9/11

והיום אנו יודעים. זו הייתה האסטרטגיה של יועץ הביטחון האמריקני זביגנייב בז'ז'ינסקי לערער את היציבות של ברית המועצות ממדינות אסלאמיות שכנות. הם פיתו את הרוסים לתוך אפגניסטן ואז הכינו להם גיהינום עלי אדמות, הוייטנאם שלהם. עם תמיכה מכרעת של סוכנויות המודיעין האמריקניים , לפחות 30,000 לוחמים מוסלמים אומנו באפגניסטן ופקיסטן, חבורה של כלומניקים ופנאטים שהיו ועדיין היום מוכנים לכל דבר.
ואחד מהם הוא אוסמה בן לאדן. אני כתבתי לפני שנים. מהחבורה הזאת הטליבן צמח באפגניסטן. שגדלו על לימוד הקוראן ומומנו ע"י קרנות אמריקניים וסעודים. הטליבן שמטילים אימה על אפגניסטן והורסים אותה.

תכנון הפיגועים היה יצירת מופת במונחים טכניים וארגוניים. לחטוף 4 מטוסי נוסעים גדולים תוך מספר
דקות ולהטיס אותם לתוך מטרות בתוך שעה ולעשות את זה בנתיבי טיסה מסובכים. זה דבר שלא יעלה על הדעת ללא גיבוי של המנגנונים החשאיים של המדינה והתעשייה. כל הממשל האמריקאי צריך להיות בכלא, הם החביאו את עצמם מאחורי וילון של סודיות והרסו את הראיות, הם אלה שהמציאו את הסיפור של 19 המוסלמים שעובדים עבור אל-קאעידה של אוסמה בן לאדן על מנת להסתיר את האמת של המבצע החשאי שלהם. 95 אחוז מהעבודה של האירגונים החשאיים ברחבי העולם זה הונאה ודיסאינפורמציה ביצירת גרסה מקובלת של אירועים שמופצת באופן נרחב בכלי התקשורת.

הם הקריבו קורבנות. סביר ביותר שזו פעולה של לוחמה פסיכולוגית. זה סוג של מלחמה ובמלחמה זה קביל שאנשים מתים אפילו בצד שלך. בתרמית זו יש היתר להרוג על מנת להשיג מטרה נעלה יותר. הם רק חושבים במושגים של כוח. דמוקרטיה וחוקי הצדק אינם משחקים תפקיד. זו הפילוסופיה מאחורי זה אשר לצערנו שותפות לה שתי המפלגות בארה"ב. אנשים שמתנגדים לכך מטעמי מוסר אין להם שום סיכוי. (אנדרס וון-בולו ראש המודיעין וסגן שר ההגנה הגרמני לשעבר).

הדיוק החד של ההתקפות וסדר הגודל של התכנון הם עדות לשנים של הכנות. כזה מבצע מתוחכם דורש מסגרת של ארגון ביון של מדינה, דבר שאינו קיים בקבוצה רופפת כמו זה של מוחמד עטא. (ראש השירותים החשאיים לשעבר בגרמניה).

כל הסיפור הזה נראה כמו הפקה הוליוודית. טרוריסטים לא יכולים לבצע מבצע כזה של חטיפת ארבעה מטוסי נוסעים ללא תמיכה של השירותים החשאיים.( רכז לשעבר של השירותים החשאיים בגרמניה).

הגבלת ילודה

בניגוד למה שמספרים לכם, מצבו של האדם לא הורע בגלל החקלאות, החקלאות פותחה בכל מקום בעולם, וזנים שונים שימשו למאכל: חיטה, שעורה, אורז, דוחן, תירס, כוסמת, תפוחי אדמה.
צריך רק לשתול, ואחר כך לקצור, רוב הזמן האנשים פשוט נחו.
אלו שלא פיתחו את החקלאות היו צריכים להסתמך על צייד וליקוט וכשלא היה מספיק הם פשוט גוועו ברעב.
רק במקומות שבהם היה שפע כמו בדרום אפריקה היכן שהבושמנים הסתמכו על אגוזי מונגונגו לא היה צורך בפיתוח החקלאות.
הבעיה לא היתה החקלאות, בגלל החקלאות היה שפע אז אנשים עשו עוד ילדים, ואז היה צריך עוד שטחים, וכשלא היה מספיק שטחים שמתאימים לחקלאות אז הגברים החלו להילחם והנשים להיאנס, ובנוסף לכך בגלל עודף אוכלוסיה נוצרה אליטה כלכלית פרזיטית ומנצלת שהיו כופים על האוכלוסייה עבודות ציבוריות ודיקטטורות אכזריות.
אם אנשים רק היו מיישמים הגבלת ילודה, לא היה מחסור, לא מלחמות, ולא שליטים פסיכופטים.

חינוך פרטי

אין דבר הרסני יותר בתחום החינוך מבתי ספר פרטיים, בכך שאנחנו מאפשרים את קיומם אנחנו בעצם גורמים לילדי העשירים לחשוב שהם מיוחסים ועליונים על פני ילדים אחרים ופעמים רבות הם אפילו מזלזלים במורים שלהם, וכל זאת רק מפני שהם באים ממשפחות עשירות.
ומעבר לכך גם מדובר באפליה על רקע כלכלי ויצירת הפרדה לא פחות חמורה מהפרדה על רקע גזעי, אין שום הצדקה שילד עשיר יקבל יחס מועדף מילד עני, מה גם שהאוניברסיטאות חייבות להיות ללא תשלום, לא ייתכן מצב שאדם יימנע מלימודים גבוהים בגלל סיבות כספיות.
וההורים בישראל ובמערב בכלל צריכים להפנים שסטודנטים צריכים ראש שקט ללימודים, וזמן האוניברסיטה זה זמן ללימודים נטו ולכן זה מחובתם לעזור להם.

סיגריות

כשהממשלה מכערת את קופסאות הסיגריות זה לא בולשביזם למעשה המדינה עושה צחוק מכל הסיפור.
למה הדבר דומה?
הדבר דומה לכך שימכרו קוקאין, הירואין וסמים גרועים יותר במכולת והמדינה תחייב שיהיה מסומן שזה מזיק לבריאות.
למעשה כל מה שמזיק ופוגע בבני אדם אסור שיימכר לבני אדם, ובוודאי שאין לכפות אותו על הציבור כמו חומצות למיניהם במים, חומרים זרים בחיסונים, ואנטנות ליד בתים ובתי ספר.
אין לסיגריות מקום בעולמינו, הסיגריות מיוצרות נמכרות ומאושרות על ידי פושעים ומושחתים.
ולגבי אותם חכמולוגים מבוגרים שטוענים שזאת זכות הבחירה שלהם, אני אומר אין בעיה תרעילו את עצמכם אבל כשתהיו חולים אל תבואו אל הציבור ותבקשו טיפולים רפואיים, מי שמזיק לעצמו ביודעין לא יכול לבוא אחר כך לאחרים לעזרה, שילכו וישלמו מכספם הפרטי, אך אחד לא צריך לממן את הטימטום שלהם.

השתדרגות

כמו קופים גם בני אדם רוצים לשדרג את עצמם וליהנות מהפירות העסיסיים למעלה.
אז כשיש קצת יותר כסף מה עושים?
בדרך כלל חושבים לעבור לדירה טובה יותר.
כי אם יהיה לנו בית משודרג יותר אז חיינו יהיו טובים יותר, נכון?
לא נכון.
קרוב לוודאי שחייך יהיו גרועים יותר.
אם תעבור לבית טוב יותר אז זה יהיה בשכונת מגורים איכותית יותר ואז כולם שם עשירים יותר, שזה אומר ששוב אתה מתחרה בשכנים, אולי אתה לא חושב כך אבל תהיה בטוח שהאישה תמיד משווה את עצמה אל הסובבים אותה, ולכן כאשר היא תראה את כל הכסף והמותרות של חברותיה גם היא תרצה, כך שאולי יהיה לך סלון ומטבח יפים יותר אבל שקט נפשי ומשפחתי לא יהיה לך.

בחירה

בחירה, כולם רוצים שתהיה להם אפשרות, אבל בחירה יכולה לבוא רק מדעת ולא מבורות, אם הבחירה נובעת מבורות אזי מדובר כאן רק באשליה שהדבר נעשה מתוך חופש.
ואני יכול לתת פה דוגמה מאחת מידידותיי שבמשך שנים בעלה הפציר בה לעשות טיול בתאילנד והיא בעקשנותה בחרה להישאר בארץ, אבל בסופו של דבר תוך שיכנועים רבים היא התרצתה.
והיום כשהיא מכירה את תאילנד היא בחרה, בחירה מדעת, להישאר בתאילנד ואפילו לא רוצה לשמוע על ישראל.
בחירה אמיתית לעולם לא נעשית מתוך בורות אלא מדעת.

נשות ארגוס

איך נשות ארגוס הצילו את העיר שלהן ומה קרה בעקבות זאת?
הספרטנים היו בטוחים כבר בכיבוש העיר, במלחמה הם כבר הביסו את לוחמי ארגוס ואת המעטים שברחו לחורשה הם שרפו.
הספרטנים התקדמו אל עבר העיר כשלהפתעתם הם ניתקלו בנשות ארגוס לבושות בבגדי גברים ומוכנות לקרב.
הקרב החל, לוחמות ארגוס נפלו חלל ביחד עם כמה מחיילי ספרטה.
הספרטנים היו בדילמה, להמשיך בכיבוש העיר עד לניצחון הסופי תוך כדי קטל הנשים הרי דבר זה ייחשב לניצחון חסר תהילה.
הם נטשו את המערכה.
נשות ארגוס הצילו את העיר שלהן, אך מפני שכבר לא היו גברים בעיר הן הזמינו גברים מעיירות סמוכות ונתנו להם אזרחות.
אך בעקבות הניצחון הן לעגו לבעלים החדשים, הן הסתכלו עליהם כנחותים ואילצו אותם לעיתים ללבוש בגדי נשים בזמן שהן לבשו בגדי גברים.
בסופו של דבר לא היתה ברירה אלא לחוקק חוק כדי לאלץ את הנשים שנלחמו בקרב לשכב עם בעליהן, בעקבות הניצחון התבלבלו היוצרות והיה צורך להחזיר את הסדר הנורמטיבי.

מרד הנשים

אנשים כל כך טיפשים, אם הם רק היו יודעים איזה כח אדיר יש להם, אך מעולם לא היתה להם את התבונה להשתמש בכוח הזה.
כל דור סובל על ידי ברוני הכסף וממשלות מושחתות שמשרתות את ברוני הכסף.
ואנשים בטיפשותם לא רק שהם עניים הם גם מייצרים את הדור הבא שימשיכו את מעגל הסבל.
לנשים יש את הכוח הפוטנציאלי הכי גדול בחברה, כי רק נשים יכולות ללדת.
אם מחר בבוקר כל הנשים יגידו מספיק עם העבדות והניצול, אם מחר בבוקר הנשים יגידו אנחנו לא עושות יותר ילדים, יש לכם מושג מה יקרה?
ממשלות יכנסו לפאניקה, ממשלות יפלו על הברכיים, ברוני הכסף יקרסו כמו קוביות דומינו.
ועכשיו שהכוח אצל הנשים הן יכתיבו את המציאות.
והמציאות הנדרשת היא שלכל אזרח יהיה בית כחלק מזכויות אזרח, לכל אזרח מגיע הגנה ותנאים סוציאליים טובים בעבודה, לכל אזרח מגיע שירותי בריאות, לכל אזרח מגיע ללמוד באוניברסיטה, לכל אדם בן 60 מגיע פנסיה מכובדת, ולכל אדם מגיע חופשות מהעבודה והורדת שעות העבודה.
נשים יכולות להפיל את החולרות שמנהלים את חיינו על חשבון סבלותינו כבר מחר בבוקר.

