לכולנו יש דעות על הפלות. חלקנו חושבים שזה בסדר. חלקנו חושבים שזה לא בסדר. חלקנו חושבים שזה בסדר עד שלב התפתחות מסויים של העובר ולא בסדר בשלב אחר. וחלקנו חושבים שזה בסדר רק במקרה של אונס, סיכון בריאותי לאמא, עובר פגום או מצב כלכלי קשה.
רוב האנשים פשוט מעדיפים לא לחשוב ולקבל את הנורמות המקובלות בחברה שהם חיים בה או להצדיק את החוקים הקיימים.
לא משנה מה הם דעותינו לכאן או לכאן תמיד יש לזכור שהמחשבות שלנו עוצבו על ידי החברה והתקופה בה אנו חיים.
לרבים גם יש רגשות דתיים - נוצריים או בודהיסטיים, רגשות דתיים לא מאופיינים רק בדתות ממוסדות אלא גם באמונה בקיומה של נשמה.
ומפני שדעותינו עוצבו על ידי החברה שלנו עלינו לחקור את העניין מבחינה היסטורית ותרבותית.
מה היה היחס של האנושות כלפי הפלות לאורך ההיסטוריה ובתרבויות שונות.
לפי הממצאים, הפלות היו תמיד מקובלות לאורך כל ההיסטוריה ובכל התרבויות כולל מצרים העתיקה והודו, יפן וכמובן ביוון ורומא.
האסכולה הסטואית היוונית-רומית קבעה שלעובר אין נשמה כי אין לו נשימה (מילה לטינית זהה). ולכן אינו אדם.
הפעם הראשונה בהיסטוריה שממסד פעל נגד הפלות היה במאה ה-2 לספירה כחלק מהממסד הנוצרי.
העונש על הפלה היה גלות זמנית.
למרות שהכנסייה ראתה בהפלות חטא היא העלימה עין במקרים מסויימים.
העונשים החמורים בחוק נגד הפלות החלו בבריטניה הויקטוריאנית במאה ה-19
ובארה"ב בתחילת המאה ה-20. כאשר מדינות החלו להתערב יותר ויותר בחיי אזרחיהם.
הבודהיסטים כמו הנוצרים גם רואים בהרג עוברים חטא. ובתאילנד הם אסורים בחוק מלבד מקרי אונס ועוברים פגומים.
יש אנשים שמאמינים שעובר הוא בעל נשמה כאשר יש פעילות מוחית בעובר בגיל 6 שבועות.
לפי תאוריה נוצרית מוקדמת העובר מקבל נשמה כשהוא מתחיל לזוז ברחם. זה קורה אחרי 4 חודשים.
באיסלם מותר לבצע הפלות עד 4 חודשים.
יש אנשים שרואים תחילתו של חיים כאשר העובר מסוגל לשרוד מחוץ לרחם.
עד 35 אחוז מהעוברים שורדים אם הם מחוץ לרחם בגיל 23 שבועות.
60 אחוז מהעוברים שורדים אם הם בגיל 24-25 שבועות.
ויותר מ-90 אחוז מהעוברים שורדים אם הם בגיל 26-27 שבועות.
זה נדיר שעובר במשקל מתחת ל-500 גרם ישרוד מחוץ לרחם.