הבונים החופשיים - ד"ר מאיה גז.
הבונים החופשיים מחפשים אתכם. לא תצטרפו?
למסדר הסודי יש בעיה: אחרי מאות שנים של פעילות מסונית משגשגת, הסטיגמות
נשארו אך השורות הידלדלו. בניסיון לגייס חברים חדשים וצעירים, מתעקשים
בסניף התל־אביבי של הבונים החופשיים שלא מדובר בכת ("זה כמו צופים
למבוגרים") ושקל יותר מאי פעם להצטרף — רק צריך לשלוח מייל. אלא אם כן אתן
נשים.
לפני כמה חודשים הצטרף אבי לארגון "הבונים החופשיים". כילדה
סקרנית קראתי את כל מה שניתן היה לקרוא על הארגון, אחרי שחברה סיפרה לי,
בסתר, שאביה היה בונה חופשי. היא השביעה אותי שלא לספר לאיש, ונתנה לי
תחושה שאמות אם מישהו יגלה שאני יודעת.
גם אבא שלי, שהחל לענוד סיכה
קטנה על דש הז'קט שלו, לא סיפר לי הרבה, פרט לכך שעבר טקס קבלה לאחת
מלשכות (סניפי) הארגון. באחד מימי שבת, כשישבנו במסעדה, הגיע לשולחן בקבוק
ערק, שאליו התלוותה קריאה מהשולחן הסמוך: "לחיים, אח שלי". אבי הרים כוס
משקה לעבר אדם זר, ואמר לו: "לחיים, אחי". כשלגם מהמשקה הוסיף: "כולנו
אחים, ועושים כל מה שאנחנו יכולים זה עבור זה, בכל מקום בעולם. זה הארגון
הכי אחוותי שבו לקחתי חלק בחיי".
אם "הבונים החופשיים"
(Freemasonry) היה בעבר שם מסתורי, שנלחש בזהירות תוך מבט מבוהל לצדדים,
נראה שלאחרונה עוברים אנשיו מהפכה של ממש. רק בשבוע שעבר פירסם הארגון
מודעות ענק בשלושה עיתונים בבריטניה, במסגרת מסע יחסי ציבור שמחה על
ה"סטיגמות הלא הוגנות" שנקשרו בשמו. נציגי הארגון אף קיימו בחודש שעבר מפגש
פתוח בירושלים.
אל "הלשכה הגדולה" של הבונים החופשיים בישראל
הגעתי במסגרת עבודתי כחוקרת שואה. גורלם של הבונים החופשיים במחנות העבודה
וההשמדה הוא פרק פחות־ידוע במלחמת העולם השנייה, שכמעט לא עסקו בו במסגרת
מחקרית. מתברר שהנאצים שנאו את הבונים החופשיים עוד יותר מששנאו את
היהודים. הם האמינו שיהודים חולשים על הבנייה החופשית. הם סגרו לשכות
גרמניות, שרפו ספריות בונים שלמות והלאימו שכיות חמדה של בונים ואת אוספי
האמנות שלהם. הנאצים ריכזו את הבונים החופשיים במחנות, והצמידו להם טלאי
אדום של משולש הפוך, כאילו כדי לגזול מהם את סימבוליקת הכוח שסימל המשולש
השוויוני שלהם.
היטלר התייחס אל הבונים החופשיים בספרו "מיין
קאמפף", והאשים את היהודים בקשירת קשר עם הבונים החופשיים במטרת להשתלט על
גרמניה. הוא האמין שהם מעבירים ידיעות לאחיהם הבונה, נשיא ארצות הברית
פרנקלין רוזוולט. עם עלייתו לשלטון בגרמניה ב–1933, היטלר סגר את כל תשע
הלשכות הגדולות של הבונים החופשיים. הוא הקים תת־מחלקה באס.אס שתפקידה היה
לאתר ולהביא למאסר והשמדה של קרוב ל–79 אלף בונים חופשיים גרמנים. במסגרת
ההשמדה ההמונית רצחו הנאצים כ–200 אלף בונים חופשיים באירופה כולה. ובכל
זאת, קיימת תמונה אחת מנצחת, של טקס סודי ולילי שקיימו הבונים החופשיים
בתוך מחנה השמדה. לא היו להם הסינרים המפורסמים, אבל היו להם זה את זה
והתקווה שהמוסר והאחווה ישובו לשלוט בעולם.
