היה זה זאוס מלך האלים בכבודו ובעצמו שתכנן את מלחמת טרויה בעזרת היועצת לצדק אלוהי וחוקי הטבע והאיזון, תמיס.
כי בימים ההם היו אינסוף שבטים שהיו פזורים על האדמה והם הכבידו ודיכאו את האדמה וחפרו עמוק בחזה ופצעוה בתאוותם לכלי מלחמה ולזהב.
וזאוס ראה זאת וריחם עליה, ומתוך ליבו הנבון החליט לשחרר את האדמה מעניקת החיים מבני האדם על ידי יצירת המלחמה הגדולה בטרויה.
כדי לרוקן את הנטל באמצעות המוות. וכך הגיבורים נשחטו בטרויה והתוכנית של זאוס יצאה לפועל.
וכריסס הזקן איש קדוש עובד לאל השמש אפולו בא לשחרר את בתו השבויה מידי מנהיג היוונים אגממנון בתמורה לדמי כופר רבים ובידו מוט זהב עם סמל האל.
והאב התחנן אל היוונים ואל מנהיגם שישחררו את ילדתו היקרה ושהאל יברך אותם בכל מה שירצו.
בכך הם יכבדו את אל השמש אפולו בנו של זאוס מלך האלים.
הסכימו היוונים לדבריו של הזקן, ולקבל מידיו את דמי הכופר הרבים אך דבריו לא נעמו לליבו של אגממנון והוא סילק אותו במילים קשות.
"זקן אני לא רוצה לראות אותך פה יותר, משתהה ליד הספינות, לא עכשיו ולא אחר כך, פן המקל שלך וזר עלי האל לא יעזרו לך.
אני לא אשחרר אותה. היא תזדקן בביתי הרחק מארץ מולדתה, בזמן שהיא עוסקת בעבודות הבית וישנה במיטתי.
לך מפה, ואל תרגיז אותי, אם אתה לא רוצה שיקרה לך משהו".
כך הוא דיבר, והאב הזקן נמלא פחד וציית לדבריו. והוא התרחק והלך לו בדממה לאורך החוף כשהמיית הגלים נשמעת בקול ושם בבכי של כאב גדול הוא זעק על אי הצדק שנעשה לו, וביקש צדק מאל השמש.
האל שמחמם את האדמה הקדושה.
"אם אי פעם התקנתי גג מעל מקדשך, או אם הקרבתי לך קורבנות, מלא את משאלתי, שלם ליוונים על דמעותיי בחיצך".
כך אמר והאל שמע אותו. ממרומי משכנו ירד האל ארצה, כעוס בליבו, ובתיקו החיצים הרעישו בתזוזתם כאשר הוא הלך, ובואו היה כמו הלילה. ואז הוא המטיר בחיציו מקשתו המוכספת. בהתחלה על הפרדות והכלבים ואחר כך על היוונים, במשך 9 ימים הוא היכה בהם במגפה.
כי בימים ההם היו אינסוף שבטים שהיו פזורים על האדמה והם הכבידו ודיכאו את האדמה וחפרו עמוק בחזה ופצעוה בתאוותם לכלי מלחמה ולזהב.
וזאוס ראה זאת וריחם עליה, ומתוך ליבו הנבון החליט לשחרר את האדמה מעניקת החיים מבני האדם על ידי יצירת המלחמה הגדולה בטרויה.
כדי לרוקן את הנטל באמצעות המוות. וכך הגיבורים נשחטו בטרויה והתוכנית של זאוס יצאה לפועל.
וכריסס הזקן איש קדוש עובד לאל השמש אפולו בא לשחרר את בתו השבויה מידי מנהיג היוונים אגממנון בתמורה לדמי כופר רבים ובידו מוט זהב עם סמל האל.
והאב התחנן אל היוונים ואל מנהיגם שישחררו את ילדתו היקרה ושהאל יברך אותם בכל מה שירצו.
בכך הם יכבדו את אל השמש אפולו בנו של זאוס מלך האלים.
הסכימו היוונים לדבריו של הזקן, ולקבל מידיו את דמי הכופר הרבים אך דבריו לא נעמו לליבו של אגממנון והוא סילק אותו במילים קשות.
"זקן אני לא רוצה לראות אותך פה יותר, משתהה ליד הספינות, לא עכשיו ולא אחר כך, פן המקל שלך וזר עלי האל לא יעזרו לך.
אני לא אשחרר אותה. היא תזדקן בביתי הרחק מארץ מולדתה, בזמן שהיא עוסקת בעבודות הבית וישנה במיטתי.
לך מפה, ואל תרגיז אותי, אם אתה לא רוצה שיקרה לך משהו".
כך הוא דיבר, והאב הזקן נמלא פחד וציית לדבריו. והוא התרחק והלך לו בדממה לאורך החוף כשהמיית הגלים נשמעת בקול ושם בבכי של כאב גדול הוא זעק על אי הצדק שנעשה לו, וביקש צדק מאל השמש.
האל שמחמם את האדמה הקדושה.
"אם אי פעם התקנתי גג מעל מקדשך, או אם הקרבתי לך קורבנות, מלא את משאלתי, שלם ליוונים על דמעותיי בחיצך".
כך אמר והאל שמע אותו. ממרומי משכנו ירד האל ארצה, כעוס בליבו, ובתיקו החיצים הרעישו בתזוזתם כאשר הוא הלך, ובואו היה כמו הלילה. ואז הוא המטיר בחיציו מקשתו המוכספת. בהתחלה על הפרדות והכלבים ואחר כך על היוונים, במשך 9 ימים הוא היכה בהם במגפה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.