המלומדים הסינים לא דיברו על אלים ולא על גלגולים ולא על נשמות ולא על ניסים.
הם לא קיבלו את מושג הגיהנום וגן העדן כי הרי אין אלוהים.
הם לא קיבלו את מושג הגלגולים כי הרי אין נשמות.
זה לא שהם אמרו בפירוש שאין, הם פשוט נמנעו מלדבר על הנושאים האלה.
אם כבר אז מושגי גיהנום וגן עדן היו חילוניים למשל שאדם רשע ייזכר לרע וזה הכוונה גיהנום. ואדם טוב ייזכר לטוב וזה הכוונה גן עדן.
אם הם דיברו על אלים זה היה רק מתוך התייחסות אל האמונות של העם הפשוט.
הם לא יזמו שיחות על האל.
עבור המלומדים הסינים העם היה הדבר החשוב ביותר. אם יש מלכים רעים יש למרוד בהם. ואם האלים לא מגינים על העם יש להחליפם.
את הבודהיסטים הם לא אהבו בגלל מוסד הנזירות. מפני שעבור המלומדים הסינים הקמת משפחה היתה הדבר החשוב ביותר.
הספר החשוב ביותר הוא של קונפוציוס אבל אי אפשר להבינו לעומק מבלי לקרוא
תחילה את מנציוס ממשיך דרכו, כך שמי שרוצה ללמוד על קונפוציוס טוב יעשה אם
קודם ילמד את מנציוס.
הדאואיזם בא כתגובה לקונפוציוס.
קונפוציוס בא לתקן את החברה האנושית ואילו הדאואיסטים התאכזבו מהניסיון לתקנו.
מי היו המלומדים? אנשי המלוכה, האדונים הפיאודלים, פקידי המדינה, מורים, וכמובן העשירים וילדי העשירים שלמדו אצל המורים.
כל אלה היו אחוז קטן מאוד מהאוכלוסיה.
שרובה היתה חברה בורה, איכרית, שלא ידעה קרוא וכתוב.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.