הלשכה התל־אביבית נמצאת
ב"מגדל המוזיאון", בניין משרדים יוקרתי שבו הבונים החופשיים חולשים על חצי
קומה. בכניסה ניצבת אבן גוויל לא מסותתת ממערת צדקיהו, המסמלת את האדם
שנמצא בהתפתחות והעשרה מתמדת. בפנים נמצאים המשרדים, שני היכלים, מוזיאון
וספרייה, גדושים סמלים, פסלים, מקדשים וסממנים של הבנייה החופשית. בכל אחד
מהם מככב סמל המחוגה המתחברת לפלס, ועליהם האות G. המחוגה והפלס מסמלים את
הרוח והחומר, האמינות והיושרה; האות G מסמלת את האל (God) או את המילה
גיאומטריה. על דלתות הכניסה טבוע הסמל הייחודי של הלשכה הגדולה של מדינת
ישראל — המחוגה והפלס ובתוכם סמלי היהדות, והנצרות והאיסלאם.
מדפי
הספרייה עמוסים ספרים עתיקים. ההיכל הגדול מרוצף שחור־לבן, ועל התקרה
מצוירים השמים. בראש ניצב כיסא רחב ידיים השמור לנשיא הגדול, סולימאן סאלם.
כאן מתנהלים הטקסים של הבונים החופשיים.
"הבנייה החופשית היא לא
כת, לא ארגון סתרים ולא ארגון סודי. זה ארגון שיש בו סודות", מסביר רועי ג.
גוטמן, בן 41, עורך דין לענייני נזיקין ואומן הכס של לשכת "מיפלמן אומן
מס' 29". "כששואלים אותי מה זה בנייה חופשית, אני עונה שזה כמו צופים
למבוגרים".
אז למה דבקה בארגון אווירה מסתורית וסודית?
"כי בעבר זמינות המידע לא היתה כמו היום, בנקישות מקלדת. בעבר לא כל אחד התקבל".
והיום כל אחד יכול להתקבל?
"גם היום לא כולם מתקבלים. בעבר זה היה מפה לאוזן ובהמלצת אחד האחים
הבונים. כיום אפשר לפנות ללשכה בארץ ובחו"ל דרך אתרי האינטרנט, ולשלוח מייל
ללשכה הגדולה. במקרה כזה מישהו ייצור איתך קשר".
יש תחושה,
לאחרונה, שאתם נפתחים לעולם. המודעה בעיתונים באנגליה, ההזמנה של ארגון
הבונים בירושלים לערב בונים פתוח, העובדה שאנחנו יושבים פה כבר כמה שעות.
יכול להיות שאתם מנסים לגייס חברים חדשים?
"ארגון הבונים אכן מורכב
מציבור מבוגר של אנשים, ואנחנו רוצים להצעיר את הארגון. אבל צריך לזכור
שהבנייה היא דרך חיים של מוסר, יושר, עזרה ואמת. זו דרך שאני עושה בעזרת
דוגמה אישית, גם כאשר אני יוצא מדלתות הלשכה הגדולה. אני משתדל להתנהג הכי
נחמד ולהיות בסדר עם אנשים. חלק מזה הודות לחינוך בבית וחלק אחר כדי להעביר
הלאה. אנחנו הבונים מאמינים שניתן להביא כך לשינוי. ואם אנחנו לא רוצים
שהרעיון המסוני יגווע, אנחנו זקוקים לאחים חדשים".
