ישראלים רבים משלים את עצמם שאין גיהנום אחרי המוות.
הם חושבים שבגלל שהם לא אנשים מאמינים, בגלל שהם חילוניים גמורים, בגלל שהם חיים בסביבה חילונית אז לא משנה כמה רע הם יעשו, אחרי מותם הם לא יהיו בגיהנום כי הם לא מאמינים בחיים שאחרי המוות.
תהיו בטוחים שכבר יש לכם כרטיסים מוכנים, מחלקה ראשונה, מחלקת עסקים, ברגע שאתם מתים אתם טסים ישר לגיהנום, ושם תהיו הרבה זמן.
מה זה גיהנום?
זה לא הגיהנום הדימיוני שהדתיים מדברים עליו, אלא הגיהנום האמיתי.
והגיהנום האמיתי זה המחשבות והרגשות של האנשים שהותרתם אחריכם. הגיהנום הוא שכל מה שהותרתם אחריכם הוא כעס, צער וטינה.
לעזוב את העולם הזה וזה כל מה שהותרתם אחריכם, זהו הגיהנום האמיתי שאתם נשלחים אליו.
לכולכם יש כרטיסים מוכנים, הגיהנום עבורכם מובטח.
תרגום קל לכל הלא מבינים - 
בוא נאמר שיצאת מניאק כלפי, ואחרי שבוע אתה מת, זה שאתה מת ואז אני אומר הנה הכלב באדמה זה הגיהנום שלך.
המת יצר את הגיהנום עבור עצמו.

 

תרבות פרס, מהי תרבות פרס? תרבות פרס זה סגידה לחומרנות, זה הקניונים הנוצצים שיש לנו היום. זה מאות אלפי המוצרים, זה כל חנויות המותגים, זה שיש אלפי משרתים (עובדים) שתפקידם לשרת את העשירים. זה אליטה נהנתנית שלא באמת עובדת וכל היום יושבת רגל על רגל במסעדות יוקרה, זה משרתים שמקשטים להם את הגלידה, זה אליטה שקונה צעצועים יקרים לעצמה, זה תרבות השופינג, זה ילדים שהם שיא הפינוק שנשלחים לבתי ספר פרטיים יוקרתיים.
זה מיעוט קטן שחי לו בנעימים על חשבון מיליוני עניים מנוצלים.
העולם רבותי לא נוצר עבור העשירים. העולם נוצר עבור כולם.
והכי מגוחך שמאשימים אותי בקנאה, הרי צעצועי העשירים חסרי משמעות בעיני, מאות אלפי המוצרים בסנטר הם חסרי משמעות, סגידה לחומרנות היא מגוחכת, מה שמרגיז פה זה שזה בא על חשבון מיליוני אנשים אחרים, תנו לנו לחיות לכל הרוחות, תפסיקו למנוע מאיתנו דיור ותפסיקו למנוע מאיתנו עבודה הוגנת של 30 שעות בשבוע.
השעבוד חייב להיפסק.
ההיסטוריה כולה היא מאבק אינסופי בין העשירים לעניים.
ברוחי אני יווני ולכן אני בז להתפארות ולרהבתנות של העשירים, ליוונים ראיה שונה לגמרי מזו של תרבות פרס. הם דוגלים בפשטות, בריאות, וחיים שמבוססים על דעת.
הם מבינים שהגוף הוא הכלי "לנשמה" ולכן הם לא ישחיתו אותו להבדיל מהיהודים.
מה בני אדם צריכים? בית פשוט, טבע, משפחה, חברים, ים, ושמחת חיים פשוטה.
החיים נועדו על מנת לחיות אותם, לא למשרתים ואדונים, לא לשעבוד.

 

מיהו יהודי?
יהודי הוא כל אדם ששייך לעם היהודי.
לכו תשאלו את הרב אם אדם שלא מאמין ביהדות הוא יהודי או לא? הוא יגיד לכם שאם האמא יהודיה הוא יהודי. כלומר שלא מדובר כאן באמונה אלא בתורשה גנטית.
לכו תשאלו את הרב אם גוי שמאמין בתורה היהודית הוא יהודי הוא יגיד לך שהוא לא.
כלומר זה לא עניין של אמונה, ולהתגייר זה לא עניין פשוט.
לכו תשאלו את הרב אם יהודי הוא יהודי אם הוא לא עשה ברית מילה הוא יגיד לכם שהוא יהודי כמו שיהודי שלא שומר שבת הוא יהודי.
אתם מבינים? להיות יהודי זה אומר להיות שייך לעם היהודי ולא אמונה.
לעם היהודי יש גם דת שהיא היהדות אך זה לא קשור לעניין.
בדיוק כמו שהעם האנגלי מאמין בנצרות.
בדיוק כמו שהעם המצרי מאמין באיסלם.
בדיוק כמו שהעם התאילנדי מאמין בבודהיזם.
בדיוק כמו שהעם היפני מאמין בשינטו.
אני אומר שאני יהודי כי אני שייך לעם ישראל בלי קשר לדת.
אם אדם אנגלי יפסיק להאמין בנצרות ויהיה חילוני האם הוא יפסיק להיות אנגלי?
בוודאי שלא.
יהודי הוא מי ששייך לעם היהודי על פי תורשה. ולא מי שמאמין ביהדות כי גוי שמאמין לא ייחשב יהודי.
לכן זה לא כמו הנצרות והאיסלם והבודהיזם שכל מה שצריך היא אמונה בדתם.

 

אני לא אוהב את המילה מתאבד.
הרבה חברות מתנגדות לבחירה הזאת.
היהודים הנוצרים והמוסלמים מסתמכים על הכתובים ועל האמונה שלהם באלוהים.
בהודו גם לא אוהבים את האקט הזה, הם אומרים שככה אדם מתחמק מהאחריות שלו.
(לא כולל המנהג של רעיה הודית שקופצת למדורה של בעלה שנפטר, כנראה בגלל שההודים כל כך קנאים ורכושניים שקשה להם לחשוב שהנשים שלהם ימצאו בעלים חדשים אחרי מותם).
לפי הכתובים הסיניים קרוב לוודאי שגם הם מתנגדים, גם בגלל התחמקות מאחריות (למשל אם האמא או האבא מתאבדים מי ידאג לילדים?) וגם בגלל שאדם שמתאבד יחשב כאדם שלא מכבד את הוריו שכל כך עמלו ודאגו לו כל חייו. תפקידו של אדם בחברה הסינית הוא קיום משפחה והמשך הדור הבא.
הבודהיזם גם מתנגד כי הוא מתנגד לנטילת חיים.
אך למרות זאת אני לא אוהב את המילה התאבדות.
יש לה קונוטציה שלילית.
יש אנשים שיעדיפו למות בכבוד ולחיות רק חיי כבוד ואם הם נהפכו לנכים או שסובלים ממחלה או מכאוב יש לכבד את הרצון שלהם ולא לשפוט אותם על פי הערכים הדתיים שאנשים גדלו עליהם.
אין לשום יישות דתית או שלטונית זכות להתערב.
יש אנשים שלא חוששים מהמוות ולא רואים בהיצמדות לחיים ערך עליון.
חיים בכבוד ומוות בכבוד חשובים יותר.
אנשים רק מבקשים לא לחוש כאב אם הם חולים ויש לתת להם את כל התרופות האפשריות על מנת למנוע מהם כאב.
ואם אדם מבקש למות עלינו לכבד את הבחירה שלו על כן אני אומר שאותם אירגונים להמתת חסד בשווייץ הם נאורים ואילו היתר עדיין תקועים בכתבי הקודש.

 

מה עושה אותנו לישראלים?
לדבר עברית. לקרוא בעברית.
שיש קבוצה של דתיים שכל הזמן מבלבלים את השכל על אלוהים והעם הנבחר.
לאכול חומוס וטחינה ופאלפל ושווארמה, פיתה ומלפפון חמוץ.
שירות צבאי לגברים ולנשים.
נשים חסרות עידון.
גברים בבונים.
אנשים חברותיים בסך הכל אך הכסף חשוב להם הרבה יותר.
יוקר מחייה מטורף.
מקום עצוב.
מדינה עם יותר מדי חוקים מדכאים.
מדינה מדברית שיש בה חודשים קרים וגשומים.
ערבים שחולמים על מדינה פלסטינית על חורבות המדינה שלנו.
אנשים שרואים בעיניים רק כסף ולא רואים אף אחד ממטר אפילו לא את בני משפחתם.
אנשים סופר חומרניים וחמדניים שאיבדו את האנושיות שלהם.
אנשים שחושבים שלעשות ילדים זה מטרה בחיים.
אנשים שלא באמת מעריכים השכלה. הערכה הגדולה ביותר שלהם היא כסף.
לאהוב את אמריקה, להעריך את אירופה, לשנוא את הערבים, לא לדעת כלום על אסיה.
לאכול ביסלי.
לחשוב שהתנהלות החיים בארץ היא תקינה ואילו אצל אחרים המצב פרימיטיבי או מוזר.
מדינה שכולם יתנו לך עצות בכוח.
מדינה שיפמפמו לך את המשפט "אבל זאת המדינה שלך, אין לנו מדינה אחרת, מה יש לך לחפש שם, שם זאת לא המדינה שלך".
מדינה מאוד גזענית אך שחלק מהאנשים מסתירים זאת על מנת להיחשב בני תרבות.
ילדות שלובה בסיפורי שואה.

 

כולם אוהבים להיזכר בשנות ה-80 ולומר עד כמה נפלא היה.
האמת שלא היה כל כך נפלא.
בעיקר לילדים היה מאוד משעמם.
לא היה אינטרנט, לא מחשב (מלבד אטארי למשחקים).
לא פלאפון או אייפון.
אין אינטרנט שזה אומר שאין סרטים, סדרות, שירים, משחקים, וכתבות בחינם.
ידע לא היה נגיש, היית צריך ללכת לספריה ולהסתפק במה שכתוב בספרים.
רצית לראות סרט היית צריך לשכור קלטת ווידאו שעלתה בזמנו 20-30 שקלים - מחיר לא זול עבור ילד.
רצית לשמוע מוזיקה היית צריך לשלם 80 שקלים עבור קלטת (ואחר כך עבור דיסק). והיו רק 10 שירים על דיסק שמהם אולי אהבת 2.
רצית לשחק? המשחקים היו כולם אורגינל מיפן, לא היו זיופים, הם עלו הון תועפות, ואפילו לשכור משחק לשבוע היה עולה הרבה.
לא היו מצלמות דיגיטליות, היה פילם של 24 או שלושים ומשהו. והיו תמונות שנהרסו ולפעמים כל התמונות נהרסו, ומתוך הפילם היו אולי 4 תמונות טובות שאהבת ועל כל הסיפור שילמת הרבה.
היה רק ערוץ אחד בטלוויזיה והערוץ הירדני.
אחר כך היה את הכבלים הפירטיים שהפקחים היו עולים לגגות וחותכים את הכבלים.
הדבר היחיד שאפשר היה לעשות זה לשחק כדורגל בשכונה או ללכת לספריה (שלא תמיד היתה פתוחה) או לרכב על אופניים.

