אני רוצה לדבר איתכם על מסכים ועל קהילות מזויפות, כי זה מה שיש לנו כיום. אתה רואה אנשים דבוקים לסמארטפונים שלהם או לטאבלטים שלהם ובאותו הזמן הטלוויזיה ממשיכה לשדר ברקע. כי הרי מסך אחד זה כל כך שנות השמונים, חייבים כמה שיותר, חייבים להיות דבוקים למסך כי אוי ואבוי אם נקדיש רגע למחשבה או שנקרא ספר ונשכיל. ובמה אנשים בוגרים מתעסקים בעיקר בפייסבוק שלהם? ועל מה הם מדברים? מבזבזים את זמנם על פוליטיקה, כלומר על מעללי נציגי העשירים והמקושרים. כי המערכת מפמפמת להם שהם חיים בקהילה, ובגלל שהם מאמינים שהם חיים בקהילה הם כל היום מקשקשים לגביה, אבל האמת היא שהם כלל לא חיים בקהילה, האמת היא שכל אחד לעצמו ולמשפחתו, האמת היא שזה פייק-קהילה, והיא קיימת רק בדימיונם של האנשים, כי בקהילה אמיתית יש ערבות הדדית ויש עזרה.
הקהילה תהיה דבר אמיתי רק כאשר היא תספק לאנשים דיור, שירותים בריאותיים חינם, השכלה גבוהה חינם, ותגן עליהם מפני ניצול במקום העבודה ותדאג לכך שהמשכורות יהיו מכבדות כלומר לא נמוכות באופן ניכר ממשכורות המנהלים.
רק אז אפשר לומר שיש לכם קהילה, מדינה, ורק אז אפשר לחוש רגש כלשהו כלפיה, אך בינתיים אנשים מעדיפים לחיות באשליות מול המסכים שלהם והקהילה המזוייפת שלהם.
אז קראתי את אינאיס של וירגיליוס, כמה מוטיבים ספרותיים על ספרות רומא. קודם כל האלים.האלים לא יכולים להפר את הבטחותיהם כי העונש על כך הוא איבוד נצחיותם. האלים גם לא יכולים לשנות את גורל האדם אלא רק להקדימו או לעכבו. האלים אוהבים להתחפש לבני אדם, כאלה שמוכרים לנו וכאלה שלא מוכרים.
מוטיבים נוספים...
התפילה, המתפללים לאלים לעזרה מזכירים לאלים את כל המנחות והזבחים שהם הקריבו למענם.
הדימוי מהטבע, כאשר יש קטע שנותן דוגמא מהטבע על מאורעות שקורים לבני האדם. למשל שני גיבורים נלחמים אז כשני פרים שנאבקים אחד בשני.
הזכרת הייחוס, מזכירים שהוא בן האל או האלה או בן המלך או בת הכהן או צאצא של גיבור.
ההתעסקות בענייני חומר, מתעכבים על משמעות ציורי הזהב שעל המגן או על הדלת, מתפארים על בגדי הלחימה היפים.
אני יודע שמחר פסח למרות שאני לא בארץ אבל אני רוצה לדבר אתכם דווקא על פורים, ולא על העמלקי שתפס לו משרה ממשלתית כדי להרעיל את מי השתייה, אני רוצה לדבר אתכם על ההבדל בין ושתי ואסתר, אסתר שבשמה העברי נקראה הדסה. קודם כל שיהיה לכם ברור שבאף מקום לא רשום שמלך פרס הרג את ושתי מלבד בראשם הקודח של האנשים שכתבו את המדרש כמו שהם נתנו סיבות לסירובה לבוא למשתה המלך כמו צמחו לה קרניים או זנב, גיבובי שטויות של אנשים עם אייקיו 80 ומטה. כתוב שמלך פרס סילק אותה בתור אישה מורדת, ונראה לי שזה לא היה הפעם הראשונה שהיא התנהגה כך, כתוב ותמאן כך שנראה לי שאומנם היא הייתה מגיעה בסופו של דבר כי זו חובתה של אישה אבל היא תמיד התעכבה בכוונה, ונתנה לו לחכות, סתם בשביל להראות לו את כוחה, ושתי היתה פמיניסטית יהירה וטיפשה ללא חוכמה נשית, היא חשבה כמו גבר וקרוב לוודאי גם דיברה בנועזות כמו גבר ואהבה להתווכח ולכן סולקה, אסתר לעומתה היתה בעלת חכמה נשית היא ידעה איך להפעיל את מלך פרס, היא ידעה על אילו מיתרים לנגן בלב שלו, היא היתה שקטה, מחושבת, זהירה ובעלת טאקט, היא חשבה כמו אישה והשתמשה בחולשה הנשית שלה ובנטייה הטבעית של גברים לגונן על נשים חלשות כנשק כדי לזכות בלב בעלה ולהציל את עמה, אסתר היא האישה הצדיקה הגדולה של העם היהודי.
