ימי הביניים

לפני הקפיטליזם רוב האנשים לא עבדו הרבה שעות. קצב החיים היה איטי, והכל נעשה בעצלתיים. קצב העבודה היה רגוע. אבות אבותינו אולי לא היו עשירים אך היה להם שפע של חופש וחיי משפחה. כאשר הקפיטליזם נכנס לתמונה הוא גם גנב לנו את הזמן. יום העבודה לפני הקפיטליזם היה מורכב מהפסקות ארוכות לסעודות נינוחות ושיתופיות ואף לתנומות קצרות. תקופות מנוחה אלו היו הזכויות המסורתיות של פועלים, שהם נהנו מהם אפילו בזמני שיא הקציר. בתקופות רגועות אשר היוו חלק גדול של השנה, דבקות בשעות העבודה לא היתה נפוצה. אפילו בימי הביניים היא לא עברה את 8 שעות ביום. יום עבודה של צמית עבור אדונו היה בעצם נחשב בימינו לחצי יום. ואם צמית היה עובד כמונו הוא היה צריך לקבל משכורת כפולה. כמו כן לפני העידן הקפיטליסטי לוח השנה היה מלא בחופשות. לא רק חופשות של הדת הרישמית אלא גם הרבה חופשות של מסורות מקומיות ופסטיבלים. באנגליה החופשות היוו בימי הביניים כמעט שליש מהשנה. והאנגלים עבדו קשה יותר מעובדים במדינות אחרות. אפילו בצרפת בין המאה ה-15 למאה ה-18 מלבד החופש בימי ראשון היו תשעים ימי מנוחה ו-38 חגים. בספרד ימי החג היוו 5 חודשים בשנה. החופש של חיי האיכרים היה רב יותר מהחופשות הרישמיים. משפחת איכרים מהמאה ה-13 לא עבדה יותר מ-150 יום בשנה על אדמתה. אפילו עובדים קשי יום באנגליה של המאה ה-14 לא עבדו יותר מ-175 יום בשנה.

Sources
[1] James E. Thorold Rogers, Six Centuries of Work and Wages (London: Allen and Unwin, 1949), 542-43.
[2] H.S. Bennett, Life on the English Manor (Cambridge: Cambridge University Press, 1960), 104-6.
[3] Douglas Knoop and G.P. Jones, The Medieval Mason (New York: Barnes and Noble, 1967), 105.
[4] R. Allen Brown, H.M. Colvin, and A.J. Taylor, The History of the King's Works, vol. I, the Middle Ages (London: Her Majesty's Stationary Office, 1963).
[5] Edith Rodgers, Discussion of Holidays in the Later Middle Ages (New York: Columbia University Press, 1940), 10-11. See also C.R. Cheney, "Rules for the observance of feast-days in medieval England", Bulletin of the Institute of Historical Research 34, 90, 117-29 (1961).