משה קרוי: חייו מותו ותורתו

השליח של כוחות האור: חייו מותו ותורתו של ד"ר משה קרוי

 נהוג לראות את הפילוסופים למיניהם כאנשים שיושבים במגדלי שן באקדמיה דנים בתיאוריות מסובכות והשפעתם והשראתם על בני האדם שמסביבם היא לרוב מצומצמת עד אפסית. בישראל נהוג שפילוסופים יעסקו בעיקר בניתוח פילוסופים של העבר והם אינם ידועים ביותר. בישראל יש לכך רק כמה יוצאי דופן בודדים, ישעיהו ליבוביץ, אסא כשר והאיש המוזר והמעניין שבכולם, אדם בשם משה קרוי שהשפעתו על החברה הישראלית לא הייתה קטנה כלל וכלל וניתן להרגיש אותה אפילו היום. במאמר זה נסקור את התיאוריות השונות והמוזרות של קרוי ואת חייו המוזרים לא פחות.

קרוי היה צעיר מוכשר ביותר שכבר מילדותו התבלט כ"ילד פלא" כמעט ( ויש שטענו שיותר מכמעט ) "גאון". דוגמה ליצירתיותו כבר מגיל צעיר אפשר לראות במאמר שאותו פירסם ב"מעריב לנוער". אביו מת כאשר קרוי היה בגיל צעיר ורוב תקופת ילדותו הוא נשלט לחלוטין בידי אימו, מורה ומנהלת מבריקה ודומיננטית. מסיבות שונות קרוי פיתח כלפי אימו האוהבת שנאה עזה, שנאה שכוונה לבסוף אל הרוב הגדול של המין האנושי.

קרוי סיים בהצטיינות את לימודי הפילוסופיה והפסיכולוגיה באוניברסיטת תל אביו ששם  המרצים שלו אנשים כמו דוקטור בן עמי שרפשטין התרשמו ממנו עמוקות. הדרך לקריירה כמרצה בפילוסופיה מוכשר ביותר אך לא משהו יוצא דופן נראתה כסלולה. וההנחה הייתה שהוא יתמקד כמו מרבית המרצים האחרים בפילוסופיה בפילוסופים הידועים של העבר אנשים כמו קאנט (שאותו קרוי שנא באופן פתולוגי כמעט והגדיר אותו ביחד עם אפלטון כ"משחית הגדול של התרבות המערבית") וקרל פופר (שאותו קרוי העריץ). 

ואכן כתביו הראשונים של קרוי נראו כמאשרים הנחה זאת. היו אלה ניתוחים ביקורתיים של דעותיו של קאנט וספרים שכולם פורסמו באנגלית שלא היה בהם דבר יוצא דופן. בספרים אלה כמו THE COSCIENCE . ו MORAL COMPETENCE  (1975) וMENTALISM AND MODAL LOGIC(1976) ביטא ניסיון להבין את מהותו של האדם בהקשר של ההנחה שהאדם הוא ביסודו יש חומרי ומצוי במציאות חללית זמנית וכפוף לחוקי טבע הקושרים חומר אנרגיה מרחב וזמן. רעיון שאותו ביטא בצורה מעניינת אבל לא משהו מהפכני, ויותר מכך לא משהו שיעורר עניין רב מעבר לחוגי הסטודנטים והמרצים במחלקה לפילוסופיה. ואז הוא גילה את משנתה של איין ראנד.  

 חיים על פי השכל בלבד!

איין ראנד הייתה סופרת ופילוסופית אמריקנית ידועה מאוד ממוצא יהודי, שברחה מרוסיה הקומוניסטית לארה"ב. שם החלה לפרסם ספרות יפה שזכתה להצלחה. ספריה תקפו תחילה ישירות את המשטר הקומוניסטי והחיים בו בספרים כמו  " אנחנו החיים " מ-1936 שסיפר על תלאות החיים שבמשטר הקומוניסטי. ולאחריו ברומן  המדע הבדיוני "הימנון" שתיאר את מאבקו של האינדיבידואל בעולם עתידני טוטליטארי שבו אין משמעות למושג "אני". לאחר מכן פירסמה ראנד את שני ספריה הידועים ביותר "כמעיין המתגבר ( 1943) על מאבקו של אדריכל אינדיבידואליסט באלה שמנסים לפגוע ביצירתיותו וספרה הגדול והמשפיע ביותר "מרד הנפילים" (1957) עוד ספר מד"ב שתיאר את מרד העשירים והיצירתיים בעולם עתידני סוציאליסטי מדכא.

כל הספרים האלה היו מלאים בנאומים אידיאולוגיים מפורטים שביטאו את השקפותיה מיוחדות של ראנד על כך שזכותו של היחיד לא לעשות דבר למען החברה אלא לעבוד למען עצמו בלבד וכי פעילות למען הזולת היא הרסנית מעצם טבעה, וכי אסור לאף אחד לכפות את דעותיו על הזולת. בעיני ראנד אין אידיאל נשגב יותר מאידיאל הפרט ועליו לפתח את כל הכוחות הטמונים בו ולמען עצמו בלבד "חובתו הראשונה של האדם היא כלפי עצמו".

תורה זאת קיבלה את השם "אובייקטיביזם" והיא זכתה להצלחה גדולה בארה"ב ובמיוחד בקרב בני הנוער ( עד שאלה גדלו והתפכחו ). מהר מאוד ראנד מצאה את עצמה עומדת בראשות קבוצה (ולמעשה מעין כת) שאותה ניהלה בעריצות אוטוקרטית כשהיא מורה לתלמידיה כיצד בדיוק עליהם לחשוב ולהתנהג. 

לראנד  הייתה השפעה גדולה מאוד על סופרי מד"ב כמו רוברט היינלין ובהשראתה הוקמה מפלגה שלמה "המפלגה ליברטיאנית" שחברים בה סופרי מד"ב רבים. אבל בגלל הבדלים דקים שבדקים בין תורתם ותורת הכת של ראנד זאת מיהרה לתקוף אותם כ"קומוניסטים מוסווים" בסגנון הידוע של המקרטיסטים.

