מחקר מגלה שסם פסיכדלי בשם איוואסקה, שנמצא בשימוש כבר מאות שנים באגן האמזונס, יכול להקל על חולי דיכאון שאינם מגיבים לתרופות המקובלות.
האמריקאים הילידים השתמשו בו למטרות פולחן, ותרמילאים באמריקה הדרומית התנסו בו. זהו האיוואסקה (Ayahuasca) – חליטת צמחים בעלת השפעות מרחיבות תודעה. לאחר שסמים פסיכדליים אחרים, כמו פסילוציבין ו-LSD נכנסו חלקית לשימוש כטיפול בדיכאון שאינו מגיב לתרופות, הגיעה גם תורו של בן משפחתם, האיוואסקה.
קבוצת מדענים ברזילאים ניהלה את המחקר הקליני המקיף הראשון במשקה הפסיכדלי, שמוכן מצמחים שגדלים באזור האמזונס. התוצאות עד כה מעודדות למדי, ועשויות להציע תקווה לחולי דיכאון שאינם מגיבים לטיפולים המקובלים כיום בעולם הרפואה
גפן האלים
איוואסקה היא מילה בשפת הקצ'ואה, שפתם העתיקה של שבטי האמזונס, שמשמעותה היא "גפן האלים". תושבים באזור העצום הזה, שמתפרש על שטחים נרחבים בברזיל, פרו, קולומביה ואקוודור, השתמשו שנים רבות באיוואסקה לצורכי פולחן וריפוי. מאז 1987 החוק בברזיל מתיר להשתמש בו למטרות דתיות, לאחר שהסוכנות הפדרלית למלחמה בסמים במדינה הכירה בכך ש"קבוצות דתיות מסוימות מפיקות ממנו תועלת".
תכונותיו הרפואיות של המשקה מגיעות משני צמחים. הראשון הוא שיח טרופי, Psychotria viridis, שעליו מכילים את החומר הפעיל DMT (די-מתיל טריפטאמין), שפועל על קולטני המוליך העצבי סרוטונין במוח – אותו מוליך עצבי שחלק גדול מנוגדי הדיכאון המקובלים מגבירים את פעילותו. השני הוא צמח מטפס, Banisteriopsis caapi, שמעכב את פעולת האנזים מונואמין אוקסידז (MAO), בדומה לקבוצה אחרת של נוגדי דיכאון. אנשים ששתו איוואסקה מדווחים על תחושות של שביעות רצון, שמחה, ורגיעה ביחס למצבם לפני צריכת הסם.
המחקר, שנערך באוניברסיטת ריו גרנדה דו נורטה בברזיל, כלל 29 חולי דיכאון (מתוך 218 שגויסו בתחילה) שלא הגיבו לתרופות הקיימות ולא הייתה להם היסטוריה של מחלות פסיכוטיות כמו סכיזופרניה שאיוואסקה עלול להחמיר את מצבן. הנבדקים חולקו באקראי לקבוצה שטופלה באיוואסקה, ולקבוצה שקיבלה נוזל חום בטעם חמוץ-מר שגורם לבחילה בדומה למשקה האמיתי ולכן התאים לשמש כפלצבו. איש מהחולים או המטפלים לא ידע איזה טיפול ניתן לכל אחד (מחקר כפול-סמיות).כל טיפול (איוואסקה או פלצבו) ניתן פעם אחת, במינון של 1 מ"ל לק"ג משקל גוף.
איוואסקה מעורר תחושות עזות ותגובות פיזיות, שכוללות חזיונות דמויי חלומות, התבוננות עצמית ולעיתים הקאות. התגובה נמשכת לרוב כארבע שעות, ולכן במשך הזמן הזה השגיחו שני חוקרים על הנבדקים וסייעו לאלו מהם שחוו חרדה. החולים עברו הערכה פסיכיאטרית לפני הטיפול ובכמה מועדים אחריו, לדירוג חומרת התסמינים הדיכאוניים שלהם.
יום אחרי הטיפול חלה ירידה בחומרת הדיכאון אצל מטופלי איוואסקה, אך לא בקבוצת הביקורת, וההשפעה הזאת נראתה גם לאחר שבוע. בנוסף, שיעור המטופלים שהראו שיפור (ירידה של 50 אחוז ומעלה בתסמינים הדיכאוניים) היה שונה בשתי הקבוצות: שבוע לאחר הטיפול, היה שיפור במצבם של 64 אחוז מהחולים שטופלו באיוואסקה, לעומת 27 אחוז בלבד ממקבלי הפלצבו.
פסיכדליה ודיכאון?
המחקר הנוכחי מצטרף לשורת מחקרים שמראים כי סמים פסיכדליים (מרחיבי תודעה) כמו פסילוציבין (המרכיב הפעיל בפטריות הזיה) מועילים לחולי דיכאון. עד כה היה קשה לחקור את השפעתם בגלל מגבלות חוקיות, אולם השימוש בהם זוכה לאחרונה לעדנה בעולם הרפואה. לאור זאת עולה השאלה אם יש קשר בין החוויה הפסיכדלית להקלה בתסמינים הדיכאוניים. המחקר הנוכחי רומז שכן: ככל שהנבדקים דיווחו על חוויה מיסטית חזקה יותר, כך הדיכאון שלהם היה חמור פחות.
ייתכן שהחוויה המיסטית היא מקור ההקלה בתסמינים, אם כי לא ברור עדיין איך הדברים מתקשרים. אפשרות אחת היא שהאיוואסקה ממקד את הקשב בדומה למדיטציה, ואכן הוכח גם שלמדיטציה יש השפעות אנטי-דיכאוניות.
כמו כן ידוע שיש חפיפה בין מעגלים עצביים שמושפעים מסמים פסיכדליים לאלה שמעורבים בהפרעות מצב רוח. מחקר משנת 2015, בהובלת חיימה האלאק (Hallak) מאוניברסיטת סאו פאולו, הראה שמתן של מנת איוואסקה לחולי דיכאון מגביר את זרימת הדם לאזורים שקשורים לויסות מצב הרוח והרגשות. מחקר קודם של הקבוצה שפרסמה את המאמר הנוכחי מצא ירידה בפעילותה של רשת עצבית שפעילה יתר על המידה אצל חולי דיכאון.
תוצאות המחקר מעודדות עבור חולי דיכאון שאינם מגיבים לטיפולים המקובלים כיום, אולם יש להתייחס אליהן בזהירות. צריך לזכור שמדובר במחקרים ראשוניים בלבד ושנטילת איוואסקה עלולה להיות חוויה קשה לחלק מהאנשים. במחקרים עתידיים יצטרכו החוקרים לוודא שהשימוש בסם נעשה תוך נקיטה באמצעי זהירות.
