ציורים של פעם

ציורים של פעם.

למה הם אף פעם לא חייכו? למה הם נראו מבוגרים מגילם? למה פאה? למה גרביונים ונעלי עקב?

אם מישהו היה מחייך היו חושבים שהוא או מטורף, או שיכור או פשוט לא אפוי.

הם נראו מבוגרים יותר כי הם ביקשו שיציירו אותם מבוגרים יותר כלומר הפוך מהרצון להיראות צעירים על ידי אפליקציות כיום. להיראות מבוגר נחשב למכובד ולבעל תבונה. והפאה נתנה רושם אצילי ומבוגר יותר.

הגרביונים בתחילה שומשו נגד קור אך אחר כך כאופנה של גברים להדגשת שרירי השוקיים, גברים היו מרפדים את הגרביונים כדי ששרירי רגליהם יראו גבריים יותר.

נעלי העקב התפתחו מנעלי רכיבה, ואף נחקקו חוקים שאסרו על אנשים שלא ממעמד האצולה להשתמש בהן, הן היו מעמד של סטטוס כי נעלי עקב הן לא נוחות להליכה מה שאומר שאתה מספיק עשיר שיש לך משרתים שעושים עבורך הכל.

מאוחר יותר גם הנשים אימצו את נעלי העקב, נעלי העקב עבור נשים היו סמל של סטטוס כי לא נוח ללכת איתן, זה אומר שאת בבית ויש לך משרתות ואת לא צריכה לעשות שום דבר, רק נשים עובדות זקוקות לנעליים נוחות.

שימו לב גם לציורי הנשים, היופי היה להיות לבנה כשלג כי זה אומר שאת בבית ויש לך בעל שדואג לך ואת לא סתם איכרה גסה שעובדת בחוץ.

מבנה הגוף האידאלי היה רך יותר, נשי יותר, בטח שלא אתלטי וחטוב.

הנשים היו מלאות יותר כי זה אומר שיש לך כסף ומעמד, רק נשים עניות שלא היה להן כסף לאוכל היו רזות, כלומר רובן.

הגבות היו עדינות כי גבות שעירות או מודגשות נקשרו לשעירות יתר כלומר דבר לא נשי.

היה גם מנהג למרוט את השיער מעל המצח, כי מצח גבוה היה משדר אינטליגנציה.