כבוד עצמי

לאנשים כיום אין כבוד עצמי, הם מוכנים למכור את עצמם בזול או להתנהג בצורה מבישה, אדם עם כבוד עצמי יהיה מוכן לחיות בתנאים הקשים ביותר ולוותר על כספים וחיים קלים ולא לאבד את מה שמבדיל אותו מעבדים וזונות.

כיום בחברה שלנו יש הרבה שדים שמחפשים שתשעבד את נשמתך עבורם, שתתן להם את זמנך ואת כישוריך, אלו הם שדים שלעולם לא יעריכו אנשים, הם הזוהמה שהחברה הרקובה שלנו יצרה.

 

פנתאיזם

 

אמונה ורגש היא דרכו של המאמין, אי אמונה ואי רגש היא מחשבתו של האתאיסט, אבל יש גם דרך ביניים רגש ללא אמונה זוהי ההוויה של הפנתאיסט.

ופה יש להסביר את ההבדל הגדול בין דרכו של האתאיסט לפנתאיסט, נכון ששניהם לא מאמינים אבל הפנתאיסט לא מנותק מהטבע, הפנתאיסט חש את קדושת הטבע והוא ביראה כלפי הטבע ולכן האמרה הטבע אלוהי, כלומר נשגב. זהו רגש לא מובן ללא פנתאיסט ולכן יש פרשנויות והגדרות לא מדוייקות לגבי הפנתאיסט.

מה שהפנתאיסט מרגיש כשהוא נכנס ליער דומה למה שהמאמין מרגיש כשהוא נמצא בכותל או בבית הכנסת.

דבר זה האתאיסט לא יכול להבין כי הוא מחוסר רגש זה, מנקודת מבטו של הפנתאיסט האתאיסט מנותק, כשאתאיסט נכנס ליער, היער הוא רק רקע, הוא לא מרגיש אותו, הוא לא אחד איתו, הוא לא מבין שהוא חלק ממנו, האתאיסט יתעסק במצלמה, במסכים, בג'יפ, ברעשי הסחה באוזניות שמכונים מוזיקה על ידי אנשי הערים, האתאיסט אמנם נמצא ביער אבל מנותק, נוכח בגופו אך לא בתודעתו.

ממבטו של הפנתאיסט האתאיסט מהווה איום על הטבע, מפני שהוא לא מוקיר אותו, אך שניהם שותפים להשקפה רציונלית של אי אמונה.

לגבי המאמין יש עיוותים בתפיסה לגבי הטבע, מצד אחד האל אומר לו שעליו לשלוט בטבע ולהשתמש בו לתועלתו ומצד שני הטבע הוא יציר האל ולכן מוטל עליו לשמרו.

ישנה גם תפיסה מוטעת שמחזיקים בה גם אתאיסטים וגם דתיים שאומרת שיש לתקן את הטבע, הפנתאיסט רואה זאת כהיבריס, ומשוכנע שתפיסה כזאת תוביל ליותר רע מטוב למרות הכוונות הטובות.

תפיסה נוספת שאתאיסטים מחזיקים בה היא שאין חשיבות לעולם אחרי שאדם נפטר, כמו כן החשיבות הבעיתית שהאתאיסט נותן לאנושות על חשבון כל יתר היצורים והאורגניזמים שהתפתחו במשך מיליארדי שנים על כדור הארץ.

הפוליטיקאים

הפוליטיקאים כשלו, הם כשלו כי הבנקים רוצים בהמשך הכלכלה גם במחיר תחלואה ומוות, הם כשלו בגלל המערכת המשפטית שלא נוצרה עבור תקופות מגפה, כשלו בגלל שהכלכלה שברירית מפני שדיור הוא לא חלק מזכויות אזרח, מפני שאין ביטוח רפואי ממשלתי במדינות רבות, מפני שלעובדים אין זכויות וכך הם נאלצים לבוא חולים לעבודה, מפני שהמדינה לא דואגת למזון לעניים בזמן שיש סגר, הם כשלו מפני שהם פותחים שוב ושוב את בתי הספר כדי לדחוף את ההורים לעבוד בזמן מגפה.

הם כשלו מפני שאיפשרו לדתיים לעשות ככל העולה על רוחם, הם כשלו בגלל הדמוקרטיה המופקרת שהם יצרו שאיפשרה לאנרכיסטים להפגין בתקופת הסגר, הם כשלו מפני שאיפשרו לתקשורת להשתולל ולפזר דיסאינפורמציה ומחלוקת עבור רווחים, הם כשלו כי לא ריסנו את המכחישים והמתסיסים.

הם כשלו בגלל שהיריבים הפוליטיים שלהם ניצלו את המגפה עבור האינטרסים שלהם תוך שהם מסיתים ומשתמשים בדמגוגיה ופופוליזם.

הם כשלו מפני שהפוליטיקאים לא באמת דואגים לעם אלא רק עושים הצגה שאכפת להם.

הם כשלו בגלל הדמוקרטיה הכושלת שמאפשרת לכל אידיוט להצביע, אידיוטים ששרלטנים ממסדיים ואנטי ממסדיים משפיעים עליהם בקלות.

הם כשלו בגלל שלא פעלו בזריזות ובנחרצות כבר על ההתחלה.

ועכשיו שהם כשלו הם תולים תקוות במדע שיציל אותם, אני לא סבור שהמדע צריך להציל משטרים גרועים, עדיף שהמשטרים הרעים האלה יקרסו.

 

אריות

יש אנשים כאלה שלא יודעים איזו טעות הם עושים כשהם מזמינים אותי, כי רק אני יודע לחנך אנשים, הזמנה זה פשוט ללקק את האצבעות, אנחנו לא מפחדים מאנשים, אנחנו אריות, ויש אנשים כאלה שאיכשהו יודעים למקם את הלחי שלהם בזוית הנכונה שאתה תוכל לתת להם סטירה מצלצלת, כזאת סטירה שהמוח שלהם יתפזר על הקירות, כזאת סטירה שבלילה הם ישחזרו את האירוע שוב ושוב במוח הקטן שלהם, יש אנשים כאלה שפשוט מזמינים את זה על עצמם, ואתה לא עושה את זה בדיבור גס, דיבור גס עושה אותך מאוד קטן, אתה עושה את זה בקלאסה, ואתה צריך לדעת איך לומר את הדברים, אתה צריך לדעת את הטון והנימה הנכונים, אתה צריך לדעת מתי להאיט את הדיבור שלך כדי שכל מילה תהיה ברורה כמו פטיש, ואתה צריך לדעת איך להשתמש בהבעות הפנים שלך על מנת שאנשים ירגישו עד כמה אתה חש שאט נפש מהעליבות שלהם, חבל שלא היתה מצלמה להקליט את האירוע, זה היה זוכה במדליה ביוטיוב, כן יש אנשים כאלה שהיה עדיף להם לא להזמין אותי, אנשים שמזמינים אריות שיעשו מהם סמרטוטים, ואני אומר לכם את האמת, נהניתי מכל רגע, הם קיבלו בדיוק מה שהגיע להם.

במחלקה שאני מנהל

 במחלקה שאני מנהל, לפני שבוע, מצאנו בבוקר את אחד החולים מת. מת פתאום, איש בן שישים, ככה, שלא היה צריך למות.

-

אני מנהל את כל מחלקות הקורונה בביה"ח איכילוב. סדר היום שלי עמוס. מתחיל בישיבת מטה קורונה, שישה ימים בשבוע. דנים בשאלות רפואיות, תפעוליות, אתיות. אחר כך אני מתרוצץ - בין המחלקות, בין החולים, לפתור בעיות, דילמות, לקבל החלטות ניהוליות.

