אופרה סינית

סיימתי לראות אופרה סינית, משך ההופעה הוא שעתיים וחצי שהוא כמעט באותו אורך זמן כמו חליל הקסם של מוצרט שאותו ראיתי לפני כמה שנים.

הסינים שמים יותר דגש על הרגש מאשר במערב, לפי סרטים סיניים ומערביים מקבלים את הרושם שהסינים מפותחים יותר מבחינה רגשית, החשיבות של המשפחה מאוד גדולה עבור הסינים, והרגשות שלהם עמוקים יותר למרות פני המסכה שהם לפעמים שמים.

קשה להבין אופרה סינית מבלי קודם להכיר את התרבות הסינית ובעיקר כתביהם של מנציוס וקונפוציוס. בשביל להבין סיפור יש להכיר את הרקע התרבותי קודם.

בסיפור מסופר על אדם שהיה נשוי והיו לו שני ילדים, בן ובת.

בחברה הסינית הקדומה בחורה צעירה כשהיא מתחתנת היא הולכת לגור עם בעלה ביחד עם הוריו.

והיא משרתת לא רק את בעלה אלא גם את משפחת הבעל, תפקידה בנוסף הוא להיות "בת למופת" של חמותה.

באופרה האישה עשתה הכל ועבדה קשה על מנת שבעלה יוכל ללמוד בראש שקט. בניגוד לאירופה שאנשים היו במעמד גבוה רק אם הם נולדו לאצולה או לבעלי ההון, בסין כל אחד יכל בתאוריה לפחות להגיע למעמד גבוה גם אם הוא בא מרקע פשוט אם הוא היה מצליח במבחנים הממשלתיים. מי שהצליח במבחנים יכל לקבל תפקיד ממשלתי להתעשר ולקבל הרבה כבוד. מי שלא הצליח יכל לנסות שוב ולהיות מורה בבית ספר.

היו כמה שלבים למבחנים, של המחוז של העיר הגדולה והמבחנים האימפריאליים.

חומר הלימוד לא היה קשור במקצועות רגילים כמו היום אלא על התורה הקונפוציאנית שעיקרה מוסר, מוסר משפחתי, מוסר בין אדם לחברו, ומוסר חברתי-מדיני.

בנוסף היו תוספות של היסטוריה, כללים של טקסי דת ושירי מוסר.

בקיצור באופרה הבעל הלך לעיר הבירה על מנת להיבחן עבור המבחנים האימפריאליים שם הוא זכה במקום הראשון.  ובכך הוא זכה להיות בעלה של הנסיכה. דבר שמזכיר לי נוהג של יהודי אשכנז שחיתנו כסף עם שכל.

הבעל בעצם שכח מאשתו וילדיו וכן מהוריו כאשר לנטוש הורים זקנים בחברה הסינית נחשב למעשה שהוא מאוד פגום מוסרית.

הייתה בצורת והוריו גוועו ברעב ומתו. אשתו קברה אותם. ואחרי שלוש שנים היא הלכה מרחק רב עם ילדיה לעיר הבירה כדי לחפש את בעלה שעליו שמעה שמועות בלבד כשהיא וילדיה נאלצים בדרך לקבץ נדבות ולעבור קשיים של גשמים וקור.

חסרת כסף ורעבה היא הגיעה עם ילדיה לגסטהאוס מקומי שבעל המקום שמוצאו מאותה העיירה ריחם עליה ועל ילדיה ואירח אותם. היא סיפרה לו את סיפורה והוא סיפר לה שבעלה נשוי לנסיכה.

האישה הצליחה לשכנע את שומר הארמון להכניס אותה ואת ילדיה למרות שהשומר קיבל פקודה לא להכניס אף אחד ובמיוחד לא אנשים מהעיירה של הבעל.

האישה ניסתה לדבר אל ליבו של הבעל ואפילו ויתרה וניסתה שלפחות יכיר בילדיו וידאג להם אבל הבעל לא היה מוכן לשמוע ורק זרק לה כמה מטבעות כדי שהם יחזרו מאיפה שבאו.

האישה והילדים בכו והתחננו אבל הבעל הקשיח את ליבו, חמדנותו לעושר ומעמד גרמו לו לבגוד במשפחתו ולהפקירם (כולל הוריו).

האישה חזרה בוכה אל הגסטהאוס ובעל הגסטהאוס אמר לה ללכת אל ראש הממשלה. ראש הממשלה שמע את סיפורה ורקם תוכנית, ביום הולדתו של הבעל הייתה מסיבה שאליה הגיע ראש הממשלה, ראש הממשלה ביקש לשמוע מוזיקה עממית מאחת העניות שמנגנות ברחוב, ולמרות אי הרצון של הבעל שפשוטי עם יכנסו לארמון הוא הסכים מתוך כבוד לראש הממשלה.

