יום ראשון, 29 בינואר 2017

אני לא אוהב את המילה מתאבד.
הרבה חברות מתנגדות לבחירה הזאת.
היהודים הנוצרים והמוסלמים מסתמכים על הכתובים ועל האמונה שלהם באלוהים.
בהודו גם לא אוהבים את האקט הזה, הם אומרים שככה אדם מתחמק מהאחריות שלו.
(לא כולל המנהג של רעיה הודית שקופצת למדורה של בעלה שנפטר, כנראה בגלל שההודים כל כך קנאים ורכושניים שקשה להם לחשוב שהנשים שלהם ימצאו בעלים חדשים אחרי מותם).
לפי הכתובים הסיניים קרוב לוודאי שגם הם מתנגדים, גם בגלל התחמקות מאחריות (למשל אם האמא או האבא מתאבדים מי ידאג לילדים?) וגם בגלל שאדם שמתאבד יחשב כאדם שלא מכבד את הוריו שכל כך עמלו ודאגו לו כל חייו. תפקידו של אדם בחברה הסינית הוא קיום משפחה והמשך הדור הבא.
הבודהיזם גם מתנגד כי הוא מתנגד לנטילת חיים.
אך למרות זאת אני לא אוהב את המילה התאבדות.
יש לה קונוטציה שלילית.
יש אנשים שיעדיפו למות בכבוד ולחיות רק חיי כבוד ואם הם נהפכו לנכים או שסובלים ממחלה או מכאוב יש לכבד את הרצון שלהם ולא לשפוט אותם על פי הערכים הדתיים שאנשים גדלו עליהם.
אין לשום יישות דתית או שלטונית זכות להתערב.
יש אנשים שלא חוששים מהמוות ולא רואים בהיצמדות לחיים ערך עליון.
חיים בכבוד ומוות בכבוד חשובים יותר.
אנשים רק מבקשים לא לחוש כאב אם הם חולים ויש לתת להם את כל התרופות האפשריות על מנת למנוע מהם כאב.
ואם אדם מבקש למות עלינו לכבד את הבחירה שלו על כן אני אומר שאותם אירגונים להמתת חסד בשווייץ הם נאורים ואילו היתר עדיין תקועים בכתבי הקודש.


 

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.