 

הארכת הגולגולת. לא מדובר בהגדלת נפח הגולגולת אלא בשינוי המראה שלו כדי שיראה ארוך.
מגיל קטן כאשר הגולגולת של הילד עדיין רכה היו מפעילים לחץ באמצעים שונים על הגולגולת על מנת שכעבור שנים יתקבל המראה הזה.
מנהג זה עדיין קיים בימים אלו.
והמצרים הקדמונים גם עסקו בו (ראו פסלים של מלכת מצרים).
והמצרים גם עסקו בחיתוך איברי המין (יש חריטות קיר על זה).
הסינים במשך אלף שנים היו שוברים לילדות קטנות את כפות הרגליים ומלפפים אותן עם יריעות בד.
כך היו מיליוני נשים סיניות נכות. והכל בשם המנהג והיופי.
 

איזה נאורות... כולם באים לאולם אוכלים ושותים.
האבא מחייך מאוזן לאוזן כי זה עתה חתכו לבן שלו את הזין. (והוא עוד שילם על זה).
כולם רואים מה שקורה אך גם עיוורים למה שקורה, שטופי מוח, בורים, קונפורמיות חברתית.
ואיפה כל המשכילים? איפה בית המשפט? כולם מעלימים עין, כי כולם חותכים.
 

תחשבו לרגע שאין מיסי דיור וקרקע, אין פקחים, אין חוקים, אין מערכת.
תוך כמה זמן אתם מארגנים לעצמכם בית?
קרוב לוודאי שתוך כמה חודשים במחיר של 40 אלף דולר, בערך כמו שעולה בנייה בשטחים ללא אישורים.
וזה נכון רק אם אתם דבקים בבנייה קונבנציונלית.
אך מה אם תעדיפו יחידת דיור בבנייה טרומית (בנייה קלה)?
אתם מזמינים יחידת דיור מסין או אפילו מחברה ישראלית וזה יעלה לכם בסביבות 20 אלף דולר ותוך שבועיים יש לכם מקום לגור.
יש כאלו שאפילו יוותרו על זה ויסתפקו בקראוון.
אתה מבינים?
ללא המאפיה הממשלתית החיים טובים יותר.
תמיד תזכרו שתפקידה של המערכת היא להקל על חבריה. אך במצב הנוכחי המערכת מכבידה על חבריה.
המערכת הקיימת מופעלת ע"י האליטה הכלכלית והיא עבור האליטה הכלכלית, תפקידה היא לשעבד מיליוני אזרחים על מנת שמעטים יגרפו מיליארדי שקלים.

 

לשם מה יש מערכת?
מערכת קיימת על מנת לדאוג לאנשים.
אם המערכת לא דואגת אז הרי אין בה כל שימוש.
מערכת תפקידה לדאוג ולהקל על חבריה אחרת אין בה ערך.
עוד לא השכלנו לבנות מערכת חכמה.
מערכת חכמה היא מערכת שמשרתת את חבריה. מערכת שאינה מאפשרת לקומץ אנשים לשעבד את כל היתר.
מערכת שדואגת לדיור למזון לחינוך ולרפואה.
מערכת שדואגת אך באותו הזמן לא כופה את עצמה על יחידים או קבוצות שאינם רוצים להיות חלק ממנה.
בואו נחזור לרגע לתקופה הויקטוריאנית שבה אישה היתה אומרת שמערכת צריכה לתת לאישה זכות הצבעה לפרלמנט.
אז היו שואלים אותה "איזו מדינה בעולם מאפשרת לנשים זכות הצבעה?".
האישה היתה עונה שאף מדינה.
ואז כולם היו אומרים לה שהדרישות שלה הן לא מציאותיות.
אבל הדרישה שלה היתה מאוד מציאותית. ונשים באנגליה של המאה ה-19 גם לא היו יכולות להיות בעלות נכס.
אנחנו לא צריכים רק להסתכל מסביבנו אל יתר המדינות ולנסות להידמות להם.
אם כולם עקומים גם אנחנו צריכים להיות עקומים?
אנחנו תמיד צריכים לשאוף להיות טובים יותר, אנחנו צריכים להיות הראשונים שעושים מעשה אצילי וטוב כלפי האזרחים.
אך תמיד תזכרו שלא משנה עד כמה תצליחו לבנות מערכת טובה, מערכת שדואגת ובאותו הזמן לא כופה את עצמה על אחרים.
תזכרו - מערכת לעולם לא יכולה להעניק אהבה.
רק אדם אוהב יכול להעניק אהבה ולדאוג לרגש.
כי עולם שמנוהל ע"י המערכת, עולם שבו רוב הזמן נמצאים בעבודה או בבית הספר הוא עולם נטול ערך.
ללא משפחה, ללא חברים, ללא אהבה אין טעם להיצמד לחיים ואין טעם בהקניית ידע.
ידע ודאגה לצרכים הקיומיים אינם מספיקים כדי שאנו נהיה אנושיים. ללא רגש מפותח אנחנו צל עלוב של המין האנושי.

 

מנציוס אמר שאם האלים לא מגנים על העם יש להחליפם. כמובן שהוא אמר את אותו הדבר גם על מלך שלא דואג לעם.
האל (דת, מסורת, מנהג) או המדינה הם לא רלוונטים אם הם נכשלו בתפקידם להגן על העם, אם הם פוגעים בעם, אם הם אדישים כלפי העם.
הטעות הגדולה ביותר של אנשים כיום זה שהם ממשיכים לקדש את הדת שלהם, שהם ממשיכים לקדש את המדינה שלהם.
יש עוד מיני קידושים - דמוקרטיה למשל, כולם מקדשים את הדמוקרטיה, אך לפי מנציוס אם מערכת לא עובדת יש לזרוק אותה מהחלון.
כולם מקדשים את הקפיטליזם, אך לפי מנציוס אם הוא לא משרת את העם יש לזרוק אותו מהחלון.
גם את ההתקדמות הטכנולוגית מקדשים, אך אם היא פוגעת בסביבה יש לזרוק אותה מהחלון.

 

שיר

לאורך כל כתבי אני מדבר שוב ושוב על הצורך בשינוי החברה.
שדיור חייב להיות מעוגן בזכויות אדם.
שאנשים לא אמורים לעבוד מעבר ל-30 שעות בשבוע.
שיש להוריד את שעות הלימוד לילדים ל-4 שעות ביום.
שהמדינה צריכה לדאוג לחינוך ולרפואה.
אך שכל דבר אסור שיהיה תוך כפיה.
אסור לתת למערכות המדינה לנהל את חיינו ובעיקר הדבר נכון כשמדובר בענייני משפחה.
ללא יסודות שום חברה לא תתקיים לאורך זמן.
ואם החברה לא הרמונית סופה לקרוס.
ולכן חברה טובה צריכה להתבסס על משפחות טובות.
משפחות מפורקות ומלחמת מינים מובילים לכאוס לטינה ולהרסנות.
אלו הם דברים בסיסיים שיש להבין אך יש אנשים שאפילו לא מקבלים דברים אלו.
השלב הבא שאני מדבר עליו הוא שימור הטבע.
ומי נגד שימור הטבע? נראה לי מעטים בלבד, מלבד אלו שחושבים על רווחים על חשבון הרסנות הטבע.
סיסמאות על שימור הטבע זה קל אך מאוד קשה ליישום.
זה אומר אחד - עצירת טכנולוגיות מזהמות או מסוכנות. (למשל כורים גרעיניים והינדוס גנטי של צמחים ובעלי חיים).
שתים - ביטול זכויות קניין באיזורים שמוגדרים על ידי ממשלות כשמורות טבע.
שלוש - הגבלת גודל האוכלוסייה האנושית.
הגבלת גודל האוכלוסייה האנושית זה דבר שמאוד קשה לאנשים לקבל. זה מנוגד לאמונות שלהם בדבר קדושת האדם. זה מנוגד לערכי הדמוקרטיה וזכויות אדם. זה מנוגד לדת שלהם.
הגבלת גודל האוכלוסייה האנושית היא כורח המציאות אם אנו רוצים לא רק לשמור על הטבע אלא גם ליצור חברה טובה.
גם אלו שרוצים בשינוי החברה ובשימור הטבע יתקשו לוותר על אמונות הדת שלהם.
דת זה צורך אנושי ורק מעטים בלבד אינם זקוקים לה. לכן כל ניסיון להילחם בדת יכשל. במקום להילחם בדת יש להעניק לאנשים דת חדשה. דת אקולוגית שרואה בטבע עצמו קדוש ואלוהי. בדת זאת כתבי היהדות הנצרות והאיסלם מאבדים מחשיבותם ונהפכים לצל חשוך של עבר פרימיטיבי.
ואחרי שאדם מקבל על עצמו עולם לא קפיטליסטי, עולם שלא רואה באדם את העיקר ועל חשבון האקולוגיה, אדם שלא מאמין ביישויות דימיוניות, ועולם שלא מקדש התקדמות טכנולוגית בכל מחיר... אדם ישאל נו וזה הכל?
האם יש משהו נוסף?
האמת היא שיש - מעבר להשכלה ולמוסר יש דבר נוסף.
הדבר הנוסף ההוא הוא הדבר שהמערכת שלנו הכי מתעבת.
המערכת שלנו רוצה אנשים עם ראש סגור, רובוטים שטופי מוח, עבדים צייתניים, אנשים צרי אופק, אנשים שכלואים מחשבתית בעולם המאוד קטן שהמערכת בנתה עבורם.
אני כמובן מדבר על צמיחה רוחנית והתנסות מיסטית.
רוב האנשים אין להם מושג בנושא זה כי המערכת אינה מעוניינת באנשים מוארים מבחינה רוחנית.
בעולם אקולוגי וסובלני יש מקום לרוחניות, יש מקום למיסטיקה, זהו עולם שהוא מעבר לספרים והידע הקונבנציונלי.
ועל מנת שהאוכלוסייה תוכל לזכות במתנה העצומה שהטבע העניק יש לאפשר להם להתנסות בחומרים מרחיבי תודעה.
יוקצו אזורים ספציפיים בעיקר פארקים ואיזורי חוף שיהיו בהם מדריכים רוחניים שינחו אנשים שמבקשים התנסות רוחנית.
כמו שהמערכת רוצה לרסן את המיניות שלכם על ידי ברית מילה ומילת נשים.
כמו שהמערכת רוצה שתקראו רק ידע שמאושר ע"י הממסד.
כך היא גם תוקפת באלימות את השימוש בחומרים מרחיבי תודעה.
אין טעם לנסות להבין על ידי קריאת כתבות בנושא. זו היא חוויה מיסטית שכולנו זכאים לה אך מונעים זאת מאיתנו על ידי שקרים ורדיפות.
בחברות שחיות בשלום עם הטבע שימוש בחומרים מרחיבי תודעה היה מקובל בשלבים שונים של החיים.
בכל פעם שאדם היה מבקש הדרכה רוחנית הוא היה פונה למדריכים הרוחניים שהיו מובילים אותו בחיפוש המופלא שמעבר לעולם המוכר.
 

