הראמאיאנה של הנומאן.
הרבה שנים חייתי ביער, הרבה דברים קרו, אך כולם מתגמדים לעומת המלחמה בלנקא.
זו הייתה הפעם הראשונה שכל שבטי היער התאחדו תחת מנהיג אחד, וזו הייתה גם הפעם הראשונה שבני יער ניצחו עיר מתקדמת.
לא רק המלחמה הייתה מאורע בלתי נשכח, גם הגשר שבנינו היה הדבר הגדול ביותר שנעשה.
35 קילומטר של אבנים מהחוף של הודו ועד סרי לנקא.
הכל החל מחטיפתה של סיטה ע"י ראוונה מלך לנקא.
סיטה כמובן לא הייתה היחידה שנחטפה ע"י מלך לנקא, רבים לפניה נחטפו על ידיו.
למלך לנקא היה תחביב מגונה, לחטוף נשים נשואות ולאנוס לא נשואות.
אבל כשהוא חטף את סיטה הוא עשה את הטעות הגדולה של חייו.
הוא לא חשב שצבא של בני יער ילחמו בו, וגם אם כן הוא לא היה מודאג כי הרי אין לנו כלי מלחמה משוכללים כמו שלהם יש.
הוא לא לקח בחשבון אפשרות שכל בני היער יתאחדו למלחמה נגדו.
את סיטה הוא לא אנס מהסיבה הפשוטה שהוא פחד מהקללה שהוא קולל בה אם הוא יאנוס נשים שוב.
אני עדיין זוכר את היום שבו פגשתי את ראמה ואחיו לאקשמנה.
אני וסוגריווה עזרנו לו להחזיר את סיטה.
אני רוצה קצת לספר על עצמי, שמי הנומאן, והיער הוא ביתי, אבי היה איש צבא גדול, אנחנו נקראים שבט הקופים בגלל שאנחנו חיים בשלום איתם.
הורי דאגו להשכלתי ולכן אני נחשב למשכילים מבין שוכני היער, ואני סוגד לאל הרוח.
בעזרת ראמה, סוגריווה זכה להיות מלך שוב. ראמה הרג את ואלי אחיו.
ואלי היה מנהיג בעל כוחות פיזיים אדירים, אף אדם לא יכל לנצחו בקרב.
גם ראוונה נלחם בו אך הובס. ואלי וראוונה כרתו ביניהם ברית ידידות.
סוגריווה הבטיח לראמה שיעזור לו למצוא את סיטה ולהחזירה אם הוא בתורו יעזור לו לחזור ולהיות מלך.
וכך היה, למרות שסוגריווה קצת התמהמה, מה לעשות, הוא הרי תמיד אהב מאוד נשים ויין.
אחרי תקופת הגשמים סוגריווה ארגן משלחות חיפוש, בסוף מצאנו את סיטה, אני מצאתי את סיטה, בלנקא, איזו עיר מרשימה היא לנקא, מעולם לא ראיתי עיר נהדרת כזאת.
מצאתי את סיטה בחורשה המלכותית מוקפת בשומרות, עלי לציין שבני לנקא למרות העיר המפוארת שהם בנו היו ברברים, הם היו קניבלים, לנקא גם שלטה על איזורים רבים בתוך הודו.
לכן קניבלים רבים שחיים ביערות היו עושים צרות לא רק לנו, הם גם היו עושים צרות לסגפנים שבאו לפרוש ביער, לפעמים הם גם היו פולשים לכפרים ועיירות קטנות.
אני רציתי להבריח את סיטה בחזרה להודו כאשר מצאתי אותה, אבל לא רק מטעמי צניעות שסיטה סירבה לבוא איתי, סיטה לא הייתה מוכנה שאפילו בעלה ראמה יבריח אותה להודו.
סיטה רצתה שראוונה ובני לנקא ישלמו על פשעיהם. על כך שראוונה חטף אותה, ועוד נשים רבות נוספות.
לא הייתה לי ברירה אלא לחזור בלי סיטה ולדווח לראמה שמצאתי אותה, ושהיא בסדר פחות או יותר.
מעולם לא ראיתי אדם מוכה צער כמו ראמה, אבל אפשר להבין, אישתו נחטפה והוא לא יכל לעשות שום דבר בעניין בלי העזרה שלנו, הוא נושל ממלכתו ל-14 שנה. חי ביער במשך שנים עם אשתו ואחיו לאקשמנה.
לאקשמנה הוא בחור עשר, אבל קצת חמום מוח הייתי אומר, אני ואלמנתו של ואלי, טארה, היינו צריכים להרגיע אותו כאשר המלך סוגריווה היה עסוק עם נשותיו ושתיית יין.
הוא היה בעצבים כי אחיו ראמה חיכה ביער לעזרתו של סוגריווה בחיפושים אחר אשתו כמו שהובטח לו.