בשלב מסוים  ניהלה איין ראנד הנשואה  רומן אהבה  עם חסידה המבריק ביותר (וזאת כאשר בעלה הכנוע נאלץ לדעת על כך ולקבל זאת באהבה כדרישת אישתו מנהיגת הכת). אך כאשר גילתה שזה בוגד בה עם מישהי אחרת השתוללה מכעס, פתחה נגדו במסע הכפשות וסילקה אותו מקבוצתה. הכת לא התאוששה יותר מפעולה זאת  ומרבות אחרות שגילו את פרצופה האמיתי: עוד פריקית לא שפויה  של שליטה שלא הייתה שונה במאומה משנואי נפשה, הדיקטטורים הטוטליטאריים.

משה קרוי גילה את איין ראנד לראשונה בגיל 16. אבל רק בגיל 24 לאחר שכבר קנה לו שם בעולם הפילוסופיה גילה אותה מחדש בהשראת אישתו גאולה. והפעם נשבה לחלוטין בקסמה של הפילוסופית האמריקנית. הוא ראה במשנתה את "המהפכה האינטלקטואלית הגדולה ביותר בתולדות האנושות". בתחום הפילוסופיה איין ראנד נחשבה לשטחית, וכפילוסופית ממדרגה שלישית לכל היותר, אך קרוי החל להעביר קורסים עליה, דבר שלא נשמע כמוהו עד אז במחלקה השמרנית לפילוסופיה של  אונ' תל אביב. והוא החל לפתח תורה  שבבסיסה עמדה תורתה של איין ראנד אך  הרחיב ופיתח את  התפיסה זאת, וניסח אותה בצורה  טובה והגיונית לעין ערוך ממה שראנד עצמה עשתה. (מה שקורה בדרך כלל כאשר אדם מבריק מאוד מטפל ברעיונות שנוצרו בידי אדם מבריק פחות ).

קרוי ראה את עצמו כעת כהתגלמות הרציונליות וטען שכל מי שמקבל את הרציונליות ( כפי שהוא הבין אותה ) אין לו כל קושי לפתור את התהיות הפילוסופיות הישנות. המציאות קבע, נתונה לאדם ואין מקום לתפיסות הרואות בעולם כמשהו החורג מיכולת ההבנה האנושית, אין הבדל בין הנפש והגוף הן חלק מישות אחת בלתי ניתנת להפרדה.

האדם, קבע, פועל לקראת מטרה רציונלית הוא מבקש להגשים שאיפות שונות ומכלכל את צעדיו לקראת מטרה מסוימת. ומטרתו של האדם, קבע קרוי, היא לחיות כפי שמציעה איין ראנד רק בהתאם למה שעושה לו טוב ועולה בקנה אחד עם הטבע של קיומו. האידיאל שלו היה אדם אגואיסט רציונלי שדואג רק לטובתו שלו "אדם שאינו לוקח לעצמו מה שאינו מגיע לו ואינו נותן לאחרים מה שלא מגיע להם". הוא יצא כנגד רגשות האשמה של העולם היהודי הנוצרי והעלה על נס את ההיוונים הקדומים שלהם לטענתו לא היו רגשות אשמה כאלה. הוא תקף בארסיות את אפלטון, את קאנט, ואת פרוידשיצרו לדעתו את האדם האלטרואיסטי ותדמיתו "כמו קלחת של יצרים ותשוקות " שבו נאבק כעת בתקיפות .

קרוי החל להשמיע את תורתו החדשה הזאת בפורומים שונים כמו תוכניות טלוויזיה ומגזינים אינטלקטואליים כמו "מחשבות " ומהר מאוד נמצא שיש לו מאזינים קשובים רבים. החברה  של ישראל בשנות ה-70 קצה נפשה בסוציאליזם בעזרה הדדית ורבים החלו לחוש את הצורך לעשות רק לעצמם, ולהפסיק לתמוך ולדאוג לאחרים משכבות נמוכות יותר. קרוי נתן להם כעת את מה שנראה כצידוק אינטלקטואלי מושלם לכך. לתורתו של קרוי נמצאו אוהדים מושבעים כמו  הפושע מוטקה קידר והסופר אנס הקטינות דן בן אמוץ. זה הוציא  לאור עבור קרוי את ספרו הראשון בעברית "החיים על פי השכל " (1975)  ספר שזכה להצלחה מרובה מעל ומעבר לכל ספר פילוסופיה אחר מסוגו.

בספר זה הרצה קרוי בפירוט את עיקרי תורתו האגואיסטית. ובין השאר הקפיד להבדיל בין האדם הרציונליסטי האגואיסטי יוצר הכל ובין "הזומבי" שהוא האדם הנורמלי הרגיל "זה החי לפי ציפיותיהם של אחרים המקבל תביעות שליטיו  כנתון אחרון ומובן מאליו של המציאות" הזומבי, קבע קרוי. אינו מרגיש דבר, הוא פועל כרובוט חייו הם חיים ללא תכנון ללא בחירה ללא שיפוט וללא רגש . הוא קיים כמערכת פיזיולוגית בלבד. מצבו חמור יותר ממצבו של חולה נפש אחר שכן אינו ניתן לריפוי. הזומבי הוא מת חי ,מת נפשית וחי פיזית. הוא אינו חי למען עצמו, הוא תא צייתני שהאורגניזם הקולקטיבי מבחינת האוביקטיביסט יש נוסחת פלא כל יכולה: לו אין שום צורך להתחשב בצרכי הסובבים אותו. ואם אלה ירצו להיהנות מפרי עמלו יתכבדו וישלמו.

דעותיו אלה של קרוי עוררו עניין עצום וקמו אנשים לא מעטים שרצו לצאת מ"הזומביות" ולההפך לאגואיסטים רציונליים. בהתאם למשנת קרוי נוצרה קבוצה שלמה של "אובייקטיבסיטים" שניהלו פגישות וקיבלו הרצאות על תורת קרוי ופרסמו מגזין בשם הקולע "אנוכי". קרוי שימש כמעין "גורו" שלהם.