-

בכל יום אני מתמודד עם אין סוף דילמות קשות. אישה בת 91 הגיעה אתמול, חולה מאומתת. בעבר קיבלה עזרה מביטוח לאומי, אבל הם הפסיקו להגיע כי היא חלתה בקורונה. אז הבת שלה, שהיא שלילית, עברה לגור איתה. בתה אומרת: "לא אכפת לי להידבק, אני לא יכולה להשאיר את אמא לבד." אז היא מתמגנת מכף רגל ועד ראש, מוותרת על העבודה שלה, שמה את עצמה בסיכון.

-

כואב הלב על קשישים שנדבקים. היכולת שלהם לשמור על קשר עם המשפחה היא אפס, פשוט אפס. לפני כמה שעות אני רואה גברת זקנה מאד, חולה שלנו, יושבת על ספסל. היא פונה אלי ושואלת בהיסוס: "אתה יכול אולי לצלם אותי? אני לא מבינה בטכנולוגיה. אני רוצה לשלוח תמונה לבת שלי." אז התיישבתי לידה וצילמתי אותה, ודיברתי איתה, וצחקנו, ושלחנו את התמונות לבת שלה, והיא הייתה כל כך בודדה, האישה הזאת.

-

עוד דוגמא? במחלקה שאני מנהל, לפני שבוע, מצאנו בבוקר את אחד החולים מת. מת פתאום, איש בן שישים, ככה, שלא היה צריך למות. ואני יודע שאני מוכרח לבשר למשפחה - לבנו ולאשתו שדואגים לו מאד. אז התקשרתי אליהם, וביקשתי: "תגיעו בבקשה לבית החולים."

-

הם אמרו: "שנינו חולי קורונה, איך נגיע לביה"ח?" ואני אמרתי להם: "אני לוקח אחריות. כנסו לאוטו, בואו. המצב שלו לא טוב, של אבא. אני רוצה לדבר איתכם". אבל לא סיפרתי להם שהוא נפטר. לא הצלחתי לעשות את זה בטלפון. לא מגיע להם.

-

והם אמרו: "אבל אין לנו אוטו, איך נבוא? אי אפשר להיכנס למונית או לאוטובוס", אז הוצאתי להם אמבולנס על חשבון בית החולים, מחולון. והם הגיעו, ישבו על ספסל בחוץ, ממוגנים, רחוקים מכולם, ואני בישרתי להם, ככה, שאבא שלהם מת, והם צרחו. זה היה נורא, הם בכו והתייפחו. וזה רק סיפור אחד, קטן, כדי לספר לכם איך המגיפה נראית מבעד לעיניים שלי.

-

אני לא חושב שהציבור מבין את היקף החומרה של המגיפה. אתם יודעים, בימי הביניים, היו אבעבועות שחורות, אנשים הלכו ברחוב - וראו גופות שוכבות ברחוב. היום הציבור לא רואה את הגופות, אבל אנחנו כן – מעטים רואים את האנשים שמתים. אני לא אגיד כמו זבובים, אבל לפעמים התחושה היא לא רחוקה.

-

ואלה אנשים שלא היו צריכים למות, אפילו שיש קצת סכרת, קצת לחץ דם. אנשים בני שישים, רבאק, זה אמצע החיים!

-

ואנחנו, קומץ האנשים שמשתתפים באופן פעיל במאבק בקורונה, שרואים את המוות מקרוב, משלמים מחיר אישי מאד כבד. אני פה שעות על גבי שעות והילדים שלי רואים אותי רק בסופי שבוע. אשתי הפכה לאם חד הורית. רופאים צעירים שפשוט גמורים נפשית. שזקוקים לטיפול פסיכולוגי.

-

אם הייתי צריך לתת ציון לממשלה על ניהול המשבר הזה, הייתי נותן להם ציון אפס. למה? כי אין מדיניות אחידה, כי אין שקיפות. כי יש דרג מקצועי שלוקח החלטות - ודרג פוליטי שלא מאפשר לו לבצע אותן. למשל, מדיניות של סגר בשכונות החרדיות שלא יצאה לפועל מסיבות פוליטיות. הניהול הכושל הזה, בסוף, עולה בחיים של בני אדם. במוות של אנשים שלא אמורים למות. אני חוזר על זה כי זו נקודה חשובה: אלה אנשים שלא אמורים למות.

-

אני מרגיש שהחברה שלנו היא כמו שטיח רקום, שבמשך שנים עמד והעלה אבק ואף אחד לא ניער אותו. ואז הגיעה המגיפה הזו - וניערה את השטיח, ואין יותר אבק, וכולנו רואים בבהירות את הדוגמאות שמתחת - רואים עד כמה החברה משוסעת, איך מגזרים מביעים אי אמון בממשלה, במדינה ובמה שהיא מייצגת. והניעור הזה חשוב, כי הוא מציב אותנו מול הבעיות של החברה, וגורם לנו להבין שאי אפשר להתעלם מהן יותר. שהגיע הזמן לשינוי.

***

ד"ר גיא חושן מנהל רפואי מתחמי הקורונה בביה"ח איכילוב ומתנדב במרפאה הפתוחה של רופאים לזכויות אדם.

עובדות קרות

 אף אחד לא אוהב לשמוע עובדות קרות, אף אחד לא רוצה לשמוע על ההשלכות העגומות של חוסר מעש, כולם מעדיפים פשוט להתעלם מהבעיה כך הם חושבים שהבעיה תיעלם, לרבים המציאות גדולה עליהם אז הם מתכנסים לגומחה הקטנה והמוכרת שלהם ומעדיפים לחיות בהכחשות, ויש שרלטנים מקצועיים שגם מנצלים בדיוק את סוג האנשים האלה ועל ידי מניפולציות בסיסיות ודיסאינפורמציה עוד נותנים תמונת כזב ומגבירים את האשליות של אותם אנשים, ואז נכנסים לתמונה האופורטוניסטים שרוצים להשתמש במגפה לצרכיהם הפוליטיים, אז בואו נכשיל את מי שדוגל במיגור המגפה הם אומרים ואז נאשים אותו שנכשל, וכמו פטריות אחרי הגשם כל הפופוליסטים מתחילים לפזם מילים שנעימות לאוזניים, כול השחקנים, הדמגוגים וזונות הכנסת מעמידים פנים שהם פועלים לטובתכם, הכלכלה הם אומרים או דיקטטורה, והתקשורת איזה מטעמים הם עושים בתקופה הזאת, רייטינג ורווחים זה כל הסיפור עבורם, נותנים במה למכחישי קורונה, ומסיתים נגד כולם.

ואז גם הפסיכופתים מופיעים כאלה שבאמצע המגפה דורשים פתיחת בתי ספר, וגם מתחזים וקוסמים למיניהם מבטיחי הבטחות שאפשר למגר גם בלי סגר, ויש גם את החרדים שתקועים במאה ה-18 ואת המפגינים שחיים במחצית השנייה של המאה ה-20 שקנו את התעמולה האמריקנית על חופש דמוקרטיה זכויות והרבה קפיטליזם, ויש כמובן את הבנקים שכל מה שמעניין אותם זה שהחמורים יעבדו ושהם יקבלו את הכסף.

קיבעון

הבעיה בעולמנו היא קיבעון מחשבתי, קיבעון מחשבתי שגורם לנו לחשוב שהכל צריך להתנהל כפי שהוא התנהל עד כה, קיבעון מחשבתי שמונע מאיתנו להתמודד עם אתגרים כמו מגפות או הכחדה אקולוגית.

אנחנו חיים בעולם שבו אנשים מפחדים למצוא את עצמם ברחוב, ובעולם שבו אנשים חיים ברחוב למרות הדמוקרטיה, אנחנו חיים בעולם שאנשים מנוצלים במקומות העבודה גם מבחינת שכר וגם מבחינת תנאים למרות שכביכול יש לנו זכויות, אנחנו חיים בעולם שבו במדינות רבות יש צורך בביטוח בריאות או תשלומי בריאות למדינה והמדינה לא אוטומטית דואגת לאזרחיה לשירותי בריאות, אנחנו חיים בעולם שבו ילדי העשירים יכולים להרשות לעצמם ללכת לאוניברסיטה אבל ילדי העניים לא לומדים בגלל העלות הגבוהה.

