יום ראשון, 23 באפריל 2017

שיווק

אתמול הסתובבתי בקניון וראיתי דוכן לממתקים יפנים.
הממתקים היו מעוצבים מאוד יפה, הם היו עטופים בניירות יפים, הם היו בתוך קופסאות יפות, הם היו על מדפים יפים, והבחורה ששיווקה אותם היתה יפה ומטופחת.
היה אפילו הסבר על הממתקים מלבד השמות שלהם ביפנית ואנגלית. הסבירו שאלו הם ממתקים מסורתיים, את חלקם אני ראיתי בסרטי היסטוריה יפניים.
ממתקים אלו כבר כמעט לא נאכלים.
אך מאילו חומרים הכינו אותם? קמח אורז, שעועית אדומה וקצת סוכר.
כמה מתוחכם אמרתי לעצמי. לזה אני קורה שיווק מתוחכם, לוקחים חומרי גלם פשוטים ועל ידי קישוטים ומותגים מוכרים אותם בפי 10 או 20 מהשווי שלהם.
כי על אנשים זה עושה רושם. כל המותגים, וכל הראווה שבהם הם מיוצגים.
אותו הדבר במסעדות יוקרה, לוקחים את חומרי הגלם - דגים ונודלס - ומשווקים אותם בצורה כל כך יפה שאנשים מוכנים לשלם פי 4-5 מאשר שמישהו יגיש לך אותם מבלי כל הדאווין.
ואותו דבר לגבי חולצות למשל, לוקחים כותנה הופכים את זה לשם, מותג, עושים מופע יפה בחנות והנה חולצה שעלות הייצור שלה זה 50 שקל בהודו מוכרים ב-2000 דולר באיטליה.
עלי זה לא עובד הקונצים האלה, אני תמיד בודק ממה עשויים החומרים, מאלו חומרים עשו את הלחם או את הספגטי למשל, ומאיזה בד עשויה החולצה.


 

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.