בהחלט מה שקרה בבריטניה ומה שקרה בארה"ב קרה בגלל שהאליטות מנותקות מהעם.
ולעם נמאס לחיות בעוני, לעם נמאס כל חייו להיות מנוצל ע"י העשירים ולא לקבל דבר בתמורה לעבודה שלו מלבד קורת גג ואוכל לא בריא שמשיגים תוך כדי עבודה קשה בזמן שהעשירים יושבים רגל על רגל צוחקים ומסתלבטים עליהם.
העשירים אוהבים לדקלם תיאוריות כלכליות שמשרתות אותם בלבד ולחיות את החיים הנוצצים שלהם, אין להם מושג איך האוכלוסייה העובדת מתקיימת.
יש ניתוק טוטאלי של האליטה מחיי העם.
ואם העם לא מעוניין בגלובליזציה של העשירים אז העשירים קוראים להם גזענים.
זהו לא מאבק בין ימין לשמאל. זהו מאבק בין עשירים לעניים.
 

הנתונים המזעזעים שמוכיחים: העשירים לקחו את הכסף של העניים.
מחקר חדש של הכלכלן הצרפתי תומא פיקטי מספק הסבר מטלטל לניצחון טראמפ וחושף שבארה"ב, כל הכסף שהפסידו העניים ב-30 השנים האחרונות הגיע לידיהם של 1% העשירים ביותר.
זוכרים את תומא פיקטי? ב-2013 הדהים הכלכלן הצרפתי הצעיר, אז רק בן 42, את הקהילה הכלכלית והפוליטית העולמית, כשחשף בספרו "קפיטל במאה ה-21" את עוצמת אי השוויון ברבות ממדינות המערב, והזהיר כי התרחבות אי השוויון תביא לאי־שקט חברתי וללחצים ותהפוכות פוליטיים.
בשלוש השנים האחרונות פיקטי פעל בזירה הפוליטית וקידם הצעות מדיניות שהופיעו בספרו, כמו הטלת מס רכוש על עשירים ותיאום בינלאומי בגביית מס מבעלי הון ותאגידים.
על פי הממצאים, המחצית הענייה יותר של אזרחי ארה"ב לא קיבלה דבר מהצמיחה הכלכלית של המדינה משנות ה-70.
לעומת זאת, ההכנסה בחלק העליון של ההתפלגות נסקה: ההכנסה של העשירון העליון עלתה באותה תקופה ב-121%; ההכנסה של המאיון העליון זינקה בלא פחות מ-205%; ואילו ההכנסה של האלפיון העשיר קפצה ב-636%.
ב־1980, האזרחים שנמצאו במאיון העליון בארה"ב הרוויחו בממוצע פי 27 מאלה שבמחצית הענייה של הציבור. כיום היחס הזה קפץ לפי 81 – פער שניתן למצוא רק במדינות אפריקאיות כמו קונגו ובורונדי.
אף לא דולר אחד מהגידול בתוצר האמריקאי הגיע ל-50% העניים.
68% מהצמיחה הגיעו לעשירון העליון, ואילו המאיון העליון לבדו גרף 36% מהצמיחה האמריקאית.
כל הצמיחה שלא הגיעה למחצית התחתונה של הציבור – הגיעה למאיון העליון.
השכר של החלשים לא השתנה, ונותר בכל התקופה סביב 16 אלף דולר בשנה.
התמורות נוצרו על רקע הפחתת המיסוי לעשירים בארה"ב דה־רגולציה של תעשיות ושירותים (במיוחד בענפי הפיננסים), החלשת ועדי העובדים ושחיקה בשכר המינימום.
בניסיון להקטין את אי השוויון, במחקריו הקודמים המליץ פיקטי בעיקר על חלוקה מחדש ומיסוי עמוק יותר על עשירים.

 

עד ראייה סיפר: "המשטרה מסלפת את המציאות. פשוט ירו בו בדם קר. לא יכולנו לעשות כלום כי היו הרבה שוטרים באזור, רק להביט לשמיים ולבקש מאלוהים שיעזור. הוא הלך סתם כך". הוא פנה "לכל עם ישראל לעזור לנו. זה לא היה פיגוע. המשפחה של ההרוג היא משפחה של שלום".
מיכל הרמתי, פעילה ירושלמית סיפרה כי המשטרה ירתה על הנהג לפני שפגע בשוטרים. לדבריה "המשטרה מנסה לטייח את מה שקרה. הייתי בפנים וראיתי מה קרה", והוסיפה כי האדם שבו השוטרים ירו והרגו לא נסע לכיוונם. "הם פתחו בירי ורק אז הוא איבד שליטה".
"הייתי במקום, רחוק מהירי רק כמה מטרים. ירדנו אני ואיימן עודה וקבוצה של פעילי זכויות אדם וסטודנטים ערבים ויהודים. ידענו שיבואו, האדם שנרצח חמש דקות לפני זה, התקשר אליי ואמר לי, 'תשמע, שיהרסו את הבתים כולם, אף אחד לא ידבר מילה אחת, שיהרסו. אם יהרסו אנחנו נבנה, אין מה לעשות'. ואז ירדנו למטה, יצא אחיין שלי עם הרכב, ממש אנחנו ממול, עם האוטו, השכיב אותו וסחבו אותו מהאוטו. אם לא היינו לידו היו הורגים אותו, כיסחו אותו עם הנשק בראש וכבלו אותו".
"דקה אחרי זה בא הבן שלי עם אוטו, גם אותו עצרו. הוא נתן להם מפתח, השכיבו אותו על הרצפה - וכשהוא כבול בא מישהו וכיסח לו את הפנים. דקה אחרי זה שמענו צרור. הם ירו בו במכוון".
אמרנו, יהרסו - יהרסו, יפנו - יפנו, בלי אלימות. הבן אדם שנרצח בעצמו אמר שהוא לא רוצה אלימות, 'שיהרסו את הבית אני אבנה בית אחר'. אבל הם לא ביקשו ולא דיברו עם אנשים. תמיד כשבאים להרוס בא קצין. אבל הם לא באו עם כלים להריסה, באו רק להוציא את האנשים, הם באו להרביץ לנו, באו להוציא אנשים בכוח, וזה מה שקרה. הם באו בכוונה להרוג".
"היו מוכנים להישאר כאן בשכונה ביישוב היהודי שרוצים לבנות על הכפר שלהם, היו מוכנים להיות על יד, היה דיונים על איזה מקום בין חורה ובין כאן, הדבר שביקשו שלא יכריח אותם לאבד את אורח החיים שלהם, גם בחורה התחילו לדבר על שכונה ביישוב. אבל במשך חודשיים לפחות המדינה לא הייתה מוכנה להתחייב לכלום וההידברות קרסה בראשית דצמבר, כשאמרו להם - אתם צריכים להתפנות מיידית ואחרי זה נמשיך לדבר אתכם. ידעו שברגע שהם לא כאן לא ידברו איתם לעולם".

למה בני אדם עברו מנוודים שצדים בעלי חיים ומלקטים של פירות ושורשים לחקלאות קבע?
בני אדם בחרו את הזרעים הטובים ביותר לשתילה וגידלו אותם, הם לא היו צריכים עוד לחפש אוכל.
הם לא היו צריכים עוד לרדוף אחרי בעלי חיים, הם פשוט גידלו אותם.
החיים נעשו להרבה יותר קלים ונוחים, ואת העודפים תמיד שמרו לימי מחסור ובצורת.
חיים ללא דאגות, חיים טובים.
אבל מה קורה כשיש שפע?
כשיש שפע תדירות הלידות גודלת, עושים יותר ילדים מפני שיש שפע כדי לגדל אותם, ואפשר להבטיח שהם לא ימותו מרעב כי יש עודפי מזון.
אך ראו מה קרה, האוכלוסייה גדלה ושוב היה מחסור, ואנשים היו צריכים לעבוד קשה יותר, להסתפק בכמויות מזון קטנות יותר, הגיוון של המזון הצטמצם כי רוב האוכלוסייה היתה מתקיימת ממספר קטן של יבולים, עם גידול האוכלוסייה גם קמו שכבות פרזיטיות כמו בני מלוכה וכוהנים שהיו מטילים מיסי תבואה על האוכלוסייה, והחלו מלחמות בגלל מחסור.
אם בני האדם היו עוברים לחקלאות ודואגים לרסן את האוכלוסייה שלהם הם היו יכולים לחיות חיים מאושרים.

 

בטבע אין מיסים, והבדואים לא גנבו מים הם חיו במדבר ושתו מבארות מים במשך אלפי שנים.
ואנשים בנו בתים במשך אלפי שנים בארץ ישראל בלי שום אישורים של מדינה.
זה לא הם שגונבים מהמדינה. זו המדינה ששולטת בכם ואתם חושבים שככה צריך להיות.
 

הפללה

זה מנוגד לכל היגיון להפליל צרכנים.
לא משנה איזה סוג של צרכן.
זה יכול להיות צרכן סמים.
זה יכול להיות צרכן מין.
זה יכול להיות צרכן של אינטרנט (שירים וסרטים).
הפללת צרכנים לא מתיישבת עם רוח חופשית ודמוקרטית.
כל משטר נאור צריך לאמץ את הקו המנחה שאין להפליל צרכנים. בגלל שהצרכנים הם לא פושעים, הם רק מוגדרים פושעים כי כך קובע החוק.
את מי צריך להפליל? יצרנים, סוחרים ואנשים אלימים.

הממשלה הזאת לא מייצגת אותי. עבריינים בלבד יושבים בה. את כולם הייתי שולח מאחורי סורג ובריח.
הם בושה וכלימה לכל מה שהגון וטוב.
להרוס לאנשים בתים - אין פשע גדול מזה.
משטר ביבי הורס גם ליהודים בתים וגם ללא יהודים בתים בזמן שבזה הרגע החליטו על הקמת ארמון לקיסר ולקיסרית.
אלפי יהודים זרוקים ברחוב, אלפי יהודים בחובות כספיים, מיליונים חיים בדוחק וחוששים שמא גם הם ימצאו עצמם ברחוב, מיליוני אנשים מנוצלים ע"י הבנקים, מיסים כבדים, ועבודה ללא תנאים.
משטרה אלימה ותוקפנית, בריונים שמחשמלים אזרחים ואחר כך טוענים לתקיפת שוטר.
משטרה ששולחת סמויים להתסיס בהפגנות על מנת שהמשטרה תוכל לפוצץ הפגנות שקטות.
לא להריסת בתים! לא לזריקת אנשים מהבתים שלהם! לא משנה אם הוא יהודי או לא. כולנו בני אדם.
 אדם מת מפני שהוא בא להרוס לאנשים את הבתים שלהם.
ההודים קוראים לזה קארמה.
אסור למלא פקודות לא מוסריות.
אין להתערב בחיי הילידים. על המשטר היהודי לעסוק בניהול תקין של המערכת שלו. בדאגה לאזרחי המדינה היהודים. לא לכפות על הילידים את החוקים שלנו. ולא לכפות עליהם את השפה והתרבות שלנו.
 כל האנשים האלה במדים מביישים את המדים שלהם. ומביישים אותי בתור אדם ובתור יהודי וישראלי.
כשאני רואה את התמונות האלה אני לא יכול שלא לחשוב על גירושי אינדיאנים ילידים ומיעוטים שנעשו ע"י ממשלות ברחבי העולם.
הורסים לאנשים הכי פשוטים וחלשים את הבתים שלהם בזמן שבאותו הזמן בונים בנייני פאר למיליונרים שרק עשירים יכולים לרכוש או מאלצים את האוכלוסייה להשתעבד למשכנתאות.
 הסיפור של היום נכנס לכותרות בגלל שאדם שבא להרוס מת תוך מילוי פקודות לא מוסריות.
אין לי מושג איך אדם שיש לו אישה וילדים יכול להרוס בתים של אנשים אחרים.
זה דבר שבשגרה מה שממשלת ישראל עושה ליהודים וללא יהודים בהריסת הבתים שלהם.
אני לא בא להצדיק אבל אני מבין אדם שבא להגן על עצמו משפחתו וילדיו מפני אלו שבאים להרוס את חייו ומשפחתו.
אדם שהורס לאנשים בתים ובכך את חייהם הוא לא גיבור לא משנה אם תעטפו את ארון הקבורה שלו בדגל ישראל ולא משנה כל המופע הממסדי שאתם עושים לכבודו.
אין שום כבוד בהריסת בתים ואסור היה להשתמש בדגל ישראל במקרה זה.
אדם שמילא אחר פקודה לא מוסרית של הריסת בתים מת, ובכך שהוא פעל לגרימת צער למאות אנשים גרם בסופו של דבר לצער למשפחתו שלו.
 לא אוהב את המילה פינוי. לאן מפנים אותם? הורסים להם את בתיהם, מנשלים אותם מהמקומות שלהם, אלו הם פשעים ממסדיים.
 ומה שהכי כואב זה שאחר כך מאשימים אותנו אנשים רגילים שלא שותפים ואפילו מתנגדים להחלטות הממשלתיות ממסדיות האלה במעשים האלה.