אנחנו חיים בעולם שבו המדינה מתנקלת לאזרחיה, לאלו שנשואים לזרים ועד לניפוחי חובות, מיסים כבדים על העניים, מניעת יציאה מהארץ, בתי משפט מושחתים, חוקים מפלים, פוליטיקאים שחוגגים על חשבון כספי הציבור, ותקשורת שכל עניינה הוא רווחים, אנחנו חיים בעולם שהילדים מופקרים במכלאות בעלות שמות יפים כמו גן ילדים ובית ספר, והזקנים נזרקים למוסדות הזנחה שנקראים בתי אבות. ובמקומות רבים בעולם לנשים אין אפילו את הזכות הרפואית לבצע הפלה.

אבל כמובן שאנשים מחזיקים בדעה שהדמוקרטיה שלהם ותעתועי הזכויות שלהם עדיפים מכל אלטרנטיבה אחרת.

אנשים לא מבינים שהם פשוט הורגלו לסוג מסויים של מערכת, כזאת שהיא לא רק לא טובה, אלא אף הרסנית כלפי הסביבה.

אוסלו וקורונה

 שנות התשעים, אנשי שמאל הזויים שאין להם קמצוץ מושג בחשיבה של הערבים רצים עד לאוסלו ומנסים לעשות שלום עם אנשים שרואים במדינה היהודית נטע זר במזרח התיכון.

כל ההתנהלות היתה כשלון צפוי מראש כי צורת החשיבה של הוגי התוכנית היתה מאוד תמימה, מאוד ילדותית, והסתמכה על אשליות עד שהבועה התנפצה אל מול המציאות.

וכל זה מזכיר לי שכיום אנחנו נמצאים באותו מצב, אבל עם מה שאנחנו מתעסקים כיום זה לא עם פלסטינים אלא עם נגיף, נגיף שלא יעצור בגלל שאתם מנהלים דמוקרטיה, נגיף שזכויות אזרח לא מעניינים אותו, נגיף שהחופש שלכם לא יעצור אותו, נגיף שלא מעניין אותו היריבויות הפוליטיות בפרלמנט, לא הפופוליסטים, לא המכחישים, לא רווחי התקשורת, התפילות, ההתקהלויות, ההפגנות, העסקים שלכם, או איפה תשימו את הילדים.

היום כמו אז חובבנים מנהלים את האירוע, אז אזרחים מתפוצצים במסעדות ואוטובוסים והיום מבוגרים שמתים טרם זמנם בבתי החולים.

על טמטום משלמים ומשלמים ביוקר, גם בחיי אדם וגם בהרבה מאוד כסף.

המבול

הרבה עוקבות לא מרוצות מהפוסטים שלי, במשך שנים היו כל מיני גננות, וכל מיני עוזרות גננת, ואני לא רק חשפתי את השקרים של הגננות ושל העוזרות אלא גם היו לי הצעות לייעל את הגן ואפילו לומר שאין בו צורך ועדיף מערכת טובה יותר, בזמנו היתה לי הרבה ביקורת על הגן והרבה אהבו את מה שהיה לי לומר אבל המציאות של העוקבות שלי היתה לגמרי מהונדסת מ-א ועד ת.

ועם כל האי נוחות והתלונות האינסופיות של כולן עדיין אף אחת לא באמת מוכנה ברגע האמת לשבור את הכלים וליצור משהו חדש, הן רוצות את אותו הגן אבל עם עוד צעצועים ממתקים ושיפורים.

ולזה הן כינו נורמליות, ולי קראו ההזוי.

אבל הגן הוא לא המציאות אלא רק המציאות שאתן מכירות ורגילות אליה.

הגן הוא בועה קטנה ונוחה אך עם הרבה תלונות על מנהלות הגן.

מעבר לגן יש את המציאות האמיתית ואילו אתן חיות את ההזיה שיצרתן או שיצרו עבורכן.

עד שהמבול הגיע וכל הגן הקטן שלכן מזדעזע, הגננות אובדות עצה, ואין להן מושג מה עושים במקרה כזה, לעוזרות יש גם כל מיני רעיונות לא מוצלחים והן יותר מפריעות מעוזרות.

ואתן כועסות, כאילו באיזה זכות המציאות האמיתית פלשה להזיה שיצרו עבורכן, ההזיה שכל חייכן אתן חיים אותה, והאמת שהמבול הזה הוא רק הקדמה, אחריו יהיו אסונות גדולים יותר, ואתן לא חושבות שהגיע הזמן להתבגר, לשנות את המערכת מהיסוד, ולהתכונן לאסון הבא אלא אתן פשוט רוצות בחזרה את ההזיה שלכן שלה אתן קוראות המצב הנורמלי.

אז אני לא שייך למקהלת התוכים של שרלטנים למיניהם שכל מה שהם עושים זה להשתולל ולצעוק שהכל תוכנן מראש על ידי המשרד שמפעיל את הגננות, ושיש למרוד ולהתפרע.

מה שאני אומר לכן זו חזרה אינסופית על מה שכבר אמרתי בעבר, שהמציאות האמיתית היא לא המציאות שאתן מכירות, ועכשיו זאת הפעם הראשונה שאתן חוות על הבשר שלכן חלקיק מהמציאות האמיתית, ואם לא תשתנו היא תכה בכן חזק יותר.

אני מקשיב לסיפורים שלכם

 אני מקשיב לסיפורים שלכם מהשטח, קורא גם את דבריכם שנכתבים מתוך הסתה, אני לא שותף להתלהבות הפוליטית שלכם, ביבי או לא ביבי זה כלל לא מעניין אותי, למעשה הקמפיינים של לפיד-ליברמן תמיד היו נגד החרדים ולא הביאו שום תקווה כלכלית לצעירים, השמאל רצה ממשלת אחדות עם הליכוד כשגנץ בראשו תוך סילוק החרדים מהמפה הפוליטית וזה לא קרה, אז עכשיו הם שמו להם את ביבי בתור מטרה, לסלק אותו מהמפה הפוליטית כדי שליברמן-לפיד-ברק-בוגי ינהלו את המדינה במקומו, אה כן יש גם את בנט-שקד שרוצים להפריט את כל המדינה, כלומר מה שנשאר ממנה.

והנה המגפה הופיעה מה לא ננצל את ההזדמנות? אז מה התוכנית? נשבש לביבי את תוכניות מיגור המגפה ואז נאשים אותו בניהול כושל.

אבל באמת שאין לי כוח לפוליטיקה שלכם, כן ליצמן גרם לנזקים עצומים, כן גלנט אשם בהדבקה מאסיבית בגלל פתיחת בתי הספר, כן השרים דחפו ליציאה מהירה מהסגר הראשון, והמדיה נתנה במה לשרלטנים מכחישי קורונה.

ובעיקר אתם זלזלתם וחשבתם שאם תתעלמו מהמגפה, היא תתעלם מכם, ואז במקום לקחת אחריות אתם פשוט מאשימים את הממשלה.

אבל אני יודע מאיפה כל ההכחשות נובעות, הן נובעות מפינוק יתר של האוכלוסייה, מאנוכיות, מלחיות בבועה, זאת גם הסיבה להיסטריה בתחילת המגפה, אתם פשוט לא יודעים להתמודד עם המציאות.

אתם מדברים איתי על זכויות, אבל לפני שאתם באים בדרישות על זכויות עליכם למלא את החובות, לפני שאתם מדברים על חופש עליכם לדעת אחריות מהי, ולפני שאתם מדברים על דמוקרטיה אתם צריכים להיות ראויים לה.

