נשים במקומות העבודה.

 

נשים במקומות העבודה.

לפני מצלמות המעקב היו המרגלות של הבוסית, אלו שמזדהות עם הבוסית, היתה גם השוטרת מטעם הבוסית שמטילה משמעת.

היו גם להקת המלקקות חנפניות, הכלבות של הבוסית.

שטינקרית היתה בכל משרד.

ואת אלו שדוחפות את האף שלהן למה שאחרים עושים או אומרים.

ואת אלו שעושות מעבר למתבקש כדי להתחבב על הבוסית ובכך לשפוך נגטיביות על כל יתר העובדים.

ואת אלו שיתנו לאחרים להתארגן ולהיאבק על זכויות ואי ניצול במקום העבודה מבלי שהן עצמן ישתתפו ויסתכנו או ינקפו אצבע.

אלו שרצות להתבכיין על כל דבר קטן לבוסית-גננת, ממש כמו ילדות בגן מבלי לנסות לדבר קודם עם הקולגה ולנהוג בצורה בוגרת.

אלו שנמנעות מעימות עם הבוסית ובמקום זאת מתלחששות בשקט ומרכלות מאחורי הגב.

אלו שמצותתות לדברי העובדים כדי לספר הכל לבוסית.

אלו שמפזרות רעל לכל עבר על בסיס יומיומי על מישהו שהן לא אוהבות או מקנאות.

אלו שממציאות דברים שלא היו ולא נבראו והכל מתוך דימיונן הפורה.

אלו שמנפחות כל דבר מעבר לכל פרופורציה ועושות סערות בכל כוס תה.

אלו שעושות דרמות או קופצות בהיסטריה על כל דבר קטן.

אלו שלא נותנות לאף אחד להוציא מילה מהפה, רק הן צריכות לדבר.

אלו ששמות מסיכה מחוייכת על הפנים, ממתיקות את קולן ומשחקות אותה שהן ידידותיות אבל בפנים הן מלאות קנאה ואיבה.

פאוסט

ישב לו לבד

בחדר טחוב ועצוב

ובחוץ גשם וכפור

בחדר קטנטן עם ערימות ספרים

ושולחן כתיבה לאור נרות

והיום הוא כבר בין חמישים פלוס

והוא לא השיג דבר בחיים

אין לו אישה, אין לו כסף, הוא לא טייל ולא חווה את העולם.

חייו בוזבזו על דפי ספרים.

אמנם יש לו הרבה דעת אך באיזה מחיר?

אוהב הוא את הטבע אך הוא כלוא בחדרו בין ספריו במעונות המרצים באוניברסיטה.

כבר חשב להתאבד אבל אז שמע קול פעמונים שהזכיר לו את חגי ילדותו.

קולגה שלו בא לבקרו, אותו קולגה לא שותף לאהבתו לטבע ולאנשים הפשוטים, אותו קולגה חש בנוח בין הספרים.

השמש יצאה הגשם נפסק והאביב הגיע

כל אנשי העיירה יצאו לפארק כדי לחגוג את סוף החורף.

הדוקטור והקולגה טיילו גם הם אל הפארק

אנשי העיירה כיבדו את הדוקטור שאביו היה רופא במקצועו.

ושמחו שדמות מכובדת כמוהו משתתפת בחגיגת העיירה.

הדוקטור אוהב את מראות הטבע אך הקולגה נוח לו יותר בחדרו בין ספריו.

בדרך חזרה כלב פודל שחור הולך אחריהם והדוקטור מביאו לביתו.

אבל בביתו הכלב משנה צורתו לאדם ומציע לדוקטור שהוא יעניק לו חיים של אושר וישרתו בעולם הזה בתנאי שהדוקטור ישרתו אחרי מותו בעולם הבא.

הדוקטור ענה שרק החיים האלה מעניינים אותו ולא העולם הבא ולכן בשמחה יעשה איתו את העסקה.

אך כשביקשו ממנו לחתום עם טיפת דם מדמו הוא כעס על הרישמיות, מה מילה של כבוד כבר לא מספיקה?

אז מה עכשיו שאל הדוקטור, יוצאים החוצה ענה השטן.

אז השטן גרר אותו למסבאה, בין שיכורים ושירי שיכורים, בין אוהבי קטטות ותגרות, בין בירות ליין ושמפניה, בין ריקודים על שולחנות והמולה ושתייה ישירה מהחבית, הדוקטור לא אהב את זה בכלל אך נראה שהשטן מתעלם ונהנה לו מהמקום.

בכל מקרה השטן כשל, בטעות הוא חשב שהדוקטור יהנה לו במקום שכזה.

צריך לחשוב על תוכנית אחרת, אולי אהבה? אולי נעורים?

הבה ניקח אותו למטבח המכשפה שם היא תכין לו שיקוי שיהפוך אותו צעיר יותר בשלושים שנה.

ובשיקוי גם טיפה של חשק בוורידיו.

והדוקטור עכשיו בן עשרים פלוס ומלא חשק והנערה הראשונה שהוא רואה ברחוב הוא חושק בה.

הוא אומר לשטן תארגן לי איתה משהו הלילה.

השטן מסביר לו שהדברים לא עובדים ככה, היא רק נערה ומאוד צעירה ותמימה וגם אדוקה בדת.

ייקח לו שבועות לארגן את כל הסיפור, בשביל לכבוש פרח כזה כיבוש מהיר ונועז לא יצליח ויש צורך בסבלנות ותחכום.