כפייה דתית

תחשבו שביוון המודרנית קבוצה של אנשים שרוצה לסגוד לאלי יוון הקדמונים מחליטה להקים מפלגה.
והמפלגה תתמוך בגימנסיות שילמדו אך ורק את הטקסטים של הומרוס והסיודוס והתעמלות על פי המסורת היוונית.
ובנוסף לכל זה הם ייכפו חוקים קדומים שהיו מקובלים בשנת 500 לפני הספירה על האוכלוסיה כולה.
והם גם יימנעו נישואים של יוונים ללא יוונים ויקראו לכל אדם שלא שומר את המסורת היוונית ברברי וכופר.
ביוון זה עדיין לא קורה אבל בישראל זאת המציאות עם החרדים.

ארצות הברית כבר אינה דמוקרטיה

רוברט קנדי ג'וניור, הבן של בובי, האחיין של JFK ואחד מפעילי הסביבה הנודעים בעולם, בא לישראל כדי להציל את נהר הירדן מזיהום. וכמו כל דבר במשפחת קנדי, גם השיחה עמו היא מסע מורכב של דרמות אישיות, רדיפת צדק וכמה עניינים נפיצים למדי.

רוברט קנדי ג'וניור מפשפש בטלפון שלו עד שהוא שולף תמונה של אביו רוברט — מי שהיה אחיו של הנשיא ג'ון קנדי והתובע הכללי בממשלו. "הנה", הוא מראה, "זה אבא שלי מול מלון קינג דיוויד בירושלים ב־1948. הוא הגיע לישראל כעיתונאי, זמן קצר לפני מלחמת העצמאות. למשפחה שלנו יש קשר ארוך וטוב עם ישראל, וגם אני רציתי להגיע לכאן כל חיי". אחר כך הוא נזכר בארוחת ערב משפחתית שנערכה עם פרוץ מלחמה אחרת בלבאנט, הפעם מלחמת ששת הימים. "אני דאגתי, אבל אבא שלי אמר 'אל תדאגו לישראלים, הם חזקים ועקשנים וידעו להתמודד'".

בדיוק שנה אחר כך, קנדי האב שילם מחיר יקר על העמדה הזו, כשנרצח ביריות מאקדחו של סירחאן סירחאן, צעיר ממוצא פלסטיני שזעם על תמיכתו בישראל — רק ארבע שנים וחצי לאחר שנרצח אחיו הנשיא. שתי ההתנקשויות האלה ממשיכות להעסיק את אמריקה ולפרנס שלל תיאוריות: קנדי הבן עצמו, שהיה בן 14 כשאביו נרצח, משוכנע שסירחאן אינו הרוצח האמיתי. אבל לכך עוד נגיע בהמשך.

‍המורשת המשפחתית הזו, של אקטיביזם ליברלי, היא השורשים שמהם צמחה תפיסת העולם שלו. קנדי ג'וניור (65), השלישי מתוך 11 אחים ואחיות, ספג אותה, וברבות השנים הפך לעורך דין; תחילה כתובע בניו יורק — "זו היתה הדרך המהירה ללמוד את החוק ולקבל אחריות אמיתית" — ובהמשך כעורך דין פרטי, שמגייס את כישוריו המשפטיים לטובת אקטיביזם סביבתי. בארבעת העשורים האחרונים הוא הוביל מאות תביעות נגד תאגידי ענק מזהמים שפגעו בסביבה, והכריח אותם להוציא מיליארדי דולרים לתיקון הנזקים שהם גרמו. הוא שימש עורך דין בכיר במועצה להגנת משאבי טבע, הקים קליניקה לליטיגציה משפטית באוניברסיטת פֶּייס, שבה שימש מרצה למשפט סביבתי, והיה עורך הדין של Riverkeeper ("שומר הנהר"), ארגון שפעל לשיקומו של נהר ההדסון, והגיש תביעות נגד תאגידים שגרמו לזיהומו ונגד הרשויות שנמנעו מלטפל בהם. "אבא שלי לקח אותנו לכל הנהרות הגדולים בארצות הברית לשוט, לעשות קיאקים", הוא נזכר. "הוא לימד אותנו שהמים מהווים רשת ביטחון לחברה. לכולם צריכה להיות גישה למים והזדמנות להשתמש בהם — לשחות בלי חשש, לדוג דג ולהביא אותו הביתה מתוך ביטחון שהוא לא ירעיל מישהו".

ב־1999 הוא ייסד את Waterkeeper Alliance, ארגון־גג שמאגד 350 ארגונים הנלחמים למען נהרות ומים ב־44 מדינות ברחבי העולם. כיום הוא עומד בראש הארגון. במסגרת זו הגיע לפני שבועיים לישראל, לראשונה בחייו, כשהוא מלווה באשתו השלישית, שריל היינס, שחקנית וקומיקאית (רעייתו של לארי דיוויד ב"תרגיע"). מטרת הביקור היתה להכניס את נהר הירדן תחת כנפי הארגון, כשמי שיוגדרו "שומרי הירדן" יהיו אנשי הארגון הישראלי־ירדני־פלסטיני EcoPeace Middle East, הפועל לחזק את שיתופי הפעולה בתחומי שימור המורשת הסביבתית של שלושת העמים. "שיתוף הפעולה עם ווטרקיפר וקנדי ישים את סוגיית שיקום הירדן על סדר היום העולמי, ויהפוך את הבעיה ממקומית לבינלאומית", אומר גדעון ברומברג, מנכ"ל הזרוע הישראלית של אקופיס, ומסביר כי 95% מכמות המים שזרמו דרך הירדן הדרומי נלקחו על ידי ישראל, סוריה וירדן. "מכיוון שמדובר בגבול, ובשל תפיסת הסכסוך, כל צד ניסה לתפוס כמה שיותר מהמים, והירדן הדרומי הפך מנהר לתעלת הביוב של טבריה ויישובי חוף הכנרת. החי והצומח שעל גדותיו נפגעו אנושות".

"לראות את הירדן, הנהר המפורסם בעולם, היה מרגש מאוד", אומר קנדי, כשהוא לבוש ז'קט הנושא את הלוגו של ווטרקיפר, צללית של דג חדקן, ומעוטר בקעקוע דומה. "מצד שני, היה עצוב לראות שהוא עכשיו רק 'נחלון', ושהוזרמו אליו שפכים ופסולת תעשייתית. למרות החשיבות ההיסטורית והיותו אחד המקומות הקדושים בעולם, המים בירדן מטופלים באופן עלוב. אסור לנו להתייחס אליו בכזה זלזול, הוא צריך להיות מהנחלים הנקיים בעולם".

אתה מאמין שהכניסה שלכם לפעילות כאן תשנה את זה?

"כשהתחלתי לעבוד על ההדסון לפני יותר מ־30 שנה, זו היתה בדיחה לאומית. אלה היו מים מתים לאורך מיילים רבים. אנחנו פעלנו בדרכים משפטיות: אחת התביעות הראשונות שלי היתה נגד אקסון מובייל, ששפכו נפט להדסון. אילצנו את החברות המזהמות להוציא 5 מיליארד דולר ולהחזיר את הנהר למצב תקין. היום אלה המים הכי עשירים בצפון החוף המזרחי. הם מפיקים כמות גדולה של חמצן לכל מ"ק ומהווים בית גידול אחרון לזני דגים שנכחדו, וההצלחה בשיקומו מהווה השראה לשומרי נהרות בכל העולם. אבל בתחום הסביבתי אתה לעולם לא מנצח באופן סופי: כל קרב שמסתיים רק מביא עמו קרב חדש".

שבוע אחרי הראיון, אגב, קנדי נעצר מול גבעת הקפיטול בוושינגטון, במסגרת סדרת ההפגנות

Fire Drill Fridays, הדוחקות בממשל האמריקאי לאמץ מדיניות פעילה יותר במאבק נגד משבר האקלים. כפי שאמר, כל קרב הוא רק מבוא לקרב הבא.

‍

מאבקים סביבתיים

"טראמפ הוא אסון לסביבה"

הקרב האמיתי על המים, מסביר קנדי, הוא קרב נגד הכוח העצום שמרוכז בידי תאגידים. "זיהום הוא דרך לגנוב זכויות מבני אדם ולפלוש לרכוש ציבורי", הוא מצהיר. "כשאקסון מובייל וג'נרל אלקטריק זיהמו את ההדסון, הן הפרו את חוקת מדינת ניו יורק, שקבעה כי האזרחים הם בעלי הדגה בנהר. האזרחים איבדו את הבעלות שלהם בגלל החומרים הכימיים שהוזרמו למים. יש לי שלושה ילדים עם אסתמה; כשתחנות פחמיות מזהמות את האוויר, הן בעצם גונבות את האוויר שנמצא בבעלות הילדים שלי כדי להעשיר את בעלי המניות שלהן. לצערי, יכולתם של המזהמים להפריט את רכוש הציבור מתחזקת, כיוון שממשלות משתפות איתם פעולה".

כמו ממשל טראמפ, שהארגון שלכם מנהל מולו קרבות חריפים.

"כן. הנשיא טראמפ מנסה לפרק את כל החוקים הסביבתיים. הוא ממנה אנשים מעולמות הנפט והכרייה לתפקידים בסוכנות להגנת הסביבה, והם מנסים לבטל את החוקים שמגינים על הסביבה מאז 1970. בעבר חשבנו שג'ורג' בוש ג'וניור היה הנשיא הכי גרוע לסביבה, אבל טראמפ גרוע ממנו. הצלחנו למנוע מטראמפ לבטל חלק מהחוקים, והרבה מהתביעות שלנו עדיין מתנהלות. בכולן טראמפ ניצב בצדו הלא־נכון של המתרס.

"אני גם חלק מהקבוצה שהגישה תביעה נגד מונסנטו (תאגיד ביוטכנולוגי, כיום בבעלות באייר הגרמנית, ע"ק), וגילינו שהממשל ניסה להתערב בתביעה כדי לעזור להם. השגנו מסמך פנימי שהראה שטראמפ שלח למונסנטו מסר: 'יש לכם את הגב שלי, אל דאגה'.

"טראמפ רוצה שנתייחס לכדור הארץ כמו עסק בהליכי פירוק. הוא מקדם מדיניות של 'תפוס ככל יכולתך', שמייצרת תזרים מזומנים מיידי על חשבון המשאבים הלאומיים שלנו. זו מדיניות של צמיחה שהופכת כמה אנשים למיליארדרים, ובמקביל מרוששת את כל השאר ומזהמת את הסביבה. מדיניות אנטי־סביבתית היא מדיניות גירעונית, שמעמיסה את עלויות השגשוג שלנו על הדורות הבאים. מי שישלמו את המחיר הם ילדינו: הם ישלמו אותו בנופים מזוהמים, בבריאות ירודה, בעלויות שיקום סביבתי מטורפות".

