"ערביי ישראל"

להלן תרגום עיקרי דבריו של עודה בכנס שערך ארגון מסאראת ועיקרי נאומו בטקס האזכרה לערפאת:

עודה באל-בירה: זהותנו הלאומית חזקה ממדינת ישראל ומהעם היהודי; עלינו לתמוך במאבק הפלסטיני

בדבריו בכנס מסאראת באל-בירה אמר עודה כי הפלסטינים שבתוך שטחי ישראל: "הם ערבים פלסטינים, והם חלק חי ופעיל מהאומה הערבית. זהותנו הלאומית יציבה יותר ממדינת ישראל ומהעם היהודי, והיא לא נמצאת תחת איום, למרות ניסיונותיו של הממסד הישראלי ליצור [זהות] מעוותת של ערבי ישראלי..."

עודה התייחס בדבריו לסתירה בין הזהות הפלסטינית לאזרחות הישראלית באמרו: "כאשר יש סתירה כזאת, הזהות [הפלסטינית] גוברת. לכן הפלסטינים שבתוך [שטחי ישראל] לא עובדים במשרדי הביטחון, החוץ, העלייה והקליטה, המשפטים וכו', כדי לשמור על זהותם הלאומית, וזאת למרות הפיתויים שמספקת העבודה במשרדים אלה, המהווים שליש מהמשרות [בסקטור הציבורי הישראלי]. אנו מעדיפים את האינטרס הלאומי על פני האינטרסים האישיים שלנו. איננו רוצים רק להישאר במולדת, אלא גם להשפיע על קבלת ההחלטות הפוליטיות כדי לקחת חלק בסיום הכיבוש...

סיום הכיבוש מצריך התנגדות לכובש. חובה עלינו לתמוך במאבק הפלסטיני, ולהשפיע על דעת הקהל של המדינה הכובשת, כדי שתתמוך בזכויות העם [הפלסטיני] אשר נמצא תחת כיבוש ושואף לחירות ולעצמאות... האינטרס [של ערביי ישראל] בסיום הכיבוש, בהקמת מדינה פלסטינית, בשיבת הפליטים ובשוויון לפלסטינים בתוך ישראל איננו נובע מההיבט המוסרי, אלא מההיבט הלאומי..."

באזכרה ליאסר ערפאת שהתקיימה הרמאללה אמר עודה: "אנו, הערבים הפלסטינים שנשארו במולדתנו למרות הנכבה ולמרות מדיניות הגירוש, ייחודנו בכך הוא שאנו אזרחים בישראל. ממשלת ישראל רוצה ליצור זהות ששמה 'ערבי ישראלי'. 'ערבי ישראלי' זה הוא ערבי במובן זה שהוא יודע את שפתו, מכיר את המועלקאת[2], מכיר את הניגודים בין [המשוררים מתקופת האסלאם הקדום] אל-פרזדק וג'ריר, ומכיר את התוכחה של [השליט המוסלמי] סיף אל-דולה כלפי [המשורר] אל-מותנבי – אבל אסור לו לדעת דבר על ההיסטוריה הפלסטינית שלו, או להזדהות עם המאבק של עמו. הוא ערבי מעוות, ואיננו פלסטיני. בו בזמן הוא [גם] ישראלי חסר, משום שבמדינת היהודים רק היהודי הוא ישראלי שלם. זו המשוואה שלהם. מנגד, המשוואה שלנו היא שאנו ערבים פלסטינים במלוא מובן המילה, הנאבקים בה בעת למען אזרחות מלאה...