יום ראשון, 18 במרץ 2018

אנשים

כבר שאדם נולד לא מכבדים את גופו ישר חותכים לו.
ואחר כך מזריקים לו.
אחר כך מכריחים אותו ללכת לגן ללא שום תועלת.
אחר כך מכריחים אותו ללכת לבית הספר שזה בעצם כלא עבור ילדים לשעות היום, במקום לשבת בבית ולפתוח ספר בזמן החופשי, או אולי פשוט ליהנות ולהיות ילד, או ללכת לספריה המקומית או לים, או לים עם ספר.
פשוט גונבים ממך את כל הילדות, לקום כל בוקר, רדום וגם שיש גשם בחוץ, ושכל בית הספר לא מעניק לך שום דבר שאתה לא יכול ללמוד בעצמך או בעזרת מורים פרטיים. ועוד לסבול את כל הילדים האיומים שם.
אחר כך מכריחים אותך ללכת לצבא, גם המדינה וגם המשפחה וגם הלחץ החברתי, בלי שתקבל שום דבר בתמורה, אפילו לא קראוון או פיסת אדמה.
ואף פעם לא מכבדים את הבחירות שלך לגבי זוגיות, ותמיד מודדים אותך על פי פרמטרים מגוחכים של אנשים חומרניים וקטנים.
ותמיד מצפים ממך דברים שאתה לא רוצה בהם, לא מעוניין בהם, או פשוט לא רואה בהם כדברים שחשובים בעיניך.
ותמיד אנשים מנסים להקטין אותך או לנצל אותך או שניהם, ואנשים תמיד מתלוננים עליך לא משנה מה תעשה, ואנשים אף פעם לא יודעים להעריך שום דבר.
והם תמיד מפרשים את דבריך לא נכון, ותמיד חושבים שאתה צריך להשתנות, ולהוכיח לך שעשית טעויות.
וכמה באמת אהבו אותך וכמה באמת התעניינו בך וכמה באמת דאגו לך?
הרי רוב האנשים הם קשקשנים שמשחקים אותה, ולמעשה כל רגע שאתה בקשר איתם אתה מבזבז את זמנך, כי אתה מקווה שהם בני אדם, אך כמעט תמיד מסתבר לך בסוף שהם לא בני אדם.


 

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.