ובחזרה להפגנות שלכם, אני לא יכול להיות שותף להתלהבות שלכם, זה לא הזמן להפגנות, זה לא הטיימינג הנכון, ברור לי שהיריבים הפוליטיים של ביבי משתמשים בכם בתור אידיוטים שימושיים, וידוע שהפגנות בזמן מגפה רק מגבירות את ההדבקה.

אם הייתם קצת מחכים שהממשל האומלל הזה יפתח את הגנים ובתי הספר ואז מפגינים אז הייתי נותן לכם אור ירוק, כן זהו ממשל אומלל, כבול לפוליטיקה מעוותת עם החרדים, ועושה שיקולים כלכליים על חשבון בריאות התושבים, וממשל שכזה חייב ללכת הביתה.

ומספיק עם הבכיינות הכללית על דיקטטורה, המדינה הזאת מנוהלת כמו שכונה, אם היתה פה דיקטטורה יעילה ששמה לה למטרה למגר את המגפה, כבר מזמן לא היתה קורונה, והכלכלה היתה חוטפת רק מכה קלה בכנף.

זכויות

 לפני שאתם דורשים זכויות קודם עליכם למלא את החובות, לפני שאתם צועקים חופש אתם צריכים לדעת מהי אחריות, ולפני שאתם מקשקשים על דמוקרטיה אתם צריכים להיות ראויים לה.

אקולוגיה וקורונה

המצב האקולוגי החמור בו נמצא כדור הארץ מחייב שינוי מוחלט באורך החיים שלנו, ואני לא מתכוון רק בלזרוק שקיות פלסטיק בפחים ייעודיים או פיקוח על הפחמן הדו חמצני והחד חמצני אלא שינוי יסודי שיבטל את זכויות הקניין של תאגידים לקנות חלקות אדמה ולשדוד את אוצרות הטבע, אני מדבר על הגבלת האוכלוסייה, פיקוח על טכנולוגיות שמפריעות למערכות ביולוגיות כמו איסור על הנדסה גנטית של צמחים ובעלי חיים, איסור על הפעלת כורים גרעיניים שמסכנים את הסביבה, והקמת שמורות טבע רבות שיגנו על המגוון הביולוגי.

כל אלו הם צעדים נחוצים שלא נעשים, מדינות ברחבי העולם שואפות לצמיחה כלכלית אינסופית שתוצאותיה הרסניות, לא רק לטבע, בסופו של דבר גם לאנושות, אבל עדיין לא נעשה מספיק מפני שזו בעיה שהדורות הבאים יצטרכו לסבול מהם ולא אנחנו, לא כך הדבר עם המגפה הנוכחית שחייבים להפעיל צעדים מרחיקי לכת על מנת למגרה אחרת אחוז ניכר מהאוכלוסייה יהיה במצב של נכות מעבר למתים הרבים מה שימוטט כלכלות שלמות.

העולם שהתרגלתם אליו הוא לא בר קיום לאורך זמן, המושגים שלכם על זכויות קניין, דמוקרטיה, וקפיטליזם הם מושגים שלא מותאמים למאה ה-21.

הכחשות

 לפעמים אני חושב שיש רק פתרון אחד למצב:

לחזור לאיזה חודשיים-שלושה לשגרה מוחלטת. אבל ממש ממש מוחלטת. לימודים בלי זום, מסיבות, הופעות-ענק, משחקי ספורט עם אלפי צופים, פסטיבלים ברחבי הארץ, איזה בומבמלה או מידברן בשביל הנשמה, טיסות לחו"ל כמובן, רכבות ואוטובוסים בלי מגבלות כמובן, כולנו בלי מסכות כמובן, עם חיבוקים ונישוקים כמו פעם כמובן, והכי חשוב: בלי בדיקות, בלי בידודים ובלי אישפוזים. מי שלא מרגיש טוב - שייקח אקמול.

אחרי איזה חודשיים-שלושה כאלו, יהיו כאן בכיף 20,000 מתים, מערכת הבריאות כולה תקרוס, ואנשים יתחילו למות אפילו מסתם שפעת. ואז, כשכל ישראלי יכיר מישהו ממעגל חבריו שאבא שלו מת מקורונה, או שסבתא שלו עברה שבץ, או שהדודה של השכנה שלו בטיפול נמרץ, או שהחבר שלו מהצבא בסכנת חיים, או שהבן שלו מת בגלל חום גבוה שלא טופל בזמן - אז אולי אנשים ישתכנעו שיש פה אשכרה מגיפה.

אבל אז אני חושב על זה עוד כמה שניות, ומגיע למסקנה שלא - גם זה כבר לא יעזור. לשכנע מכחישי-קורונה שהקורונה אמיתית זה בערך כמו לשכנע אדם מאמין שאין אלוהים. השכנוע כבר עמוק מדי, כלום לא יעזור. מטומטמים יישארו מטומטמים. (המטומטמים יטענו שחולי הקורונה הם חולים רגילים והכל מזימה של הממסד).

ילדי גלידה

 כולכם ילדי גלידה שחיים בתוך בועה, חוץ ממסעדות, מועדונים, טיולים לחו"ל, פייסבוק יוטיוב וטינדר אתם לא יודעים כלום על החיים.

ראיתי אתכם נוסעים על קורקינטים-אופניים חשמליים כמו משוגעים בתל אביב עם קסדה חצי אבטיח על הראש, ראיתי אתכם מסתובבים עם הכלבים שלכם ואוספים להם את הקקי, ראיתי אתכם נזכרים בגיל ארבעים פלוס להחליף חיתול ולדחוף עגלה, ראיתי אתכם עם בירות סיגריות וקעקועים, ראיתי אתכן עם לק אדום בוהק ופירסינג מסתובבות חצי ערומות, ראיתי גם חמומי מוח, ראיתי אנשים שרק מחפשים איך לעשות כסף על ידי תביעות של אחרים, ראיתי אנשים שלא רואים נשים בתור נשים אלא בתור כיבוש נוסף, זיון נוסף.
ראיתי את כל המוזרים, המרחפים, הקונספירטורים, הקונפורמיסטים, ואת אלה שעדיין בטוחים שיש אלוהים.
ראיתי את כולכם, גם את יפי הנפש שלא מבינים שעם קו המחשבה המאוד תמים שלהם גם המטר על מטר מדינה שיש להם לא יהיה להם.
והנה באה מגפה, מגפות הן המציאות, הדבר, הטיפוס, אבעבועות שחורות, שחפת, פוליו, מלריה, איידס, השפעת הספרדית...
מגפות חיסלו עמים שלמים, שהיו בריאים, כשירים, חזקים, מאות מיליונים נמחקו כהרף עין מדפי ההיסטוריה.
והנה "זכיתם" להיות עדים למגפת ענק נוספת בהיסטוריה של המין האנושי, שהיא מרעידה את כל המוכר לכם, סטירת לחי מצלצלת לכל האנשים שחיים בבועה, ושום מדע פרימיטיבי שיש לכם לא יעזור לכם, לא תרופות ולא חיסון, זאת היא המציאות המוחלטת.
כל הסיפור גדול עליכם זה ברור, ויהודים שחיו בהכחשות היו גם כשהנאצים עלו לשלטון ואפילו כשרכבות שלחו מיליונים למחנות המוות.
תתחילו לחשוב בצורה בוגרת, גן הילדים שלכם הסתיים.

מחלקת קורונה

 אתמול אושפזתי במחלקת קורונה.