אבל, הוא מוסיף, יש מקום לאופטימיות. "בעבר זה היה רק הסביבתנים נגד העשירים והחזקים. היום, לראשונה בהיסטוריה, עומדים לצדנו אנשים שהם חלק מתעשיות חזקות ש'משבשות שוק', כמו תעשיות אנרגיית הרוח והשמש וכמו המכוניות החשמליות".

‍

החלום האמריקאי

"שנאה וגזענות הפכו נורמה"

בניגוד לאלה הרואים בטראמפ אנומליה היסטורית, קנדי חושב שהוא מייצג של הזמן. "טראמפ לא נפל פתאום מהשמים, הוא פשוט האצה של תהליך שקורה בארצות הברית עוד מתקופת רונלד רייגן — תהליך שמפורר את מעמד הביניים ואת ההגנות הסביבתיות ומזיז הצדה כל מחסום העומד בפני התאגידים. אנחנו רואים הטיה של הדמוקרטיה לכיוון פלוטוקרטיה, שלטון בעלי ההון — עם פערים אדירים בין עשירים לעניים, הריסה של מעמד הביניים ועליית כוחם של תעשיית הנפט, הצבא וארגוני המודיעין. ארצות הברית הופכת מדמוקרטיה למדינה שמקדשת מיליטריזם,

וכשדבר כזה קורה, הסביבה תמיד נפגעת. בלי דמוקרטיה חזקה אין איכות סביבה חזקה. כיום מתנהל קרב בלימה נגד הניסיון של התאגידים הגדולים לשלוט בדמוקרטיה; אם זה יקרה, הם יגנבו לנו את האוויר והמים. האתגר הוא לוודא שלמערכת הפוליטית לא יגיע כסף מתאגידים כאלה, ולבנות דמוקרטיה שתגן על אינטרסים אנושיים ולא עסקיים".

מפתיע שאדם כמוך, עם עשייה כל כך אופטימית, נשמע פתאום פסימי.

"לצערי, כיום קשה לטעון שאמריקה היא עדיין דמוקרטיה. אפשר בהחלט לטעון שאין לנו יותר דמוקרטיה, ויותר מזה, שאנחנו כוח אנטי־דמוקרטי. האידאליזם כבר אינו חלק מהמותג האמריקאי. כיום אפילו אנשים בסין אומרים 'למה שנרצה לאמץ שיטה שמייצרת מנהיגות כמו זו שבארצות הברית?'.

"כשהייתי ילד, אומות העולם הסתכלו על אמריקה כמנהיגה. הן ידעו את ההבדל בין בריונות לבין מנהיגות. כשדוד שלי נרצח, כמעט כל הבירות בעולם הנציחו אותו בשמות רחובות, כיכרות, בתי ספר, כי ראו ברצח שלו טרגדיה לאנושות כולה. קשה לדמיין שמישהו יעשה דבר כזה עם טראמפ. למעשה, קשה לי להאמין שמישהו יקרא כיום רחוב על שמו של נשיא אמריקאי, איזה נשיא שלא יהיה". לא היה לי נעים לספר לו שביוני האחרון הכריזה ממשלת ישראל על תוכנית להקמת היישוב "רמת טראמפ" ברמת הגולן.

זה קורה לא רק בארצות הברית. פופוליזם הוא גל שגואה בעולם כולו.

"דמגוגיה היא פורמולה. דמגוגים בכל העולם משתמשים באותה שפה. נתניהו עושה את זה בהצלחה כבר שנים. לכן אני גם אומר שטראמפ יכול להיבחר מחדש. זו בהחלט אפשרות סבירה, וזה מפחיד".

האם גם אחרי עידן טראמפ האיש, הטראמפיזם פה כדי להישאר?

"אני חושב שכן. הדמגוגיה של הימין מאוד עמידה וחסונה, כי היא נשענת על החוסן שפוקס ניוז נותנת לה. היא הפכה את השנאה והגזענות לדבר נורמלי, משהו פתוח שמתקבל בהבנה.

"כבר היו תקופות שבהן איבדנו את הדמוקרטיה. למשל, בשנות השמונים של המאה ה־19, תקופת 'הברונים השודדים', שבה בעלי הון ותאגידים צברו כוח אדיר והשתלטו על הממשל. אבל בתחילת המאה ה־20 נוצר שילוב נדיר בין הנשיא טדי רוזוולט שעמד מול התאגידים, עיתונאים עצמאיים ותנועות אזרחיות, וזה הוביל לחוקים רבים שחיזקו את הדמוקרטיה: חוק ההגבלים העסקיים, חוקי עבודה כמו שכר מינימום, חוקי מס שצמצמו פערים, זכות הצבעה לנשים, רגולציה במזון, תרופות וסביבה ועוד. כל אלה סייעו לשקם את הדמוקרטיה ולהביא להיווצרות מעמד הביניים, שהחזיק מעמד 60 שנה. לצערי, הפעם אני לא רואה מוצא מהמצב הזה. הרבה מהמוסדות הדמוקרטיים ספגו נזק קשה מאוד ב־20 השנה האחרונות. עדיין יש לנו בתי משפט שעובדים יחסית טוב, אבל גם הם כבר לא לגמרי חסינים".

כאיש המפלגה הדמוקרטית, במי תתמוך בפריימריז לראשות המפלגה?

"השאלה היא מי יכול לנצח את טראמפ. הילדים שלי תומכים בפיט בוטיג'ג'; הוא מועמד דינמי מאוד, אבל קשה לראות אותו נבחר. חלקים אחרים במשפחתי תומכים באליזבת וורן, ואחרים תומכים בג'ו ביידן. כולנו גם חברים של ברני סנדרס, אבל לא תומכים בו. הוא מדבר יפה מאוד, אבל כמעט שלא העביר מעולם חוק. לדוד שלי טדי קנדי היו אותן עמדות פוליטיות כמו של סנדרס, והוא היה אחד המחוקקים הכי אקטיביים בהיסטוריה האמריקאית. סנדרס לא חוקק שבריר מזה. בכל מקרה, להביס את טראמפ יהיה קשה".

שקלת בעבר להיכנס לפוליטיקה, בהמשך למסורת המשפחתית?

"פעמים רבות. היו לי גם הרבה הזדמנויות. כשהילארי קלינטון עזבה את הסנאט (בינואר 2009, כדי להתמנות לשרת החוץ בממשל אובמה, ע"ק), מושל מדינת ניו יורק דיוויד פאטרסון הציע לי להתמנות במקומה, כך שלא הייתי כלל צריך להתמודד, אבל באותו זמן בחיי לא הייתי פנוי לזה. יש לי שבעה ילדים ודברים שאני אוהב לעשות, ואני לא רוצה לוותר על חלקים אחרים בחיים שלי".

‍

מורשת משפחתית

"להיות קנדי זו פריבילגיה"

אי אפשר להפריד את קנדי הבן משמו ומהרקע המשפחתי של אצולת הפוליטיקה האמריקאית. באותה מידה, אי אפשר גם לנתק אותו מבית הגידול הפוליטי שלו. "אבא שלי היה חוזר הביתה בערב ומדבר איתנו על המאבק לזכויות האזרח", הוא אומר. "הוא גם היה כותב לנו מכתבים. באחד מהם הוא מספר איך הם עזרו לסטודנטים שחורים להיכנס ללמוד לראשונה באוניברסיטה, באמצעות שימוש במשמר הלאומי. הוא כתב לי: 'אני מקווה שכשתגיעו לקולג', הסוגיות האלה כבר יחלפו מהעולם'. הוא האמין שכולנו מחויבים לקחת חלק בקרב להפיכת אמריקה למודל של צדק, חמלה, כבוד אנושי ואחריות".

איך ההרגשה לשאת את השם קנדי? זו פריבילגיה או נטל?

"זו פריבילגיה, וזה מרגיש טוב".

כשאני שואל את קנדי על זיכרונותיו מאביו ומדודו (שיום השנה לרציחתו חל מחר, 22.11), הוא שולף את הביוגרפיה שפרסם בתחילת השנה — American Values: Lessons I learned from my family. על הכריכה מופיע צילום שלו כילד הנישא על גבו של אביו, ובהמשך צילום עם דודו הנשיא. "אני זוכר את זה", בורקות עיניו. "דיברתי איתו על החיות שלי, היו לי הרבה לטאות".

הוא זוכר את קמפיין הנשיאות של דודו ולאחר מכן את ביקוריו כילד בבית הלבן, את העוינות של הקהילה הקובנית בארצות הברית כלפי משפחתו לאחר העימות במפרץ החזירים והניסיון להפיל את פידל קסטרו ("בשנות התשעים פגשתי אותו בהוואנה; לאחר מכן היו איתו עוד פגישות, כולל עם הילדים"), את הקמפיין של אביו לראשות המפלגה הדמוקרטית. ויותר מכל, הוא זוכר את הרגע ב־5 ביוני 1968, כשהאב דוגן העיר אותו השכם בבוקר בחדרו שבפנימייה הישועית בג'ורג'טאון והודיע לו שמחכה לו מכונית שתיקח אותו לבית המשפחה בווירג'יניה. שם התבשר כי אביו נורה במלון אמבסדור בלוס אנג'לס, בתום נאום הניצחון שלו בבחירות המקדימות בקליפורניה.

"עדיין חשבתי שהוא יהיה בסדר, אחרי הכל הוא היה בלתי ניתן להריסה", כתב על כך קנדי ג'וניור בביוגרפיה, "אבל כששמעתי שמישהו מצווה על סגירת כל משרדי הקמפיין, הכדורים שנורו הגיעו לעולמי. אז ידעתי שאבי עומד למות". בהמשך הוא תיאר את הטיסה במטוס של סגן הנשיא לבית החולים בלוס אנג'לס, השהות לצד אביו המחובר למכשיר ההנשמה, הפרידה שלו ושל אחיו מאביהם, מסע ההלוויה שבו נשא את ארונו, והלילה שאחרי, כאשר נכנס למשרדו של אביו בבית המשפחה, סגר את הדלת, נשכב על מיטתו ופרץ בבכי מר, "עד שדמעותיי נספגו בכרית".

"הספר שלי מתאר את הקרב הארוך, בן 60 שנה, בין המשפחה שלי לבין ה־CIA", הוא אומר כעת. סבו, ג'וזף קנדי, עמד בראש ועדה שהמליצה על פירוק ארגון הביון החשאי, "ולכן ה־CIA שמו להם למטרה להכפיש את שמנו. כשסבי כיהן כיו"ר רשות ניירות ערך הם הפיצו עליו שהיה מבריח משקאות ב'תקופת היובש'. הם הפיצו שדודי ואבי זייפו את הבחירות בשיקגו ב־1960".

