השנים 1946-1973 היו שנותיה היפות של הקפיטליזם. שנותיה היפות מפני שזה לא הקפיטליזם החזירי של מילטון פרידמן ובנימין נתניהו זהו קפיטליזם מתון ושקול של ג'ון מיינרד קיינס מה שנקרא "כלכלה קיינסיאנית". שטוענת כי על מנת להבטיח צמיחה כלכלית יש צורך בהתערבות ממשלתית פעילה בשוק.
הקפיטליזם החזירי נקרא בלשון אקדמית ניאו-ליברליזם. הניאו-ליברליזם רוצה להחזיר את הגלגל אחורה אל הכלכלה הקפיטליסטית של המאה ה-19 ושהיתה שלטת עד למשבר הכלכלי העולמי של 1929. כלכלה שגרמה לכל כך הרבה סבל ופערים חברתיים וזאת שיטה שנכשלה ואף כושלת היום. זו שיטה שדוגלת בהפרטה של כל דבר ובעצם פירוק המדינה והריסת הדמוקרטיה.
מגדילה את כמות העניים, מעמיקה פערים, גורמת לתנאי העבודה להיות גרועים יותר, והאזרחים לא מקבלים תנאי רווחה. בכלכלה החזירית רק העשירון העליון נהנה ומעצים את כוחו על חשבון כל היתר. בזמן שבקפטיליזם המתון כולם מרוויחים. ואחד המרכיבים החשובים בקפיטליזם המתון הוא יצירת מגבלות על יכולתו של המעמד הגבוה לצבור הון.
תחת הקפיטליזם החזירי איגודי העובדים מפורקים ויש הבדלי שכר גדולים בין העובדים הרגילים לבין העובדים הבכירים והמנהלים. הדמוקרטיה היא איום על מעמד החזירים לכן חזירים מעדיפים שלטון באמצעות "מומחים מטעמם" ואליטות כלכליות. הם מעדיפים שלטון באמצעות החלטות שיפוטיות והחלטות של הרשויות המינהליות. הם מעדיפים לבודד מוסדות כגון הבנק המרכזי משליטה דמוקרטית. כל קונפליקט בין יחידים או תאגידים צריך להיפתר בהיכל המשפט לא בספירה הדמוקרטית הציבורית. כך נוצר פרדוקס בעוד הניאו ליברליזם מצהיר על הצבת ערך החירות במרכז ויוצא נגד מעורבות המדינה, הוא יוצר מערך מוסדי שבהם מומחים ושופטים מתערבים ללא הרף בחיים הפוליטיים והכלכליים על מנת להגן על האינטרסים של המעמדות העליונים מפני הרוב הדמוקרטי. החלטות של השופטים בדרך כלל מצדדות עם ההון ועם האינטרסים של המעמד החברתי אליו הם שייכים.
תפקיד המדינה על פי התאוריה של הניאו-ליברליזם היא להגן על החזירים מפני העם ולא להגן על העם מפני החזירים או במילים יפות "תפקיד המדינה הוא ליצור ולשמר מערכת מוסדית שמגנה על המרכיבים הללו".
למשל היא צריכה לכונן צבא, משטרה, ומערכת משפטית שמגנה על הקניין (של החזירים) ולהבטיח, גם בהפעלת כוח בעת הצורך, על תפקודם המלא של השווקים (שנשלטים על ידם).

בתמונה - ג'ון מיינרד קיינס