מהו פאשיזם?
אני יכול לספר לכם על פאשיזם של מערכת החינוך.
פאשיזם הוא הרצון של המערכת שתהיה כמו כולם.
שזה קודם כל אומר שאתה חייב להיות נוכח במוסדות שלהם - גנים ובתי הספר.
שאתה חייב להשתתף בטכסים המטופשים שלהם וללבוש את המדים המיותרים שלהם.
אני לא נגד קוד לבוש אבל הפשיסטים לוקחים כל דבר לקיצוניות.
הם רוצים מדים של ממש, תספורות ותסרוקות זהות, נעליים זהות, גרביים זהות, והכל צריך להיראות מושלם.
מגולח, מצוחצח, מגוהץ, מחוייך, והכי חשוב להצדיע, לתת כבוד ולהשתחוות.
מצעדים טכסים נאומים מסדרים מדליות וגביעים, תעודות, צילומים, תלבושות ראוותניים.
בתי ספר מרשימים בגודלם.
והכי חשוב זה הרושם.
זה משטר קפדני ביותר, אי גילויי חיבה בין תלמידים, זה להכות את התלמידים עם מקל או סרגל, לפעמים כעונש לכל הכיתה, זה שהתסרוקת של הבנות תהיה אותה תסרוקת. וכל הבנים אותה תספורת.
זה הבדלים ברורים ונוקשים בין בנים לבנות.
זה תפעול מכני של בית הספר כמו בית חרושת.
זה הרגשה של כלא.
זה פחד מתמיד של הילדים מפני המורים, ושל המורים מפני פיטורים.
זה שאתה אף פעם לא יכול לדבר בחופשיות כי מישהו ילשין או יפרש את דבריך לא נכון.
זה שאלפי עיניים בודקות כל הזמן מה אתה עושה, מה אמרת או איך אתה מגיב.
זה תמיד לומר כן עם חיוך.
זה אף פעם לא להציע או לומר את דבריך מבלי שנתבקשת.
זה שיעיפו אותך בין רגע בלי שום רגשות בגלל דבר קטן או בגלל כסף.
זה ריחוק גדול מאוד בין המורה שהוא כל יכול לבין התלמיד שהוא קטן כנמלה.
זה שתלמידים מגיעים לבית הספר גם כשהם חולים כי אסור להם להיות נעדרים מעבר למספר ימים.
זה שאתה חייב גם להשתתף בפעילויות של בית הספר שלא קשורות ללימוד כמו הלוויה של ההורים של המנהל או חגיגת פרישה של כמה מורים וותיקים.
אני יכול לספר לכם על פאשיזם של מערכת החינוך.
פאשיזם הוא הרצון של המערכת שתהיה כמו כולם.
שזה קודם כל אומר שאתה חייב להיות נוכח במוסדות שלהם - גנים ובתי הספר.
שאתה חייב להשתתף בטכסים המטופשים שלהם וללבוש את המדים המיותרים שלהם.
אני לא נגד קוד לבוש אבל הפשיסטים לוקחים כל דבר לקיצוניות.
הם רוצים מדים של ממש, תספורות ותסרוקות זהות, נעליים זהות, גרביים זהות, והכל צריך להיראות מושלם.
מגולח, מצוחצח, מגוהץ, מחוייך, והכי חשוב להצדיע, לתת כבוד ולהשתחוות.
מצעדים טכסים נאומים מסדרים מדליות וגביעים, תעודות, צילומים, תלבושות ראוותניים.
בתי ספר מרשימים בגודלם.
והכי חשוב זה הרושם.
זה משטר קפדני ביותר, אי גילויי חיבה בין תלמידים, זה להכות את התלמידים עם מקל או סרגל, לפעמים כעונש לכל הכיתה, זה שהתסרוקת של הבנות תהיה אותה תסרוקת. וכל הבנים אותה תספורת.
זה הבדלים ברורים ונוקשים בין בנים לבנות.
זה תפעול מכני של בית הספר כמו בית חרושת.
זה הרגשה של כלא.
זה פחד מתמיד של הילדים מפני המורים, ושל המורים מפני פיטורים.
זה שאתה אף פעם לא יכול לדבר בחופשיות כי מישהו ילשין או יפרש את דבריך לא נכון.
זה שאלפי עיניים בודקות כל הזמן מה אתה עושה, מה אמרת או איך אתה מגיב.
זה תמיד לומר כן עם חיוך.
זה אף פעם לא להציע או לומר את דבריך מבלי שנתבקשת.
זה שיעיפו אותך בין רגע בלי שום רגשות בגלל דבר קטן או בגלל כסף.
זה ריחוק גדול מאוד בין המורה שהוא כל יכול לבין התלמיד שהוא קטן כנמלה.
זה שתלמידים מגיעים לבית הספר גם כשהם חולים כי אסור להם להיות נעדרים מעבר למספר ימים.
זה שאתה חייב גם להשתתף בפעילויות של בית הספר שלא קשורות ללימוד כמו הלוויה של ההורים של המנהל או חגיגת פרישה של כמה מורים וותיקים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.