קנדי מאמין גם כי ה־CIA, ולא סירחאן סירחאן, הוא שעומד מאחורי רצח אביו. אשתקד הוא נפגש עם סירחאן בכלא למשך שלוש שעות. "זו היתה פגישה מעניינת, אבל סירחאן מתעקש באופן עקבי שהוא לא זוכר מה היה", הוא אומר, ומסביר שהממצאים בזירה מוכיחים, לטעמו, שסירחאן אינו הרוצח. "אבי נהרג מארבע יריות מאחור, והממצאים הראו שקנה האקדח נגע בגופו. סירחאן עמד לפני אבי ובמרחק ממנו, כלומר הוא לא היה יכול להרוג אותו. הוא ירה שני כדורים לכיוונו של אבי לפני שקפצו עליו: אחד פגע במשקוף הדלת מאחור, והשני פגע ביועצו של אבי פול שרייד, שנפצע וחי עד היום. לאחר שידו של סירחאן שהחזיקה באקדח נתפסה, הוא הצליח לירות עוד שישה כדורים שפגעו באנשים שונים. ואף שבאקדח שלו היו רק שמונה כדורים, נשמעו 13 יריות.

"האדם שכמעט בוודאות הרג את אבי נקרא יוג'ין סיזר, גזען ששנא את משפחת קנדי בגלל המאבק לטובת זכויות האזרח של השחורים. סיזר היה מאבטח במלון שבו אירע הרצח, אבל עבד עבור ה־CIA. הוא היה בעמדה לירות את היריות שהרגו את אבי, ועדים רבים ראו אותו שולף אקדח. אבי גם נפל כשהוא מושך את העניבה של סיזר. הבעיה שאף אחד לא חקר את סיזר על כך, ובספטמבר האחרון הוא הלך לעולמו, בפיליפינים".

למה הוא לא נחקר?

"ביחידת המשטרה המיוחדת שניהלה את החקירה היו אנשים שהגיעו מה־CIA. לשתי היחידות האלה היה קשר קרוב ועמוק. זו לא היתה חקירה רצינית אלא טיוח".

בימים אלה פועל קנדי הבן יחד עם שרייד לפתוח מחדש את התיק לחקירה מחודשת. בתשובה לשאלה עד כמה רחוק הם יגיעו עם המאמץ הזה, הוא אומר בכנות, "אני לא יודע. אנו מתקבלים בהרבה הססנות. אני בסך הכל אומר את האמת ושנעשו טעויות, אבל יש גבול למה שאני יכול לעשות".

גם חקירת רצח דודך הנשיא טויחה?

"כן. אני לא חושב שמי שמסתכל כיום על הראיות יסכים עם הטיעון כאילו לי הארווי אוסוולד פעל לבדו. אני חושב שהיו עוד רוצחים. גם הקונגרס, שחקר את הרצח, אמר לבסוף שהוא לא פעל לבד".

המשפחה שלך חוותה הרבה מאוד טרגדיות ואובדן. איך זה השפיע עליך?

"אנחנו בני מזל להיות משפחה גדולה ותומכת, והטרגדיות האלה חיברו אותנו יחד וקירבו אותנו. כשאתה עובר טרגדיות אתה רוצה לעזור לאחרים, להיות מקור של נחמה עבור מי שסובלים. ויש הרבה כאלה בעולם".

המאבק בחיסונים

"אנשים התאכזבו ממני"

בשנים האחרונות קנדי לקח את האקטיביזם למקום מעורר מחלוקת: חיסונים. זה עשור וחצי שהוא מנהל מאבק להגברת הבטיחות של חיסונים, כך לפחות הוא מעדיף לקרוא לפעילותו, ודוחה את תיוגו המקובל בארצות הברית כ"מתנגד לחיסונים". הוא עומד בראש ארגון ששמו "הגנה על בריאות ילדים", שאותו ייסד, שמזוהה עם קמפיינים נגד חיסונים והפלרת מי שתייה. פעילותו זו של קנדי, שאליה הצטרפו גם שחקנים הוליוודיים כמו ג'סיקה ביל ורוברט דה־נירו, זכתה לביקורת רבה בארצות הברית. שיאה היה במאמר שפרסמו במאי ב"פוליטיקו" שלושה מבני משפחתו של קנדי: אחיו ג'וזף, אחותו קתלין ובתה מייב. "אנחנו אוהבים את בובי", הם כתבו. "אנחנו עומדים מאחוריו במאבקו לשמירה על הסביבה, אבל בנוגע לחיסונים הוא טועה באופן טרגי. הוא עזר להפיץ מידע שגוי ומסוכן ושותף בזריעת חוסר האמון במדע שמאחורי החיסונים".

קנדי טוען שאינו מתרגש מהביקורת מבית. "אני בסדר עם זה, כי אני יודע שאני צודק. יש לי משפחה גדולה אז יש לי תומכים ויש לי מתנגדים", הוא אומר, ומודה כי רוב התגובות שהוא מקבל על פעילותו זו הן של "עוינות קיצונית. מצד כל הקהילה הרפואית הממוסדת, התקשורת, כולם".

העוינות הזו גרמה לאנשים להתרחק ממך?

"נראה שכן. אני חושב שרוב האנשים לא אוהבים אותי", הוא מודה בכנות ומצחקק במבוכה. "למשפחה שלי היה קשר טוב עם המוסדות והשלטונות הרפואיים, קשר עמוק שהולך הרבה דורות אחורה, ואני חושב שהאנשים האלה מאוכזבים מאוד ממני".

איך אתה מרגיש עם זה?

"אני עושה את מה שאני אמור לעשות: את הדבר הנכון. אני נאבק זה 15 שנה לחייב את הממשלה הפדרלית לדרוש בדיקות בטיחות לחיסונים, שהם התרופה היחידה שלא חייבת לעבור מבחני בטיחות. אף אחד מתוך 72 החיסונים של ילדינו לא נבחן לעומת הפלסבו, ואם אתה לא בודק אותם אתה לא יכול לדעת מהו פרופיל הסיכון שלהם, וגם לא יכול לומר שחיסון מסוים גורם ליותר טוב מרע.

"אני מניח שכל מי שהיה שומע את ההסתייגויות שלי היה מסכים איתי. הבעיה היא שרק לעתים רחוקות העמדה שלי מדווחת באופן מדויק. בדרך כלל אני מכונה 'אנטי־חיסונים', וזה ממש לא נכון. חיסנתי את כל הילדים שלי. אני פשוט רוצה לוודא שאנו עושים בדיקות לחיסונים לפני שאנו מחסנים ילדים ומוודאים שמי שמתחסן הוא אכן בריא יותר. מי לא יסכים עם זה? אם יתחילו לבצע לחיסונים בדיקות בטיחות, אחזור להגן רק על נהרות".

עד אז, קנדי מוצא את עצמו במרכז סערה חדשה עם תחילת הקרנתו בארצות הברית של סרט דוקומנטרי שהפיק, "Vaxxed 2: The People's Truth", שמצביע על הקשר בין חיסונים בילדות לבין אוטיזם ובעיות התפתחות אחרות, המשך לסרט מ־2016 (שאליו קנדי לא קשור). "הסרט מתבסס על ראיונות עם אנשים רבים שנפגעו מחיסונים", אומר קנדי. הכרטיסים לסרט נמכרו מראש ומיקום ההקרנות נשמר בסוד עד הרגע האחרון, כדי לסכל מאמצים לחסימתו.

למרות הביקורת הנוקבת שלו על טראמפ, בתחום החיסונים קנדי כמעט חבר אליו. "כשטראמפ נכנס לבית הלבן הוא ביקש ממני לעמוד בראש הוועדה לבטיחות החיסונים, שהיתה אמורה לבחון את הבדיקות שלהם ולוודא שהן בטוחות ומספקות", אומר קנדי. "הסכמתי, אבל אז הוא הרג את הרעיון. הוא הכניס לממשל אנשים מתעשיית הפארמה ורשויות הבריאות, ולאחר מכן היה ברור שהם לא רוצים שאני אעמוד בפרונט של זה".

ערכים אירופאים

הבעיה של הישראלים זה שהם התחנכו על ערכים אירופאים שמתאימים לאירופה כמו דמוקרטיה ויתר הערכים היפים שמתאימים לעמים מתורבתים.
כאילו יש פה סכסוך בין שוייצרים לצרפתים.
ומי שמדבר על ערכים יפים שהוא שואב מספרי השכלה אירופיים לעולם לא יוכל להבין את הלך המחשבה הערבי, המוסלמי, הוא ימשיך לחיות לו בבועה התל אביבית ולברבר מילים יפות בזמן שהערבים בסופו של דבר ישיגו את מטרתם.

גנטיקה

מכל היצורים החיים על פני האדמה לא תמצא יצור פגום יותר מבני האדם, לבני האדם יש את הכמות הגדולה ביותר של פגמים גנטיים ומחלות גנטיות מלכל יתר בעלי החיים, ולחיות שבויתו יש מספר גדול של פגמים ומחלות ככל שרמת הביות שלהם גדולה יותר.
ביות בני אדם וביות בעלי חיים גרמו לכל הנזק הזה.
ומהו ביות? כאשר מזווגים את המינים בניגוד להעדפתם.
במשך אלפי שנים גברים ונשים חותנו בניגוד לרצונם, וללא בחירתם או מתוך לחץ משפחתי, שבטי, חברתי, דתי.
במשך אלפי שנים חיתנו גברים ונשים ללא רצונם עם קרובי משפחה או שההורים חיתנו אותם משיקולים כלכליים, או כחילופי כלות בין שבטים לשם השלום ללא התחשבות ריגשית בהן, ומשיקולים של סטטוס חברתי, או כלכלי, אתני, דתי ואף פוליטי.
וכן גם על ידי אונס, אילוצים כלכליים, איום לחרם קהילתי, איום לחרם משפחתי אי עזרה כלכלית ונישול מהירושה.
כל הזיווגים הלא טבעיים האלה גרמו לכל המחלות הגנטיות, כרומוזומיות, הורמונליות, ופגיעה במערכת החיסונית וכן צאצאים יפים פחות כי הרי יופי מעיד על בריאות גנטית.
גם בימינו נשים וגברים עושים שיקולים זרים בבחירות שלהם, הם מסתכלים על הכסף, על הרכוש, על העבודה והתואר האוניברסיטאי, הם מסתכלים על נוחות כלכלית.
והם נתונים ללחצים מההורים לבת זוג או בן זוג שההורים רוצים תוך איומים בנישול מהירושה ואי עזרה כלכלית ועד חרם משפחתי.
גם המדינה גורמת למצב הזה, היא לא דואגת לנשים לדיור ובכך נשים עושות שיקולים כלכליים במקום גנטיים.
בנוסף המדינה יוצרת מציאות שגברים ונשים מביאים ילדים לעולם בגיל מאוחר כך שמעבר לבעיתיות של בני זוג שלא מתאימים מבחינה גנטית, המדינה גם יוצרת מציאות של צאצאים פגומים יותר ככל שגיל ההורים מבוגר יותר.