הוא עצמו נתן דוגמה ומופת שרבים ראו צורך לחקות אותה כאשר בתור דוגמה אחת מני רבות החל לדרוש מאורחים כסף עבור המים והתה שקיבלו בביתו, מהר מאוד הפסיקו להגיע אורחים לביתו. בנוסף בהתאם לעקרונות האגואיזם הרציונלי סילק את אימו מביתו ואיפשר לה להסתכל בצילומים של נכדתה רק תמורת תשלום. את הצילומים שלח  לה לבסוף בצירוף חשבונית על המחיר.

האיש מאטלנטיס

קרוי האמין שבאמצעות תורתו יוכל להשפיע על חיי המדינה ומשם על כל העולם אך לאכזבתו זה לא התגשם, למרות תשומת הלב הרבה כלפיו באמצעי התקשורת, הוא נשאר לא יותר מקוריוז מעניין בעיני רוב הציבור. הדבר הרגיז אותו מאוד ויותר ויותר החל להאמין שמתנהלת כנגדו רדיפה מצד השלטונות במדינה.  שיגעון הרדיפה האקוטי  שלו התחזק עוד יותר כתוצאה מפרשה מוזרה שהיה מעורב בה. ב-1973  פנה אליו איש מנתניה וסיפר לו שהוא חבר באירגון סתרים עולמי בשם "אטלנטיס" שמנוהל בידי מליונרים כמו הווארד יוז, רוקפלר וסלבריטאים כמו  גרטה גארבו ועוד אנשי מדע כלכלנים סופרים והוגים. ותוכניתם היא להקים חברה חדשה  בשם "אטלנטיס החדשה" (על פי תורתה של איין ראנד כמובן ) במקום נסתר כלשהו בדרום אמריקה על חורבות התרבות  המושחתת הקיימת. אירגון זה אמור היה להיות אירגון ותיק ביותר שיש לו נציגים בכל העולם שהשפיע על אירועי ההיסטוריה ( כך למשל הוא יזם את המהפכה ברוסיה ועמד מאחורי היטלר) ויכולתו היא כמעט בלתי מוגבלת.

האיש דיווח לקרוי שהוא מועמד לחברות באירגון כ"פילוסוף הבית" והוצע לו לנסוע לדרום אמריקה אך בתנאי שינטוש את בני משפחתו בארץ ולמעשה "יעלם ". קרוי הרציונליסט הדגול קיבל מיד את דברי האיש ללא חקירה ודרישה. המחשבה שאולי המדובר במטורף או בסתם נציג של ארגון קקיוני כלשהו ( כאלה יש אלפים ברחבי העולם ) לא עלתה כלל בדעתו. הוא התלבט: מצד אחד לא רצה לנתק את הקשר עם בני משפחתו מצד שני מטרות הארגון נראו לו מאוד. לבסוף הודיע לאיש שהוא מעדיף להמשיך לקדם את מטרות "אטלנטיס " מרחוק מבלי שיסע לדרום אמריקה. בניגוד לדרישת האיש המסתורי לשמור על סודיות מוחלטת הוא סיפר על העניין ל"חבריו" דן בן אמוץ וצבי ינאי עורך "מחשבות". הוא סיפר על כך שחשף את הסוד לאיש המסתורי וזה הודיע לו שההצעה מבוטלת בגלל חשיפת הסוד ואיים עליו בנקמת הארגון.

קרוי הגיע כתוצאה למסקנה כי מגיפת זחל טוואי התהלוכה שתקפה באותה עת את עצי האורן במדינה שכתוצאה ממנה עצים רבים מתו בצורה מסתורית ושיבושים קשים שהתחוללו בתחנות כוח במדינה הן הנקמה של "אטלנטיס" בו ובישראל כולה. "איש הקשר" מת זמן קצר לאחר מכן בצורה מסתורית הוא חש ברע ברחוב נפל ומת בבית החולים ובנתיחה שלאחר המוות לא נמצא כל פגם  בליבו. קרוי היה משוכנע שהאיש נרצח בידי "אטלנטיס" מכיוון שהביא לחשיפת הסוד. הוא האמין שהוא עצמו נמצא עתה "על הכוונת" של האירגון. שנים לאחר מכן לאחר מותו של קרוי נפוצה השמועה ( שיתכן מאוד שהוא היה האחראי לה ) שאנשי הארגון היו אחראים למותו ושנציגיהם רדפו אותו והזריקו לו סמים שהביאו לשיגעונו ולבסוף למותו כנקמה על חשיפת סודם.

תוך כדי הכנת כתבה זאת ביצעתי חקירה קטנה כדי לברר אם היה איזשהו ממש בטענותיו של האיש מארגון אטלנטיס. כפי שסיפר עליהם קרוי לידידו צבי ינאי . 
בדיקה עם מומחים לנושאי קונספירציות מסוגים שונים בארץ ובעולם הראתה שהם לא שמעו לפחות על הקונספירציה הספיציפית הזאת אם כי הווארד יוז המליונר המתבודד אורב כמעט בכל קונספירציה אפשרית אחרת .כמובן אם הקונספירציה אכן קיימת היא תעשה הכל כדי להחביא את עצמה ככל האפשר.גרטה גארבו עד כמה שידוע מתה בפאריז ולא עברה לגור במקום מיסתור כלשהו בדרום אמריקה וכנ''ל לגבי יוז והאחרים ( אלא אם כן נניח שהם  הוחלפו בידי כפילים ).
בכל אופן בדיקה באינטרנט גילתה פרויקט מעניין מאוד של בניית מדינה חדשה על פי מיטב עקרונות האוביקטיביזם באיזור אוקיאניה לא רחוק מניו זילנד. גם אם לא זה הוא הפרוייקט שעליו דיבר משה קרוי אז הוא ככל הניראה יוצא מהנחות דומות והדמיון הוא בהחלט מפתיע..   oceania.org/

קרוי החליט לעזוב את ישראל ב-1975 ויחד עם אישתו וביתו עבר לאוסטרליה. בסוף ספרו "החיים על פי השכל " כתב :"ספר זה הוא 'ברכת הפרידה' שלי ממדינת ישראל . ישנם מעט מקומות בעולם שתושביהם סבלו עד כדי כך בשל משטר המגלם את כל העקרונות נגדם לחמה איין ראנד". הוא קיווה גם שבאוסטרליה ייהפך לאדם מפורסם אף יותר מאשר בישראל הקטנה  ויוכל להפיץ משם ביתר קלות את משנתו ברחבי העולם. בדיעבד הוא התחרט על כך.