לא, לא, אל דאגה, אין לי קורונה, אני בסדר, באמת בסדר, ואני כבר לא שם. נכנסתי לאיכילוב לפרוצדורה רפואית אחרת, ובגלל שהיה לי חום, החליטו האחים המסורים בטריאז' שסיכונים לא לוקחים. אז זכיתי להיות תייר במחלקת קורונה, בכור המצרף הנורא הזה, בתקופת ההמתנה המתוחה לתוצאות הבדיקה כשאתה ספון במיטה, מקשיב ומפחד. אני משתף את החוויה המינורית שלי, כדי שכל אנשי ה"אין-קורונה" ו"למה-סגר" ועוד כמה אנשים טובים בפיד שלי אולי יקראו.
אחסוך מכם את המראות, את הפנים, וגם את רוב הרעשים, השיעולים, זעקות הכאב, החרחורים, הקללות ברוסית מזקנים שהובאו מבית אבות ואיש לא מבין אותם. אשאר רק עם טעימה מהקריאות הבלתי פוסקות של האחיות בעמדת הכניסה, כל הארבע שעות שהייתי שם: "עוד אחד! לא די אי אפשר! עשרה מאומתים בעשר דקות הבאתם לי... אי אפשר לקבל עוד שימו אותם במקום אחר... אני צריכה עוד ידיים... קיבלנו עוד מאומת... כולם מאומתים! ... מתי מגיעות כבר התוצאות.. כל השליליים הביתה עכשיו.. עוד אחד, ביקשתי להפסיק להביא... אני מבינה מד"א אבל בואו לקראתי".
ויש כמובן את הקריאות הבלתי פוסקות בכריזה: "צוות לחדר הלם", "צוות דחוף לחדר הלם", "חייבת תגבור ממחלקה א'", "תגבור מיידי למחלקה ג'", "צוות דחוף לחדר הלם", "ד-חוף לחדר הלם".
זהו, הייתי בחדרי מיון בחיי, גם שמעתי קריאות וכריזות, לא כאלה ובטח לא בתדירות הזו. ואם זו הרמה בערב חג שני, מדמיין רק מה קורה שם לאורך היממה. כן, כולנו ראינו סדרות בתי חולים גרועות שבהן כל דרמה רפואית פורצת ונגמרת תוך 5 דקות, אבל לי זה הזכיר סצינות של בתי חולים שדה בסרטי מלחמה, דבר שקיוויתי תמיד שהוא מוגזם ולעולם לא אפגוש במציאות. אבל כאמור, אני כולה תייר.

ולמה אני מספר לכם את כל זה? מסיבה פשוטה. להגיד לכל מי שבפיד שלי חבר בקבוצת ה"מתים עם קורונה", "פייק-מגיפה", "יש הרבה מחלות אז קורונה זו עוד אחת מהן", "בארץ הנגיף מתנהג אחרת", "זה סגר פוליטי ולכן אני לא מתכוון לקחת בו חלק", "התחלואה היא אצל/בגלל החרדים" (אתמול, ממה שזיהיתי בעיני, אגב, לא היה חרדי אחד), "אין נדבקים באוויר הפתוח" וכמובן כל המשפטים שקשורים ל"...בגלל ביבי/הקיסר רוצה.../הקיסר מנסה... וכו".... אה, כן, אז להגיד לכל אלה:

אתם חבורת מטומטמים.
לא, באמת. אתם פשוט כסילים. morons. אידיוטים.

כן, הואשמתי בהתנשאות לא פעם. רגשותיכם לא מעניינים אותי כרגע, ואתם מוזמנים לאנפרנד אותי מרגע זה או מסיום קריאת הפוסט. לא אכפת לי שתחשבו שאני אדם נורא/מלא בעצמו/למה מי הוא אפשר לחשוב.

יש מלחמה בחוץ. ואנשים איבדו את זה. בין אם בגלל תיעוב לנתניהו ולממשלה שאחראית פה לרוב החרא הזה (תחושה לה אני שותף בריבוע) ובין אם זה סתם פינוק מילניאלי וחוסר יכולת לוותר לפאקינג שנה מחייכם פלוס-מינוס על חדרי הכושר/קולנוע/נסיעות לחול/שלוש מסעדות בשבוע/בתי ספר/תפילות - אתם איבדתם את זה.

איבדתם את היכולת הבסיסית להסתכל על עובדות ונתונים, להפריד בין ניוז לפייק, לפקוח עיניים למה קורה בעולם ולהסתכל מחוץ לתחת של עצמכם ודברים שכתב איזה גורו שאתם עוקבים אחריו בפייסבוק או דברים שדודה שלחה לכם בווטסאפ.

רובכם, אני משוכנע, לא קרא מילה אחת על המגיפה באנגלית, לא בירר מה עשו במדינות אחרות שהצליחו או נכשלו, בין אם זה כי אתם עצלנים, או מסיבה אנושית הרבה יותר: איבדתם את היכולת להודות בטעות, ולהתמודד עם משהו שסותר את תפיסת עולמכם. חלקכם הגדול, לא יאומן, החליט שהתנהלות מול המגיפה היא עניין מפלגתי: אם הייתם חיים בארה"ב וכולכם הייתם מצביעים לדמוקרטים, כנראה שלא הייתם יוצאים גם לחדר המדרגות בלי מסיכה על האף, אבל רק כי טראמפ אמר ההפך. וכאן ביבי- שוב, פוליטיקאי מתועב - הוא הקובע היחיד של כל מה שאתם חושבים ועושים (כלומר, ההפך ממנו), אז לפתע אתם מתנהגים כמו אחרוני אנשי מסיבת התה שמפגינים בכסילותם נגד רופאים באריזונה או כמו ניאו-נאצים שיצאו להפגין נגד "דיקטטורת הקורונה" של מרקל בברלין.

בקיצור, אתם מטומטמים. וזה בסדר בדרך כלל, גם לי יצא להיות מטומטם לפעמים. הנה בינואר, כשהקורונה הייתה סיפור של עיר רחוקה בסין בשם ווהאן, ושלחנו כתב לסין ונורא התרשמנו שמודדים לו חום במלון ואיזה מצחיקים הסינים האלה כולם עם מסיכות וחליפות - אמרה לי חברה בעבודה: "יודע מה, שמעתי איפשהו שזה פוגע רק בסינים". כאיש דסק חוץ, העולם הגדול, חייכתי ועניתי ישר בלי לבדוק: "לא יודע, יש מצב". והלכתי לגוגל. חיפשתי, ומצאתי. כן, מצאתי מאמר! וירוס הקורונה, נטען שם, פוגע בעיקר באסייתים, ואנחנו הלבנים ניצלנו! לא פרסמתי מזה דבר, תודה לאל, כי לא מצאתי שום ביקורת עמיתים על המאמר ובכל זאת יש בי מיליגרם מקצועיות, אבל מודה שבאותו רגע התפשט לי חיוך ורגע של נחת והקלה גזענית: ניצלנו! אפשר להמשיך הלאה. הוירוס לא יפגע בי ובמשפחתי כי איני מלוכסן. כמה קל להאמין בפסואודו-מדע כשהוא מנחם. איזה מטומטם הייתי.

לכולם יש זכות להיות מטומטמים מדי פעם, רק שהפעם הטמטום שלכם הורג. לא מעניין אותי סרטון שדודה שלחה לכם, לא מעניין אותי הפסואודו-מדע שאתם נאחזים בו, לא מעניין אותי שאתם מעריצים את "המודל השוודי" (שאין לו קשר למה שקורה או קרה בשוודיה, כן?) בלי לקרוא מילה אחת עליו מעבר למה שהארץ, תוכניות הבוקר ואולפן שישי מפרסמים בחוסר אחריות כאיזו אמת מדעית כלל-עולמית, רק כי זה מביא קליקים ורייטינג, ובלי גילוי נאות שקבוצת הרופאים הקולנית שתומכת בו היא מיעוט שבמיעוט. בבקשה, תפסיקו.

אני למחלקת קורונה לא חוזר בגללכם, וגם לא ההורים שלי. צ'או.

