דיכאון

בדוח ה-OECD מ-2015 מייחסים המחברים חלק מהעלייה בצריכת התרופות נוגדות-הדיכאון לחוסר הביטחון הכלכלי והתעסוקתי לצד שילוב של גורמים סוציאליים. קבוצות העובדים שסובלות הכי הרבה מדיכאון הקשור למקום העבודה הן נשים, עובדי צווארון כחול ועובדים מבוגרים והגורמים התורמים לכך הם שכר נמוך, ביטול הטבות וחשש מאיבוד מקום העבודה. חוסר הביטחון הכלכלי מעלה את החרדה והדיכאון כמו כן, משום שנשים ועובדי צווארון כחול עובדים בדרגות נמוכות יותר, יש להם פחות שליטה במשימות העבודה היומיומיות. 3 תנאים שתורמים לבעיה: לחץ זמן, כלומר הדרישה לעשות יותר עבודה בפחות זמן, איבוד מקום עבודה, או הפחד מאיבוד מקום עבודה, ושעות עבודה רבות מדי.
המוסד האמריקאי לבריאות וגיהות בעבודה אומר שבשני העשורים האחרונים שנת העבודה הממוצעת של זוגות עלתה ב-700 שעות כמעט.
התוצאה היא ששחיקה רגשית גדולה בסוף יום העבודה היא הנורמה מבחינת 25%-30% מכוח העבודה. מחקר אחר מצא שבני זוג עובדים מדברים ביניהם בממוצע 12 דקות ביום בלבד. לגבי החשש מאיבוד מקום העבודה, בין 1973 ל-1996 אמריקאים איבדו יותר מ-43 מיליון משרות. 3 מיליון רק בין 2000 ל-2004, ואנשים מקבלים שכר נמוך בהרבה במשרותיהם החדשות.
אנשים שאיבדו את מקום עבודתם או חוששים לאבד אותו לא צריכים לקחת תרופות כאלה.
השימוש המוגבר בתרופות מעלה שאלות בנוגע לביטחון במקום העבודה - לעובדים עצמם ולציבור, במיוחד כשיש תופעות לוואי ואינטראקציה עם תרופות אחרות.
עם ההחלשה המסוימת של העובדים מול המעסיקים, העובדים חשים מעורערים יותר במקום עבודתם, ונוטים יותר ללקות בחרדה לגבי האפשרות שיאבדו אותו או שמעמדם בתוכו ייפגע. הכוונה היא דור אחד לפנינו ואולי שני דורות.
מקום העבודה שלנו עוקב אחרינו וכל עניינינו הפרטיים גלויים לפניו. גם אם אינך פרנואיד, ככל הנראה עוקבים אחריך. "ההתנהגות הפולשנית ויודעת-כול של מקומות העבודה, בעיקר התאגידים, מובילה לכך שמקום העבודה נחווה כדורסני".
מקום העבודה הוא לא הסיבה היחידה לחוסר ביטחון כלכלי, מדובר גם על כך שאנשים משועבדים לדירות שלהם דרך משכנתאות, או נאלצים לשלם שכירות גבוהה מדי חודש.
סיבה נוספת היא בגלל שפעם לנשים ולגברים היה תפקיד אחד בלבד - דאגה לבית ולילדים או עבודה ואילו כיום יש לכולם שני תפקידים.