כולם אוהבים להיזכר בשנות ה-80 ולומר עד כמה נפלא היה.
האמת שלא היה כל כך נפלא.
בעיקר לילדים היה מאוד משעמם.
לא היה אינטרנט, לא מחשב (מלבד אטארי למשחקים).
לא פלאפון או אייפון.
אין אינטרנט שזה אומר שאין סרטים, סדרות, שירים, משחקים, וכתבות בחינם.
ידע לא היה נגיש, היית צריך ללכת לספריה ולהסתפק במה שכתוב בספרים.
רצית לראות סרט היית צריך לשכור קלטת ווידאו שעלתה בזמנו 20-30 שקלים - מחיר לא זול עבור ילד.
רצית לשמוע מוזיקה היית צריך לשלם 80 שקלים עבור קלטת (ואחר כך עבור דיסק). והיו רק 10 שירים על דיסק שמהם אולי אהבת 2.
רצית לשחק? המשחקים היו כולם אורגינל מיפן, לא היו זיופים, הם עלו הון תועפות, ואפילו לשכור משחק לשבוע היה עולה הרבה.
לא היו מצלמות דיגיטליות, היה פילם של 24 או שלושים ומשהו. והיו תמונות שנהרסו ולפעמים כל התמונות נהרסו, ומתוך הפילם היו אולי 4 תמונות טובות שאהבת ועל כל הסיפור שילמת הרבה.
היה רק ערוץ אחד בטלוויזיה והערוץ הירדני.
אחר כך היה את הכבלים הפירטיים שהפקחים היו עולים לגגות וחותכים את הכבלים.
הדבר היחיד שאפשר היה לעשות זה לשחק כדורגל בשכונה או ללכת לספריה (שלא תמיד היתה פתוחה) או לרכב על אופניים.