הכחשות

 לפעמים אני חושב שיש רק פתרון אחד למצב:

לחזור לאיזה חודשיים-שלושה לשגרה מוחלטת. אבל ממש ממש מוחלטת. לימודים בלי זום, מסיבות, הופעות-ענק, משחקי ספורט עם אלפי צופים, פסטיבלים ברחבי הארץ, איזה בומבמלה או מידברן בשביל הנשמה, טיסות לחו"ל כמובן, רכבות ואוטובוסים בלי מגבלות כמובן, כולנו בלי מסכות כמובן, עם חיבוקים ונישוקים כמו פעם כמובן, והכי חשוב: בלי בדיקות, בלי בידודים ובלי אישפוזים. מי שלא מרגיש טוב - שייקח אקמול.

אחרי איזה חודשיים-שלושה כאלו, יהיו כאן בכיף 20,000 מתים, מערכת הבריאות כולה תקרוס, ואנשים יתחילו למות אפילו מסתם שפעת. ואז, כשכל ישראלי יכיר מישהו ממעגל חבריו שאבא שלו מת מקורונה, או שסבתא שלו עברה שבץ, או שהדודה של השכנה שלו בטיפול נמרץ, או שהחבר שלו מהצבא בסכנת חיים, או שהבן שלו מת בגלל חום גבוה שלא טופל בזמן - אז אולי אנשים ישתכנעו שיש פה אשכרה מגיפה.

אבל אז אני חושב על זה עוד כמה שניות, ומגיע למסקנה שלא - גם זה כבר לא יעזור. לשכנע מכחישי-קורונה שהקורונה אמיתית זה בערך כמו לשכנע אדם מאמין שאין אלוהים. השכנוע כבר עמוק מדי, כלום לא יעזור. מטומטמים יישארו מטומטמים. (המטומטמים יטענו שחולי הקורונה הם חולים רגילים והכל מזימה של הממסד).