 

פמיניזם

היה זה רוקפלר שדחף את הפמיניזם הקיצוני של שנות השבעים ביחד עם קפיטליזם חזירי מבית מדרשם של איין ראנד ומילטון פרידמן.
היה זה רוקפלר שדחף את יציאת הנשים לעבודה על מנת שהמדינה תוכל להטיל עליהן מיסים.
היה זה רוקפלר שביקש להרחיק את הילדים מהוריהם כדי שיהיו במעונות-גני ילדים-בתי ספר מנותקים כל היום ממשפחתם על מנת שאפשר יהיה להפעיל עליהם אינדוקטרינציה חברתית.
הרחקת ילדים מהוריהם זה לא דבר חדש. הנאצים גם הפעילו מנגנון כזה. הם דאגו שהילדים תמיד יהיו עסוקים רצוצים ועייפים.
הם דאגו לשלוח את המובחרים לפנימיות על מנת שיהיו כמה שיותר רחוקים מהוריהם.
ובכך לא הסתיימו פשעי המערכת.
האליטה תקפה את עמוד התווך של המשפחה - היא תקפה את יכולתו של הגבר לדאוג למשפחתו, האליטה דאגה לייקור הדיור, שבירת איגודי העובדים, וייקור החינוך ושירותי הבריאות.
בכך שהאליטה גרמה לאוכלוסיה כולה לעבוד במקום שרק הגברים יעבדו - ערך המשכורות ירד בחצי.
האליטה הפעילה פמיניסטיות באקדמיה, בתקשורת ובבתי המשפט.
הם יצרו הסתה נגד הגבר, חוקקו חוקים מפלים נגד הגבר, ויצרו דמוניזציה וגם הגחכה של הגבר.
הם ביקשו ליצור טשטוש זהויות ותפקידים, הם ביקשו לבטל את ההבדלים בין גברים לנשים, כפי שקיימים בכל תרבות לכל אורך ההיסטוריה.
היה זה הנשיא האמריקני שפגש במנהיג ברית המועצות בזמן המלחמה הקרה שהתפאר שהגבר האמריקני דואג לאשתו, דואג לנוחותה ולרווחתה ושהיא אינה צריכה לעבוד, הוא התפאר על ההישגים הטכנולוגיים שאפשרו לאישה האמריקנית חיי נוחות - מכונת הכביסה, שואב אבק, מדיח כלים, מקרר והטלוויזיה.
בזמן שהאישה הסובייטית נאלצה לעבוד בתנאים מחפירים במפעלים.
היום מרעילים את מחשבות הנשים באמרות כמו "מה את יושבת בבית מה את עבד שלו?".
לא, האישה היא לא העבד שלו וגם הגבר לא עבד שלה בזמן שהוא עובד קשה כל היום ובסוף החודש נותן לה את המשכורת. מטלות הבית שלה קלות לאין שיעור מנשים מנוצלות בעולם הפמיניסטי-קפיטליסטי החדש שיצרנו ע"י הבוסים שלהן בעבודה.
בעבר היו אלה רק הנשים המכוערות שאף גבר לא היה מעוניין לדאוג להן שנאלצו לצאת לשוק העבודה מתוך חוסר ברירה.
הנשים היפות נהנו מגברים שדאגו להן.
משאלתה של כל אישה היה למצוא גבר שידאג לה - ולא לעבוד בעבודה שמנצלת אותה.
הגבר רוצה באישה רכה ונשית - בליידי, אך מקום העבודה הופך את הנשים ללא נשיות בגלל מאבקי הכוח והתחרותיות במקום העבודה.
במצב הטבעי של נשים בבית בחיק משפחתן והילדים, רוב הנשים מאושרות. אלו רק הנשים המשכילות שחשות מבוזבזות ברק לשבת בבית, ובצדק. עבורן ניתן לארגן עבודות של חצי משרה 4 שעות ביום על מנת שכישוריהן לא יתבזבזו.

ישראלים שגרים בישראל אוהבים להשתיק ישראלים שלא גרים בישראל או כאלה שמטיילים בחו"ל בטענה שאין להם זכות דיבור.
בתאילנד מנסים להשתיק אותי בטענה שאני זר.
בעלי הממון מנסים להשתיק אנשים ע"י תביעות משפטיות.
הדתיים מנסים להשתיק בכך שהם קוראים לכל אחד שלא חושב כמוהם - גוי.
המזרחיים הגזעניים מנסים להשתיק כל אשכנזי בטענה שהוא לא יהודי.
הקפיטליסטים מכנים כל מי שמבקש צדק חברתי - קומוניסט.
הכבשים מכנים כל אדם חושב בתור - קונספירטור או הזוי.
וועדות הכנסת משתיקות מומחים כי הן מעוניינות להרעיל לאזרחים את המים.
מדינת ישראל אוהבת להשתיק פעילים חברתיים בפייסבוק.
ככה זה כאשר לא רוצים לשמוע את האמת.

 

ישנם אנשים רבים ששנים חיים בגפם.
כל כך הרבה שנים לבד שהם כבר התרגלו לחיות לבד.
הכמיהה לאהוב תמיד קיימת אבל בגלל יוקר המחייה הם כבר ויתרו אפילו על אישה.
הנחמה היחידה שיש להם זה שיש להם קורת גג מעל הראש ומשכורת קטנה מהעבודה.
מהעבודה הם מגיעים לחדר ריק, יושבים מול המחשב וכותבים בפייסבוק.
רוב כספם שהם מרוויחים הולך על שכירות ואוכל אך הם מתנחמים בכך שלפחות בלילות קרים הם יכולים להפעיל את התנור ולהתכסות מתחת לשמיכה אך באותו הזמן הם גם לא שוכחים את כל ההומלסים ששוכבים באותו הרגע בחוץ בגשם.
והם כל הזמן חוששים שיבוא יום שגם הם ימצאו את עצמם זרוקים ברחוב.
רצונם היחיד בעולם הוא שתהיה להם דירה קטנה, דירת חדר, ואוכל. ששני הדברים הקטנים האלה יהיו להם מבלי לחשוש לעתיד.
הם אפילו כבר וויתרו על אהבה, על לחיות עם אישה.
איזה עולם יצרתם לאנשים?

 

אמא למה אין לנו דירה? כי אין לנו מיליון שקל.
אמא למה אני בקושי רואה אותך ואת עובדת כל הזמן? כי אני צריכה לעשות כסף.
למה רבת עם אבא? פיטרו אותו מהעבודה.
למה את בעצבים? עייפה מהעבודה.
למה את רבה עם דוד משה? מריבות על ירושה.
עודד קיבל מתנה לחג ואני.... אבא של עודד מרוויח 50 אלף שקל בחודש אבל האבא שלך מרוויח רק 6000. פלוס שאנחנו צריכים לשלם משכנתא.
 

מבחן

אנחנו תמיד צריכים להיזהר כאשר אנו בוחנים אחרים ומנסים למדוד את חוכמתם על פי הראייה שלנו.
פקידי ממשל הגיעו לבית ספר על מנת להעריך את האינטליגנציה של התלמידים.
תפקידם היה לשאול כל תלמיד "אני אתן לך עכשיו 50 שקל או שאתה יכול לחכות לשבוע הבא ואני אתן לך 100 שקל".
המומחים שבנו את המבחן הזה יצאו מתוך הנחה שילדים טיפשים לא מסוגלים להתאפק ולכן יבחרו את ה-50 שקלים ואילו הילדים האינטליגנטים יבחרו לחכות לשבוע הבא על מנת לקבל 100 שקלים בגלל שהם מסוגלים לתכנן לעתיד.
רוב התלמידים בחרו 50 שקלים ומיעוטם בחרו 100 שקלים לשבוע הבא. פקידי הממשל הפרידו ביניהם לשתי קבוצות - חכמים וטיפשים.
אך זו הנחה מוטעת.
היה גם המקרה של הילד שבחר לקחת את ה-50 שקלים לא בגלל שהוא טיפש, לא בגלל שהוא אינו מסוגל להתאפק או לחשוב לעתיד.
הוא בחר ב-50 שקלים בגלל שהוא לא בטח בהם שהם יבואו שבוע הבא לתת לו מאה שקלים.
הוא בחר ב-50 שקלים בגלל שהוא היה אינטליגנטי ועשה את החישוב שעדיף 50 שקלים ביד עכשיו מאשר הבטחה ריקה.
ולכן אני אומר היזהרו מלשפוט חוכמתם של אחרים.
 

אקולוגיה

האקולוגיה היא הרבה יותר עדינה ושברירית ממה שאתם חושבים.
הרבה אנשים חושבים שלא משנה כמה נהרוס. כמה נמשיך באותה הדרך של צמיחה כלכלית על חשבון הרסנות הטבע. כמה נכלה את משאבי הטבע. כמה נמשיך באותה הדרך של היתרבות. כמה נמשיך עם פיתוח טכנולוגיות הרסניות או כאלה שעלולות להיות הרסניות - האקולוגיה תשרוד.
זאת היא האשליה הגדולה ביותר שיש לאנשים כיום. כאשר בני אדם יצרו להם מציאות מלאכותית פיזית (ערי פלדה ובטון) ומציאות מלאכותית מנטלית (תקשורת ודת). אנשים פשוט התנתקו מהאמת וחיים במעין בועה אשלייתית-מנטלית שמאפשרת להם להתעלם מכל ההרס.
לא סביר שהאנושות תשנה כיוון כל עוד לא תהיה קריסה של המערכת האקולוגית, אנשים תמיד ימשיכו באותה הדרך עד לנקודה שכבר לא ניתן להמשיך בה.
קרוב לוודאי שאנו כמין לא נשכיל לשנות כיוון ונהרוס הכל. מיותר לציין שזה לא נוגע רק לבעלי חיים וצמחים, מארג החיים הוא הרבה יותר מורכב מכך, (בקטריות ושלל יצורים אחרים) הדבר יגרום לחיסולו של המין האנושי.
ההומו ספיינס קיים על הכוכב הזה רק 200 אלף שנים. והוא כמעט בטוח יכחד בקרוב.
שום סביבה מלאכותית לא תציל אתכם.
אתם רואים את האור הזה בין כדור הארץ לחלל?
ובכן זה הדבר היחיד שמגן על כל החיים למטה.

