עמוס עוז בהלוויה (של שמעון פרס): "אין מנוס מלחלק את הבית הזה ולהפוך אותו לשני חלקים".
עמוס עוז ועוד רבים כמותו הם הוכחה שהשכלה היא לא ערובה לתבונה.
בשמחה אני הייתי מוכן לוותר על שטח מסויים על מנת שיהיה לי שקט ביטחוני ויחסים נורמטיביים עם הצד השני. אבל אני סבור שאנחנו קצת בבעיה.
הבעיה הראשונה היא שכל השטח מהים לירדן ומבאר שבע לחיפה זה גודל בדיחה. אין לנו שטח כמו לירדן או סוריה או ערב הסעודית או מצרים. כולה נקודה ליד הים.
דבר שני יש מיעוט פלסטיני בתוך הקו הירוק שנקראים שלא בצדק "ערביי ישראל".
אותו מיעוט גם לא מקבל את המדינה היהודית וגם רובו בעד זכות השיבה שזה אומר שאנחנו נהיה מוצפים בעוד מיליוני פלסטינים באיזור.
דבר שמבחינה דמוגרפית יחסל את המדינה שלנו.
אם טרוריסטים יחלו שוב בפיגועים ואנחנו נרצה לפעול בשטחים - העולם יגיד שאנחנו פולשים למדינה זרה.
ובנוסף לכל אנחנו רק 6 מיליון יהודים שזה גודל של חצי עיר גדולה.
אין מקום לשתי מדינות על המקום הקטן הזה. ומדינה דו לאומית משמעותה חיסולה של מדינת ישראל - היא מדינת היהודים.