אלוהים הוא סופר מדע בדיוני

זמן קצר לאחר שהגיע לאוסטרליה גילה קרוי כל מיני סתירות בתורה הרציונליסטית של ראנד. הוא החל להשתכנע יותר ויותר שיש דברים בגו' בפראפסיכולוגיה וכי יש עולם רוחני עליון כלשהוא. אך מבחינת ראנד כל אלה היו הבלים מיסטיים ולא יעלה על הדעת קיום עולם רוחני הקיים כערך נפרד מעולמנו החומרי. משה קרוי מצא שיש סתירות בין מהותם הרוחנית של גיבורי ראנד והמטפיסיקה החומרית שעליה בנתה את הפילוסופיה שלה. את הפיתרון לשאלות מציקות אלה מצא קרוי בסיינטולוגיה.

סיינטולוגיה היא דת שנוצרה בידי סופר המד"ב ל. רון האבארד. במהותה טוענת הסיינטולוגיה שבראשית היו ישויות כל יכולות שלהן קורא האבארד ה"תיטאנים". אלה עסקו בבריאת והשמדת יקומים כרצונם אך לבסוף גילו שהקיום הוא משעמם מאוד כאשר אתה כל יכול. כתוצאה הם הגבילו את עצמם במכוון כיצורים חומריים ובכלל זה בני אדם ושכחו שהם למעשה ישויות כל יכולות. מטרתה של הסיינטולוגיה היא לעוררת מחדש את התיטאן החבוי בעזרת שורה אינסופית של קורסים שתוצאותיהם לגבי הלוקחים אותם הם לא ברורות אם כי הם ללא ספק מכניסים כסף רב למארגניהם. ( עד כמה שידוע התיטאן היחיד שנוצר כתוצאה מכל הקורסים והשיטות האלה הוא נכון להיום הוא רון האברד עצמו ). 

קרוי הפך כעת לסיינטולוג נלהב כפי שהיה בעבר רנדיסט נלהב. הוא עבר את הקורסים הממושכים והיקרים של הסיינטולוגים והחל להעביר אותם בעצמו וביתו הפך למרכז סיינטולוגי באוסטרליה. אם בעבר כאשר האנשים היו באים אליו עם בעיות היה עונה "זאת הבעיה שלך" בהתאם לחשיבה הרנדיסטית הרי כעת היה שולח אותם מיד לטיפול סיינטולוגי כאפשרות היחידה לעזור להם. את דעותיו הסיינטולוגיות החדשות ביטא כעת בספר חדש בעברית שעורר תדהמה ממש בקרב מעריציו בארץ " הוכחות לקיומה של הנשמה" (1981).

ספר זה בנוי כדיאלוגים בין סוקרטס שמייצג את דעותיו החדשות של קרוי ובין דמות "אוביקטיביסטית"  מספריה של ראנד, פרנסיסקו  שמייצג את דיעותיו הישנות. בספר זה קבע קרוי שלקיום החומרי יש בסיס הנשמה או התודעה והיא נצחית ומחליפה גופות וזאת בניגוד ל"חיים על פי השכל" שבהם קבע שהגוף והנפש הם שני היבטים של ישות אחת. בראשית קבע קרוי (כפי שקבע האבארד לפניו ) סבבו ביקום ישויות נצחיות בעלי כוחות בלתי מוגבלים. אך אלה מרוב שעמום החליטו"לשחק". וכדי להגביר את האתגר שבפניהן הגבילו את עצמן ויצרו את עצמן מחדש כיצורים חומריים מוגבלים ביקום חומרי מוגבל  הכל בהתאם ל"חוקי משחק" שנקבעו מראש. הישויות האלה הן כעת אנחנו ופוטנציאלית כל הידע שלהן טמון בנו ובשיטות הנכונות ( שיטותיו של רון האברד  מן הסתם ) אפשר להוציאו מחדש.

 קרוי היה משוכנע בספר זה כי כעת עלה בידו להוציא את מרצע הנשמה ( או התטאן במינוח הסינטולוגי ) מחביונה בתוך "האני" באופן שכל אדם הנאמן לתבונתו לא יוכל שלא לקבל את דעתו. אין ספק שספר זה הוא  הספר המעולה ביותר שנכתב אי פעם מנקודת השקפה סיינטולוגית והוא עולה לעין ערוך מבחינה פילוסופית ומחשבתית על ספריו של האברד עצמו. אם לסיינטולוגים היה שכל הם היו משתמשים בו כספר לימוד ביחד עם ספריו של האברד על אותם נושאים שהם כה נחותים בהשוואה. אך בישראל ספר זה עורר ויכוחים רבים וחסידיו האוביקטיביסטים  שלהם עניין הזהות בין הגוף והנפש היה כה חשוב  נטשו אותו כ"מי שירד מהפסים".

ב-1979 קרוי עזב גם  את הסיינטולוגיה. הוא הגיע למסקנה שהאבארד סטה מהמסלול הנכון מאחר שהגביל את התעלות הנשמה לשמונה דינמיקות בלבד. כמו כן, טען: שהעולם אינו יכול להיות בריאה מוסכמת של הרבה נשמות תיטאניות שהרי בריאה כזאת מחייבת תקשורת וכיצד תיתכן תקשורת בין כל הישויות  האלוהיות האלה שתביא להסכמה כזאת ?