 

ימי הביניים

לפני הקפיטליזם רוב האנשים לא עבדו הרבה שעות. קצב החיים היה איטי, והכל נעשה בעצלתיים. קצב העבודה היה רגוע. אבות אבותינו אולי לא היו עשירים אך היה להם שפע של חופש וחיי משפחה. כאשר הקפיטליזם נכנס לתמונה הוא גם גנב לנו את הזמן. יום העבודה לפני הקפיטליזם היה מורכב מהפסקות ארוכות לסעודות נינוחות ושיתופיות ואף לתנומות קצרות. תקופות מנוחה אלו היו הזכויות המסורתיות של פועלים, שהם נהנו מהם אפילו בזמני שיא הקציר. בתקופות רגועות אשר היוו חלק גדול של השנה, דבקות בשעות העבודה לא היתה נפוצה. אפילו בימי הביניים היא לא עברה את 8 שעות ביום. יום עבודה של צמית עבור אדונו היה בעצם נחשב בימינו לחצי יום. ואם צמית היה עובד כמונו הוא היה צריך לקבל משכורת כפולה. כמו כן לפני העידן הקפיטליסטי לוח השנה היה מלא בחופשות. לא רק חופשות של הדת הרישמית אלא גם הרבה חופשות של מסורות מקומיות ופסטיבלים. באנגליה החופשות היוו בימי הביניים כמעט שליש מהשנה. והאנגלים עבדו קשה יותר מעובדים במדינות אחרות. אפילו בצרפת בין המאה ה-15 למאה ה-18 מלבד החופש בימי ראשון היו תשעים ימי מנוחה ו-38 חגים. בספרד ימי החג היוו 5 חודשים בשנה. החופש של חיי האיכרים היה רב יותר מהחופשות הרישמיים. משפחת איכרים מהמאה ה-13 לא עבדה יותר מ-150 יום בשנה על אדמתה. אפילו עובדים קשי יום באנגליה של המאה ה-14 לא עבדו יותר מ-175 יום בשנה.

Sources
[1] James E. Thorold Rogers, Six Centuries of Work and Wages (London: Allen and Unwin, 1949), 542-43.
[2] H.S. Bennett, Life on the English Manor (Cambridge: Cambridge University Press, 1960), 104-6.
[3] Douglas Knoop and G.P. Jones, The Medieval Mason (New York: Barnes and Noble, 1967), 105.
[4] R. Allen Brown, H.M. Colvin, and A.J. Taylor, The History of the King's Works, vol. I, the Middle Ages (London: Her Majesty's Stationary Office, 1963).
[5] Edith Rodgers, Discussion of Holidays in the Later Middle Ages (New York: Columbia University Press, 1940), 10-11. See also C.R. Cheney, "Rules for the observance of feast-days in medieval England", Bulletin of the Institute of Historical Research 34, 90, 117-29 (1961).

 

פנתאיסטים לא ייפגעו בסביבה.
פנתאיסטים לא ידברו על אלים, אלוהים או גלגולי נשמות.
פנתאיסטים לא מתעסקים במיסטיקה למרות שדבריהם ישמעו מיסטיים וילדותיים עבור המנותקים.
פנתאיסטים לא משחיתים איברים בשם אל מדומיין, הם לא משחיתים איברים כדי לרסן מיניות, הם לא משחיתים איברים בגלל שזאת המסורת, הם לא משחיתים איברים עבור יופי. פנתאיסטים פשוט לא משחיתים איברים. והם גם לא יפגמו ביופיו של הגוף בקעקועים ונזמים או כל דבר שפוגם במראה הטבעי של הגוף.
הפנתאיסט לא מהלל את האדם על חשבון כל יתר היצורים. בעלי חיים וצמחים הם לא משאבים שיש לנצל ולכלות עבור האדם. מי שלא חי בדו קיום עם הטבע מקומו לא בכדור הארץ.
פנתאיסט לא ינסה לשנות, לתקן ולשפר את הטבע כי הוא יודע שהוא רק יקלקל.
פנתאיסט לא יתמוך בצמיחה כלכלית אם היא באה על חשבון הרס אקולוגי.
פנתאיסט הוא בראש ובראשונה שומר האקולוגיה.
פנתאיסט לא יסכן את כדור הארץ ע"י ניסויים מדעיים וטכנולוגיים.
שימור הסביבה הוא ערך עליון עבור הפנתאיסט.
פנתאיסט חש יראה אל מול הטבע.
פנתאיסט יתנגד לטכנולוגיה אם היא הורסת את הסביבה. והוא גם יתמוך בתכנון משפחה על מנת להציל את האקולוגיה מהרסנות אנושית.

 

טבע

מנהיג

ההבדל בין רודן למנהיג הוא שמנהיג פועל למען העם.
העשירים יקראו למנהיג רודן בגלל שהוא ייפגע בפריבילגיות ובכוח שלהם, התקשורת תכנה אותו רודן בגלל שהוא ירצה לעשות נקיון בית ולהעיף את המושחתים, הוא גם יבטל זכויות שמשרתות יחידים או מעטים על חשבון העם.
כל מה שהמנהיג עושה הוא עבור העם.
הוא יפעל נגד המנצלים ויעזור לאנשים.
הוא יפעל נגד המערכת של המדכאים כדי שהאנשים יוכלו לחיות את חייהם בהגינות.
 

אדם

וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ, בְּצֶלֶם אֱלֹהִים בָּרָא אֹתוֹ, זָכָר וּנְקֵבָה בָּרָא אֹתָם.
טוב נו לא בדיוק.
כאשר אנו חושבים על עצמנו אנחנו מניחים שרוב התאים שלנו מורכבים מתאים אנושיים שמהם מורכב גופנו.
התאים שלנו עצמם מתחלפים בקצב מהיר של מספר שעות.
אבל מה שמעטים יודעים זה שבגופנו יש יותר בקטריות מאשר תאי אדם.
ובלי הבקטריות האדם מהר מאוד ימות.
אנחנו לא יצור ייחודי ומופרד מהעולם הזה. אנחנו יצירה של העולם הזה.
 

חיטה

לפני שנים רבות צמחה לה חיטה לא מתורבתת שלא עשו ממנה לחם אלא רק דייסה. השם באנגלית הוא..
Einkorn
14 כרומוזומים בלבד, אותו מספר של כרומוזומים שיש בשיפון ושעורה שהם מינים קדומים של דגן.
איך ניתן להשיג את זה בארץ? לא ניתן. אלא אם כן אתם מזמינים את זה במיוחד.
אחר כך התפתחה לה החיטה המתורבתת שנאכלה במצרים העתיקה ביוון הקדומה וברומא של יוליוס קיסר…שנקראת חיטת אמר.
השם באנגלית הוא…
Emmer wheat
Triticum dicoccon
28 כרומוזומים כמו חיטת דורום וחיטת קמוט.
איך ניתן להשיג בארץ? אם יש לכם מזל תשיגו את זה בבית הטבע ואם לא אז תזמינו.
חיטת דורום – הוא סוג של חיטת אמר מסוריה וטורקיה וגם 28 כרומוזומים. קצת יותר מודרני מחיטת אמר.
חיטת קמוט – חיטת קמוט זו הכלאה טבעית בין חיטת דורום וסוג של חיטה אחרת בשם.. Triticum polonicum
חיטת כוסמין – חיטת כוסמין היא חיטה שגודלה בימי הביניים והיא הכלאה טבעית בין חיטת אמר ועשב-עיזים. הערך התזונתי שלה נמוך והיא נחשבת לנחותה לעומת סוגי החיטה שקודמים לה. היא בעלת 42 כרומוזומים.
חיטה מודרנית – גם היא בעלת 42 כרומוזומים אך היא חיטה לא טבעית מתועשת ששינו לה את המאפיינים הגנטיים בכל מיני אמצעים לא טבעיים. הקרנה רדיואקטיבית אמצעים כימיים והכלאות אינטנסיביות. כדי ליצור שיבולים קצרים יותר בשביל המכונות שקוצרות את היבול וגרעינים פחות קשים כדי שהלחם יהיה רך ואוורירי. שינוי המאפיינים גרם לכך שהחיטה פגיעה יותר למחלות ולכן צריך לרסס על החיטה יותר חומרי הדברה. והמאפיינים התזונתיים של חיטה זו מזיקים לבריאות.

 

רוב הדתות בעולם כיום הם בערך בנות 2500-3000 שנים. אלו דתות שסוגדות למדריך רוחני, אל דימיוני, אלי טבע וכדומה.
כל כתבי הקודש נכתבו על ידי בני אדם. והקדושה היחידה שיכולה להיות בכתובים הם רק אותם פסוקים שמדברים על מוסר, בניית חברה טובה ושמירת הטבע.
כל היתר לא רלוונטים, אם שמדובר בדברים ארציים או מיסטיים.
אין צורך לסגוד למקדשים לאבנים לחומות ולצלמים.
אלו הם סטייה מהמקור.
המקור הוא כמובן הטבע, אותו לבדו יש לקדש, וגם תבונה מוסר ויופי הם דברים שיש להעריץ.

 

לכל אלו שרוצים לעורר אחרים אך מתייאשים שאנשים מתעלמים, יש לי לומר שהבעיה ברוב המקרים הוא לא הידע עצמו.
הבעיה היא האנשים עצמם. הבעיה היא ראיית עולם קונפורמיסטית שמבוססת על אמון במערכת.
זה אמון במערכות השלטון, אמון בתקשורת הממסדית וכמובן קידוש ויקיפדיה כאילו היתה כתבי הקודש.
וככל שתביאו יותר הוכחות ראיות ועובדות כך הם יותר יתחפרו בעולם האשליות שהם חיים בו. וככל שהשיחות איתם יימשכו כך הם ידאגו לחזק את החומות מסביבם.
הם לא יתנו לכם להפריע לעולם הבועתי שהם בנו לעצמם במשך עשרות שנים.
מדובר באנשים מאוד נאיביים וילדותיים בראיית עולמם, אך עם זאת הם גם מאוד מתנשאים וחושבים שהם יודעי כל ואילו האחרים הם סבורים פשוט ניזונים מאינפורמציה מפוקפקת וששיקול דעתם לוקה בחסר.
ההיבריס שלהם הוא הפגם הכי גדול שלהם.
אלו אנשים שמרצון בחרו להיות עיוורים, והם דומים לחרדים שלא משנה כמה ראיות עובדות והוכחות יש לכם הם ימשיכו לזלזל ויגידו שהעולם נברא בשישה ימים לפני 6000 שנה בגלל שכך כתוב בספר שלהם.