אז מהי הדרך להבטיח שלא נתדרדר לדיקטטורה? הדרך להבטיח שחברה לא תדרדר לדיקטטורה היא דרך בתי הכלא. הכי חשוב זה לא להפריט את בתי הכלא, בארה"ב מאז שהפריטו את בתי הכלא יותר אנשים נמצאים בכלא בגלל שהאסירים עובדים, ואז יש כדאיות כלכלית באסירים שזה מוביל לחוקים דרקוניים ומחמירים. גם בסין יש המון אנשים בבתי הכלא בגלל שמכניסים אותם למחנות עבודה, וזה משתלם כלכלית, כך גם קרה כאשר קצירת איברים של אסירים היתה משתלמת אז הרבה מתרגלים בריאים מצאו את עצמם נרדפים על ידי המשטר. בתאילנד יש כמות גדולה של אסירות בבתי הכלא בגלל החוקים הדרקוניים נגד סמים, התנאים בבתי הכלא התאילנדים הם מהגרועים בעולם בגלל שתאילנד לא משקיעה כספים בשיפור תנאי הכלא דבר שמאפשר לה להכניס אנשים לכלא ביתר קלות ולכן חשוב לדאוג שבבתי הכלא יהיו תנאים אנושיים ושהאסירים והסוהרים יאכלו מאותו האוכל.
אנחנו צריכים לדאוג שזה לא יהיה כדאי למדינה לזרוק אנשים לכלא והמדינה צריכה להפנים שהיא מפסידה הרבה מאוד כסף כשהיא מכניסה אנשים לכלא, כך נוכל להבטיח שרק האנשים הבאמת אלימים וכאלה שבאמת צריכים להיות מורחקים מהחברה יהיו בכלא, הם, ולא אזרחים נורמטיבים.
קשה לישראלי שבא מסביבה כל כך קשה ואגרסיבית כמו ישראל להבין את תרבות המאנגה היפנית. חנות מאנגה נראית כאילו נלקחה מפלנטה אחרת. עם אלפי בובות יפניות של קומיקסים עבור בנות ורובוטים עבור בנים. עם שורות של חוברות קומיקס וסדרות וסרטים, ופוסטרים ומדבקות של מאנגה. עם אפליקציות של מסרונים עם אנימציות חמודות יפניות.
עם זמרות מאנגה ולבוש מאנגה. תנועות ידיים של מאנגה, הבעות פנים של מאנגה.
התנהגות של מאנגה ודיבור של מאנגה.
משחקי מחשב של מאנגה.
ואפילו מלצריות ומסעדות של מאנגה.
עולם שלם של דימיון יפני שכל כולו עבור הנוער היפני ולא רק עבור הנוער.
מי שיחקור את העולם הזה יגלה שהוא מעניין מאוד.
תתחילו בלראות את הסרט המסע המופלא.
מזל שאנחנו חיים במאה ה-21.הרפואה המודרנית מאפשרת לנו לגנוב עוד זמן, לרמות לזמן מה את הטבע, הטבע מבחינתו לגמרי אדיש לגבי האינדיבידואל, ברגע שאדם או אורגניזם כלשהו מילא את תפקידו שזה פיזור הגנים שלו, כלומר צאצאים או הורשת גנים, הטבע נהפך אדיש לגביו, מינים מסויימים זקוקים גם לשנים של השגחה ודאגה על ידי ההורים אז הטבע פשוט נותן למינים אלו תוספת שנים כדי שאלו בתורם יורישו את הגנים שלהם לדור הבא. הרפואה המודרנית מאפשרת לנו לרמות קצת, לגנוב עוד קצת זמן, מה שלא התאפשר לפני 100 שנים. אך בסופו של דבר הטבע יכריע, זה בלתי נמנע.
אין אלוהים, אין נשמות, גן העדן והגיהנום נמצאים רק בעולם הזה ואין עולם אחר מלבד הזה. אפילו המוות הוא מושג ריק, כי יש רק חי ולא חי. רק הטבע קיים. ואם מישהו יאמר שיש אלוהים אז אני אומר שהוא בטוח אל מרושע, אל מניאק הייתי אומר, כי רק מניאקים נותנים מתנות ואז לוקחים אותם בחזרה. וכל מה שהאדם יצר, הערים הגדולות, הקניונים ששופעים בדברי מותרות, הכבישים והגשרים, כולם חסרי משמעות, משולים הם לאבק.
אז מתי יהיה טוב במדינת ישראל?
אני אגיד לכם בדיוק מתי יהיה טוב במדינת ישראל.
במדינת ישראל יהיה טוב רק כשיהיה משטר צבאי.
את מאה ועשרים הגנבים ישלחו לכלא, את שופטי בית המשפט העליון ירסנו לחקיקה רק בעניינים שנוגעים לאזרחי ישראל, מחלקת החטיפות שנקראת רווחה תפורק, בתי המשפט למשפחה יפורקו, ובמקומם ניצור מוסדות צודקים.
כל יהודי יקבל דיור או שטח אדמה, כל אזרח יקבל טיפול רפואי, השכלה גבוהה תהיה חינם.
שעות עבודה רבות במקום העבודה יוגבלו.
תקנים מחמירים יהיו לאיכות המזון, ולקרינה, ואלה שקידמו את הרעלת-הפלרת המים יושלכו לכלא.
הדיקטטורה הרפואית על ילדים תופסק.
משאבי הטבע יולאמו.
המשטר הצבאי ינקה את כל הלכלוך מהשטח, וכעבור זמן נקים דמוקרטיה מתוקנת שבה רק אזרחים שבקיאים בענייני המדינה והחברה יוכלו להצביע, וזאת נוכל להבטיח על ידי מבחנים שיקנו זכות בחירה.
