אנחנו לא בוחרים בהורים שלנו, אנחנו לא בוחרים במדינה שלנו, אנחנו לא בוחרים איך אנחנו נראים, אנחנו לא בוחרים את מנת המשכל שלנו, אפילו את החברים אנחנו לא ממש בוחרים כי רובם עמיתים לעבודה או חברי ילדות כי שמו אותנו באותה הכיתה.
אנחנו לא בוחרים את השפה שלנו, אנחנו לא בוחרים את הדת שלנו, אנחנו לא בוחרים בסטטוס הכלכלי שלנו.
יש שיגידו "ומה לגבי התנסות בסמים?" זאת גם לא ממש בחירה כי בסביבה רוויה בסמים ומשתמשים, יש סיכוי גבוה שאדם יתנסה.
"ומה לגבי לימודים?" יש אנשים שנאלצו לוותר על התואר בגלל מצב כלכלי לא טוב. ורוב האנשים עושים תואר עבור מקום עבודה, שזה יותר אילוץ מבחירה חופשית.
לא כולם עושים תואר בשביל עבודה יש כאלה שעושים מסיבות של סטטוס חברתי או שהם ירגישו טוב, שווים, אם יהיה להם תואר, שוב לא מדובר פה בבחירה אמיתית של לימודים לשם לימודים.
הדוגמה הטובה ביותר לכך שלרוב המוחלט אין בחירה חופשית היא ברית מילה.
אף אדם אם הוא באמת פועל מתוך בחירה חופשית לא יפגע בילד שלו.
רק אנשים שטופי מוח, קונפורמיסטים או בורים יפגעו בילדים שלהם.
הדתיים שטופי מוח כך שאין להם בחירה חופשית.
מצבם של הקונפורמיסטים החילוניים גרוע הרבה יותר, כי המניע שלהם לפגיעה בילדים שלהם הוא קונפורמיות חברתית, בגלל שכולם פוגעים - אז זה בסדר.
ויש כמובן הבורים שקל לעבוד עליהם עם כל מיני כתבות בתקשורת.
לדתיים, לקונפורמיסטים החילוניים (הכבשים) ולבורים אין בחירה חופשית.
למרות שהם בטוחים שיש להם.
הם פשוט ימצאו צידוק למעשים שלהם, אבל צידוק זה לא בחירה חופשית.
אפילו התאהבות היא לא מתוך בחירה, אנשים פשוט מתאהבים, הם לא בחרו להתאהב, זה פשוט קורה, יש כאלה שמתאהבים בעל כורחם, למרות שהכל נפלא בחייהם - משפחה טובה, אישה טובה.
ואפילו כשמדובר שבסך הכל מישהי מוצאת חן בעינינו זה שוב לא מתוך בחירה חופשית, זה בגלל שמבחינה פסיכולוגית זה מה שאנחנו אוהבים.
ומה לגבי מיניות? פה בוודאי שאין בחירה חופשית, המיניות היא הרי מנגנון של האורגניזם, המיניות כפויה עלינו.
הדבר היחיד שאולי אפשר לומר שיש לנו בחירה זה בין 2 אפשרויות שהראשונה טובה מהשנייה. אפשר לצפות שאם יש בחירה אז אנשים יבחרו את הבחירה הטובה מהשתיים.
אך המציאות שוב מראה לנו שהרבה פעמים אנשים בוחרים דווקא את הבחירה הרעה, הם בוחרים מתוך מזוכיזם או הרצון להישאר בחושך.