 

הגבלת ילודה

גם אם ממשלות ישכילו להלאים את כספי המיליארדרים ולהשתמש בכספים אלו לטובת האזרחים.
גם אם ממשלות ילאימו את משאבי הטבע וישתמשו ברווחים לרווחת התושבים.
גם אם ממשלות יגנו על זכויות אזרח ויבטיחו דיור לכולם.
השגשוג והרווחה שממנה יזכו האזרחים לא ימשכו זמן רב אם זה לא יהיה מלווה בהגבלת ילודה.
אם לאנשים יהיו בתים ותנאי עבודה נוחים ולא יהיה להם שום קשיים כלכליים הדבר יגרום לאנשים להביא ילדים רבים. כך קרה בארה"ב בשנות ה-50.
גידול מואץ באוכלוסייה יפר את האיזון ושוב החברה תיפול למחסור, בערות ופשע.
 

נכון עושות ממשלות כמו סין והודו שמפנות אנשים מאיזורים שבהם יש מינים בסכנת הכחדה. כשאוכלוסיות של בני אדם פולשות יותר ויותר לשטחים אקולוגיים כך ההרס גדל.
תאגידים משתמשים בתירוץ של זכויות קניין על מנת לגרוף רווחים ולהתנגד למהלכים של ממשלות להגן על הטבע.
ונכון הדבר שיש להכריז על עוד ועוד שמורות טבע בעלי שטחים גדולים שיבטיחו את קיומם של בעלי החיים והאקולוגיה שהם חיים עליה.
 

חלל

די, נמאס אבל ממש נמאס, עוד סרטי חלל ועוד כתבות חלל ועוד קטעי חדשות על חלל ועוד אתרים פסבדו מדעיים על חלל. באמת אבל באמת הגיעו מים עד נפש. מספיק למכור את השקר של מציאת עולמות אחרים או ישוב המאדים למקרה שהאקולוגיה על כדור הארץ תקרוס. בני אדם לא יגיעו לעולמות אחרים. וישוב על המאדים לא תציל את האנושות גם אם יהיה לנו טכנולוגיה שמאפשרת זאת, האנושות לא תשרוד בלי כוכב לכת תומך חיים ואין שום ראייה לכזה כוכב או טכנולוגיה להגיע לכזה כוכב. ולכל הדתיים יש לי לומר ששום אל לא יציל את המין האנושי או כדור הארץ. ולכל ההזויים יש לי לומר ששום חייזרים לא יצילו את המין האנושי או כדור הארץ. ולכל התמימים יש לי לומר שהתקדמות הטכנולוגיה לא תציל את האנושות, הראיות מצדדות יותר לכיוון שהיא תגרום לכיליונו של המין האנושי ואולי אף של כדור הארץ. הגיע הזמן שאנשים יפסיקו עם הדעות הילדותיות שלהם ושיתחילו לפתח בגרות. אנשים צריכים להתעורר מהאשליות שמאכילים אותם ושהם מאמינים בהם ולהבין שאנחנו פה לבד ועלינו מוטלת האחריות לאקולוגיה של כדור הארץ שהיא לבדה תאפשר גם את קיומו של המין האנושי.
 

עתיד

עם נאור

ילדים

מזונות

הייה נאמן לטבע ובכך לעולם לא תסטה מדרך הישר.
הטבע הוא כל מה שקדוש ובעל משמעות.
הוא היופי האלוהי שתמיד יש לנהוג בו ביראה גדולה.
מאבק, כוחניות, עורמה והישרדות הם חלק מהטבע אך גם אהבה, חיזור, מיניות, דאגה, שיתוף פעולה, תקשור, והרבה מאוד סימביוזה ואיזון.
כל התורות האנושיות שמתרחקות מהאמת שהטבע מלמד אותנו הן שגויות מיסודן.
אל תיפלו לתורות שמדברות רק על הצד הכוחני והאדיש של הטבע.
ישנו גם צד אוהב, אנושי ואכפתי, הטבע יצר את הרגשות ואת היכולת שלנו לדאוג ולהתחשב במצבם של אחרים.

 

לכולנו יש דעות על הפלות. חלקנו חושבים שזה בסדר. חלקנו חושבים שזה לא בסדר. חלקנו חושבים שזה בסדר עד שלב התפתחות מסויים של העובר ולא בסדר בשלב אחר. וחלקנו חושבים שזה בסדר רק במקרה של אונס, סיכון בריאותי לאמא, עובר פגום או מצב כלכלי קשה.
רוב האנשים פשוט מעדיפים לא לחשוב ולקבל את הנורמות המקובלות בחברה שהם חיים בה או להצדיק את החוקים הקיימים.
לא משנה מה הם דעותינו לכאן או לכאן תמיד יש לזכור שהמחשבות שלנו עוצבו על ידי החברה והתקופה בה אנו חיים.
לרבים גם יש רגשות דתיים - נוצריים או בודהיסטיים, רגשות דתיים לא מאופיינים רק בדתות ממוסדות אלא גם באמונה בקיומה של נשמה.
ומפני שדעותינו עוצבו על ידי החברה שלנו עלינו לחקור את העניין מבחינה היסטורית ותרבותית.
מה היה היחס של האנושות כלפי הפלות לאורך ההיסטוריה ובתרבויות שונות.
לפי הממצאים, הפלות היו תמיד מקובלות לאורך כל ההיסטוריה ובכל התרבויות כולל מצרים העתיקה והודו, יפן וכמובן ביוון ורומא.
האסכולה הסטואית היוונית-רומית קבעה שלעובר אין נשמה כי אין לו נשימה (מילה לטינית זהה). ולכן אינו אדם.
הפעם הראשונה בהיסטוריה שממסד פעל נגד הפלות היה במאה ה-2 לספירה כחלק מהממסד הנוצרי.
העונש על הפלה היה גלות זמנית.
למרות שהכנסייה ראתה בהפלות חטא היא העלימה עין במקרים מסויימים.
העונשים החמורים בחוק נגד הפלות החלו בבריטניה הויקטוריאנית במאה ה-19
ובארה"ב בתחילת המאה ה-20. כאשר מדינות החלו להתערב יותר ויותר בחיי אזרחיהם.
הבודהיסטים כמו הנוצרים גם רואים בהרג עוברים חטא. ובתאילנד הם אסורים בחוק מלבד מקרי אונס ועוברים פגומים.
יש אנשים שמאמינים שעובר הוא בעל נשמה כאשר יש פעילות מוחית בעובר בגיל 6 שבועות.
לפי תאוריה נוצרית מוקדמת העובר מקבל נשמה כשהוא מתחיל לזוז ברחם. זה קורה אחרי 4 חודשים.
באיסלם מותר לבצע הפלות עד 4 חודשים.
יש אנשים שרואים תחילתו של חיים כאשר העובר מסוגל לשרוד מחוץ לרחם.
עד 35 אחוז מהעוברים שורדים אם הם מחוץ לרחם בגיל 23 שבועות.
60 אחוז מהעוברים שורדים אם הם בגיל 24-25 שבועות.
ויותר מ-90 אחוז מהעוברים שורדים אם הם בגיל 26-27 שבועות.
זה נדיר שעובר במשקל מתחת ל-500 גרם ישרוד מחוץ לרחם.

 

מה שקפיטליסטים לא מבינים.
מה שקפיטליסטים לא מבינים הוא שכל מערכת על מנת לקיים את עצמה לאורך זמן חייבת להיות מאוזנת.
בדיוק כמו חלקת יער או גוף אנושי.
בחלקת יער יש צמחים שמצליחים להגיע לפסגה ויש כאלה שנשארים למטה אבל ישנה סימביוזה בין הצמחים. כמו בטבע בחברה האנושית יש אנשים אינטליגנטים יותר ואינטליגנטים פחות. כישרוניים יותר וכישרוניים פחות. יפים יותר או מושכים יותר וכאלה שהם פחות. אנו לא נולדנו שווים אבל יש צורך באיזון בדיוק כמו בחלקת יער.
וכאשר אין איזון ביער ומין אחד של בעל חיים או צמח יוצא מכלל שליטה הוא מכלה והורס את סביבתו - אלו הם המיליארדרים בחברה האנושית.
וכמו שהגוף האנושי זקוק להתאמה מושלמת בין התאים כך גם בחברה האנושית יש צורך בסימביוזה. הפוך מכך הוא כאשר יש תא שמתרבה על חשבון היתר - תאים סרטניים - אלו הם המיליארדרים.
 

אין טעם להאשים את הגברים או את הנשים כשגבר רוצה להשתעשע לו עם מישהי טרייה ורעננה.
זה לא מטבעו של הגבר להיות רק עם אשה אחת לכל החיים.
אמנם הוא יכול לדכא את רצונותיו בגלל קנאתה של אשתו או בגלל פחד מאיבוד כספו, רכושו, עבודתו, ריחוק מילדיו או איבוד מעמדו.
אך בכל אופן זה מנוגד לטבעו.
טבעו של הגבר הוא איסוף נשים.
כשאישתו מבוגרת רוצה הוא גם באשה נוספת צעירה ותמה.
בוודאי שאין ברצונו בהיפרדות מאשתו. בוודאי שהוא אוהב את אשתו. ובוודאי שנטישת האשה עבור אחרת זה פשע גדול.
רגש זה שקיים אצל כל גבר בריא כלל לא מובן לאשה. מבחינתה אם הגבר אוהב אחרת היא חושבת שהוא כבר לא אוהב אותה. היא גם תהיה סבורה שהוא נשאר איתה רק מטעמי נוחות.
שונים הם הגברים מהנשים - שונים הם עד מאוד.

 

מהו אונס? מהי רמיה?
אונס ורמיה זה כאשר אישה נכנסת להריון בזמן שהיא יודעת טוב מאוד שהגבר לא מעוניין בילדים. אם היא נכנסת להריון על מנת שהוא יחיה איתה או יתחתן איתה.
אם היא נכנסת להריון ללא שום התחשבות ברצונותיו ומחשבותיו של בן הזוג בילדים.
כיום האחריות היא על האשה כי רק לאשה יש גלולה או זריקה הורמונלית נגד הריון.
הטענות של נשים לגבי אחריות הגברים על ידי שימוש בקונדום לא קבילות. לא לחינם גברים נמנעים מקונדומים מפני שהם מפחיתים את ההנאה המינית ועוד יותר עבור גברים שעברו ברית מילה.
גם הדרישה לכריתה וסירוס לא קבילות כי הם פגיעה בגוף האדם.
הדרישה להתנזרות גם היא לא קבילה ודומה היא להטלת האשמה על הנשים לפני עידן הגלולה.
אם בעבר נערה צעירה או בחורה נכנסה להריון האשמה נפלה עליה, על כך שלא התנזרה. זוהי בקשה מטופשת, אווילית אם לא לומר מרושעת.
מילא אם היה מדובר רק בהחלטה של האישה להביא ילדים לעולם ללא הסכמת האב.
אך לא זה המקרה בימינו, האישה בנוסף לחוסר ההתחשבות באי רצונו של בן הזוג בילד גם אונסת אותו לשלם מזונות לילד לא רצוי למשך 18 שנה.
וזאת גם אם האבא לא שותף לגידולו וחינוכו של הילד.
ולכן יש לחוקק חוק שאשה שלא נשואה לאב הילד צריכה להביא חתימה של האבא שהוא הסכים להריון, וללא חתימת האב היא לא רשאית לדמי מזונות.
כך יפחתו המקרים שבהם גודלים ילדים ללא אבות. ויהיו פחות מקרים של רמיה ואונס תשלומים מצד האמא.
מי שמתנגד או מתנגדת לחוק זה תומכים בהמשך הרמיה, המשך אונס התשלומים והמשך חוסר הצדק.

