יום רביעי, 10 באוקטובר 2018

אמנות לחימה

קראטה ג'ודו אייקידו טאקוונדו קונג-פו טאי-צ'י ווינג-צון.
הבעיה עם כל האומנויות לחימה המסורתיות שהם התמסדו מידי, ממש כמו שהאיגרוף הוא ממוסד.
אבל אם החוקים נוקשים מדי לגבי מה אסור לך לעשות. ואם אתה רק מתאמן מבלי להיכנס לקרב אמיתי. אם יש לך שופט שמפריד ברגע שהכנסת מכה חזקה מדי. ואם אתה לא מסוגל לספוג מכות. כל אלו הופכים את הקרבות לפחות מציאותיים.
במציאות אין איסורים ובמציאות לא יהיה שופט שיפסיק זמנית את הקרב אחרי שמישהו נותן מכה חזקה מדי ליריב.
ספורטאי לא יכול לנצח לוחם. לוחמי MMA ולוחמי איגרוף תאילנדי הם לא ספורטאים הם לוחמים, הקרבות הם השכר שלהם. גם באיגרוף יש שכר אבל גם יש יותר מדי איסורים כך שמתאגרף הוא לא לוחם.
לוחם צריך לא רק לדעת איך לתקוף הוא בעיקר צריך שיהיה לו את היכולת לספוג מכות, לדעת היאבקות ושיטות שונות של לחימה זה תמיד יתרון.
אייקידו הוא היפה ביותר, ווינג-צון פותח ע"י אישה.
אבל תמיד כדאי לנסות ולראות איך הסגנון שלך אפקטיבי כלפי סגנון שונה. למרות שכולם אפקטיבים כלפי אדם שלא רכש שום מיומנות.
דרך אגב כמו שמתאגרף לא יחזיק מעמד 30 שניות מול לוחם MMA ללא חוקי האיגרוף שיגנו עליו. כך גם לוחם MMA לא היה מחזיק מעמד מול ספרטני. כי עבור הספרטני הכל היה מותר ומטרתו היא להרוג את היריב, כך שהוצאת העיניים, תלישת ביצים, פגיעה בעורף, שבירת רגליים, משיכת שערות, ונשיכות... כל אלו היו מותרות.


 

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.