"ציפינו שתתקפו את סוריה, לא את חיזבאללה"

הם חבורה מלוכדת ומגובשת של אנשי אקדמיה, שהחזיקו בעמדות מפתח בממשל והואשמו בהכנסת ארה"ב לבוץ העיראקי. רובם יהודים, כך שברור שמאשימים אותם שסיכנו את אמריקה לטובת ישראל. הניאו-קונסרבטיבים עוזבים כעת את הממשל בבטן מלאה. ד"ר מירב וורמזר, הישראלית שבחבורה, טוענת שאם המצב גרוע, גם אנחנו כאן אשמים בזה

יצחק בן-חורין, וושינגטוןפורסם:  16.12.06 , 11:07 

זו לא הייתה שנה טובה במיוחד לניאו-קונסרבטיבים, אותה קבוצה של אינטלקטואלים אמריקנים שהחזיקו בעמדות בכירות בממשל ומשכו בחוטים הסמויים של מדיניות ארצות הברית, בעיקר בשנות ממשל בוש. ההאשמה הקשה ביותר נגדם היום היא המלחמה בעיראק, שארה"ב שקועה בה עד צוואר. כעת, כשימיו של בוש בבית הלבן ספורים, הם עוזבים את הממשל בזה אחר זה.

בין האחדים שנותרו בעמדות מפתח נמצא דייויד וורמזר, יועצו של סגן הנשיא צ'ייני לענייני המזרח התיכון. וורמזר הוא מומחה למזרח התיכון בדיוק כמו רעייתו, הישראלית מירב וורמזר, חוקרת במכון "האדסון" השמרני. וורמזר הייתה בין מקימות מכון "ממר"י", העוקב אחר מנהיגים ערבים ומתרגם את דבריהם משפת המקור, ערבית, לאנגלית. 

 למרות שרובם כבר אינם חלק מהממשל, מתברר שמדובר במשפחה אחת גדולה, ששומרת על קשרי ידידות עמוקים ומבלה יחד הרבה. מרביתם יהודים, שהמשותף להם אהבה גדולה לישראל. חלק מההאשמות נגדם בנוגע למלחמה טוענות שפעלו בעיקר לטובת ישראל, ושהפלישה לעיראק נועדה לשרת בעצם מטרה ישראלית.

בשיחה עם ynet הודפת ד"ר מירב וורמזר את חיצי הביקורת. "מאחר שאני הישראלית שבחבורה, לא יאומן מה שכתבו עלינו. שאני ההוכחה שלניאו-קונסרבטיבים יש קשר סמוי לישראל, למוסד, ובעלי הוא בכלל משוויץ".

אז מה בעצם רציתם להשיג?

"אנחנו מאמינים במדיניות חוץ אמריקנית חזקה ופעילה. אמריקה היא כוח טוב בעולם, מדינה שמאמינה בחופש. אנחנו מאמינים בייצוא הרעיונות האמריקנים של חופש ודמוקרטיה, שיביאו גם ליציבות גדולה יותר".

בפועל הבאתם מלחמה על אמריקה?

"אנחנו הבאנו רעיונות, אבל המדיניות בעיראק יצאה די מהר מהידיים של הניאו-קונסרבטיבים. הרעיון היה שלאמריקה יש מלחמה בטרור ושההתמודדות היחידה והממשית היא במזרח התיכון, ושהשינוי המהותי יבוא דרך שינוי משטרים. היה צריך להתחיל באיזהו מקום.

"המטרה היתה לשנות את פני כל המזרח התיכון. אבל אי אפשר היה להקים מיני דמוקרטיה בתוך ים של דיקטטורות שמחפשות להפיל את הדמוקרטיה המסכנה הזו, ואכן מאיפה באים המורדים לעיראק? מאיראן ומסוריה".

היה צריך לכבוש גם אותן?

"לא. היה הכרח בפעולה מדינית מסיבית, של איום ולחץ על המשטרים האלה, לחץ כלכלי למשל. הסנקציות על סוריה זה לא כלום. היתה תקופה שהסורים פחדו שהם הבאים בתור. היה אפשר להשתמש במומנטום בצורה נבונה יותר. לא צריך להיכנס צבאית".

כולם מרגישים מוכים אחרי החמש שנים האחרונות

בשיאם, איישו הניאו-קונסרבטיבים את כל צמתי קבלת ההחלטות בממשל. בפנטגון ישבו סגן שר ההגנה פול וולפוביץ, תת שר ההגנה למדיניות, דאג פיית', והרולד רוד שהיה יועץ בכיר בפנטגון לענייני איסלאם. במשרד סגן הנשיא ישבו לואיס ליבי וג'ון האנה. בראש הוועדה המייעצת לפנטגון היה ריצ'רד פרל. בבית הלבן אליוט אברמס ומספר 4 במחלקת המדינה, תת שר החוץ לפירוק הנשק הגרעיני ג'ון בולטון - לימים השגריר באו"ם.

 על פי התיאור של וורמזר, מדובר באנשים מעולם האקדמיה, בלי ניסיון ביצועי ברובם, שנכנסו בקדנציה של בוש לממשל אך לא הצליחו להחדיר את הרעיונות שלהם דרך הביורוקרטיה. "אלו אנשי הגות שבאו עם רעיונות גדולים שאני עדין מאמינה בהם, אבל לא מצאו דרך לקדם את האמונה שלהם בתוך סבך הביורוקרטיה".


האנשים שלכם ישבו בעמדות בכירות בפנטגון, סגן שר ההגנה פול וולפוביץ ותת השר למדיניות דאג פיית', הם לא מימשו את התיאוריות שלכם?

"ההחלטות הסופיות לא היו בידיים שלהם. בפנטגון ההחלטות היו בידי אנשי הצבא, והמנהיגות הפוליטית בפנטגון התנגשה הרבה מאוד פעמים עם המנהיגות הצבאית".

המנהיגות הצבאית ביקשה יותר חיילים לעיראק?

"רמספלד מנע זאת. הוא היה כשלון. במחלקת המדינה היתה התנגדות לעמדות של הניאו-קונסרבטיבים. גם ג'ון בולטון, שגם הוא מהמשפחה, והיה מספר ארבע במחלקת המדינה תחת קולין פאוול, לא היה מסוגל להעביר החלטות... פאוול בלם את הרעיונות שלנו והם לא עברו. היה הרבה תסכול במשך השנים בממשל בגלל שלא הרגשנו שאנחנו מצליחים.

"עכשיו בולטון עזב (את האו"ם – י.ב-ח) ויש אחרים שעל סף עזיבה. זהו ממשל בערוב ימיו. כולם מחפשים עכשיו עבודה, מחפשים לעשות כסף... כולנו מרגישים אחרי חמש השנים האחרונות מוכים... אנחנו מתגעגעים לשקט ולכתיבת ספרים... כשאתה נכנס לממשל אתה חייב לסתום את הפה. עכשיו רבים יחזרו לכתוב... עכשיו מבחוץ, הם יוכלו להעביר את כל הביקורת שישבה להם בבטן".

בינתיים השארתם את אמריקה בתוך עיראק?

"אנחנו לא הכנסנו את אמריקה לעיראק בצורה כזו. המלחמה הכי גדולה שלנו שהפסדנו בה, היתה הרעיון שיש לאמן לפני הכניסה לעיראק ממשלה עיראקית גולה וכוח צבאי עיראקי, ומייד לאחר הכיבוש להעביר להם את השלטון ולצאת מעיראק. זה היה הרעיון שלנו והוא לא התקבל".

האיש שלכם היה אחמד צ'לבי, שמאוחר יותר נחשד בריגול לטובת איראן?

"זה נכון, אבל לא רצינו אותו כדיקטטור אלא אדם בממשלה שתתפקד בצורה דמוקרטית... צריך לעזור לממשלה הדמוקרטית הנוכחית. צריך היה לחסום את הגבולות עם איראן וסוריה מייד עם הכניסה לעיראק. היום זה כבר אסון".

למה לא תקפתם את סוריה?

בעיני רבים מחבריה של וורמזר, האסון הוא לא רק בעיראק, אלא באזור כולו. יש בהם גם תסכול רב על הדרך שבה ישראל יצאה למלחמה הקיץ מול החיזבאללה, ועל האופן שחזרה ממנה. "חזיבאללה הביס את ישראל במלחמה. זו המלחמה הראשונה שישראל הפסידה בה", קובעת ד"ר וורמזר.

זו עמדה מקובלת בממשל, שישראל הפסידה במלחמה?


"כן. אין ספק. זה לא נתון לויכוח. יש הרבה מאוד כעס על ישראל".


ממה נובע הכעס?


"אני יודעת שזה יעצבן רבים מהקוראים שלך ... אבל הכעס הוא על זה שישראל לא נלחמה נגד הסורים. במקום שישראל תילחם בחיזבאללה, האמונה בחלקים גדולים בממשל האמריקני הייתה שישראל היתה צריכה להילחם באויב האמיתי שהוא סוריה ולא החיזבאללה".


בממשל ציפו שישראל תתקוף את סוריה?


"קיוו שישראל תעשה את זה. אי אפשר לבוא למדינה אחרת ולהכתיב לה לצאת למלחמה, אבל היתה תקווה, ויותר מתקווה, שישראל תפעל נכון. זה היה משרת את האינטרסים האמריקנים וגם הישראלים.


"החוגים הניאו-קונסרווטיבים אחראים לזה שישראל קיבלה הרבה זמן ומרחב... הם האמינו שצריך לתת לישראל לנצח. חלק גדול מזה היה המחשבה שישראל צריכה להילחם באויב האמיתי, זה שנותן את הגיבוי לחיזבאללה. ברור שאי אפשר היה להילחם באיראן ישירות, אבל המחשבה היתה שצריך להכות את בת הברית האסטרטגית החשובה שלה.


"לאיראן קשה לייצא את המהפכה השיעית שלה בלי ההתחברות לסוריה שהיא המדינה הלאומנית הערבית האחרונה. לו ישראל היתה מכה בסוריה, המכה היתה כל כך חריפה עבור איראן, שזה היה מחליש אותה ומשנה את המפה האסטרטגית במזרח התיכון".


"התוצאה בסוף היא שישראל לא עשתה את זה. היא נלחמה במלחמה הלא נכונה ועוד הפסידה. במקום נצחון אסטרטגי שישרת את המטרות של ישראל וגם את המטרות של ארה"ב בעיראק. אם סוריה היתה מובסת. המרד בעיראק היה נגמר".

  וורמזר אומרת כי מה שהכי מתסכל אותה, זה לשמוע גורמים המקורבים למקבלי ההחלטות בישראל ששואלים אותה אם ארה"ב היתה נותנת לישראל לתקוף את סוריה.


"אף אחד לא היה עוצר אתכם. זה היה אינטרס אמריקני. היו מוחאים לכם כפיים. תחשבו למה קיבלתם כל כך הרבה זמן וחופש פעולה. רייס היתה באזור וישראל הביכה אותה עם כפר כנא, ובכל זאת ישראל קיבלה עוד זמן. למה בתל-אביב ובירושלים לא קוראים נכון את המפה?". 

מחקר: ארה"ב לא דמוקרטיה, אלא אוליגרכיה

מחקר: ארה"ב לא דמוקרטיה, אלא אוליגרכיה
יש בחירות, יש חופש ביטוי - אבל זה לא מספיק. מחקר אקדמי בדק 1,800 פעולות של הממשל ב-20 שנה, וקבע: קבוצות האינטרסים שולטות, לא העם.