לעתיד יגדיר קרוי את הסיינטולגיה כארגון שניסה בתחילת דרכו לחשוף את האמת ואכן נותן את התמונה המדויקת ביותר עד כה למה שקורה ב"עולם הבא" אבל בתוך זמן קצר נכבש בידי "כוחות החושך". את ספרו על הנשמה תיאר כספר "טריוואלי" שעוסק בדברים לא חשובים. משה קרוי החל לחפש כעת אחרי משהו חדש שיסביר את החיים היקום וכל השאר.

אלוהים הוא  הודי

משה קרוי נטש כעת את סופרי המד"ב, ראנד והאבארד. הוא הקים מכון לחשיבה חדשה שבו הרצה על פילוסופיה ויותר ויותר הפנה את תשומת ליבו למזרח הרחוק. הוא החל להתעניין בכתביו של הגורואים ההודיים שאנקארה  ושרי אורובינדו ועוד יותר בגורו סאי באבא. סאי באבא הוא גורו הודי שטוען שהוא התגלמות האלוהות עלי אדמות וטוען ליכולת לבצע ניסים כמו החייאת מתים ויצירת דברים יש מאין.

קרוי השתכנע מטענותיו והצטרף לכת שלו למשך זמן מה. בתקופה זאת הגיע למסקנה שהעולם נוצר מתודעה אינסופית שהיא אנרגיה וכוח אינסופיים. בתוך אינסוף זה יש אינסוף של מהויות. הביטוי האולטימטיבי  של המהות האבסולוטית הזאת היה לדעת קרוי, הסאי באבא.

את דעותיו החדשות ביטא בספרו "מעבר  ליש ולאין: הרציונליות שבמיסטיקה"(1987).

בספר זה הרס קרוי את כל מה שבנה ב"חיים על פי השכל" והראה כי לאמיתו של דבר איננו יכולים להכיר ולהבין את המציאות בדרך החושים ועיון רציונלי. העולם הוא כולו אשליה, כפי שטענו ההוגים ההודיים מאז ומעולם, והתודעה היא המהות האמיתית המסתתרת מאחורי המסכים האשליתיים של מרחב זמן וחומר. 

ומכיוון שאיננו יכולים להסתמך יותר על החשיבה הרציונלית עלינו להציב בניין ידע חדש הודות העולם שיתבסס על היגדים ודאיים בלבד. והגדים אלה אפשר להשיג לא באמצעות מחשבה אלא ( כפי שמלמד הסאי באבא ) על ידי סדרת תרגילים. קרוי מעביר לקורא בספרו זה שורה של תרגילים שאמורים לגרום לו לחוות את עצמו, ומן הסתם להבין אגב אורחא שהאל התגלם  בימינו בדמות אנוש בדמותו הספציפית של הסאי באבא. כמי שקרא את הספר וניסה לחוות כמה מהתרגילים אני יכול להעיד שהוא קשה ביותר להבנה והתרגילים עוד יותר, משמעותם נשארה לי בלתי ברורה, ואשר לסאי באבא … נו נעזוב את זה.

כל מה שנשאר מהאובייקטיביזם של  "החיים על פי השכל" כאן זוהי האמונה ברצון חופשי. וגם אמונה זאת תיעלם בגלגול הבא שאותו יעבור קרוי.

אלוהים הוא השטן

לבסוף נטש קרוי גם את  הסאי באבא. לעתיד הוא הגדיר את דבריו כשקרים מתועבים והסביר שהצלחתו נובעת מכך שכוחות החושך מסייעים לו. ב-1984 נסע לארה"ב ושם עסק בסיאנסים ובגירוש שדים מאנשים הסובלים ממחלות שונות. בברקלי הוא העביר סדנאות של טרנספורמציה תודעתית שעוסקת בחיסול מתחים פסיכו פיזיים  והגדלת עוצמתם האישית של המטופלים. ואז החל להתעניין בתורה חדשה - גנוסטיקה.

גנוסטיקה היא תורה קדומה שקיימת לכל המאוחר מהמאה הראשונה לספירה ושורשיה הם כנראה יהודיים ופרסיים. היא קובעת שכל ההיסטוריה היא מאבק ניצחי בין כוחות האור והחושך, וכאשר עולמנו נשלט בידי כוחות החושך שמתבטאים באל התנכי שהוא התגלמות הרשע ושיובס לבסוף על ידי אדון האור שהוא נעלה עליו.

פגישה של קרוי עם אדם בשם צ'פלון שהחזיק בתורות גנוסטיות שיכנעה אותו שכאן יש לבסוף את האמת האמיתית והעליונה. הוא האמין שצ'פלון הנ"ל (אדם שהחזיק בתורה מיסטית סטנדרטית לחלוטין מהסוג שאפשר למצוא בכל ספר בפרוטה בחנות מיסטיקה ) מגלה את המסר בדיוק "שאין כמוהו".  

קרוי הפך לגנוסטי ולחבר בכת של צ'פלון, הדבר גרם לסכסוך בינו ובין אשתו שפחדה מהכת המוזרה  ומסיבות טובות מאוד. לבסוף היא נרצחה בידי הבעל של ביתם שגם הוא היה חבר בכת בנסיבות שנשארו בלתי ברורות עד היום.

