גופן

היום נדבר על אותיות עבריות, אם לומר לכם את האמת מעולם לא הקדשתי מחשבה עמוקה לצורת האותיות העבריות, היה ברור לי באופן לא כל כך ברור שיש הבדל בין צורות האותיות שאני רואה בעיתונים או בשלטים או במודעות אבל או בספרי קודש או בספרים שקראתי או בספרונים של האוניברסיטה המשודרת אבל לא ממש הקדשתי להם תשומת לב מיוחדת.

אבל אז קרה משהו, אימא שלי הגיעה לתאילנד למשך חודש שלם, וכאשר היא הייתה מנותקת לגמרי מן העבריות היא לפתע ראתה את דלפק אל על, בתאילנד, בחזרה לארץ, דבר שגרם לה לנשום לרווחה ובשמחה גדולה היא אמרה שסוף-סוף היא רואה שוב את האותיות שלנו. התגובה שלה הזכירה לי חרדי שרואה את הכותל שוב אחרי שנים של געגוע.

מסתבר שיש היסטוריה מרתקת לצורת האותיות העבריות.

נתחיל מהגופן כלומר מהפונט כלומר מצורת האותיות.

אז באיזה גופן רוב הספרים והעיתונים בארץ משתמשים?

הם משתמשים בגופן פרנק-ריהל שעוצב ב-1908 בגרמניה.

ולמה הוא עוצב? מפני שבתקופה הזאת החלה החילוניות והציונות והיה צורך בכתב שישמש לספרות חילונית ולא דתית.

לפני זה רוב הכתבים היו כתבים דתיים כמו התנ"ך, התלמוד, פירושים לספרי הקודש וספרים שהתעסקו ביהדות.

במאה ה-19 בעיקר השתמשו באותיות סת"ם כלומר האותיות שמופיעות בספרי התורה, התפילין והמזוזות.

וברש"י שהיו אותיות שנתנו פירושים.

וכתב וילנא לתלמוד.

כתב וילנא (בליטא) היה כתב חשוב מאוד ונפוץ מאוד במאה ה-19 והופיע בעיקר בתלמוד ובסידורים (סידורים כלומר ספר התפילות היהודי).

עוד כתב מאוד חשוב במאה ה-19 היה כתב דרוגולין שעוצב בגרמניה.

לגבי עיצוב ישראלי של כתב דתי ניתן לראות בתנ"ך קורן כלומר בגופן קורן, 1962, מופת שבא מתוך עמל.

ומה לגבי הכתבים שלפני וילנא?

ניתן להזכיר את הדפוס של דניאל בומברג ודפוסי ליוורנו מאיטליה.

עוד יוצר אותיות נשכח שברצוני להזכיר פה הוא גיום לה-בה מהמאה ה-16 שיצר אותיות עבריות מושלמות ביופיין. עד המאה ה-19 כתב הדפוס העברי מעולם לא הגיע לשלמות צורנית שכזאת.

היו עוד הרבה כתבים עבריים אבל אלו לא היו אותיות דפוס, ומכיוון שכך היה הרבה גיוון בצורת האותיות.

אחד מהחשובים מכתבי היד מכונה "כתר ארם צובא" מהמאה ה-10 לספירה, בטבריה.

יש להזכיר שכתב היד שאנחנו הישראלים כותבים בו הומצא בימי הביניים באירופה ומכונה כתב עברי רהוט או כתב קורסיבי, הוא שומש לכתיבה מהירה והוא נכתב לא רק לשפה העברית אלא גם לשפת היידיש שהשתמשה באותיות עבריות.

דבר נוסף שרוצה אני להעיר את תשומת ליבכם הוא הניקוד.

הניקוד כפי שאנחנו משתמשים בו כיום התפתח גם הוא בימי הביניים, בטבריה, כאשר השפה העברית נהפכה לפחות מדוברת והיה חשש שאנשים לא ידעו איך לדקלם את הכתב העברי.

בואו עתה נחזור למציאות הישראלית העכשווית ואל גופן פרנק-ריהל, הגופן שאין לו מתחרים בכתב החילוני.

אז כפי שכבר הוזכר כתב זה עוצב ב-1908 בגרמניה, וזמנים חדשים מביאים גופנים חדשים, גופן עברי יפה מאוד עוצב בידי הטיפוגרף הנרי פרידלנדר, גופן "הדסה", בשנות ה-60.

אם למישהו יצא לקרוא את הספרים הקצרים של האוניברסיטה המשודרת בהוצאת משרד הביטחון אז הוא יודע בדיוק איך נראה גופן זה.

בשנות ה-80 היה ניסיון של עיתון מעריב לגופן חדש בעיתון, כזה שהיה מודרני יותר מפרנק-ריהל מ-1908, גופן "נרקיס", הקוראים לא אהבו אותו ומעריב נאלצה לחזור לפרנק-ריהל.