מחקר חדש שנערך באוניברסיטאות פרינסטון ונורת'ווסטרן בארה"ב קובע כי ארצות הברית אינה דמוקרטיה למעשה, כי אם אוליגרכיה. לפי המחקר, הממשל האמריקני אינו מייצג את האינטרסים של רוב האמריקנים אלא את אלה של העשירים והחזקים, ועכשיו זה גם מוכח.
במסגרת המחקר שכותרתו "בחינת תיאוריות בפוליטיקה האמריקנית: אליטות, קבוצות אינטרסים והאזרח הממוצע" נבדקו 1,800 מדיניויות שנקט הממשל האמריקני בשנים 1981-2002. התוצאה הייתה שהמדיניות האמריקנית מוכתבת על-ידי האליטה הכלכלית.

במחקר נכתב: "הנקודה המרכזית שעולה מהמחקר שלנו היא שלאליטות הכלכליות וקבוצות מאורגנות המייצגות אינטרסים עסקיים יש השפעות עצמאיות משמעותיות על מדיניות הממשל האמריקני, בעוד לקבוצות אינטרסים המתבססות על ההמונים והאזרח הממוצע יש השפעה עצמאית מועטה בלבד או שאין להן השפעה כזו בכלל".

עוד נכתב בדו"ח: "מה הממצאים האלה אומרים על הדמוקרטיה באמריקה? אלה בהחלט חדשות בעייתיות עבור מי שמצדדים בדמוקרטיה של העם ושרוצים שהממשל יפעל בראש ובראשונה או אך ורק בהתאם להעדפות המדיניות של אזרחיה. בארה"ב, כך מצביעים הממצאים שלנו, הרוב אינו שולט - לפחות לא בקביעה ממשית של תוצאות המדיניות. כשרוב האזרחים אינו מסכים עם האליטות הכלכליות ו/או עם הקבוצות המאורגנות של בעלי האינטרסים, הוא בדרך כלל מפסיד. יתרה מכך, אפילו כשרוב די גדול של אמריקנים תומך בשינוי במדיניות, הוא בדרך כלל אינו משיג זאת".

לפיכך קובעים החוקרים שארה"ב עדיין נהנית אמנם ממאפיינים רבים של שלטון דמוקרטי כמו בחירות וחופש הביטוי וההתאגדות, אולם הכתבת המדיניות שלה על-ידי אנשי עסקים ומספר קטן של אנשים משפיעים פוגעת בהיותה דמוקרטיה של ממש.

עישון

זו אחריות המדינה לדאוג שרעל לא יימכר לאזרחים, זו אחריות המדינה לדאוג להוציא את הסיגריות מחוץ לחוק.
זו אחריותה של המדינה, כי אחריות באה עם הבנה גדולה יותר, ולפרופסורים ומדענים בשירות הקהילה יש אחריות גדולה יותר מהעם הפשוט מהסיבה הפשוטה שלהם יש אינטליגנציה גבוהה יותר ואילו למחצית מהעם יש מנת משכל נמוכה מ-100 ולכן כמו ילדים הם פחות אחראיים.
ואם יש כאלה שלא רוצים בהתערבות המדינה ודוגלים בחופש בחירה אישי הם צריכים להבין שעם חופש גם באה האחריות, ולכן אנשים שלא נשמעים להמלצות המדינה צריכים לשאת בתוצאות מעשיהם, אם אדם רוצה להמשיך להרעיל את עצמו דרך עישון על בסיס יומיומי הוא לא יכול לבוא בטענות למדינה שתעזור לו כאשר יחלה, הוא עצמו צריך לשלם על הטיפול הרפואי מכספו הפרטי ואף משלם מיסים שלא מעשן לא צריך לשלם לו על בחירותיו.
וזה נכון גם לגבי הורים שמחליטים להביא ילדים בעלי סיכון לפגמים גנטיים שפועלים בניגוד לעצת הרופאים, הם עצמם צריכים לשאת בהשלכות של בחירתם ואף אזרח לא צריך לממן טיפולים רפואיים להורים חסרי אחריות.
ולאחר שמילים אלו נאמרו תמיד יצוצו הקפיטליסטים ויטענו שאף אחד לא צריך לשלם עבור אף אחד אחר ושכל אחד ישלם מכספו שלו, כי הרי הקפיטליסטים כבר מסודרים כספית ואינם מעוניינים שכספם יילך עבור זרים.
העניין הוא שמשחר ההיסטוריה קהילות בני אדם חיו בשיתופיות ורק לאחרונה בגלל מערכת כלכלית עקומה מעטים צברו המון כסף על חשבון הרבים שהתרוששו.
אז לפני שמדברים על רפורמות כמו רפואה פרטית או בתי ספר פרטיים יש לתקן את המציאות העקומה שנבעה מכלכלה עקומה, קודם יש לקחת מהעשירים את כספם ונכסיהם ואז לראות אם עדיין אותם קפיטליסטים מוכנים להמשיך בתוכניות ההפרטה שלהם.

הפלישה מאת דוד שפירא.

הם הופיעו ללא אזהרה, המלחמה הסתיימה עוד לפני שהתחילה, הם ידעו הכל עלינו, ולא היה מקום למשא ומתן.
הם לא הציבו תנאים ולא דרשו דבר, נראה היה שהם פשוט פולשים על מנת לחסל אותנו ולהיות המאסטרים החדשים על כדור הארץ.
הם תחילה התקיפו את המעצמות, את ארה"ב רוסיה סין ונאט"ו, ויתר המדינות בעלות נשק גרעיני, אחרי המכות האסטרטגיות הם עברו להשמדה של הערים הגדולות על פני הפלנטה.
המלחמה הסתיימה עוד לפני שהתחילה, אבל הקרבות נמשכו, הקרבות של הנותרים מההרס.
הנשק הביולוגי שפותח נגד הפולשים היה לא יעיל, החיילים שלהם מהר מאוד הסתגלו אליו, ובכלל בהתחלה חשבנו שהחיילים שלהם זה הם אך כעבור זמן הבנו שהחיילים הם ממין אחר, גם הם היו קורבנות של פלישה, בהתחלה מיליארדים ממין החיילים חוסלו אך משום מה המאסטרים שינו מדיניות כשהגיעו למסקנה שהחיילים יוכלו לשמש בתור משרתיהם עבור פלישות לכוכבים אחרים מפני שמסיבות גנטיות לא ידועות המאסטרים היו מעטים והיו זקוקים לצבא שיעשה את המלאכה עבורם.
לא הצלחנו לתקשר עם החיילים אבל המחשבים שלנו למדו את השפה של מערכת התקשורת שלהם, הם היו מתקשרים דרך רשת שדומה לאינטרנט כך שלמדנו את כל ההיסטוריה שלהם ושל יחסי הגומלין שלהם עם המאסטרים דרך המחשבים שלנו.
דרך הנדסה לאחור הצלחנו לשכפל חלק מהטכנולוגיה של החיילים, כך שאם בעבר החיילים היו כובשים שטח תוך כמה ימים עכשיו עם הטכנולוגיה שהצלחנו לפתח לוקח להם שבועות ולפעמים חודשים לכבוש שטח מאיתנו.
אנחנו מצליחים לעכב את ההתקדמות שלהם אבל עדיין ניצחון או אפילו שיוויון כוחות רחוקים מיכולתינו.
קיבלנו גם דיווחים על מראה המאסטרים שכמו גנרלים היו לפעמים מופיעים.
בעוד החיילים היו דומים בגופם לבני אדם קטנים המאסטרים דמו יותר למפלצות גדולות.
המאסטרים היו חזקים ביותר, אינטליגנטים ביותר, וברוטלים.
בעוד שבקרבות עם החיילים היינו יכולים להסב להם נזקים גדולים ולעכב את התקדמותם, עם המאסטרים מעולם לא היה לנו שום סיכוי להינצל.
אם מאסטר הופיע נשאר רק לברוח.
הקרבות נמשכו שנים, כדור הארץ רובו נשלט כבר על ידי המאסטרים וחייליהם הרבים.
האנושות שנותרה ונלחמה נגד הפולשים פיתחה יותר ויותר טכנולוגיות שהועתקו ופותחו מהנשק וממערכות הלחימה שנלקחו שלל מהחיילים.
ואז צץ לאדם אחד רעיון, אם אנחנו יכולים להעתיק את הטכנולוגיה של החיילים אולי כדי להביס את הפולשים עלינו להעתיק את הגנים של המאסטרים כדי שישתלבו ב-דנא שלנו, כך אולי יהיה לנו סיכוי מולם.
לכך היו הרבה מתנגדים, אם אנחנו משלבים את ה-דנא של המאסטרים, של המפלצות, לתוך ה-דנא שלנו אז אנו כבר לא נהיה בני אדם, כך שאנחנו מפסידים בכל מקרה, לעומת זאת אחרים אמרו שאם לא נפעל בכיוון הזה לא ישאר דבר מאיתנו, הניצחון שלהם כבר כמעט סופי.
אבל איך נעשה את זה? בשביל זה יש לקחת דגימות ממאסטר, וכל התקפה על מאסטר היא התאבדות.
בסוף הוחלט על הצבת מלכודת והתקפה שמשלבת מאות לוחמים כדי שאולי נצליח לדמם אותו.
כל מאות הלוחמים שהתנדבו למשימת התאבדות זו עשו זאת בתקווה שכך האנושות תינצל.
הקרב היה קצר מאוד, המאסטר שהותקף שחט את כל הלוחמים תוך דקות ספורות, אבל אחרי הכל המאסטרים הם יצורים ביולוגיים ולכן גם הם מדממים.
את טיפות הדם המעטות שהשאיר המאסטר בזירה אספו האנשים שבאו לאחר הטבח.
עכשיו נשאר לנסות ולשלב את ה-דנא של המאסטרים בבני האדם בתקווה שכך גורל האנושות לא נחרץ לכליה.
עכשיו היה צורך בעוד מאות אנשים, מתנדבים, שיהיו מוכנים להיות חלק מהניסויים הגנטיים, הם ידעו שסיכויי ההצלחה שלהם אפסיים, כולם מלבד אולי אחד אחרי שיעברו שינויים גנטיים יעברו להשמדה.
הניסויים הגנטיים היו אסון, התוצאות היו עגומות, המחשבה כבר לא היתה אנושית, הגוף לא היה אנושי, ותכונות רבות נפסלו כי הם יצרו מין כלאיים שהיה רחוק מטבע האדם.
אבל בסוף אחרי מאות ניסויים לא מוצלחים, התקבלה תוצאה מתקבלת על הדעת אצל אחת מהמתנדבות.
שילוב הגנים של הפולש ב-דנא האנושי הוכתר כהצלחה.
הדבר הראשון ששמו לב אליו הוא שינוי המראה שלה, היא קיבלה מראה מושך במיוחד, מבחינה אסתטית היא היתה מושלמת.
השלמות האסתטית שלה היתה תוצאה של תיקונים גנטיים שנגרמו ב-דנא האנושי, הכוח הפיזי וקלילות וגמישות תנועותיה דמו למתעמלת אולימפיאדה.
היא נהפכה לאינטליגנטית ביותר וזריזת מחשבה, החושים שלה היו מחודדים יותר, חוש השמיעה הראייה, הריח ואף חוש הטעם השתפרו, ההתמצאות שלה במרחב והיכולת שלה לחוש את כוונותיהם של בני האדם היו מדהימות, היא יכלה לא רק להרגיש את רגשותיהם היא גם פיתחה יכולת טלפתית להקשיב למחשבותיהם.
היא היתה יכולה לראות בחושך כמעט מוחלט, היא יכלה לנשום במים, חושי השמיעה והריח הועצמו במיוחד.
ועוד משהו השתנה בה, היא הייתה מינית יותר, היא ישר זיהתה מי הכי מתאים לה מבחינה גנטית להזדווגות וישר התלבשה עליו כדי להבטיח את הצאצאים הבריאים ביותר, הסקס איתה יכול להיות מוגדר כפסגת האושר המיני.
אחרי הניסוי המוצלח יתר האנשים שילבו את הגנים של המאסטרים לתוך גופם באותו האופן.
עכשיו האנושות השתדרגה.
במעבדה ראינו שתאי הפולשים לא תוקפים תאים זרים ששילבו גנים ששייכים לפולשים.
עכשיו עלינו לקוות שגם במציאות זה יקרה, והם לא יתקפו בני אדם ששילבו את הגנים שלהם.
שלחנו את המתנדבת אל המאסטר, המאסטר השתולל מזעם שבחורה משחקת בו ועוד מצליחה לחמוק ממנו, הוא החל במרדף כשכולו חימה וזעף על כך שבני אדם נהפכו לנועזים כל כך, בחוצפתם לא רק שהם שילבו ופיתחו טכנולוגיה דומה, עכשיו הם גם נהיים חזקים יותר ביולוגית וקוראים עליהם תיגר.
המפלצת המשתוללת בסוף השיגה את הבחורה, ובחנה אותה מקרוב, והזדעזעה.
גנים מהמין שלה היו שלובים בבחורה.
וכמו שאימא שלא מעוניינת בעימות עם ילדיה היא עזבה במורא את הזירה.
המפלצות עזבו את הפלנטה באותה מהירות שהם פלשו אליה.
מותירים אנושות חרבה אך משודרגת, גם מבחינה ביולוגית וגם טכנולוגית.

