כואב הלב לראות אנשים מבוגרים, ביניהם מורים, שלא השכילו להבין דבר פשוט.
אתם צריכים להפסיק לחשוב כמו דיקטטורים, אתם חייבים לפרמט מחדש את המחשבה.
מאיפה נובע הרצון הזה שלכם לשליטה חולנית על הילדים?
אתם חייבים להניח לילדים לחיות את חייהם. אפילו אני, שאוהב לקרוא וללמוד לא מסוגל לעשות זאת יותר מארבע שעות ביום אז בטח שילדים שרובם לא אוהבים ללמוד לא מסוגלים.
מעבר לארבע שעות זה לא אפקטיבי.
אז באים החכמים כביכול ואומרים מה יש לעשות עם הילדים שההורים שלהם עובדים.
אותם חכמים כביכול חושבים שמסגרת של שמונה שעות ביום מתאימה לילדים.
אני יכול להעיד על עצמי שאני לא מעוניין להיות בשום מסגרת של כפייה למשך שמונה שעות וזה לא משנה מה כל מיני מומחים חושבים לגבי פעילויות העשרה למיניהם.
אני לא אוהב קבוצות אני לא אוהב מערכות שליטה אני רוצה שיניחו לי לנפשי.
ארבע שעות ביום חמישה ימים בשבוע זה מספיק.
ניתן למצוא פתרונות לילדים אחרי השעה 12 אפשר להפעיל מתנ"סים חוגים ושיעורים אחרי שעות הלמידה אבל הם חייבים להיות רק בגדר אפשרות, בטח שלא בכפייה.
אז מה עומד מאחורי פילוסופיית השליטה הזאת?
הכל החל במאה ה-19 כאשר קפיטליסטים שהפעילו את המפעלים האיומים בתת תנאים תירצו את שיעבוד העובדים בכך שאם אנשים לא יעבדו 18 שעות ביום הם יצאו פושעים ושתיינים.
כמובן שזה היה שקר כי לפני המהפכה התעשייתית עובדי האדמה עבדו הרבה פחות ולא יצאו פושעים ושתיינים.
על אותו משקל מתרצים שליטה על ילדים.
אני זוכר שכאשר הייתי ילד ולא הלכתי לבית הספר משפחתי גערה בי שאני אצא פושע כי זה מה שהמערכת שטפה להם את המוח.
למה פושע? אם אני לא רוצה ללכת למערכת של דיכוי זה עושה אותי פושע?
דווקא בימים שלא הלכתי לבית הספר הכי השכלתי. הייתי יושב עם אינציקלופדיות וספרים ולומד ומשכיל ונהנה מכל רגע.
למידה זה דבר פרטי ולא המוני.
אני לא מעוניין במערכות השליטה שלכם ולא משנה לי איך מומחים כביכול יתכננו אותה.
אני יודע שלחלק יש כוונות טובות ורוצים לתקן את המערכת אבל תתחילו בלהבין שהכי טוב זה פשוט לא לגנוב לילדים את זמנם.
אתם צריכים להפסיק לחשוב כמו דיקטטורים, אתם חייבים לפרמט מחדש את המחשבה.
מאיפה נובע הרצון הזה שלכם לשליטה חולנית על הילדים?
אתם חייבים להניח לילדים לחיות את חייהם. אפילו אני, שאוהב לקרוא וללמוד לא מסוגל לעשות זאת יותר מארבע שעות ביום אז בטח שילדים שרובם לא אוהבים ללמוד לא מסוגלים.
מעבר לארבע שעות זה לא אפקטיבי.
אז באים החכמים כביכול ואומרים מה יש לעשות עם הילדים שההורים שלהם עובדים.
אותם חכמים כביכול חושבים שמסגרת של שמונה שעות ביום מתאימה לילדים.
אני יכול להעיד על עצמי שאני לא מעוניין להיות בשום מסגרת של כפייה למשך שמונה שעות וזה לא משנה מה כל מיני מומחים חושבים לגבי פעילויות העשרה למיניהם.
אני לא אוהב קבוצות אני לא אוהב מערכות שליטה אני רוצה שיניחו לי לנפשי.
ארבע שעות ביום חמישה ימים בשבוע זה מספיק.
ניתן למצוא פתרונות לילדים אחרי השעה 12 אפשר להפעיל מתנ"סים חוגים ושיעורים אחרי שעות הלמידה אבל הם חייבים להיות רק בגדר אפשרות, בטח שלא בכפייה.
אז מה עומד מאחורי פילוסופיית השליטה הזאת?
הכל החל במאה ה-19 כאשר קפיטליסטים שהפעילו את המפעלים האיומים בתת תנאים תירצו את שיעבוד העובדים בכך שאם אנשים לא יעבדו 18 שעות ביום הם יצאו פושעים ושתיינים.
כמובן שזה היה שקר כי לפני המהפכה התעשייתית עובדי האדמה עבדו הרבה פחות ולא יצאו פושעים ושתיינים.
על אותו משקל מתרצים שליטה על ילדים.
אני זוכר שכאשר הייתי ילד ולא הלכתי לבית הספר משפחתי גערה בי שאני אצא פושע כי זה מה שהמערכת שטפה להם את המוח.
למה פושע? אם אני לא רוצה ללכת למערכת של דיכוי זה עושה אותי פושע?
דווקא בימים שלא הלכתי לבית הספר הכי השכלתי. הייתי יושב עם אינציקלופדיות וספרים ולומד ומשכיל ונהנה מכל רגע.
למידה זה דבר פרטי ולא המוני.
אני לא מעוניין במערכות השליטה שלכם ולא משנה לי איך מומחים כביכול יתכננו אותה.
אני יודע שלחלק יש כוונות טובות ורוצים לתקן את המערכת אבל תתחילו בלהבין שהכי טוב זה פשוט לא לגנוב לילדים את זמנם.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.