הסופה

סופה.
אונייה טרופה.
כמה ניצולים.
איש ואשתו ובתו, וכמה גברים נוספים.
כולם מצאו את עצמם על אי קטן ולא מיושב באוקיינוס השקט.
האיש בעל המשפחה הכיר את טבע האיים, הוא ידע שיש להם גם טבע הפכפך ושהסופה הגדולה תגיע.
הוא כרת עצים ובנה מחסה שיעמוד מפני הגשם והרוחות.
יתר הגברים היו עסוקים במציאת מטבעות זהב שנשטפו אל החוף, הם כל יום היו עסוקים במציאת מטבעות וצחקו על אזהרותיו של האיש ולא עזרו לו.
כשבאה הסופה הם התחננו להיכנס למחסה והאיש לא הכניס אותם. הם הציעו מכספם אך האיש אמר לא, הם הציעו מחצית מכספם והאיש אמר לא, עד שהם הסכימו לוותר על כל מטבעות הזהב רק כדי שימצאו מחסה מהסופה ורק אז האיש הכניס אותם.
האיש לא היה זקוק למטבעות הזהב שלהם, אין להם ערך על אי בודד. הוא רק רצה ללמד אותם לקח.
כך הם גם החיים. אנשים קטנים עסוקים בצבירת נכסים ובהתפארות בהם. אך הנבונים מבינים את החיים.