נ.ב 1- אה, ולאנשי "זה סגר פוליטי" - נו שיט שרלוק. רק שלא ברור איך הגאונים הפוליטיים שאתם לא קולטים את התרגיל השקוף שביבי עושה עכשיו: הטלת סגר חלקי ומחורר, ולא מלא כמו שהיה צריך לעשות לפני פאקינג חודש, כדי שתפרו אותו. ואז כשנהיה עם 100 או 200 מתים ליום, כנראה ממש בקרוב, אפשר יהיה להטיל עלינו עוצר מלא בלי מגבלות, ולהאשים בזה את "הציבור הלא צייתן" ובעיקר אותנו, "השמאלנים מפיצי המחלות". איזה חוסר יכולת לראות צעד אחד קדימה, ואיך מנגנים עליכם כמו גיטרה.

נ.ב 2 - הייתי בהפגנה אחת בבלפור, לפני כחודש, בין היתר כי השתכנעתי שיש שם משמעת מסיכות גבוהה, ואכן כך היה. הייתה שם אגב מישהי שזעקה במגפון שהמגיפה היא קונספירציה, ולמחרת הבנתי שהיא מושתלת ביביסטית, אז שמחתי. לא יודע מה קרה הסופ"ש, או שהשתולים ניצחו או שבתוך המחאה יש אשכרה גורמי ניו אייג' קונספירטיביים שיורידו אותה היגון שאולה בניסיון לשכנע את העולם שהנגיף הזה הוא פשוט כולו המצאה של נתניהו, כי אנחנו כידוע מרכז היקום. אז אנשי המחאה ו"קריים מיניסטר" חייבים לבחור עכשיו - הם רוצים להפיל את נתניהו או שהם מכחישי קורונה? הם באו להוריד את הקיסר, או שעל הדרך הם גם רוצים להפיל גם את ביל גייטס, הג'י-5 ואנשי הלטאה? כי לשם הדבר הזה הולך, וכל עוד זה ככה, אני לבלפור לא חוזר. ומאמין שעוד רבים כמוני גם.

מגפה בישראל

 מי שמכיר אותי יודע שתמיד יש לי מה לומר. אלא שעם השנים למדתי לא תמיד לתת דרור למילים. היום, ביום ב' ד'ראש השנה, איני יכולה עוד לשתוק. הבוקר, מעל עין כרם והרי יהודה הדהד צליל תקיעת השופר ואת הצליל הזה שמעתי מהבית. השמיים לא ייפתחו רבותיי, אם על הקרקע אוזניכם לא תהיה כרויה. אם אתם לא תקשיבו. כולם. תקשיבו כולם.

היום, בבתי הכנסת קוראים את סיפור העקידה. אני מבית "חילוני", נשארתי "חילונית" ואהיה תמיד "חילונית". ולכן, אין דבר ציני מכך שדווקא אני רואה את משמעות העקידה היום, פה ועכשיו. העקידה הוא סיפור על הקרבה. ויש בארץ הזו כרגע שתי קבוצות של אנשים שהעליתם כולכם על המזבח, אך בשונה מאברהם אינכם מסירים מגרונם את הסכין.
בואו נדבר תחילה על הזקנים והחולים. אז אתם חושבים שלהקריב אותם זה בסדר. כן, שמעתי על דרוויניזם. האמת שקראתי את כל כתביו. דרווין כתב על survival of the fittest אבל התהליך שהוא תיאר הוא שנים של דילול גנטי טבעי ופסיבי. לא תהליך של השמדה אקטיבית, ביודעין. הגישה הזו של "אני ובלתי אין" לא מתוארת בספרים של דרווין. לא סתם חברות אנושיות נמנעו מלהשמיד את הקשישים למרות שדבר זה תיאורטית היה מאפשר לצעירים "לחיות יותר טוב". זה מעולם לא קרה כי זה לא באמת יותר טוב. זקני השבט היו והם גם היום הגוף הממתן, המלמד והמוביל. לא הזקנים המתלהמים על המסכים אלא אלו שיושבים בבית וחוששים לדבר. הם חוששים מכם, מהצעירים. אם קשיש התנדב למות (כמו בקרב האסקימוסים) זו בחירתו. אבל מי שמכם להחליט עבורו?
רבותיי, תאמינו לי שקשה לשבת מול משפחות שבחרו (ביודעין או שלא) להקריב את זקני שבטם ואח"כ שואלות ממה הם מתו. וזה יכול לקרות לכל אחד. גם לכם. גם לאמא/סבתא שלכם וגם לאבא/סבא שלכם. זה קורה כאן ועכשיו. מה באמת יותר חשוב –אחריות כלפי החלש ממך או בילוי בבית קפה?
יש בארץ כרגע משפחות מתאבלות בגלל מוות של בן משפחה מקורונה. לא עם קורונה. מקורונה. לא משלמים לנו לכתוב על תעודת הפטירה קורונה. אם זה הולך על 4 רגליים ויש לזה פסים זה זברה. גם אם זה מחרבן, גם אם זה לועס. קשה לטעות. התמונה של מוות מקורונה ברורה. רק מי שלא ראה את זה יכול להעלות על דעתו שלא.
אז בואו נדבר על המספרים: יותר מ- 1000 משפחות. בשל"ג מתו כ 660 איש. במלחמת לבנון השנייה מתו כ 200 איש. במלחמת יום כיפור מתו כ 2700 איש. על כל הרוג היו בין 3-5 פצועים. יש בארץ כרגע יותר משפחות מתאבלות מאשר מספר המשפחות המתאבלות בגלל של"ג ומלחמת לבנון השניה גם יחד, ואנחנו בדרך ליום כיפור. גם מספר החולים לא יותר קטן ממספר הפצועים במלחמות. יש למעלה מ 4000 אנשים סימפטומטיים. לא כולם "היו צריכים" למות. יש אנשים צעירים ממני מונשמים ועל מכונת לב ריאה. יש גם בריאים ממני. ואני די חושבת שיש לי עדיין תרומה לחברה ולכם.
אל תבנו על כך שאם אביכם יחלה - תשלמו שר"פ והוא לא ימות. מי שמטפל בחולים הללו הם צוותי המחלקות של מיון, פנימיות וטיפול נמרץ. הצוות הזה לא קיבל ולא מקבל, לא לקח ולא ייקח כספי שר"פ. אלו הרופאים, האחיות וטכנאי ההנשמה שלא דופקים שעות כדי לצאת מוקדם לקיצורי תורים, לססיות ולמרפאות פרטיות. אלו אנשי הצוות שחיים משכר של 80 ₪ עד 100 ש"ח לשעה ברוטו ועובדים יותר מ -100 שעות בחודש כי יש תקנים ריקים (כי מי רוצה ללמוד רפואה ולעבוד כך? רק צדיקים...). אלו הרופאים שלא שילמתם להם מעולם כי לא הבנתם כמה שהם חשובים שהם באמת מצילים חיי אדם. והם גם לא יבקשו כי לא בשביל הכסף שלכם הם למדו רפואה. אחרי ניתוח של שעתיים עבורו שלימתם 40000 ₪ לכירורג ולמרדים, הם יטפלו באהוב שלכם חודשים ללא שקל של שר"פ. יותר ויותר מהם חולים ונכנסים לבידוד. כן, יש מכונות הנשמה. אין צוות שיפעיל אותם. נגמרים הצדיקים. אלא אם אתם מחשיבים סטאג'רים (ולא, אני לא מגזימה).
לא, אני גם לא "מקבלת" כלום כדי לספר לכם את זה. מה שאני וחבריי בחזית כן מקבלים זה זלזול מכם. כל שעה, כל יום. זלזול בחיי אדם. זלזול כלפי ערך החיים. זלזול כלפי הזולת. ויותר מכך - זלזול כלפי הצוותים הרפואיים המשקיעים ימים כלילות, מתפרקים חדשות לבקרים ובוכים בפינות חשוכות. צוותים המתחננים שתקשיבו להם. אנשים הנמצאים בחזית המלחמה הזו. כי זו מלחמה -שלא תטעו לחשוב אחרת.
אין לנו דוברים כי אנחנו עובדים ולא מדברים. אין לנו תקציב לדוברים כי אין לנו שר"פ ואנחנו לא עובדים תחת "חוזים אישיים". אין לנו גם זמן לאולפנים ולראיונות כמו אלו ממחוזותינו המוצאים זמן להתראיין במדיה בשעה שאנו כורעים תחת הנטל. המדינה הזו כולה היא קורבן של מדיה בלתי אחראית הנותנת במה לאנשים המכחישים את אשר עיני כולנו, כל מי שנמצא בחזית, רואה. את האמת.
דמיינו מצב בו אתה נמצא בחזית בלבנון ובבית מתראיינים באולפן ומודעים ש"אין מלחמה". דמיינו מצב בו אתה מטפל בפצועי פיגוע ובאולפן מסבירים ש "זה לא שונה מניתוח אלקטיבי". כך נשמעים לנו הקולות המושמעים על ידי המדיה ועל ידי הציבור. אתם בוגדים בנו ובחולים. החל ממי שמראיין רופאים "מומחים" שמעולם לא למדו אפידמיולוגיה ולא יודעים איך נראה מודל, וזוכי פרס הנובל שמעולם לא ראו חולה, המשך במובילי המדיניות שמעולם לא שמעו יד ראשונה ולא מול מצלמות את הצוותים המטפלים במונשם על מכונת לב ריאה, מעולם לא מצאו לנכון לזמן אנשי צוות מהשטח כדי לשמוע מה קורה בחזית ואינם מחשבים איפה קצה גבול היכולת של אנשים שמצאו את עצמם בחזית באמצע החיים. גם כל המתראיינים שמעולם לא נכנסו לאוהל קורונה ולא חיבקו את בני המשפחה המיבבבים על יקיריהם - מוטב להם לשתוק. מדינאי גנרל שלוחץ ידבמסדרון מול מצלמה עם רופא המטפל בקורונה הוא בדיחה. תתלכלכו. אחר-כך נדבר. לגנרלים אסור להוביל קרב מאולפן. ואפילו מדינאי באולפן ומראיין צריכים להתבטא באחריות ומתוך ידע בעת מלחמה. כן, בין המראיינים.מתראיינים יש יחידי סגולה שאינם רואים בראיון במה שנועדה לקדם את העתיד העיתונאי/פוליטי שלהם אלא מקום ללמד את הציבור אחריות מהי. אלו הם המתונים, השקטים. ודווקא על אלו המדיה התנפלה, אותם היא סירסה. את מי שאתם אמורים לשמוע אתם לא שומעים. ובעיקר אינכם שומעים או רואים את מי שבשטח.
אז, מה דעתי על הסגר? האמת – מעט מידי מאוחד מידי. ובזה לא רק הממשלה אשמה. די עם ההאשמות. ובעיקר די להאשים את האחר. מי שרוצה לשפר חייב להסתכל על עצמו בראש ובראשונה. זה אשמת כולנו. כל מי שלא הבין שאנחנו עכשיו בקרב הישרדות. שיש לנו מטרה משותפת לא להיות מדינה שחיה עם אות קין על כך שהקריבה את זקניה. מדינה שהפכה למלאה בנכים צעירים - חולים שיסבלו ממחלת ריאות כרונית אולי במשך שנים - שאותם כולנו נממן. מדינה מלאה בחולים שאנחנו אפילו לא יודעים מהם - הסיבוכים הנוספים לטווח ארוך שאותם נגלה בעתיד. למחלות זיהומיות רבות (ובעיקר לוירוסים) סיבוכים קשים מאוחרים – סרטן של הכבד המופיע 20 שנים אחרי הפטיטיס, לימפומה שנים אחרי זיהום בוירוס HTLV-1, עקרות בקרב גברים בוגרים שסבלו בילדות מחזרת. אל לנו להיות קצרי רואי. קחו אחריות. זו מלחמה. לא פחות מלבנון, לא פחות מיום כיפור. מתים אולי פחות צעירים. אבל אין מוות אחד "מוצדק" יותר מאחר. מוות הוא מוות. נכות היא נכות. סבל הוא סבל.
היום, ביום ד'ראש השנה – יום תפילה על העקדה - אני מבקשת, הסירו את הסכין מצוארנו. תנהגו באחריות. דתיים, חילוניים, עצמאים, אמנים, אנטי-ביביסטים ואלו שבעדו. היו כל ישראל ערבים זה לזה.

