יום שישי, 10 במרץ 2017

אני מאשים

נער תימני עני בארץ ישראל הענייה של פעם.
כאשר נערים בגילו היו נפלטים ממערכת החינוך בגיל צעיר.
שני זקנים אשכנזים בעלי קונדיטוריה ריחמו עליו ולימדו אותו את רזי המקצוע.
במשך 50 שנה האיש עבד קשה מאוד נון סטופ.
במהלך חייו הצליח לנהל 2 עסקים מצליחים של קונדיטוריה.
לאישה הראשונה התפתחה מחלת נפש. נולדו לו 3 בנות ממנה. אחת מהן גם לקתה במחלת נפש.
בגיל מבוגר יותר הוא התחתן בשנית והקים משפחה נוספת. אך הוא לא הפקיר את גרושתו החולה, ולא הפקיר את בנותיו מגרושתו.
חייו התנהלו במקביל בין 2 המשפחות.
הוא תמיד דאג לכל מחסורן של הבנות שלו ושל גרושתו, תמך בהן בזמן שגרושתו והבת לא מתפקדות ובקושי עובדות.
בגלל שהאיש התעשר מהעסקים שלו בני משפחה שהועסקו בעסק לעיתים היו גונבים לו מהקופה.
היתה גם יריבות בין המשפחות שלו והרצון להשתלט על הדירות שלו.
האישה החדשה שלו שגם ממנה יש לו בנות עשתה לו את המוות, היא העלילה עליו עלילות, הכול על מנת להשתלט על הדירה ועל הכסף שלו.
האיש כבר בן יותר מ-60 סבל רבות, גם מהנשים שלו וגם מהבנות הרבות שלו שרואות בו מכשיר כספומט בלבד.
מתוך צער וכאב ידיד שלו סיפר לו על קניה.
האיש נסע לקניה ופעם ראשונה בחייו שהוא הרגיש קצת נחת בחיים, מצא מישהי שמעריכה את מעשיו.
האיש המשיך לחיות את חייו בקניה ובישראל כי הוא עדיין היה מודאג בגלל הבנות שלו.
ואז אמנון לוי הגיע לקניה עם גישת "האני מאשים" שלו.
אחרי התחקיר של אמנון לוי הוא נפטר. הוא לפחות זכה לטיפת נחת לפני מותו.


 

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.