הפחד הגדול של כל מי שעומד להיות הורה הוא בריאות ילדיו.
אין אישה או גבר שלא חוששים.
מפחדים שהוא ייצא פגום. בעל בעיה גנטית, נכה, מפחדים שייצא עם תסמונת דאון, מפגר או אוטיסט.
אני לא חושב שיש למערכת זכות כלשהי להכתיב להורים שיצא להם ילד כזה שהם חייבים לדאוג לו, אני חושב שזה הזכות של אם התינוק אם להשאיר ילד כזה בחיים.
רק בגיל שנה וחצי בערך תינוק הופך לאדם, כי רק בגיל שנה וחצי לערך הוא מפתח מודעות עצמית כלומר מבין שההשתקפות שלו במראה זה הוא עצמו.
להרוג ילד בריא או להזניח ילד בריא למוות זה מעשה נפשע כי הוא כבר לא ברחם אמו ודבר זה נחשב להרג בניגוד לרצח כי הוא בשלב הביניים.
אבל למה למנוע מאם התינוק את הזכות להמית את תינוקה הפגום? במקרה כזה אני לגמרי תומך בזכות של האם.
ומה לגבי כך שידוע שיש סיכוי שהילד ייצא פגום או שכבר יש עדות שהוא ייצא פגום אך האם מתעקשת להוליד?
האם החברה צריכה לשאת באחריות לילד כזה? או שזה בעיה של האמא העקשנית שרוצה להביא ילד בכל מחיר תוך התעלמות מהנסיבות.
והאם החברה צריכה לשאת באחריות לילדים פגומים כאשר האמא החליטה שלא להמית אותם לפני הגיל בו הם זוכים למודעות עצמית בגיל שנה וחצי לערך?
אין אישה או גבר שלא חוששים.
מפחדים שהוא ייצא פגום. בעל בעיה גנטית, נכה, מפחדים שייצא עם תסמונת דאון, מפגר או אוטיסט.
אני לא חושב שיש למערכת זכות כלשהי להכתיב להורים שיצא להם ילד כזה שהם חייבים לדאוג לו, אני חושב שזה הזכות של אם התינוק אם להשאיר ילד כזה בחיים.
רק בגיל שנה וחצי בערך תינוק הופך לאדם, כי רק בגיל שנה וחצי לערך הוא מפתח מודעות עצמית כלומר מבין שההשתקפות שלו במראה זה הוא עצמו.
להרוג ילד בריא או להזניח ילד בריא למוות זה מעשה נפשע כי הוא כבר לא ברחם אמו ודבר זה נחשב להרג בניגוד לרצח כי הוא בשלב הביניים.
אבל למה למנוע מאם התינוק את הזכות להמית את תינוקה הפגום? במקרה כזה אני לגמרי תומך בזכות של האם.
ומה לגבי כך שידוע שיש סיכוי שהילד ייצא פגום או שכבר יש עדות שהוא ייצא פגום אך האם מתעקשת להוליד?
האם החברה צריכה לשאת באחריות לילד כזה? או שזה בעיה של האמא העקשנית שרוצה להביא ילד בכל מחיר תוך התעלמות מהנסיבות.
והאם החברה צריכה לשאת באחריות לילדים פגומים כאשר האמא החליטה שלא להמית אותם לפני הגיל בו הם זוכים למודעות עצמית בגיל שנה וחצי לערך?
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.