הגן

תחשבו שילד קם בבוקר לא על ידי שעון, לא על ידי צעקות וזירוז אלים.
תחשבו שילד קם בבוקר ואמא שלו תמיד איתו, היא לא צריכה לרוץ לעבודה כדי לשלם את החשבונות.
תחשבו שילד קם באופן טבעי, ורק אז אימו האוהבת מכינה לו אוכל ביתי ובריא שהוא באמת אוהב, מוקף בבני משפחה שאוהבים אותו, תחשבו שאין לחץ, אין צעקות, אין עצבים, אין מהדורות חדשות מהטלוויזיה, אין טאבלטים ומסכים חולניים. תחשבו שאימו לוקחת אותו לגן הקסום, ובגן הקסום יש את נשות הגן.
ובגן הקסום תמיד קסום, מפני שהילד תמיד עם אמו או סבתו, או דודתו.
ולפעמים גם עם אבא או סבא.
ובגן הקסום יש גם ילדים בגילו.
וליד הגן הקסום יש אוכל טבעי ואורגני.
ויש ביתן עם ספרים קסומים שאפשר לקרוא.
או ללכת לביתן הקולנוע הקסום ולראות סרט קסום.
או ללכת לביתן המוזיקה ולשמוע מוזיקה קסומה.
אפשר גם להקשיב למספר הסיפורים שמספר סיפורים קסומים.
או פשוט לצפות בברווזים ובדגים.
אפשר לאכול מהפירות והירקות.
ולמעשה כל יום שהולכים לגן זה יום קסום.
ולא תמיד חייבים לעשות משהו כי לפעמים הקסם נמצא באי העשייה, בחוויה עצמה.
עם אמא או עם הסבתא ולפעמים גם עם אבא, הולכים לגן וכל יום שהולכים לגן הוא יום מאושר, ואין כפיה ללכת לגן, ויש הרבה גנים ואפשר כל פעם ללכת לגן אחר בעיר, ואלו גנים אמיתיים, בוטניים, עם עצים ואגמים, לא גנים מזוייפים.
זה מה שנקרא התפתחות רגשית עד גיל שבע, מה שהילדים שלנו לא מקבלים.