אופניים חשמליות

 כמעט הרגתי ילד עכשיו.

אני, תמי שפירא, כמעט הרגתי ילד. בכביש.
לא עברתי באדום, לא לחצתי על הגז,לא התעלמתי מתמרורים, לא דברתי בטלפון גם לא סימסתי,
לא חיפשתי שום דבר ברכב, לא הסטתי מבט,
לא חלמתי, לא בהיתי, לא נרדמתי.
לא.
כמעט הרגתי ילד עכשיו.
תיכוניסט.
על אופניים חשמליות.
הוא נסע לו ככה בזיזגזג בכיף שלו בנתיב מולי כשהוא מדבר עם חבר שלו שהיה במדרכה בצד השני (הצד שלי) ופתאם הוא סטה לתוך הנתיב שלי. ואני שנסעתי לאט והייתי כולי עם העיניים על הכביש הצלחתי להזיז את ההגה כך שלא אפגע בו.
זה עניין של שברירי שניות.
יכולתי למצמץ והכל היה אחרת.
הסתכלתי עליו בהלם, בחוסר הבנה מה היה כאן הרגע.
הוא? ציחקק. לא, לא במבוכה.
ציחקוק של "יאללה תתקדמי" והסתכל על חבר שלו שגם כנראה הסיטואציה נראתה לו משעשעת.
אני? המשכתי לסע מהשוק. מהקלות הבלתי נסבלת של הקיום.
אח"כ ישבתי באוטו כמה דק. אספתי את הלב המפרפר שלי מהרצפה
וניסיתי למקם אותו כמו שצריך.
ובראש שמעתי ברצף:
כמעט הרגתי ילד. רבאק.
כמעט הרגתי ילד.
אלוהים, כמעט הרגתי ילד.
אני עדיין רועדת מבפנים.
רועדת מפחד אלוהים,
רועדת מהודיה שכך ולא אחרת,
רועדת מכעס על ההורים, רותחת ממש שהם נותנים לילדים שלהם
כלי התאבדות ורצח.
הם מתאבדים ולנו הם רוצחים את החיים.
הרי החיים שלי היו נעצרים אם הייתי הורגת ילד באמת ולא רק כמעט.
וכן, האחריות היא על ההורים.
ילדים בגילאים האלה, סלחו לי, הם סתומים בלחץ ואין להם שום הבנה בעוצמת ההרס ובכאב שתאונה אחת מסיבה לכל כך הרבה מעגלים.
הורים, אתם לא מגניבים ולא קולים,
ואתם כן יכולים וחייבים להגיד לילדים שלכם "לא".
זה התפקיד שלכם.
להגן עליהם מהעולם ועל העולם מהם.
יש מצב טוב שהם יכעסו ויתעצבנו נורא ויעשו
לכם רע על הנשמה ויאיימו לשבור, להרוס, לנתץ, לברוח.
וכנראה לא תהיו ההורים הכי שווים בעולם.
אז מה??
ברפיסות ההורית שלכם אתם מאפשרים רצח
של שתי משפחות של הנהג ושלכם.
בחייכם,
כמעט הרגתי ילד עכשיו.
אולי הילד הזה הוא שלכם?
ואולי בפעם הבאה זה לא יהיה רק 'כמעט'?

בורים

 זה מה שאתם, בורים, חכמולוגים, מרדנים, מצפצפים, אנוכיים, מפונקים, כל אחד בעל תואר שני מטעם אוניברסיטת יוטיוב, מכחישי מציאות, אנשים שקל מאוד לתמרן, נופלים בנקל לידיהם של שרלטנים נוכלים ושקרנים מדופלמים.