אזהרת מדעני העולם לאנושות - הזהרה שנייה

ההזהרה השנייה

בנובמר 2017 חתמו 15,364 מדענים על "אזהרת מדעני העולם לאנושות - הזהרה שנייה" שנכתבה על ידי שמונה כותבים וקראה בין היתר לצמצם את הגידול באוכלוסיית העולם, צמצום של הצריכה לנפש של דלק מחצבי, בשר ומשאבים נוספים. ‏[2]

האזהרה השנייה הכילה תשע סוגי גרפים של אינדיקטורים שונים שכולם מתייחסים לנושא ספציפי שעלה בהזהרה משנת 1992. ברוב הנושאים שעלו המגמות של הרס הסביבה הטבעית המשיכו לעלות. ב-25 השנים שעברו מאז המכתב המקורי:

כמות המים הנקיים שזמינים לכל אדם בעולם ירדה ב-26%.

המספר של "איזורים מתים" באוקיינוס - מקומות מקומות שבקושי ניתן להתקיים בהם בגלל זיהום וחוסר בחמצן - גדלו בשיעור של 75%

ברוא יערות נמשך כך שכמעט 300 מיליון דונם של יער אבדו, בעיקר לשם הקצאת מקום לקרקע חקלאית.

עלו בצורה משמעותית ומתמשכת הן הפליטות של [[פחמן דו חמצני] והן הטמפרטורות ממוצעות בעולם.

האוכלוסייה האנושית גדלה ב-35%.

נמשכה ההכחדה של מיני בעלי חיים מספר מיני היונקים, הזוחלים, הדו-חיים, הציפורים והדגים בעולם ירד ב-29%.‏   

מסיבות

בחורות במסיבות ודיסקוטקים הן הבחורות הכי טיפשות בחברה.
הן הרבה יותר טיפשות מבחורות שעובדות במועדוני לילה.
בחורות שעובדות במועדון לילה הן הרבה יותר אינטליגנטיות.
בחורה שעובדת במועדון לילה מקבלת כסף על זה שהיא רוקדת, היא מקבלת כסף אם גבר מזמין אותה לדרינק והיא מקבלת הרבה כסף אם היא פותחת את הרגליים.
בחורות ששותות בירות ורוקדות במסיבות הן הבחורות הכי טיפשות שיש.

אזהרת מדעני העולם מפני מצב חירום אקלימי

אזהרת מדעני העולם מפני מצב חירום אקלימי (באנגלית: World Scientists’ Warning of a Climate Emergency) הוא מכתב משותף עליו חתומים מעל 11 אלף מדענים מ-153 מדינות שפורסם בנובמבר 2019 בכתב העת המדעי BioScience.

נוסח המכתב

למדענים יש חובה מוסרית להזהיר בבירור את האנושות מכל איום קטסטרופלי ו"לספר אותו כפי שהוא". על בסיס חובה זו והמדדים הגרפיים המוצגים להלן, אנו מצהירים, עם יותר מ-11,000 חתימות מדענים מרחבי העולם, באופן ברור וחד משמעי שכדור הארץ עומד בפני מצב חירום אקלימי.

לפני 40 שנה בדיוק, מדענים מ-50 מדינות נפגשו בוועידת האקלים העולמית הראשונה (בז'נבה 1979) והסכימו שמגמות מדאיגות לעבר שינויי אקלים מחייבים לפעול בדחיפות. מאז, בוצעו אזהרות דומות, בפסגת ריו ב-1992, פרוטוקול קיוטו בשנת 1997, והסכם פריז בשנת 2015, וכן עשרות אסיפות עולמיות אחרות ואזהרות מפורשות של מדענים על התקדמות בלתי מספקת (Ripple et al. 2017). עם זאת, פליטות גזי חממה (GHG) עדיין עולות במהירות, עם השפעות מזיקות יותר ויותר על אקלים כדור הארץ. דרושה עלייה אדירה בהיקף המאמצים לשימור הביוספרה שלנו כדי למנוע סבל שקשה לבטאו במילים כתוצאה ממשבר האקלים (IPCC 2018).

רוב הדיונים הציבוריים בנושא שינויי אקלים מבוססים רק על טמפרטורת פני השטח העולמית, אמצעי בלתי מספק בכדי לתפוס את רוחב הפעילות האנושית והסכנות האמתיות הנובעות מכוכב לכת מתחמם (Briggs et al. 2015). קובעי המדיניות והציבור, זקוקים כעת בדחיפות לגישה למערך מדדים המבטאים את ההשפעות של פעילויות אנושיות, על פליטת גזי חממה, וההשפעות הנובעות מכך על האקלים, על הסביבה שלנו ועל החברה. על סמך עבודה קודמת (ראו קובץ משלים S2), אנו מציגים חבילה של סימנים חיוניים גרפיים של שינויי אקלים בארבעים השנים האחרונות לפעילויות אנושיות, שיכולות להשפיע על פליטת גזי חממה ולשנות את האקלים (איור 1), כמו גם להשפעות אקלימיות בפועל. (איור 2). אנו משתמשים רק במערכות נתונים רלוונטיות, ברורות, מובנות, שנאספו באופן שיטתי במשך 5 השנים האחרונות לפחות, ומתעדכנות לפחות אחת לשנה.

איור 1 [1] שינויים בפעילות האנושית העולמית משנת 1979 להווה. מדדים אלה קשורים לפחות בחלקם לשינויי אקלים, בלוח (f), אובדן שנתי של כיסוי עצים עשוי להיות מכל סיבה שהיא (למשל, שריפה בשדה קוצים, קטיף במטעי עצים או המרה של יערות לאדמה חקלאית). תוספת של יערות לא מעורב בחישוב אובדן כיסוי העצים. בלוח (H) באיור S2 מוצגים אנרגיה הידרואלקטריות ואנרגיה גרעינית. השיעורים המוצגים בפאנלים הם אחוז השינויים בעשור בכל טווח סדרות הזמן. הנתונים השנתיים מוצגים באמצעות נקודות אפורות. הקווים השחורים הם קווי מגמה חלקים של רגרסיה מקומית. קיצור: Gt oe לשנה, ג'יגה-טונות של שווה-ערך לנפט לשנה (שעט"ן). מקורות ופרטים נוספים על כל משתנה מופיעים בקובץ המשלים S2, כולל טבלה S2.

איור 2 [2] סדרות זמן של תגובה אקלימיות משנת 1979 ועד היום. השיעורים המוצגים בפאנלים הם שיעורי השינוי בעשירון עבור כל הטווחים של סדרת הזמן. שיעורים אלה הם באחוזים, למעט משתני המרווח (d, f, g, h, i, k), בהם מדווחים במקום זאת שינויים תוספים. לגבי חומציות אוקיינוס (pH), אחוז השיעור מבוסס על השינוי בפעילות יון מימן, aH + (כאשר ערכי pH נמוכים יותר מייצגים חומציות גבוהה יותר). הנתונים השנתיים מוצגים באמצעות נקודות אפורות. הקווים השחורים הם קווי מגמה חלקים של רגרסיה מקומית. מקורות ופרטים נוספים על כל משתנה מופיעים בקובץ המשלים S2, כולל טבלה S3.

משבר האקלים קשור קשר הדוק לצריכה מוגזמת של אורח החיים העשיר. המדינות העשירות ביותר אחראיות בעיקר לפליטות ההיסטוריה של גזי החממה ובאופן כללי הן בעלות הפליטה הגדולה ביותר לנפש (לוח S1). במאמר הנוכחי אנו מראים דפוסים כלליים, בעיקר בקנה מידה עולמי, מכיוון שיש מאמצי אקלים רבים המערבים אזורים ומדינות בודדים. הסימנים החיוניים שלנו נועדו להיות מועילים לציבור, לקובעי המדיניות, לקהילה העסקית ולאלה הפועלים ליישום הסכם האקלים בפריז, יעדים לפיתוח בר-קיימא של האו"ם ומטרות המגוון הביולוגי של אאיצ'י.

סימנים מדאיגים מאוד מפעילות אנושית כוללים עלייה מתמשכת באוכלוסייה האנושית ושל בעלי-חיים מבויתים מעלי גירה, ייצור בשר לנפש, תוצר מקומי גולמי עולמי, אובדן עולמי של כיסוי עצים, צריכת דלק מאובנים, מספר הנוסעים בטיסות, פליטת פחמן דו חמצני (CO2) ופליטת CO2 לנפש מאז שנת 2000 (איור 1, קובץ משלים S2). הסימנים המעודדים כוללים ירידות בשיעורי הפריון העולמי (לידה) (איור 1B), האטה בקצב אובדן יער באמזונס הברזילאי (איור 1G), עלייה בצריכת אנרגיה סולארית ואנרגיית רוח (איור 1h), הסטת השקעות מדלקים מאובנים של גורמים מוסדיים של יותר 7 טריליון דולר (איור 1J), ושיעור פליטת גזי חממה המכוסים בתמחור פחמן (איור 1m). עם זאת, הירידה בשיעורי הפריון של בני האדם האטה משמעותית במהלך 20 השנים האחרונות (איור 1B), וקצב אובדן היער באמזונס הברזילאית החל כעת לעלות שוב (איור 1G). הצריכה של אנרגיה סולארית ורוח גדלה ב-373% בעשור, אך בשנת 2018 היא עדיין הייתה קטנה פי 28 מצריכת דלק מאובנים (גז משולב, פחם, נפט; תמונה 1H). נכון לשנת 2018, כ-14.0% מפליטות גזי החממה העולמיים היו מכוסים על ידי תמחור פחמן (איור 1m), אך המחיר הממוצע המשוקלל של פליטות הגלובלית לטון פחמן דו חמצני היה בסביבות 15.25 דולר (איור 1N). דרוש מחיר דמי פחמן גבוה בהרבה (IPCC 2018, סעיף 2.5.2.1). הסובסידיות השנתיות לדלק מאובנים לחברות אנרגיה עברו תנודות ובגלל שיא לאחרונה, הן היו גדולות יותר מ-400 מיליארד דולר בשנת 2018 (תמונה 1O).