קרוי מצא שבאוסטרליה איש אינו מגלה בו ובתורותיו שנעשו מוזרות יותר משלב לשלב עניין רב, ולבסוף חזר לישראל, המקום שבו היה בעבר גורו, בתקווה שיחזור שם למעמדו הקודם. אך גם שם כבר לא נשארו לו חסידים רבים. את דעותיו החדשות  כתב בספר בשם "מלחמת בני אור בבני חושך"שנעלם לאחר מותו. את כתב היד של ספר זה  הצלחתי למצוא  רק לאחר חיפושים  רבים אצל גילה בויום  יו"ר האגודה למודעות, שהייתה בין האנשים הבודדים מאוד שהיו קרובים לקרוי בימיו האחרונים. כאן מובא התיאור הראשון של דעותיו הגנוסטיות של קרוי כפי שבוטאו בספר שכתב. בספר מציין קרוי ברוגזה  ש"כל מי שחושב שהספר הזה הוא (רק) עוד שלב בחיפושי ויש בו עניין ל"חוקרי קרוי" (בלבד) הוא אידיוט". "ספר זה כתוב עבור בני אור. בני החושך ילמדו את האמיתות הפילוסופיות שבו בדרך הקשה". בספר קובע קרוי קרוי קבע שלא אנחנו (דהיינו הישויות התאטאניות שבתוכנו ) יצרנו את המציאות שבה אנו חיים שהרי מי יברא עולם המבוסס על כאב סבל ומוות ?

ומאידך עולמנו אינו פרי המקרה  ואינו פרי בריאתו של אל אוהב. זהו עולם של סבל מוות חוסר צורך וריקות. זהו פרי בריאתו של "סדיסט קוסמי נתעב "מפלצת שטנית" זהו "בורא בראשית" "הקוסמוקראטור". ובורא זה כשלעצמו היה תוצר של ניסוי שלא עלה יפה בעולם האור העליון. תוצאתו של הניסוי הייתה הופעה לראשונה של תודעה שלילית פעילה "תודעה שמהותה היא חושך ולא אור שנאה ולא אהבה ומרדנות כנגד האלוהי". היצור המתועב  הזה  שינה את כל התנאים היסודיים בקיום במגזר הזה של המציאות ואת "ילדי האור " שנלכדו במגזר לכד בגופים חומריים שכפו עליהם מוות, חוסר, צורך, כאב ותלות ומגוון אדיר של רגשות יצרים ומחשבות הזרים למהותם האורית. וכדי לבצר את המלכודת יצר גם תודעות מסוג אחר לגמרי באותם גופים את ילדיו שלו - ילדי החושך.

"ילדי החושך" מתחלקים לשני סוגים: לרובוטים או זומבים שהם תודעות אוטומטיות המתוכננות כדי להתאים למערכת העולם הזה אלה ש"טוב להם" ממה שנעשה מסביבם . קרוי העריך שהרובוטים כוללים כ65% מהאוכלוסיה האנושית. הסוג השני של בני החושך הוא ה"שדים"  אלה שעצם מהותם היא שנאה לבני האור ולכל מה שהוא יצירתי ואותנטי והנם מרעים במזיד ובכוונה. אלה הם בדרך כלל אישים חשובים מנהיגי מדינות ראשי מוסדות וכו'. הם השולטים בפלנטה והם מביימים בינהם מלחמות שכל מטרתן היא ללכוד את בני האור משני הצדדים.

קרוי מקדיש תשומת לב מיוחדת בתיאור השדים  לסוג מיוחד ומרושע באופן יוצא דופן של השדים הנ"ל, הפילוסופים האקדמיים שתפקידם הוא לכסות את חוסר המשמעות הברור של הקיום  בפטפוטים חסרי שחר ולתכנת מחדש את בני האור שנופלים ברשתם. קרוי העריך שהשדים  מהווים כ12% מכלל האוכלוסייה האנושית. כל שאר האוכלוסייה הם בני אור אנשים שמונעים  מתוך עצמם ואינם זקוקים לאחרים.  אמנם הוא מודה שברובם הם "מכרו את נשמתם לחושך". קרוי העריך שהם כוללים כ30% מהאוכלוסייה. העולם הזה קבע קרוי נוצר במיוחד כמחנה ריכוז מזוויע לבני האור והכל בו מיועד לכבות את אורם ו"למצוץ אותו אל החושך".

בני החושך אינם יכולים לשאת את קיומם של בני האור משום שהוא מזכיר להם שעצם קיומם שלהם הוא פרזיטי ומטרתם בחיים היא להרוס ולהרעיל את בני האור. בני החושך מטמאים את בני האור בעצם קיומם. קרוי קובע שיש לאהוב את בני האור ולשנוא את בני החושך. האתיקה האלטרואיסטית הדורשת אהבת הזולת כציווי היא ביטוי של החושך. בני אור אוהבים זה את זה ספונטנית ואין להם שום חוויה של הקרבה עצמית בסיוע זה לזה. עם זאת גם האגואיזם ( שהוא היה פעם תומכו הנלהב) הוא מהחושך. האתיקה האמיתית היא "ואהבת את אחיך בן האור כפי שאתה אוהב את עצמך". "ותיעבת ודחית ונלחמת בבני החושך ובמערכת שלהם בכל ישותך עד חורמה וללא מגבלות". לאהוב בן חושך זה להביא אסון. יש להגביל ככל האפשר את המגע בין בני אור וחושך ובכלל זה מגע מיני בינהם שיכול להיות הרסני הוא החליט שיש מיעוט קטן של יצירות ספרות שמקורן באור ובהן טולקין, ספרי נרניה של סי אס לואיס וכמובן איין ראנד. לדעתו ראנד בספריה בעצם תיארה את המאבק בין בני אור ובני חושך מבלי שתהיה מודעת לכך כלל. היא טעתה אך טעותה כללה גם מסרים חיוביים וזאת הייתה הסיבה שהיא נרדפה בידי הממסד (איין ראנד הייתה מזדעזעת מן הסתם לשמוע את התיאור הזה של יצירתה בידי קרוי).

בין שאר "פנינים " ביצירתו זאת של משה קרוי הוא מדווח  שידידו צ'פלון בדק ומצא שהעולם מוקף בשדה אלקטרו-מגנטי המונע מהתודעות השונות לצאת ולהיכנס. שדה זה הוא במרחק ארבע מאות אלף קילומטר מפני הפלנטה שאינו מאפשר שום יציאת כלי רכב מאויש ארצי מהפלנטה. "כל המידע על נסיונות מוצלחים לשגר אנשים מחוץ לעולם הזה הם שקרים". אבל יום יבוא ובקרוב מאוד שיהיה יום הדין של בני החושך ובו יחזרו בני האור לאינסופיותם ולמהותם ובני החושך יושמדו בידי כוחות האור.

