עד ראייה סיפר: "המשטרה מסלפת את המציאות. פשוט ירו בו בדם קר. לא יכולנו לעשות כלום כי היו הרבה שוטרים באזור, רק להביט לשמיים ולבקש מאלוהים שיעזור. הוא הלך סתם כך". הוא פנה "לכל עם ישראל לעזור לנו. זה לא היה פיגוע. המשפחה של ההרוג היא משפחה של שלום".
מיכל הרמתי, פעילה ירושלמית סיפרה כי המשטרה ירתה על הנהג לפני שפגע בשוטרים. לדבריה "המשטרה מנסה לטייח את מה שקרה. הייתי בפנים וראיתי מה קרה", והוסיפה כי האדם שבו השוטרים ירו והרגו לא נסע לכיוונם. "הם פתחו בירי ורק אז הוא איבד שליטה".
"הייתי במקום, רחוק מהירי רק כמה מטרים. ירדנו אני ואיימן עודה וקבוצה של פעילי זכויות אדם וסטודנטים ערבים ויהודים. ידענו שיבואו, האדם שנרצח חמש דקות לפני זה, התקשר אליי ואמר לי, 'תשמע, שיהרסו את הבתים כולם, אף אחד לא ידבר מילה אחת, שיהרסו. אם יהרסו אנחנו נבנה, אין מה לעשות'. ואז ירדנו למטה, יצא אחיין שלי עם הרכב, ממש אנחנו ממול, עם האוטו, השכיב אותו וסחבו אותו מהאוטו. אם לא היינו לידו היו הורגים אותו, כיסחו אותו עם הנשק בראש וכבלו אותו".
"דקה אחרי זה בא הבן שלי עם אוטו, גם אותו עצרו. הוא נתן להם מפתח, השכיבו אותו על הרצפה - וכשהוא כבול בא מישהו וכיסח לו את הפנים. דקה אחרי זה שמענו צרור. הם ירו בו במכוון".
אמרנו, יהרסו - יהרסו, יפנו - יפנו, בלי אלימות. הבן אדם שנרצח בעצמו אמר שהוא לא רוצה אלימות, 'שיהרסו את הבית אני אבנה בית אחר'. אבל הם לא ביקשו ולא דיברו עם אנשים. תמיד כשבאים להרוס בא קצין. אבל הם לא באו עם כלים להריסה, באו רק להוציא את האנשים, הם באו להרביץ לנו, באו להוציא אנשים בכוח, וזה מה שקרה. הם באו בכוונה להרוג".
"היו מוכנים להישאר כאן בשכונה ביישוב היהודי שרוצים לבנות על הכפר שלהם, היו מוכנים להיות על יד, היה דיונים על איזה מקום בין חורה ובין כאן, הדבר שביקשו שלא יכריח אותם לאבד את אורח החיים שלהם, גם בחורה התחילו לדבר על שכונה ביישוב. אבל במשך חודשיים לפחות המדינה לא הייתה מוכנה להתחייב לכלום וההידברות קרסה בראשית דצמבר, כשאמרו להם - אתם צריכים להתפנות מיידית ואחרי זה נמשיך לדבר אתכם. ידעו שברגע שהם לא כאן לא ידברו איתם לעולם".