מטרידות במיוחד הן מגמות מקבילות בסימנים החיוניים של השפעות אקלימיות (איור 2, קובץ משלים S2). שלושה גזי חממה אטמוספריים נפוצים (פחמן דו חמצני, מתאן ותחמוצת החנקן) ממשיכים לעלות (ראו תרשים S1 לעלייה חדה ומבשרת ראות בפחמן דו חמצני בשנת 2019), וכך גם טמפרטורת פני השטח העולמית (איור 2A – 2D). באופן עולמי, הקרח נעלם במהירות, והראיות לכך הן מגמת ירידות במינימום הקיצי של קרח בים הארקטי, ביריעות קרח של גרינלנד ואנטארקטיקה ובעובי הקרחונים ברחבי העולם (איור 2E – 2H). תכולת החום באוקיאנוס, חומציות האוקיאנוס, מפלס הים, השטח שנשרף בארצות הברית, ומזג האוויר הקיצוני ועלויות הנזקים הנלוות לכך, כל אלה במגמת עלייה (איור 2I – 2N). שינוי האקלים צפוי להשפיע מאוד על החיים בימים, במקווי מים המתוקים וביבשה, החל מפלנקטון ואלמוגים ועד דגים ויערות (IPCC 2018, 2019). סוגיות אלה מדגישות את הצורך הדחוף בפעולה.

למרות 40 שנה של משאים ומתנים עולמיים בנושא האקלים, עם כמה חריגים מעטים, אנו מנהלים בדרך כלל "עסקים כרגיל", ובעיקרו של דבר לא הצלחנו להתמודד עם מצב מסוכן זה (איור 1). משבר האקלים הגיע והוא מאיץ מהר ממה שציפו מרבית המדענים (איור 2, IPCC 2018). הוא חמור יותר מהצפוי, מאיים על מערכות אקולוגיות טבעיות ועל גורל האנושות (IPCC 2019). מדאיגות במיוחד הן אפשרויות לנקודות-מפנה בלתי הפיכות של האקלים, ולולאות משוב מחזקות של הטבע (באטמוספרה, בים וביבשה) שעלולות להוביל ל"ארץ החממה " (hothouse Earth) הקטסטרופלית, הרבה מעבר לשליטת בני האדם (Steffen et al. 2018). תגובות-שרשרת אקלימיות אלו עלולות לגרום לשיבושים משמעותיים במערכות האקולוגיות, בחברה ובכלכלות, ועלולות להפוך אזורים גדולים מכדור הארץ לבלתי מיושבים.

כדי להבטיח עתיד בר-קיימא עלינו לשנות את אורחות חיינו, בדרכים המשפרות את הסימנים החיוניים המסוכמים בגרפים שהראנו. צמיחה כלכלית וגידול אוכלוסין הם מהגורמים החשובים ביותר לעלייה בפליטת פחמן דו חמצני בעקבות בעירה של דלק מאובנים (Pachauri et al. 2014, Bongaarts ו-O’Neill 2018); לכן, אנו זקוקים לשינוי נועז ודרסטי בכל הקשור למדיניות כלכלית ואוכלוסין. אנו מציעים שש צעדים קריטיים וקשורים זה בזה (ללא סדר מסוים) שממשלות, עסקים ושאר האנושות יכולים לנקוט כדי להפחית את ההשפעות הגרועות ביותר של שינויי אקלים. אלה צעדים חשובים אך אינם הפעולות היחידות הדרושות או האפשריות (Pachauri et al. 2014, IPCC 2018, 2019).

אנרגיה
העולם חייב ליישם במהירות יעילות אנרגטית ושימור אנרגיה מסיבי, ועליו להחליף דלקים מאובנים עם אנרגיות מתחדשות עם פליטות נמוכות של פחמן (איור 1H) ומקורות אנרגיה נקיים יותר אחרים, אם הם בטוחים לאנשים ולסביבה (איור S2). עלינו להשאיר את המלאי הנותר של דלקים מאובנים באדמה (ראו את מועדי הזמן ב-IPCC 2018) ועלינו לקדם בזהירות פליטות שליליות יעילות תוך שימוש בטכנולוגיה כמו שאיבת פחמן מהמקור ולכידתו מהאוויר ובעיקר על ידי שיפור מערכות טבע (ראו סעיף "טבע"). מדינות עשירות יותר צריכות לתמוך במדינות עניות במעבר החוצה מדלקים מאובנים. עלינו לבטל במהירות סובסידיות לדלקים מאובנים (תמונה 1o) ולהשתמש במדיניות אפקטיבית והוגנת לצורך עליה מתמדת של מחירי הפחמן כדי לרסן את השימוש בהם.

מזהמים קצרי חיים
עלינו להפחית באופן מיידי את הפליטות של מזהמי-אקלים קצרי-חיים, כולל מתאן (איור 2b), פחמן שחור (פיח) ופחמימנים הידרופלואוריים (HFC). פעולה זו עשויה להאט את לולאות המשוב על האקלים ועשויה להפחית את מגמת ההתחממות לטווח הקצר ביותר מ-50% במהלך העשורים הבאים, ובכך להציל בני אדם ולהגדיל את תנובת היבול עקב הפחתת זיהום האוויר ((Shindell et al. 2017. הסכם קיגאלי משנת 2016 להפחתת HFCs הוא דבר מבורך.

טבע
עלינו להגן ולשחזר את המערכות האקולוגיות של כדור הארץ. פִיטוֹפְּלַנְקְטוֹן, שוניות אלמוגים, יערות, סוואנות, ערבות, אדמות ביצה, אדמות כבול, קרקעות, מנגרובים ועשבי-ים תורמים רבות לקליטת פחמן דו חמצני מהאטמוספירה. צמחים ימיים ויבשתיים, בעלי חיים ומיקרו-אורגניזמים ממלאים תפקידים משמעותיים במחזור ובאחסון של פחמן וחומרי הזנה. עלינו לצמצם במהירות אובדן בתי גידול ובמגוון ביולוגי (איור 1F -1G), להגן על היערות הראשוניים הנותרים, במיוחד אלה עם מאגרי פחמן גבוהים, ועל יערות אחרים בעלי היכולת לקלוט פחמן (שימור יערות proforestation), תוך ייעור-מחדש בקנה-מידה עצום במקומות המתאימים. למרות שאדמות זמינות עשויות להיות מוגבלות, ניתן להשיג עד שליש מהפחתת הפליטות הנדרשת עד שנת 2030 בהסכם פריז (להתחממות של פחות מ-2 מעלות צלזיוס) באמצעות פתרונות אקלים טבעיים אלה (Griscom et al. 2017).

מזון
אכילת מזון שרובו מבוסס-צמחים תוך הפחתת הצריכה העולמית של מוצרים מן החי (איור 1C-D), ובמיוחד בעלי חיים מעלי גירה (Ripple et al. 2014), יכולה לשפר את בריאות האדם ולהפחית באופן משמעותי את פליטת גזי החממה (כולל מתאן בסעיף "מזהמים קצרי-חיים "). יתרה מזאת, זה ישחרר שטחי יבולים לגידול מזון צמחי לבני אדם במקום מזון להאכלת בעלי חיים, תוך שחרור של כמה שטחי מרעה לתמיכה בפתרונות אקלים טבעיים (ראו פרק "טבע"). יש חשיבות רבה לשיטות גידולים כגון מינימום חריש אדמה המגדילים את הפחמן בקרקע. עלינו להפחית בצורה דרסטית את הכמות העצומה של בזבוז המזון ברחבי העולם.

כלכלה
יש לצמצם במהירות הפקת-יתר של חומרים וניצול יתר של מערכות אקולוגיות, המונע על ידי צמיחה כלכלית, על מנת לשמור על קיימות ארוכת טווח של הביוספרה. אנו זקוקים לכלכלה נטולת פחמן העונה באופן מפורש על תלות אנושית בביוספרה וקווי-מדיניות המנחים את ההחלטות הכלכליות בהתאם. המטרות שלנו צריכות לעבור מצמיחת תוצר ורדיפה אחר עודף לקיום בר-קיימא של מערכות אקולוגיות ולשיפור רווחת האדם על ידי עדיפות לצרכים בסיסיים וצמצום אי השוויון.

אוכלוסייה
עם עלייה של כ-80 מיליון איש בשנה, או יותר מ-200,000 ליום (איור 1A-B), יש לייצב את אוכלוסיית העולם - ובאופן אידאלי, לצמצם בהדרגה - במסגרת המבטיחה שלמות חברתית. ישנם קווי מדיניות מוכחים ויעילים המחזקים את זכויות האדם תוך הפחתת שיעורי הפוריות ומפחתים את ההשפעות של גידול האוכלוסייה על פליטת גזי חממה ואובדן המגוון הביולוגי. מדיניות זו כוללת להפוך את שירותי תכנון המשפחה זמינים לכל האנשים, הסרת חסמים בגישה אל והשגת שוויון מגדרי מלא, כולל חינוך יסודי ותיכוני כנורמה עולמית לכולם, במיוחד נערות ונשים צעירות (Bongaarts ו-O’Neill 2018).

מסקנות
הפחתה והתאמה לשינויי אקלים תוך כיבוד המגוון של בני האדם כרוכה בתמורות משמעותיות בדרכים בהן החברה העולמית מתפקדת ומקיימת אינטראקציה עם מערכות אקולוגיות טבעיות. אנו מעודדים מהגידול האחרון של דאגה. גופים ממשלתיים מכריזים הצהרות חירום אקלימיות. תלמידי בתי הספר שובתים. תביעות על השמדת-אקולוגית (Ecocide) נמשכות בבתי המשפט. תנועות שורשיות אזרחיות דורשות שינוי, ומדינות רבות, מחוזות, ערים ועסקים מגיבים.

כברית של מדעני העולם, אנו מוכנים לסייע למקבלי החלטות במעבר צודק לעתיד בר-קיימא ושוויון. אנו קוראים לשימוש נרחב בסימנים חיוניים, שיאפשרו לקובעי המדיניות, המגזר הפרטי והציבור להבין טוב יותר את גודל משבר זה, לעקוב אחר ההתקדמות ולתאם מחדש את סדרי העדיפויות להקלה על שינויי האקלים. החדשות הטובות הן ששינוי כזה, עם צדק חברתי וכלכלי לכולם, מבטיח רווחה אנושית הרבה יותר גדולה מאשר "עסקים כרגיל". אנו מאמינים כי הסיכויים יהיו הגדולים ביותר אם מקבלי ההחלטות וכל האנושות יגיבו מיד לאזהרה והצהרה זו על מצב חירום אקלימי ויפעלו לקיום החיים בכדור הארץ, ביתנו היחיד.

ראו גם