיו, הוא מביא להם שלום והם יפנו אליו, הוא מציב להם מטלות והם יעבדו בהרמוניות, בחייו יהיה מלא הדר, במותו יקוננו עליו במרירות". כיצד ניתן להשתוות אליו?".

 
20.1
יאהו (הקיסר) אמר, "הו, שון (הקיסר). הירושה השמיימית עתה נמצאת עמך (שושלת היוחסין הקיסרית שתבוא ממך מוענקת לך בצו השמים). באמונה איתנה החזק בדרך האמצע, אם תהיה מצוקה ומחסור בתחום ארבעת הימים (בכל מקום), מתנת שמים זאת (מנדט השמים) תלקח ממך לעד". שון גם השתמש באותם המילים כשנתן לייו (הקיסר) את השלטון. טאנג (הקיסר, מייסד שושלת יין-שאנג) אמר, "אני בנך הקטן ליי (טאנג), מעיז להקריב שור שחור לקורבן ולומר לך, הו אלוהים הכביר מכול, אני לא מעז למחול לחוטאים (הסיה, שטאנג ניצח אותם), אך אני אציג בפנייך את משרתיך (שהולכים בדרכיך) כך שהבחירה תהיה שלך בלבד, הו אלוהים. (אך את משרתי האלוהים אני לא אהרוג). אם חטאתי אל נא תגרום שעשר אלף הממלכות יסבלו בגללי, אך אם איפשהו יהיה חטא בתוך עשר אלף הממלכות, שהאשמה תבוא עליי בלבד". כאשר צ'ואו נתן מנדיבות ליבו, האנשים הטובים התעשרו. "למרות שיש לי קרובי משפחה, הם אינם משתווים לאנשי החסד, אם יהיה אחד מהם שיחטא שהאשמה תבוא עליי בלבד". (הקיסר) וו (או הדוכס מצ'ואו?) קבע על משקולות ומידות לאחר בחינה מדוקדקת, בדק את החוקים, השיב על כנם משרות ממשלתיות שהיו ללא שימוש, ופעולות הממשלה נאכפו בכל מקום. הוא הקים מחדש מדינות שסופחו, הוא השיב לאיתנם משפחות ששושלתם נהרסה, וזימן למשרה את אלו שפרשו מהחברה, וכל האנשים הפשוטים שמתחת לשמים נתנו את ליבם בשבילו. הדבר שהוא דאג הכי הרבה היה שלאנשים יהיה אוכל, ושמנהגי האבלות וטכסי הקורבן יקויימו. אם אדם רחב לב הוא ירכוש את לב ההמון, אם הוא אמין בדיבורו האנשים יבטחו בו, אם הוא חרוץ הוא יצליח בכול מעשיו, אם הוא הוגן כולם יהיו מרוצים".

20.2
החסיד טסו-צ'אנג שאל את המורה קונפוציוס, "מה אדם צריך להיות לפני שיוכל להיכנס לתפקיד ממשלתי?". המורה קונפוציוס אמר, "עליו לתת תשומת לב לחמש המעלות ולהימנע מארבעה הדברים הרעים, ואז הוא יוכל להיכנס לתפקיד ממשלתי". החסיד טסו-צ'אנג אמר, "מה הכוונה חמש המעלות?". המורה קונפוציוס אמר, "הוא רחב לב אך ללא פזרנות, מטיל עבודה על האנשים אך ללא שיעורר כעס, בעל רצונות אך ללא חמדנות, מרשים אך ללא יהירות, מעורר יראת כבוד אך ללא אכזריות". החסיד טסו-צ'אנג אמר, "מה הכוונה רחב לב ללא פזרנות?". המורה קונפוציוס אמר, "אם הוא מביא לרווחתם של האנשים תועלת אמיתית (לדוגמה - מקדם את החקלאות במקום לתת נדבות ומתנות), האם לא כך יהיה רחב לב ללא פזרנות? אם הוא מטיל עליהם עבודות שהם מסוגלים לעשות, האם לא כך יגרום להם לעבוד ללא שיעורר כעס? אם הוא מבקש טוב ומקבל טוב בתמורה מי יוכל לומר עליו שהוא חמדני? איש המעלה ללא חשיבות אם הוא בקשר עם אנשים רבים או מעטים, צעירים או זקנים, לעולם אינו מעז להראות סימן של חוסר כבוד, האם לא כך יהיה מרשים מבלי שיהיה יהיר? איש המעלה מסודר בלבושו וכובעו, ומכובד באופן שהוא מסתכל על אחרים, ובזאת עוד שהם רואים אותו מרחוק הם נמצאים ביראת כבוד, האם לא כך יעורר יראת כבוד ללא אכזריות?". החסיד טסו-צ'אנג אמר, "מה הכוונה ארבעה הדברים הרעים?". המורה קונפוציוס אמר, "לא לחנך אותם ובנוסף להטיל עליהם עונש מוות, זאת אכזריות. לא לתת אזהרות ולבקש תוצאות, זה נקרא לרדות. להיות משתהה ולצפות לדייקנות בזמנים, זה נקרא להיות מייסר. כשאתה נותן דבר מה למישהו, אך בליבך פנימה עושה זאת ללא רצון של ממש, זה לנהוג ברשמיות גרידא".

20.3
המורה קונפוציוס אמר, "מי שלא מבין את רצון השמים לא יוכל להחשב לאיש המעלה. מי שלא יודע את הכללים לא יוכל לבסס את עמדתו. מי שלא מבין את המילים לא יוכל להבין אנשים". (מי שלא מבין את המשמעות החבויה, את המצב המחשבתי של הדובר).