רבין

בנובמבר 2005, נתגלו ראיות חדשות וחד-משמעיות, המצביעות על כך שהגירסה הרישמית לרצח רבין שיקרית במהותה, והוגשו לבג"ץ עתירות שתכליתן לחשוף את מסמכי המיון וצילומי הרנטגן החסויים, שתיעדו באופן מדוייק את פצעיו האמיתיים של רבין ואת סיבת המוות האמיתית.
אלא שהמערכת המשפטית, ובראשה הפרקליטות ובג"ץ (בייניש, פרוקאצ'ה, רובינשטיין), מתעקשים בתוקף להשאיר את החיסיון על המסמכים הרפואיים המקוריים וצילומי הרנטגן מליל הרצח.
למרבה המזל, אחד הצילומים נחשף בנובמבר 2005, וביחד עם מסמכים רפואיים נוספים חשף את העובדה שרבין הגיע למיון עם פצע ירייה בודד בקידמת החזה מימין.
כמו כן, הסתבר ששני פצעי הירי בגבו של רבין, אשר יוחסו ליגאל עמיר, נורו בגופתו של רבין בחדר הטראומה לאחר שנקבע מותו, וזאת על מנת להטיל את האשמה על הימין, ולהסתיר את המזימה שכללה התנקשות מבויימת.
ברגע שנחשף צילום הרנטגן של רבין בנובמבר 2005, הפכה המשימה קלה עד מאד. פתאום הסתבר שמסמך המיון המקורי שכתב ד"ר גוטמן בשעה 22.30, הינו המסמך הרפואי היחיד שיד השב"כ לא עלתה עליו.
הסתבר שרבין הגיע למיון ב 21.52 עם פצע ירייה בודד בחזה מימין, שריסק את החוליה הגבית בגובה D5-6, וגרם לשוק ספינלי ממנו נפטר רבין כעבור 40 דקות, קרי ב 22.32.
לאחר שהרופאים יצאו, נורו בגופה שני הקליעים בגופו של רבין. הרופאים הוחזרו למיון על מנת לוודא שפצעי הירי החדשים יתועדו במסמכים הרפואיים.
הועד לחקירת רצח רבין מתחילה במסע הסברה שישתתפו בו אישים ידועים. לא תידרש חקירה לשמה, אלא פסילת הדו"ח הפתולוגי וביטול מסקנות דו"ח שמגר.
רבין נורה כ-18 דקות אחרי שיגאל עמיר היה כבר עצור בידי המשטרה, את העובדה הזאת אי-אפשר לשנות על-ידי השמעה חוזרת של ההודאה, שכבר עייפנו מלשמוע. הוא יכול להודות באותה מידה ברצח רבין (1995), רצח הנסיך פרדיננד (1914) או רצח הנרי ה-4 (1610). בשלושת המקרים הוא לא היה בזמן ובמקום שהקורבן נרצח, ובמקרה הזה 18 דקות או 400 שנים עושות אותו אפקט.