"המפלגה חייבת לנתק את קשריה עם ממסד התאגידי ולחזור לייצג אנשים עובדים, קשישים ועניים", כתב סנדרס בטור ב"ניו יורק טיימס", בו התחייב לתת הזדמנות לטראמפ כנשיא.
מיליוני אמריקאים הצביעו הצבעת מחאה ביום שלישי האחרון, בה ביטאו את ההתנגדות העזה שלהם למערכת כלכלית ופוליטית שמציבה את האינטרסים של העשירים והתאגידים מעל לשלהם. אני תמכתי בהילרי קלינטון, פעלתי רבות לסייע לבחירתה והאמנתי שהיא הבחירה הנכונה ביום הבחירות. אבל דונלד טראמפ זכה בבית הלבן משום שרטוריקת הקמפיין שלו פנתה בהצלחה לזעם אמיתי ומוצדק מאוד, זעם שדמוקרטים רבים חשים.

התוצאה מעציבה אותי אבל אני לא מופתע. לא מפתיע אותי שהמיליונים שהצביעו לטראמפ עשו זאת משום שנמאס להם מהסטטוס קוו הכלכלי, הפוליטי והתקשורתי.

משפחות עובדות צופות מהצד כיצד פוליטיקאים מקבלים תמיכה פיננסית לקמפיינים שלהם ממיליארדרים ותאגידים – ואז מתעלמים מצרכי האמריקאים מן השורה. ב-30 השנים האחרונות, יותר מדי אמריקאים נמכרו על ידי הבוסים שלהם בתאגידים. הם עובדים שעות ארוכות יותר עבור משכורות נמוכות יותר, בשעה שהם רואים כיצד משרות בשכר הגון הולכות לסין, מקסיקו או מדינה אחרת שהשכר בה נמוך. נמאס להם מכך שמנכ"לים משתכרים פי 300 מהם, בזמן ש-52% מההכנסות הולכות למאיון העליון. רבות מהעיירות הכפריות שפעם היו יפות התרוקנו מתושבים, החנויות שבמרכזיהן נסגרו, וילדיהם עוזבים את הבית משום שאין עבודה – כל זה בזמן שהתאגידים שואבים את העושר מהקהילות שלהם ודוחסים אותו לחשבונות במקלטי מס.

אמריקאים עובדים לא יכולים להרשות לעצמם טיפול הגון ואיכותי בילדיהם. הם לא יכולים לשלוח את ילדיהם לאוניברסיטה, ואין להם כלום בבנק כשהם פורשים לגמלאות. באזורים רבים של ארה"ב הם לא יכולים למצוא דיור בר השגה, והם מגלים שעלות ביטוח הבריאות גבוהה מדי. יותר מדי משפחות חיות בייאוש, ותופעות כמו סמים, אלכוהול והתאבדויות מקצרות את חייהם של יותר ויותר אנשים.

הנשיא הנבחר טראמפ צודק: העם האמריקאי רוצה שינוי. אבל איזה סוג של שינוי הוא יציע להם? האם יהיה לו אומץ לעמוד מול האנשים החזקים ביותר בארצו, אשר אחראים לסבל הכלכלי של כל כך הרבה משפחות עובדות, או שיפנה את הזעם הזה כלפי מיעוטים, מהגרים, עניים וחסרי ישע? האם יהיה לו אומץ לעמוד מול וול סטריט, לפעול לפירוק מוסדות פיננסיים "גדולים מכדי ליפול" ולדרוש שבנקים גדולים ישקיעו בעסקים קטנים וייצרו משרות באזורים הכפריים ובשכונות העוני? או שהוא ימנה עוד בנקאי מוול סטריט לנהל את משרד האוצר וימשיך את העסקים כרגיל? האם הוא, כפי שהבטיח במהלך הקמפיין שלו, באמת ייצא נגד חברות הפארמה ויפעל להורדת מחירי התרופות?

מציק לי מאוד לשמוע על אמריקאים שסובלים מהטרדות והפחדות בעקבות ניצחונו של טראמפ, ואני שומע על משפחות שחיות בפחד מכך שיקרעו אותן. התקדמנו יותר מדי כמדינה במאבק באפליה מכדי שניסוג לאחור. לא נתפשר על כל מה שנוגע לגזענות, קנאות, שנאת זרים וסקסיזם. כולנו נאבק בהם בכל דרך, בכל עת ובכל מקום שבו יתעוררו.

אני שומר על ראש פתוח ומחכה לראות איזה רעיונות טראמפ יציע ומתי ואיך נוכל לעבוד ביחד. כמי שהפסיד בספירת הקולות הכללית, כדאי לו להקדיש תשומת לב להשקפותיהם של הפרוגרסיביים. אם הנשיא הנבחר רציני לגבי רצונו לשפר את חייהן של המשפחות העובדות, אתן לו כמה הזדמנויות להרוויח את התמיכה שלי.

בואו נבנה מחדש את התשתית הרעועה שלנו ונייצר משרות בשכר הגון. בואו נעלה את שכר המינימום לשכר מחיה, נעזור לסטודנטים לממן את הלימודים באוניברסיטה, נספק חופשות לידה ומחלה ונרחיב את הביטוח הלאומי. בואו נחולל רפורמה במערכת הכלכלית שמאפשרת למיליארדרים כמו טראמפ לא לשלם אגורה במסי הכנסה פדרליים. והכי חשוב, בואו נשים קץ ליכולת של העשירים לקנות בחירות באמצעות תרומות לקמפיינים.

בימים הקרובים אציג שורה של רפורמות במטרה להחיות מחדש את המפלגה הדמוקרטית. אני מאמין בכל לבי שהמפלגה חייבת לנתק את קשריה לממסד התאגידי ולהיהפך שוב למפלגה שורשית שמייצגת אנשים עובדים, קשישים ועניים. אנחנו חייבים לפתוח את דלתות המפלגה ולהכניס אליה את האידיאליזם והאנרגיה של הצעירים וכל האמריקאים שנאבקים למען צדק כלכלי, חברתי, גזעי וסביבתי. אנחנו צריכים לאזור אומץ ולהיאבק בתאוות הבצע והכוח של וול סטריט, חברות התרופות, חברות הביטוח ותעשיית דלק המאובנים.

כשקמפיין הבחירות שלי הסתיים, התחייבתי בפני בוחריי שהמהפכה הפוליטית תימשך. ועכשיו, יותר מתמיד, זה חייב לקרות. אנחנו האומה העשירה ביותר בהיסטוריה של העולם. כשאנחנו עומדים מאוחדים ולא נותנים לדמגוגים לפלג אותנו לפי גזע, מגדר או מוצא, אין דבר שאנחנו לא יכולים להשיג. עלינו להתקדם קדימה, ולא אחורה.