וברגעים אלה ממש הורסים כוחות הצבא את בתיהם של תושבי אל חדידיה שבצפון
בקעת הירדן. או שאולי הם כבר סיימו. כי כמה זמן כבר לוקח להרוס כמה אוהלים
וכמה מבנים רעועים.
בואו נדבר רגע על הריסות הבתים האלה. סתם שיהיה לכם מושג. כי סך הכול זה נעשה בשם כולנו, ורובנו לא ממש מבינים בזה, ונוטים להיסחף אחרי השופר השלטוני שאומר משהו לא ברור, אבל שנשמע כמו "הם בונים לא חוקי".
אז בעניין החוק - איזה חוק בדיוק? כי אם מדובר בחוק הישראלי, אז חשוב להבין שהם לא אזרחי ישראל בכלל, הם לא בוחרים ולא מיוצגים. הם תחת חוק צבאי שישראל מפעילה עליהם בכוח. אז אפשר לפקפק בחוקיות החוק שהם מפרים כביכול.
עכשיו משהו על אדמות מדינה. מה זה האדמות מדינה האלה? המושג הזה מסתמך על חוק עות'מאני ישן, לפיו מי שלא מעבד את אדמתו במשך שלוש שנים, אדמתו עוברת לידי הריבון. אז מדינת ישראל, במין תעלול כזה של מילכוד 22, מונעת מפלסטינים לעבד את אדמתם, ואז אחרי שלוש שנים אומרת להם - לא עיבדתם את האדמה שלוש שנים, אז לפי החוק זה הופך לאדמת מדינה. חמוד, נכון? איך מונעים? על ידי גדרות, על ידי הגדרה של שטחים כשטח צבאי סגור, על ידי הגדרה של שטחים כגנים לאומיים. הראש היהודי ממציא לנו פטנטים. תמיד.
עכשיו משהו אנושי. מדובר על אנשים שהם המוחלשים שבמוחלשים. הם חיים ביישובים האלה, הם רועי צאן, אין להם רכוש או כסף בבנק או דוד באמריקה. וכאמור, הם לא אזרחים של כלום ולא מיוצגים בשום מקום. הם בלתי נראים במובן הזה. והם חיים בבקעה, בשקט, רועים את הצאן, בשטחים ריקים עצומים ורחבי ידיים, שיש בהם מקום לכולם. זן נכחד. במקום תקין היו פועלים כדי לשמר. כאן פועלים כדי להרוס ולמחוק.
עכשיו תחשבו רגע על האנשים האלה, שהמעט-מעט-מעט שיש ברשותם נרמס, נהרס, נחמס, נלקח, נדרס. תחשבו על ההלם. על ההחלשה. על ההורים שאין ביכולתם להגן על ילדיהם. על להישאר ללא קורת גג, מחסה מהצל, באמצע שומקום. על העלבון הצורב. על תחושת העוול שלא יתואר.
תחשבו על כל זה ותשאלו את עצמכם למה. האם זה באמת נחוץ? למה בדיוק זה נחוץ? והאם אתם באמת מסכימים שזה ייעשה בשמכם?
בואו נדבר רגע על הריסות הבתים האלה. סתם שיהיה לכם מושג. כי סך הכול זה נעשה בשם כולנו, ורובנו לא ממש מבינים בזה, ונוטים להיסחף אחרי השופר השלטוני שאומר משהו לא ברור, אבל שנשמע כמו "הם בונים לא חוקי".
אז בעניין החוק - איזה חוק בדיוק? כי אם מדובר בחוק הישראלי, אז חשוב להבין שהם לא אזרחי ישראל בכלל, הם לא בוחרים ולא מיוצגים. הם תחת חוק צבאי שישראל מפעילה עליהם בכוח. אז אפשר לפקפק בחוקיות החוק שהם מפרים כביכול.
עכשיו משהו על אדמות מדינה. מה זה האדמות מדינה האלה? המושג הזה מסתמך על חוק עות'מאני ישן, לפיו מי שלא מעבד את אדמתו במשך שלוש שנים, אדמתו עוברת לידי הריבון. אז מדינת ישראל, במין תעלול כזה של מילכוד 22, מונעת מפלסטינים לעבד את אדמתם, ואז אחרי שלוש שנים אומרת להם - לא עיבדתם את האדמה שלוש שנים, אז לפי החוק זה הופך לאדמת מדינה. חמוד, נכון? איך מונעים? על ידי גדרות, על ידי הגדרה של שטחים כשטח צבאי סגור, על ידי הגדרה של שטחים כגנים לאומיים. הראש היהודי ממציא לנו פטנטים. תמיד.
עכשיו משהו אנושי. מדובר על אנשים שהם המוחלשים שבמוחלשים. הם חיים ביישובים האלה, הם רועי צאן, אין להם רכוש או כסף בבנק או דוד באמריקה. וכאמור, הם לא אזרחים של כלום ולא מיוצגים בשום מקום. הם בלתי נראים במובן הזה. והם חיים בבקעה, בשקט, רועים את הצאן, בשטחים ריקים עצומים ורחבי ידיים, שיש בהם מקום לכולם. זן נכחד. במקום תקין היו פועלים כדי לשמר. כאן פועלים כדי להרוס ולמחוק.
עכשיו תחשבו רגע על האנשים האלה, שהמעט-מעט-מעט שיש ברשותם נרמס, נהרס, נחמס, נלקח, נדרס. תחשבו על ההלם. על ההחלשה. על ההורים שאין ביכולתם להגן על ילדיהם. על להישאר ללא קורת גג, מחסה מהצל, באמצע שומקום. על העלבון הצורב. על תחושת העוול שלא יתואר.
תחשבו על כל זה ותשאלו את עצמכם למה. האם זה באמת נחוץ? למה בדיוק זה נחוץ? והאם אתם באמת מסכימים שזה ייעשה בשמכם?
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.