 

היונה הנודדת (*מתה)

בתחילת המאה ה־19 יותר מ־5 מיליארד יונים נודדות חיו בלהקות ענק בצפון אמריקה, ולא היה כמעט אמריקאי שלא טעם מבשרן. אבל בדיוק לפני 110 שנים היא נעלמה, בטבח ההמוני הגדול בהיסטוריה. איך זה קרה, ואיך קורה שאנחנו עדיין עושים את זה?

 במשך אלפי שנים היונה הנודדת היתה הציפור הנפוצה בצפון אמריקה. בשיא לבלובן אחת מכל שלוש ציפורים בארצות הברית היתה יונה נודדת, על פי הערכות מומחי הסמיתסוניאן האמריקאי, אחד המכונים המובילים בעולם לחקר ההיסטוריה של הטבע. בתחילת המאה ה־19, היונה הנודדת היתה האפשרות הזולה ביותר לארוחה בשרית בארצות הברית. מחירה של יונה למאכל בשוק בניו יורק עמד על 20 סנט, והן נחשבו למשאב לא נגמר, מן מהשמים שמתחדש תמיד. להקות היונים הנודדות היו אגדתיות בגודלן, מיליארד יונים ויותר בלהקה בודדת.

ב־1823 יצא ג'והן ג'יימס אודובון, אורינתולוג (חוקר עופות) וצייר טבע צרפתי־אמריקאי בן המאה ה־19, למסע בין הערים הנדרסון ולואיסוויל שבטנסי, מרחק 90 ק"מ, ותיעד להקת יונים נודדות. במשך כל היום כולו, כתב, כוסו השמים ביונים, רבות כל כך עד שהשחירו את הרקיע וחסמו את אורה של השמש: "ירדתי מהסוס, התיישבתי והתחלתי לצייר בעיפרון, מסמן נקודה אחת עבור כל קבוצת יונים חולפת. בתוך זמן קצר הבנתי שהמשימה שבחרתי אינה אפשרית, משום שהציפורים נשפכו בקבוצות אינסופיות. קמתי והלכתי הלאה, וככל שהמשכתי ללכת נתקלתי בעוד ועוד יונים. האוויר היה מלא יונים, פשוטו כמשמעו; האור של צהרי היום נחסם כבליקוי שמש, לשלשת נשרה מהשמים כמו פתיתי שלג נמסים; משקן הלא פוסק של הכנפיים הרגיע את חושיי, ולפני רדת השמש הגעתי ללואיסוויל. במשך שלושה ימים רצופים היונים המשיכו לחלוף במספרים עצומים".

"כשאתה קורא תיאורים על להקות יונים ש'מכסות את השמים כמו נהר זוהר', וכשאתה יודע איך זה נגמר, זה מצמרר", אומר ג'ואל גרינברג, המומחה המוביל של הסמיתסוניאן לענייני היונה הנודדת. גרינברג אומר שהיונה נחשבה לבלתי מתכלה "כמו אור השמש וזרימת הנהרות". "היונה הנודדת היא בלי ספק בעל החיים שמוזכר בתכיפות הגדולה ביותר בעיתונות התקופה", הסביר בראיון לתחנת הרדיו NPR ג'ון וופר, היסטוריון ונטורליסט בספרייה הלאומית של מישיגן, שבמסגרת מחקרו על היונה הנודדת סקר 60 שנות עיתונות אמריקאית, בין 1840 ל־1900. "אני מותשת", כתבה עקרת בית אחת לעורך "סינסינטי ניוז" במכתב שפורסם בעיתון לפני כ־160 שנה. "הריח איום, ויש יונים וביצים בכל מקום". וופר מצטט טור מעיתון באוהיו, שמחברו כתב כי "כשמתקרבים לשטח הקינון של היונים נדמה שמתקרבים למפלי הניאגרה, עד כדי כך חזקה ואינסופית המייתן של היונים".


אתרי הקינון של הלהקות ביערות של מדינות הדרום החמות היו עצומים בגודלם. בימי האביב, עונת הקינון, כבשו היונים מאות ק"מ של יער. בשטח הקינון כל עץ כוסה בעשרות קנים ומאות ציפורים. שטחו של אתר קינון אחד באזור ויסקונסין הוערך ב־1,200 דונם, ומספר היונים שקיננו בו היה יותר מ־130 מיליון. אתרי הקינון היו כה צפופים, שתכופות משקלן היה גורם לענפי העצים שעליהם ישבו להישבר. כרונולוגיה אחת מהתקופה מתארת להקת יונים שסערה עצרה את מסעה, ובמקום לנחות ביער קיננה בערבה מושלגת. היונים הטילו מיליוני ביצים על הקרקע, וכשהשלג נמס האדמה נשארה לבנה כולה כאילו עדיין כוסתה בשלג, עד כדי כך היו הביצים מרובות.

צייר הטבע בן התקופה פיטר רינדסבכר, שטייל בארצות הברית וצייר את נופיה, חווה על גופו את הקמתו של אתר קינון חדש: "יום אחד, כשנסעתי לצורך סחר בפרוות, הוחרדתי בקול גועש, רועש, כאילו צבא סוסים טעון פעמוני מזחלת מתקדם לכיווני מתוך היערות העמוקים. כשהקשבתי ביתר תשומת לב, הסקתי שבמקום דהרת סוסים, היה זה רעם רחוק; ועם זאת הבוקר היה צח ויפהפה. קרוב יותר ויותר נשמע קולם המתערבב של פעמוני המזחלות כרעמה של סערה. בהיתי בתדהמה, והנה ראיתי מתקדמות לכיווני בחזית אחידה מיליוני יונים, הלהקה הראשונה של העונה. הן עברו כמו ענן חי דרך צמרות העצים הגבוהות, דרך השיחים ומעל הקרקע, מטלטלות כל עלה. עמדתי כמו פסל, מוסתר למחצה בין ענפי עצי הארז. הן רפרפו סביבי, טופחות על ראשי ועל כתפיי". רינדסבכר נשאר בעין הסערה, בין הציפורים המעופפות. "התיישבתי וצפיתי בזהירות בתנועותיהן בתוך המהומה הגדולה. העצים היו מלאים בהן, יושבות בזוגות במסעפים הנוחים בין הענפים, מנפנפות מדי פעם בעדינות בכנפיים פרוסות למחצה וממלמלות לבנות זוגן את אותם תווי חיזור שטעיתי וחשבתי שהם צלצולי פעמונים רחוקים".

שאיפה גדולה לחופש

מחוץ לעולם האקדמי, חיים שפרלינג הוא כנראה המומחה הכי גדול בישראל ליונים. שפרלינג (74), שעד הפנסיה נהג 30 שנה בקווי האוטובוס של דן ברמת גן, מגדל יונים מגיל 12, אז קיבל את יונת הדואר הראשונה שלו מהיונאי של שובך ההגנה בגבעת ברנר.

הוא נחשב למגדל היונים הוותיק והבולט בישראל, ובין השאר שימש יועץ למאיר שלו בכתיבת ספרו "יונה ונער" (שלו נעזר בכמה יונאים בכתיבת הספר, ואת עיקר המידע סיפקה יונאית ההגנה לאה זיגלר, שמתגוררת היום בבית אבות באזור המרכז). ביתו של שפרלינג ברמת השרון הישנה מוקף גדר חיה, ומהרחוב קשה לנחש את גודל האוצר שבפנים. לכל היותר נשמעים מבחוץ כמה ציוצים. אחרי שעוברים בשער הברזל מגלים את הביבר העירוני של שפרלינג: כ־50 תוכים ותוכונים, כ־40 ברווזים משמונה מינים שונים, כ־30 פסיונים, כ־10 תרנגולות הטלה ששפרלינג ומשפחתו אוכלים את ביציהן, וכמובן
כ־150 יונים ותורים, ובהם יוני דואר ויוני טווס. בסלון יש לו יונה, ברווז ופסיון, כולם מפוחלצים.

לשפרלינג יש תאוריה שלמה בנוגע לכוחות מנטליים, "על טבעיים", שבהן לטענתו בורכו היונים. "משחר ההיסטוריה ידוע שיונים יודעות איך לחזור הביתה", הוא אומר, "אבל עד היום לא יודעים איך". ההשערות המדעיות בעניין הן רבות, אבל עדיין לא נמצא הסבר מוסכם ליכולתה של היונה, יצור עם מוח לא גדול באופן יחסי, למצוא את דרכה לשובך ספציפי ממרחק של מאות ק"מ. השערה נפוצה גרסה שחוש הכיוון של היונים מסתמך על השדה המגנטי של כדור הארץ, אך מחקר עדכני בנושא מוכיח ששינויים בשדה המגנטי הסמוך לשובך אינם פוגעים ביכולתה של היונה לשוב הביתה. מחקרים אחרים בדקו את האפשרות שליונים יש זיכרון ויזואלי יוצא דופן, המאפשר להן לזכור במדויק את השובך, אך גם במקרה זה שינויים שנעשו במראה השובך ובסביבתו לא פגמו ביכולת היונים למצוא את הדרך. השערות אחרות המתבססות על ריח הופרכו אף הן. שפרלינג מבקש להציע בזהירות הסבר אחר.

"אני עומד להגיד משהו שיישמע משוגע", הוא מתריע, "משהו שאנחנו היונאים מדברים עליו בינינו לבין עצמנו. אף אחד לא מעז להגיד את זה בקול לאנשים שלא מכירים יונים כי זה נשמע בלתי אפשרי: אני חושב שליונים יש כוחות טלפתיים. אם אני נכנס לכלוב לתפוס יונה, מהרגע שפתחתי את הדלת, עוד לפני שפניתי אליה בכלל, היונה הזו תברח ממני. כל שאר היונים יושבות בשקט ורק היא משתוללת. ניסיתי הכל, לא להסתכל עליה ישירות, לא להסתכל בכלל, ללכת אחורה. זה לא משנה כלום, היונה שאני בא לתפוס כאילו יודעת מראש שאני בא".

שפרלינג אומר שתורים, שהיונה הנודדת נמנתה עמם, ניחנים בשאיפה גדולה לחופש. "הם לא מתקשרים למקום מסוים, כמו יוני הדואר", הוא אומר, "הנדידה אצלם בדם". היונה הנודדת היתה מסוגלת לעוף במהירות של 90 קמ"ש במשך 24 שעות, נסמכת על חוש כיוון מעולה, ולהקות הענק גמאו את אורכה של ארצות הברית. ארוחת בוקר בקנטקי, ארוחת ערב במישיגן.

פשטידת יונים מחכה על העץ

ההיסטוריון ג'ון וופר מתאר את התמודדותה של משפחת ספר אמריקאית אופיינית מאמצע המאה ה־19 עם הגעתה של להקת יונים. "המשפחה גרה כנראה בבקתת עץ", הוא מסביר. "הם שומעים את היונים מגיעות, ויוצאים החוצה. על כל עץ בני המשפחה מוצאים בין עשרה ל־75 קנים, ובמשך שעות הם יורים בעוד ועוד יונים. אי אפשר להאשים אותם: היונים חולפות במספרים עצומים, מיליונים ואפילו מיליארדים, ונדמה שהן לעולם לא ייגמרו".