וזה רק מוכיח למה אסור לתת לכם דמוקרטיה, כי אתם חסרי שיקול דעת ואתם לא רק דופקים את עצמכם אתם גם הורסים לכל היתר, ובעיקר לא מבינים שאתם בסך הכל משומשים על ידי הבנקים שמפעילים את הפוליטיקאים וכל יתר המומחים מטעמם ושהם רק זקוקים לכם שתניעו את הכלכלה.
אתם מגוחכים במרדנותכם הנבערת, ראיה שאין לסמוך עליכם, ואינכם ראויים להחליט החלטות חשובות שנוגעות למדינה וחברה, רק המעטים המוכשרים שמודרכים על ידי מוסר ומצפון מקומם בבית הנבחרים שדאגה לעם היא כל עולמם.
בחברה מתוקנת מי שרוצה לבחור ולהשפיע יהיה חייב לעבור מבחן ידע מעמיק ומקיף, בדמוקרטיה מתוקנת לנוכלים יהיה קשה מאוד לתמרן את הציבור, ולעשירים להשיג פריווילגיות.

פמיניזם

 האידיאולוגיה הפמיניסטית אל מול המציאות. בחברה שעברה הינדוס חברתי פמיניסטי, כלומר פמיניזציה, הנשים משוכנעות שאם הן יוצאות לעבוד ומרוויחות כסף הן מוצלחות ואילו הנשים שיושבות בבית הן כישלון, זהו היפוך המציאות והשקר הפמיניסטי, בעולם האמיתי הנשים שעובדות למחייתן הן השאריות, הן אלו שלא מצאו גבר שידאג להן, שלא מצאו גבר שייקח אותן תחת כנפיו, כך שבלית ברירה הן נאלצות לעבוד, ואילו הנשים שיושבות בבית הן בעלות הערך, הן הראשונות להיחטף על ידי הגברים והן נשמרות בבית כרעיות נחשקות. בזמן שהנשים העובדות מתרוצצות ומתייגעות כל היום במקום העבודה שמבוסס על ניצול, הנשים הנחשקות יושבות בבית רגל על רגל וצוחקות על כל העולם, קמות מתי שבא להן והולכות לישון מתי שבא להן בלי הצורך לראות אנשים רעים ולקבל עצבים, מדי פעם הן מפטפטות עם השכנות או אוכלות במסעדה ביחד וחיות את חייהן בחדווה. הלוזריות הן הפמיניסטיות שאף גבר לא היה מעוניין בהן, הן פשוט קנאו ולכן היו חייבות להרוס לכולן.

ספרים

 אז מה לקרוא? יש הרבה מה לקרוא, הייתי ממליץ בתור התחלה לקרוא את זכרונותיה של גיישה, ספר מעולה למתעניינים בתרבות היפנית, ספר יפני טוב נוסף הוא ספינות טרופות.

לגבי סין הייתי ממליץ על האדמה הטובה, על אורז מאת סו טונג, על הספר הטיבטי-סיני פרגים אדומים, ועל ספר הילדים המסע למערב, אבל בשביל הקלאסיקות יש לקרוא את מאמרות קונפוציוס ואת מנג דזה.
הייתי גם ממליץ על הספר הצרפתי כל החיים לפניו, ולגבי ספר ישראלי את הירח ירוק בוואדי.
בשביל השכלה קלאסית הייתי מחייב את האיליאדה והאודיסיאה, ואת אינאיס מאת וירגיליוס ומטמורפוזות מאת אובדיוס, וגם את המשתה לאפלטון, את הסיודוס וגם הארגונאוטיקה.
למתעניינים במיתולוגיה יוונית את אלים וגיבורים מאת גוסטאב שוואב.
לספרי מדע יש של צבי ינאי ושל יובל הררי. ואת הספר רובים חיידקים ופלדה.
לגבי ספרי יהדות יש של ליבוביץ' שבע שנים של שיחות על פרשת השבוע, וגם סדרת ספרים של אחותו נחמה ליבוביץ' על פרשת השבוע.
מחזות יווניים, מחזות של שייקספיר ומולייר.
לגבי הודו יש את הראמאיאנה והמאהבאראטה.
עוד ספרים למתקדמים זה ההיסטוריה העממית של ארצות הברית, הקומדיה האלוהית, וגן העדן האבוד של מילטון.
לגבי ספרות אירופאית אפשר פשוט במקום לראות סרטים וסדרות, מלחמה ושלום, אנה קרנינה, עלובי החיים, גאווה ודעה קדומה, ג'יין אייר, אנקת גבהים.

גן העדן האבוד - ג'ון מילטון

 אז למה אל כל יכול (אלוהים) ירצה ליצור יצורים פחותים ממנו?

על פי האפוס גן העדן האבוד התשובה לכך היא שאלוהים רצה לחדש את מספר חסידיו, זאת הסיבה שהוא יצר בני אדם בעלי רצון חופשי, הוא רצה לחדש את מספר חסידיו מפני ששליש מחסידיו המלאכים חברו לשטן, יריבו, ופתחו במלחמה נגד מלכות השמיים בראשות אלוהים, לאחר כישלון השטן והמלאכים המורדים, הם שכנו בגיהנום, והשטן התנדב לצאת למסע מסוכן מהגיהנום לגן העדן כדי להשחית את היצורים החדשים, בני האדם, שאלוהים יצר, או נכון יותר לומר שיד ימינו של אלוהים שנקרא "הבן" יצר.
הבן הוא כמובן ישו האל-מלאך לפני שהתגלגל לישו המוכר לנו מההיסטוריה.
ולמה השטן מרד באלוהים? מפני שאלוהים העדיף את "הבן" בתור יד ימינו על פניו, השטן היה מלאך בדרגה גבוהה שנפל מגדולתו אל הגיהנום.
השטן אמר שעדיף לו לשלוט בגיהנום מלשרת בשמיים ולזמר הללויה כל היום לאלוהים.
השטן קרא לאלוהים עריץ. וטען שדווקא בגיהנום יש מועצה של מלאכים נופלים ויש קול לכל אחד ושלטון דמוקרטי.
השטן הצליח לחדור לגן העדן היכן שאדם וחווה חיו, וכשראה את כל היופי מסביבו הוא התפעל מהיצירה שלדעתו היתה מרשימה יותר ממלכות שמיים.
אך למרות כל היופי מסביבו הוא לא חש שמחה או אהבה, זאת מפני שהמרירות, הסבל, הכעס, והשנאה שכנו בליבו, למרות שהוא טייל בגן עדן הוא לא חש שום הנאה.

מענטש

אני זוכר כשהתחלתי ללמוד ולתרגם פילוסופיה סינית ולהכיר סימניות סיניות שנתקלתי במושגים שדי דומים למושג 'צדיק' בעברית, ואז נזכרתי שבבית דיברו ביידיש שצריך להיות 'מענטש' כלומר בן אדם, כי זה לא מספיק להיוולד אדם, כך שזה כלל לא משנה מה התפקיד שלך בחברה, כמה אתה מרוויח וכמה אתה יודע, אם אתה לא 'מענטש' אין לך שום ערך בתור אדם.

גם בתאילנד יש מושג כזה שאומר שאדם צריך שתהיה בו 'התחשבות' כלפי האחר, והמושג האנגלי מדבר על 'ג'נטלמן'.

כך שאם אתה רואה מישהו מבוגר עם מזוודה אתה חייב לעזור לו, ואם אתה רואה ליידי במקום העבודה שיש לה מיגרנה או לא מרגישה טוב אתה חייב להציע לה שתחליף אותה ושהיא תלך הביתה.

אדם שמתעלם מסבלם של אחרים לא נחשב בן אדם, ואין בו שום ערך ממשי.