קרוי סיים את ספרו בקביעה ש"כל זמן שיש חלקיק אחד של רוע במרחבי הקיום ,האלוהות כולה עדיין בסכנה". ולכן עצם קיומו של האינסוף תובע השמדה מוחלטת של הרוע בכל גילוייו והבטיו,  אין שום מקום ל"דו קיום בשלום" בין אור וחושך טוב ורוע המלחמה היא מלחמת חורמה. ותוצאתה של המלחמה הזאת היא ברורה מראש : השמדה מוחלטת של הרוע. קרוי קבע שהוא עצמו הוא כמובן חלק מהקבוצה הנבחרת של אנשי האור, השליח שלהם לעולם. בראיון העריך שמתוך כמה אלפי אנשים שהכיר במימי חייו אולי עשרים או שלושים או פחות היו אנשי אור ( ובכלל זה כנראה לא כלל את בני משפחתו ). ( את הטקסט המלא של יצירתו זאת של קרוי כפי שנערך על ידי ועל ידי גילה בויום ניתן למצוא כאן).

בארץ החל  קרוי להפיץ את דעותיו במאמרים בעיתונות. הוא קבע שהעולם יגיע לקיצו עד סוף המאה העשרים ועורר בוז וליגלוג כללי. הוא השתתף בתוכנית טלוויזיה שבה ביטא את תורותיו הגנוסטיות והותיר רושם של אדם שאינו שפוי בדעתו.  הוא התאבד זמן קצר לאחר הקרנת התוכנית. בחדרו לאחר ההתאבדות נמצאו ספריה של אין ראנד שעדיין הייתה להם השפעה חזקה מאוד עליו. הוא השאיר אחריו מכתב ומאמר פרידה שבהם הצהיר שמותו יביא לאפוקליפסה הבלתי נמנעת ולניצחון בני האור . ברור שהאיש ראה את עצמו כסוג של משיח. 

התאבדות או רצח?

חנה מוסינזון ובעלה  יגאל מוסינזון מחבר ספרי חסמבה. חיו בדירה שמתחת לדירתו של קרוי והיו ביחד עם גילה בויום בין הבודדים ששמרו על קשרים כלשהם עם קרוי בימיו האחרונים.

הגברת מוסינזון מסרה לי שהיא ובעלה שמו לב על התנהגותו שנעשתה קיצונית מיום ליום של קרוי. כאשר קרוי נעלם למשך כמה וכמה ימים אימו המודאגת שלחה בלש פרטי שביחד עם מוסינזון פרץ את הדלת לדירתו של קרוי ושם מצא יגאל מוסינזון את גופתו של קרוי  כשהוא חובש אוזניות ( הוא האזין לקלטת של שירי ארץ ישראל ברגעיו האחרונים ). יגאל מוסינזון לא היה מופתע כלל וכלל, מהתנהגותו של קרוי, הוא ציפה לכך.
כמובן יש שמועות שקרוי נרצח בידי אנשי אטלנטיס וכו' וכו' אך אינני חושב שאותו אירגון חובק עולם אם הוא קיים יטריח את עצמו בעבור פילוסוף תמהוני אחד.

לאמיתו של דבר אינני יודע אם קרוי התאבד או נרצח אינני קרוב לפרטי החקירה בעניין אבל הבא ונראה:
האנשים הקרובים ביותר לקרוי בימיו האחרונים היו שכניו, בני משפחת מוסינזון, גילה בויום ואימו סוניה.
חנה מוסינזון טוענת  כאמור  שהיא ובעלה לא הופתעו כאשר נמצאה גופתו שכן כל התנהגותו הראתה שהוא הולך בכיוון זה. גילה בויום לא ראתה כל סימנים שהוא עומד להתאבד. לדבריה קרוי קבע עימה מועדים שונים שבהם היה אמור להרצות באגודה למודעות. לדבריה הוא היה אדם אחראי ולא היה נעדר מההרצאות סתם כך. ייתכן שזה מחזק את הטענה שלא הייתה כאן התאבדות. משום מה יש את הרושם מדבריה שאם קרוי היה יודע שהוא עומד להתאבד היה ''מסדר את ענייניו'' ומבטל את ההרצאות שהיה אמור לתת.
אימו סוניה טענה במפורש שלא היתה כאן התאבדות אלא רצח. היא טענה שבנה נרדף בידי גורמים שהוא חשש מהם אם כי לא ציינה מי היו בדיוק ( לכל הפחות היא לא עשתה זאת בראיון עיתונאי עימה שקראתי).
חקירה המשטרתית היגיעה למסקנה שהייתה כאן התאבדות . קרוי היה לפי חקירה זאת אדם בלתי יציב מבחינה נפשית ושם קץ לחייו.
את הטענה הזאת מחזקת העובדה שקרוי הכין מכתב מיוחד שפורסם בעיתון ''חדשות'' לאחר מותו ושממנו ברור שהוא ציפה למות ואף קיבל זאת בברכה במחשבה שבכך יביא למלחמת בני אור בבני חושך הנכספת.אפשר להבין מכתב כזה רק אם נניח שהוא ידע שהוא עומד למות בתאריך מסויים , דהיינו הוא הכין את התאבדותו.
יפה אבל האם תיתכן אפשרות של רצח כפי שחשבה אימו וככל הנראה גם אנשים אחרים?
אז נשאלת השאלה למי יהיה מניע לרצוח אותו?.
אפשרות אחת : קרוי היה מעורב עם כתות מיסטיות שונות לאורך השנים והקים לעצמו אוייבים לא מעטים ובמיוחד בשנתו האחרונה באוסטרליה כאשר אישתו נרצחה בידי חתנו והיו שמועות שהייתה לו יותר מיד בפרשה. הייתכן שמישהו מאוס טרליה או מישראל שהיה ''כעוס'' על תפקידו של קרוי בפרשת מות אישתו הביא למותו?
או אפשרות אחרת : שהוא נרצח בידי שליחי ארגון ''אטלנטיס'' שכעסו עליו על חשיפת סודם ביפני אנשים שונים ובראיון עיתונאי ב''עולם הזה''.
כפי שכבר ציינתי לא נראה לי סביר שאירגון קונספירטיבי כלל עולמי יטריח את עצמו עבור פילוסוף תמהוני שרבים כבר הטילו ספק בשפיותו בשלב זה. אבל מי יודע אולי אני נותן יותר מדי קרדיט לאינטליגנציה של אנשי ארגון ''אטלנטיס''. אז האם ייתכן שהיה כאן רצח? , ובכן תשובתי היא שזה לא בלתי אפשרי, אבל העדויות עדין נראות חזקות יותר בכיווון שהייתה כאן התאבדות.