הגעתה של להקת יונים נודדות היתה אות לטבח המוני, שבו החלו בעלי החיים: כל עורב, נץ, שועל, דביבון וינשוף בטווח אתר הקינון ומעבר לו השמין מסעודת ביצים, גוזלים ויונים שנמשכה שבועות רצופים. אך מספרם של הטורפים היה כה נמוך בהשוואה למספר היונים, שלגזע כולו לא נשקפה סכנה של ממש. הסכנה האמיתית הגיעה מבני האדם. "היו ליונים שתי בעיות", אומר וופר, "הן היו טעימות, והיה קל להרוג אותן. היה שוק בשר אדיר, בעונה יצאו מדי יום אלפי חביות בשר יונים מצפון מישיגן לכל ארצות הברית". בשר היונה היה לארוחה הבשרית הזמינה והזולה ביותר בערים אמריקאיות גדולות. העיר ניו יורק לבדה צרכה כ־100 חביות בשר יונים מדי יום, וכל חבית הכילה בין 500 ל־600 ציפורים. בין השאר מצא וופר בעיתוני התקופה מתכוני יונים רבים, בעיקר לפשטידת יונים חמה ("למען האמת", הוא מוסיף, "זה נשמע די טעים").

היונים היו מטרה קלה לציידים. הם ירו בהן, היממו אותן באלות, השליכו עליהן רשתות, הפילו גוזלים מקנם עם מקלות ארוכים והציבו סירי גופרית רותחת מתחת לקנים, כך שהאדים גרמו לציפורים לאבד הכרה וליפול לקרקע. בעל טור בעיתון "צ'רלסטון רויאל גאזט" מ־1875 ציטט ידיעה שקרא בעצמו בעיתון, שלפיה אדם מעיירה סמוכה הרג 50 יונים בארבע יריות. כותב הטור ציין שמעשה זה אינו מרשים אותו במיוחד, היות שמיודעו, אחד ד"ר ריצ'רדסון, הצליח לקטול לאחרונה 42 יונים בירייה בודדת של רובה ציד כפול קנה.


בשנות השבעים של המאה ה־19 החלו להופיע דיווחים על התמעטות במספר היונים, אך הציד נמשך: כמעט אלף בני אדם עבדו כציידי יונים מקצועיים, שנדדו בין אתרי קינון וחיסלו את כל היונים שהצליחו למצוא. "כשנחתה להקה, השמועה הגיעה לכל ארצות הברית באמצעות הטלגרף", אומר ג'ואל גרינברג. "אנשים עלו על רכבות מכל הארץ ובאו לצוד. היו מסילות ברזל שנסללו במיוחד לצורך חיסול יונים נודדות. הם הגיעו מכל מקום והקימו עיירות מאולתרות. היו אפילו בתי זונות שנדדו לאזורים של היונים, לשרת את הציידים. היתה בהלה ליונים נודדות, כמו לנפט או לזהב. הציד נערך בקנה מידה מדהים. ציידים היו יורים בתותחים לתוך היער, ומורידים המוני ציפורים וקנים בירייה אחת. צדו אותן גם בחיים, בשביל תחרויות. לפני שהיו 'יוני חרס', בתחרויות ציד השתמשו ביונים נודדות. בתחרות אחת בניו יורק נטבחו 45 אלף יונים".

אחת הלהקות האחרונות, כרבע מיליון יונים גודלה, חוסלה בתחרות ציד בת יממה אחת ב־1896. חוקרי הסמיתסוניאן מצאו שב־1897, בפטוסקי, מישיגן, אחד מאתרי הקינון הגדולים האחרונים, נטבחו 50 אלף ציפורים ביום, כל יום, במשך חמישה חודשים. כשהציפורים ששרדו ברחו וניסו להקים אתר קינון חדש במרחק של כמאה ק"מ, הן אותרו במהירות על ידי ציידים ונורו עוד לפני שהחלו לקנן.

לא מסוגלת לחיות לבד

היעלמותן של היונים הנודדות הביאה לשינוי באקולוגיה של היערות שבהם נהגו לקנן. "סוג מסוים של עצי אורן השתנה ונעלם אחרי שהיונים נכחדו", מספר גרינברג. "ומובן שגם בעלי חיים אחרים הושפעו. אחרי היעלמות היונים, למשל, דווח על עלייה משמעותית במקרי קדחת צהובה. כשהיונים הנודדות חיו ביערות הן אכלו את היתושים שהעבירו את המחלה, ועם היעלמותן היתושים שגשגו והדביקו את בני האדם".

ציד היה כנראה גורם ההיכחדות העיקרי, אבל גם כריתת יערות פגעה ביונה הנודדת. משום שנדדו בלהקות ענקיות, נדרשו ליונים יערות ענקיים - ויערותיה של צפון אמריקה נכרתו במהירות במאה ה־19, ביעילות שגדלה עם פריסתם של פסי רכבת לאורך היבשת. היונים נזקקו ליבשת שלמה כדי לשגשג, וזו מתברר אינה תכונה טובה לבעל חיים שמבקש לשרוד בעולם המודרני. בעלי חיים פראיים חיים היום בשמורות, איים קטנים של טבע המוקפים בערים ובתעשייה, ומי שלומד להסתגל לחיים כאלה שורד. מי שנזקק לאלפי קילומטרים של טבע פראי - נכחד.

עם זאת, ציד המוני וכריתת היערות כשלעצמם אינם מספקים הסבר מלא להיכחדותה של אחת הציפורים הנפוצות בעולם. גם יונים אחרות ניצודו בארצות הברית באותה תקופה, גם הן סבלו מכריתת היערות, ואף על פי כן הן שרדו. תור מתאבל (Mourning Dove), מין הקרוב מאוד ליונה הנודדת, משגשג באמריקה (כ־475 מיליון פרטים) למרות ציד מסיבי שנמשך עד היום — כ־70 מיליון תורים מתאבלים נורים למוות בארצות הברית מדי שנה.

יש הבדל חשוב אחד בין הציפורים, שאִפשר לתור המתאבל להמשיך לשגשג בעוד היונה הנודדת גוועה: התור מסוגל להתקיים בלהקות קטנות. דווקא משום שהיתה חברותית במיוחד, היונה לא הצליחה להסתגל לחיסולן של להקות הענק. לו היתה לומדת לחיות בלהקות קטנות, של 500 ואפילו של 5,000 ציפורים, ייתכן שהיונה הנודדת היתה שורדת. אבל היא נזקקה ללחץ המקיף והמתמיד של מיליונים מאחיותיה סביבה כדי לשרוד ולהתרבות, ומעט היונים שניצלו מהציידים לא הצליחו לשרוד לבדן.

בשלהי המאה ה־19, עם הצטברות הראיות להיעלמות היונה הנודדת, החלו מאמצי שימור מוגבלים. בסוף שנות התשעים אסר בית המחוקקים במישיגן לצוד יונים באזורי הקינון שלהן, אך החוק לא נאכף וציידים אחדים בלבד נעצרו. "כשאנשים נוכחו שפחות ופחות יונים מגיעות מדי שנה, היה מי שניסה להזהיר ולקדם חוקי שימור", מספר גרינברג. "אבל התגובה של הציבור והשלטון היתה הכחשה: 'אוקיי, השנה ראינו הרבה פחות יונים באוהיו, אבל הן בטח נשארו בקליפורניה'". תעשיות הציד וכריתת היערות המשיכו לשגשג.

היונה הנודדת האחרונה בטבע נורתה, ככל הידוע, לפני 110 שנים, ב־24 במרץ 1900, באוהיו, בידי נער בן 14 בשם פרס קליי. ב־1909 הציע איגוד האורינתולוגים האמריקאי 1,500 דולר, סכום נכבד ביותר באותם ימים, למי שימצא קן או קהילה מקננת של יונים נודדות. אף קן לא נמצא.

לא למדנו כלום

מדי שנה מכחיד האדם אלפי מינים של בעלי חיים. מרביתם מינים שונים של חרקים באזור האמזונס, אך בהם גם יונקים, ציפורים ובעלי חיים גדולים אחרים. ב־12 החודשים האחרונים נכחדו, למשל, אחרוני הקרנפים השחורים המערביים, תוכיי המקאו הכחולים מסוג "ארה ספיקס", וקרפדות הזהב של קוסטה ריקה. אבל המקבילה המודרנית המובהקת ביותר להשמדת היונה הנודדת הם הדגים. אם במאה ה־19 רוקנו ציידים וכורתי יערות את שמיה של אמריקה מיונים נודדות, כיום דייגים מסחריים מרוקנים את ימות העולם מדגי מאכל ומפירות ים, בשיטות דומות ותוך שילוב דומה של חמדנות, אדישות וקוצר ראות.

הדגים ניצודים בהמוניהם וסביבתם הטבעית נהרסת בהתמדה. על פי מחקר שהתפרסם ב־2004 במגזין היוקרתי "Science", אם דפוסי הדיג והזיהום הנוכחיים יימשכו, בתוך 40 שנה יתרוקנו ימות העולם מדגי מאכל ומפירות ים. שלא כמו בקר או עוף, המגודלים ברפתות ובלולים, רוב דגי הים המיועדים לאכילה אינם מגודלים בחוות ימיות, אלא ניצודים בטבע עצמו. בעוד החקלאים המרוויחים משחיטתן של פרות או עופות אמונים גם על המשך קיומם של המינים האלו, הדייג המסחרי דג את סחורתו בים ומסתפק בכך, ללא אחריות על גידול הדור הבא של הדגים שאמור להיות מונח על צלחתנו. כך פורסים דייגים רשתות ענק היורדות לעומק של ק"מ מתחת לפני הים, שמטרתן "להרוג כל דבר חי בשטח שבו הן נפרסות", כפי שמגדיר זאת גרינברג.

המחקר שפורסם ב"סיינס" מבוסס על ניתוח של אלף שנות התפתחות ימית בתריסר אזורים ימיים שונים, כולל האוקיינוס האטלנטי, הים התיכון והים הבלטי, ובדיקה של 64 אזורי דיג מסחרי מוכרים. על פי המחקר, אוכלוסיותם של 29% מדגי המאכל ופירות הים הידרדרה ביותר מ־90% בשנים האחרונות. שני שלישים מדגי המאכל בעולם נמצאים בסכנת הכחדה: במחקר מ־2006 קבעו מדענים קנדים ש־30% מאזורי המדגה בעולם התמוטטו (תפוצת הדגים בהם ירדה לפחות מ־10% מהתפוצה המקורית), ושללא שינויים דרסטיים באופן שבו אנו צורכים דגים - כל אזורי המדגה המסחריים בעולם יתמוטטו עד אמצע המאה הנוכחית.

התוצאה עתידה לגזור על מיני דגים רבים את גורלה של היונה הנודדת, שהאחרונה מסוגה נולדה ב־1885 בגן החיות של סינסינטי, וכונתה מרתה (על שם הגברת הראשונה מרתה וושינגטון). גופתה המפוחלצת של מרתה נתרמה למוזיאון הסמיתסוניאן, שם היא מוצגת עד היום, לצד לוחית מתכת עם הכיתוב הזה:
מרתה
האחרונה מבנות מינה
מתה באחת בלילה
ב־1 בספטמבר 1914, בגיל 29, בגן החיות של סינסינטי
נכחדה.