 

פסטה

 

מקרוני, אין משהו איטלקי יותר מזה, האיטלקים אוכלים פסטה כל יום ובעיקר בצהריים, מקרוני זה השם שהאיטלקים תמיד השתמשו הרבה לפני המילה ספגטי.

ואומרים פסטה (בצק) אך יש שני סוגים של פסטה, טרייה ויבשה, הטרייה תתקלקל כעבור מספר ימים אפילו במקרר ואילו היבשה יכולה להחזיק מעמד שנים.

וזה שהפסטה היבשה יכולה להחזיק מעמד שנים זה אחד מהמצאות המזון הגדולות של המערב.

יש כאלה שיזכירו את המזלג כאחד האמצאות הגדולות של המערב אבל ישנם עמים שיחלקו על כך, טוב נו הם לא אוכלי פסטה גדולים.

אז מה השוני בין פסטה לנודלס יש שישאלו, השוני הוא שנודלס מכינים מאורז ואילו פסטה מכינים מחיטת דורום.

הנודלס קיים בסין כבר אלפי שנים ואוכלים אותו עם מקלות בעוד שאת הפסטה שקיימת רק כמה מאות שנים באיטליה אוכלים עם מזלג.

למרות שלא תמיד היו אוכלים את הפסטה עם מזלג, השימוש במזלגות לפסטה היה נפוץ יותר במאה ה-19 כשהחלו להשתמש בעגבניות לרוטב.

לפני זה רוב העניים אכלו את הפסטה עם הידיים בניגוד לאריסטוקרטיה שאכלו עם מזלג כלומר את מה שאנו קוראים היום ספגטי.

העניים אכלו עם הידיים כי את הפסטה אכלו כפי שהיא בלי רטבים, היא בושלה עם מים מומלחים ורק לעיתים היו מוסיפים לבישול נתח חזיר עבור הטעם.

האיטלקים שרצו לתבל זאת היו מוסיפים גבינה קשה מגורדת.

הפסטה מקורותיה מסיציליה, חיטת דורום הובאה לשם על ידי הערבים והפסטה נאכלה בעיקר על ידי האריסטוקרטיה האיטלקית והיהודים.

משם היא נדדה ביחד עם חיטת הדורום לדרום איטליה והתפתחה בנאפולי.

במאות ה-14 וה-15 היא עדיין הייתה יקרה, ונאכלה בעיקר על ידי המעמד הבינוני-גבוה.

העניים אכלו בעיקר לחם, דייסה מחיטה או שעורה, בשר, גבינה קשה, וכרוב.

כשהפסטה התפתחה ליבשה וזולה היא תפסה תאוצה בקרב העניים.

במאה ה-19 מפעלים כבר החלו לייצר פסטות יבשות להמונים, ורוטב העגבניות החל.

לפני המאה ה-19 האיטלקים היו מפזרים על הפסטה גבינה קשה מגורדת.

אם הייתם יושבים בנאפולי במסעדה במאה ה-19 אומנם האיכות של הפסטה הייתה טובה יותר מהאיכות מהדוכנים ברחוב אבל קרוב לוודאי שלא הייתם מרוצים כי בימים ההם את הפסטה בישלו עד הסוף כמו נודלס והמושג "אל דנטה" כלומר לא לגמרי מבושל עד הסוף, עוד לא הומצא, ולכן לא הייתם מרוצים, אל דנטה החל רק בסביבות תחילת המאה העשרים.

האיטלקים בהחלט אוהבים את הפסטה שלהם, ויש מאות צורות, הם מוסיפים למנה שמן זית, שום, בצל ובזיליקום ולפעמים גם בייקון לא מעושן, פטריות או פלפל שחור. ומי שלא אוהב בזיליקום יכול להשתמש באורגנו במקום.

האיטלקים נוהגים ללפף את הספגטי עם המזלג, ובתחילת המאה העשרים היה אף נהוג להשתמש בכף כמשענת לפעולת הליפוף במקום הצלחת.

האיטלקים כיום אוכלים פסטה במנות קטנות יותר מהאמריקנים, והוא משמש בעיקר כמנה ראשונה ולא עיקרית.

מכל צורות הפסטה הקיימות הכי נפוץ בעולם הוא הספגטי, אבל גם מקרוני, פנה, קונקיליה ופוסילי.

ומי שרוצה פסטה בצורת אורז יבקש אורזו (ריזוני) שמשמעותה באיטלקית זה שעורה.

ואם כבר מדברים על צורות של פסטה נזכיר גם את מה שהיה מאוד נפוץ לפני מאות שנים כמו דפי פסטה ללזניה, ורמיצ'לי, ופסטת טליוליני.

ולסיום נזכיר את ההמצאה החדשה לפסטה, פסטה עם רוטב שמנת, הפסטה הייתה להיט גדול באיטליה בשנות השמונים אבל האיטלקים רובם כבר ויתרו על זה.

פסטת ספגטוני ברוטב קרבונרה, רוטב שעשוי מביצים, גבינת פקורינו, פלפל שחור, גואנצ'לה (לחי חזיר) או פנצ'טה (בייקון לא מעושן).

אם אין גבינת פקורינו אפשר להשתמש בגבינת פרמזן.

פסטת פפרדלה או טליאטלה ברוטב בולונז, 50 אחוז חזיר, 30 אחוז בקר, 20 אחוז עגל, עגבניות, קצת בצל אדום סלרי וגזר, שמן זית, יין אדום, קצת חלב, מלח ופלפל שחור. וגבינת פרמזן מעל.