דיוניסוס

כשהיה תינוק אימו נהרגה מברק, דודתו גידלה אותו כילדה, היא הלבישה אותו בבגדי ילדה, והיא ציפתה ממנו להתנהג כילדה, מאוחר יותר היא שלחה אותו לאי שהיה מאוכלס בנשים בלבד. 
למרות שנולד גבר הוא היה נשי מאוד, עורו היה בהיר כמו הנשים שהיו בבתים ולא שזוף כמו הגברים שעבדו בשדות, גופו היה עדין, הוא לבש גלימה נשית ושערו ארוך וגלי. 
על ראשו עלי הקיסוס שהגנו עליו מההשפעות המזיקות של היין, והיין היה סמלו.
הוא נשא איתו שרביט עשוי מענף ואצטרובל בקצהו להרחיק אנשים לא רצויים. 
גם הדבש שנועד להמתקת היין האדום היה איתו ועץ התאנה היה חביבו.
הנשים סגדו לו אך הגברים החרימו אותו כי הוא ערער על עולמם.
הנשים היו עולות להרים, בלילה, שם הן היו יכולות להיות חופשיות מהעריצות הגברית בערים.
ורק שם הן היו יכולות להיות חופשיות, להיות הן עצמן.
הן שתו יין, ניגנו במוזיקה, רקדו עד לשוכרה, השתוללו,
נהנו מינית זו בחיקה של זו, ואף צדו בעלי חיים.
ובעיקר נהנו זו בחברת זו כאשר הוציאו מלבן את מר גורלן.
אף כי הוא היה יווני במקור הגברים היווניים העלילו עליו שהוא זר.
לא כל הנשים סגדו לו, יש שקיבלו על עצמן להיות טובות וחסודות ולשבת בבית עסוקות במלאכתן, כי הרי שנשים יצאו אל ההרים בלילה? הרי זה סקנדל.