את מי שמשרתיו של ראש הממשלה הביאו לנגן הייתה כמובן האישה.

היא שרה על מעללי הבעל הבוגדני ועל סבלה, סבל ילדיה וסבל הוריו שמתו.

אך למרות הכל הבעל לא היה מוכן לשנות את דעתו ורצה בחיים חדשים בבית המלוכה כשהוא מתנער מאשתו וילדיו.

כך שהאישה נזרקה כמו כלבה ברחוב או במילותיה שלה "כקליפות הדגן".

הבעל שהיה נשוי עתה לנסיכה אפילו לגלג על ראש הממשלה ואמר שראש הממשלה ייקח לו את האישה אם ירצה, בתור מישהי שתפיג את שעמומו בשירה וריקוד, דבר שמאוד הכעיס את ראש הממשלה.

האישה חיפשה נקמה והחליטה בעצת ראש הממשלה לפנות אל שר המשפטים שכוחו גדול מאוד.

הוא היה שופט אנשי ממשל, אנשי אצולה, בעלי אחוזות, שליטים מקומיים ובעלי הון.

תפקידו היה לפעול למען העם והמדינה בלבד. ופעל בשם כבוד שושלת המלוכה.

הבעל שרצה להיפטר מהאישה שלח חייל לחסל אותה ואת ילדיו, בקיצור האיש פסיכופט.

החייל רצה לדעת את פשעיהם אך הבעל אמר לו שזה לא עניינו.

החייל רדף אחרי האישה והילדים עד שהוא מצא אותם במקדש בודהה, שם אחרי שהאישה סיפרה לו הכל והחייל היה איש טוב שלא יכל לעשות מעשה נבלה ולא יכל גם להפר פקודה החליט להתאבד.

האישה והילדים הגיעו אל אחוזתו של השופט והאישה סיפרה לו הכל. שהוא נטש את אשתו וילדיו והוריו ומתעלם מהם ורימה את הקיסר שהוא היה רווק.

ולא רק זה אלא גם שלח חייל לרצוח אותם כדי להסתיר את כל הסיפור.

כשהבעל הגיע אל לשכתו של השופט הוא לא התחרט על מעשיו, האשים את האישה בבדיות, ולא היה מוכן לבקש סליחה ולתקן את העוול.

הוא אפילו טען שמתוך זה שהוא נשוי לנסיכה זה לא יהיה פשוט עבור השופט לחרוץ את דינו.

השופט כעס ואמר לו שלא אכפת לו שמדובר במישהו ממשפחת המלוכה כי הוא זה ששומר על העם והמדינה, ואפילו אם היה בנם של האלים עצמם הוא היה שופט אותו על מעשיו.

במהרה הקיסרית והנסיכה הופיעו והתווכחו עם השופט שפעל עבורם.

השופט היה בדילמה מצד אחד הוא מרגיש מחויב לפעול על פי חוקי הצדק ומצד שני הוא משרת את בית המלוכה.

הקיסרית לא הייתה מוכנה שהבעל של הבת שלה יוצא להורג, כי אין להתייחס לבני משפחת המלוכה באותו האופן שמתייחסים לאנשים פשוטים.

באופרה אתם תראו הרבה פעמים שאנשים פשוטים מקטינים את עצמם כשהם פונים אל אלו שמעליהם ואתם תראו הרבה פעמים שהעליונים מזלזלים באנשים הפשוטים.

בסגנון של איך אדם עני ובעל דרג נמוך מעז לדבר חופשי אל העשירים והעליונים.

בקיצור השופט שהיה בדילמה קשה ולא רצה להסתכסך ולפגוע ברגשות של הקיסרית החליט לוותר על העונש ובמקום זאת הציע לאישה פיצוי, סכום נכבד מאוד של כסף מכספו שלו, כדי שתחיה את חייה בעושר ושילדיה יקבלו חינוך טוב.

אך האישה לא הסכימה לקבל את הכסף הרב. היא רצתה צדק. היא האשימה את השופט שהוא מוותר כי הוא רק לא רוצה לאבד את הכיסא שלו. והיא זעקה לשמים על אי הצדק.

השופט קיבל את דבריה מאוד קשה. שאני לא אעשה צדק הוא אמר עבור כיסא?

השופט למורת רוחם של הקיסרית ובתה ציווה לערוף את ראש הבעל, ולאחר מכן הוא התפטר מתפקידו, הצדק נעשה בממלכה.