הרבה שנים חייתי ביער, הרבה דברים קרו, אך כולם מתגמדים לעומת המלחמה בלנקא.
זו הייתה הפעם הראשונה שכל שבטי היער התאחדו תחת מנהיג אחד, וזו הייתה גם הפעם הראשונה שבני יער ניצחו עיר מתקדמת.
לא רק המלחמה הייתה מאורע בלתי נשכח, גם הגשר שבנינו היה הדבר הגדול ביותר שנעשה.
35 קילומטר של אבנים מהחוף של הודו ועד סרי לנקא.
הכל החל מחטיפתה של סיטה ע"י ראוונה מלך לנקא.
סיטה כמובן לא הייתה היחידה שנחטפה ע"י מלך לנקא, רבים לפניה נחטפו על ידיו.
למלך לנקא היה תחביב מגונה, לחטוף נשים נשואות ולאנוס לא נשואות.
אבל כשהוא חטף את סיטה הוא עשה את הטעות הגדולה של חייו.
הוא לא חשב שצבא של בני יער ילחמו בו, וגם אם כן הוא לא היה מודאג כי הרי אין לנו כלי מלחמה משוכללים כמו שלהם יש.
הוא לא לקח בחשבון אפשרות שכל בני היער יתאחדו למלחמה נגדו.
את סיטה הוא לא אנס מהסיבה הפשוטה שהוא פחד מהקללה שהוא קולל בה אם הוא יאנוס נשים שוב.
אני עדיין זוכר את היום שבו פגשתי את ראמה ואחיו לאקשמנה.
אני וסוגריווה עזרנו לו להחזיר את סיטה.
אני רוצה קצת לספר על עצמי, שמי הנומאן, והיער הוא ביתי, אבי היה איש צבא גדול, אנחנו נקראים שבט הקופים בגלל שאנחנו חיים בשלום איתם.
הורי דאגו להשכלתי ולכן אני נחשב למשכילים מבין שוכני היער, ואני סוגד לאל הרוח.
בעזרת ראמה, סוגריווה זכה להיות מלך שוב. ראמה הרג את ואלי אחיו.
ואלי היה מנהיג בעל כוחות פיזיים אדירים, אף אדם לא יכל לנצחו בקרב.
גם ראוונה נלחם בו אך הובס. ואלי וראוונה כרתו ביניהם ברית ידידות.
סוגריווה הבטיח לראמה שיעזור לו למצוא את סיטה ולהחזירה אם הוא בתורו יעזור לו לחזור ולהיות מלך.
וכך היה, למרות שסוגריווה קצת התמהמה, מה לעשות, הוא הרי תמיד אהב מאוד נשים ויין.
אחרי תקופת הגשמים סוגריווה ארגן משלחות חיפוש, בסוף מצאנו את סיטה, אני מצאתי את סיטה, בלנקא, איזו עיר מרשימה היא לנקא, מעולם לא ראיתי עיר נהדרת כזאת.
מצאתי את סיטה בחורשה המלכותית מוקפת בשומרות, עלי לציין שבני לנקא למרות העיר המפוארת שהם בנו היו ברברים, הם היו קניבלים, לנקא גם שלטה על איזורים רבים בתוך הודו.
לכן קניבלים רבים שחיים ביערות היו עושים צרות לא רק לנו, הם גם היו עושים צרות לסגפנים שבאו לפרוש ביער, לפעמים הם גם היו פולשים לכפרים ועיירות קטנות.
אני רציתי להבריח את סיטה בחזרה להודו כאשר מצאתי אותה, אבל לא רק מטעמי צניעות שסיטה סירבה לבוא איתי, סיטה לא הייתה מוכנה שאפילו בעלה ראמה יבריח אותה להודו.
סיטה רצתה שראוונה ובני לנקא ישלמו על פשעיהם. על כך שראוונה חטף אותה, ועוד נשים רבות נוספות.
לא הייתה לי ברירה אלא לחזור בלי סיטה ולדווח לראמה שמצאתי אותה, ושהיא בסדר פחות או יותר.
מעולם לא ראיתי אדם מוכה צער כמו ראמה, אבל אפשר להבין, אישתו נחטפה והוא לא יכל לעשות שום דבר בעניין בלי העזרה שלנו, הוא נושל ממלכתו ל-14 שנה. חי ביער במשך שנים עם אשתו ואחיו לאקשמנה.
לאקשמנה הוא בחור עשר, אבל קצת חמום מוח הייתי אומר, אני ואלמנתו של ואלי, טארה, היינו צריכים להרגיע אותו כאשר המלך סוגריווה היה עסוק עם נשותיו ושתיית יין.
הוא היה בעצבים כי אחיו ראמה חיכה ביער לעזרתו של סוגריווה בחיפושים אחר אשתו כמו שהובטח לו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.