האמונה הקרוייאנית

העיתונאי אורי אבנרי פירסם במגזין "העולם הזה" לאחר מותו של קרוי פנטזיה  שבה הדת הגנוסטית של קרוי הופכת לדת עולמית והוא למעין משיח. נפוצות שמועות שהוא כלל לא מת. גופו אמנם נקבר אבל נשמתו הצטרפה אל כוחות האור בחלל החיצון. היא נמצאת בכל קרן של שמש החודרת אל עולמנו החשוך הנמצא בשליטת האל הסדיסטי. 

התיל הדוקרני של אושוויץ הופך לסמל הדת החדשה שכן אושוויץ מסמל את הרשעות הפרוורטית של האל הרע.לכת הזאת מתחילים להצטרף כל החסידי הכתות האחרות וכל החוזרים בתשובה. הממסד היהודי רודף את אנשי "שליח כוחות האור", אבל ככל שהרדיפה מתחזקת    מספרם רק הולך וגודל ושליחיהם מגיעים לקצווי תבל ועושים נפשות בכל מקום ששם אנשים אינטליגנטיים התייאשו מכוח המדע להטיב עם העולם ורואים בשלטון הרשע והטמטום. אלה מצטרפים בהמוניהם לפולחן החדש והאסור. לבסוף פורצת מהפכה חדשה והדת של משה קרוי הופכת לדת מדינה בארץ אחת ומתפשטת בעולם כולו. ואז במשך אלפיים השנים הבאות מתפללות הבריות לקרוי תוך שהן הורגות שורפות ומחשמלות את בני החושך. סביר להניח שהפנטזיה הזאת מתארת את מה שקרוי עצמו אכן היה רוצה שיהיה. אנו יכולים רק להצטמרר. בכל אופן עם כל מוזרותם דומה שתורותיו של קרוי השאירו את חותמם גם בעולם הפוליטיקה הישראלי היום .

ההוגה אוהד קמין פעיל מרכזי והוגה דעות  בתנועת "מנהיגות יהודית" בראשות משה פייגלין שבתוך הליכוד מעיד כי תורותיו של קרוי השפיעו עליו מאוד. קמין התפרסם לארונה כאשר קרא לפגוע במנהיג הליכוד וראש הממשלה אריאל שרון והכריז עליו כ"אוייב פנימי מסוכן ביותר לעם היהודי ". באתר התנועה ניתן למצוא מאמר של קרוי על "מבחר עקרונות למלחמתה של מדינה צודקת ". נראה שאפשר לקבוע שדיעותיו של משה קרוי משמשות כאחד ממקורות ההשראה ואולי אף כבסיס רעיוני של "מנהיגות יהודית" שנחשבת לקיצונית ביותר בתוך מפלגת הליכוד. 

סיכומו של קרוי

מה אנחנו יכולים לסכם  על האיש הזה שדומה ששינה את דעותיו באורח הרדיקלי ביותר האפשרי? היו שהעלו זאת על נס כדוגמה לנאמנות הקיצונית של קרוי לאמת כפי שהבין אותה ברגע נתון. למעשה ניתן להשוות את  קרוי למלכה של "עליסה בארץ המראה"  שרצה ממקום למקום רק כדי להישאר בנקודת ההתחלה. הדעות של קרוי שלכאורה עברו שינוי מוחלט מרציונליות מוחלטת למיסטיקה עמוקה נשארו עקביות בדבר אחד לכל אורך הדרך:  בשנאה העמוקה והאובססיבית למרבית בני האדם. אלה מכונים בכתביו מההתחלה ועד הסוף זומבים או רובוטים. קרוי החשיב את עצמו כל הזמן כחלק ממיעוט קטן ונבחר ומעין "אדם עליון". דיעותיו לגבי מה יש לעשות עם הרוב השנוא עליו רק הלכו והקצינו כל הזמן עד שהם מגיעים לשיא הקיצוניות בספרו האחרון הנ"ל שבו קרא להשמדת מרבית המין האנושי, קיצוניות שאליה הגיעו רק כמה נאצים עד אז. משה קרוי אדם שהשפיע על כל כך הרבה אנשים בשנות השבעים שחשבו שהוא מביא איתו בשורה לעולם חדש וטוב יותר שבו אדם יחיה רק לעצמו, היה אדם שבתורותיו השונות ובהתנהגותו הרס את כל מי שהיה במחיצתו ולבסוף את עצמו.

ניתן לתמוה אם התאבדותו לאחר שסיים את ספרו נבעה דווקה מהעובדה שאולי בסופו של דבר חדר למוחו החשד כי הוא עצמו הוא חלק בלתי נפרד מכוחות החושך שהוא תקף אותם כל כך. יהיה אשר יהיה הפירות הבאושים של תורת האנוכיות  ו"אני ואני ואני" שלו חדרו עמוק ללב החברה הישראלית ואנו אוכלים אותם היום. את התוצאות המפחידות  אנו יכולים לראות היטב היום  באנוכיות של שכבות נרחבות באוכלוסיה. אם תהיה אפוקליפסה בחברה הישראלית כי אז משה קרוי, גאון פסיכוטי,  בהחלט תרם לה את תרומתו.