לא ידוע מתי
והיכן נולדו שורשיה של הבנייה החופשית. סיפור המסורת של הבונים גורס
שהבנייה החלה בימי שלמה המלך — מבניית בית המקדש. אבל אצל הבונים אין
פולחן, ולא מקריבים אף אחד. לפי הגרסה הרשמית הבנייה החופשית נולדה בתקופת
הגילדות, כאשר הבונים החופשיים היו בונים הלכה למעשה, שהניחו אבן על אבן
ובנו את הקתדרלות. הם אלו שהחזיקו בסודות הבנייה, ידעו כיצד להניח את אבן
הראשה ומאיזה כיוון נכנס האור לקתדרלה. אותם בונים קיבלו מהפיאודלים
האירופאים כרטיס מעבר שאיפשר להם לנוע באופן חופשי מפיאודל לפיאודל וממדינה
למדינה, בלי לקבל אישור. כאשר ראו מלכים, דוכסים ורוזנים שנוצרה מתחת לאפם
גילדה סודית ויוקרתית, הם ביקשו לחדור לתוכה, אף שלא עבדו יום בחייהם.
הבונים החופשיים קיבלו אותם הודות למעמד ולידע הפילוסופי שבהם החזיקו. כך
הפכה הבנייה החופשית לספקולטיבית ופילוסופית.
בעולם המודרני, הבנייה
החופשית היא בנייה רעיונית־רוחנית, לפחות מאז 1717, אז קמה הלשכה הגדולה
הראשונה של לונדון, ובהתאם לעובדה שמדובר בארגון בינלאומי אפוף סודות,
חבריו מסתייעים בסימני היכר נסתרים כדי שיוכלו לזהות זה את זה. דבר נוסף
שמאחד את הבונים החופשיים הוא הז'רגון: מי שאינו בונה חופשי נקרא חילוני או
"מחפש אור" — האור המסוני — והמוות מכונה "מזרח הנצח". חברי הארגון קוראים
זה לזה "אחי", ואני עצמי התבקשתי לפנות אליהם כאל דודים, מאחר שהם אחים של
אבי.
בארץ פועלות 50 לשכות הכפופות ללשכה הגדולה, וכ–1,200 אחים
בונים חופשיים. קבלה לבנייה החופשית מחייבת, לצד טקס בעל ריטואלים
מעניינים, גם תשלום חד־שנתי ללשכה. "זה לא עסק כלכלי", מדגיש גוטמן. "מִסי
החבר נועדו למימון שכירות המקום, משכורות לעובדים, לניקיון, לקייטרינג.
הלשכה יכולה להוציא כספים על חידוש ציוד, פרחים, כפפות, ספרים ומוצרים
נוספים שמחלקים לאחים בלשכות השונות".
יש שלוש דרגות של בונים:
הדרגה הראשונה, לרוב בשנה הראשונה מאז הקבלה, היא "תלמיד בונה". כדי לעבור
לדרגה הבאה, הבונה עובר מבחן, או מכין מחקר קצר בנושא מסוים ומעביר הרצאה
על בונים מפורסמים, על אירועים מסוניים, על סימבוליקה בטקס הקבלה או על
האור המסוני. כדי לעבור לדרגה הבאה עליו להגיע לעבודה, כלומר למפגשים
השבועיים.
"ברגע שאתה עובר את המפתן מהעולם החילוני לתוך עבודת
הבונים, אתה נכנס למקום שבו אתה אמור לשמור על הרמוניה בין האחים", מסביר
גוטמן. "בבנייה החופשית לא מדברים על נושאים כמו דת, פוליטיקה ומין. אלה
נושאי שיחה נפיצים שעלולים לגרום לדיסהרמוניה בלשכה".
הדרגה השנייה
היא "חבר בונה". אחרי חצי שנה עד שנה, מלבד עבודת בניין או מבחן נוסף,
מגיעה דרגת "רב בונה". בדרגה השלישית הבונה מקבל על עצמו את כל הזכויות
והחובות, הכוללות שמירה על חוקי מדינת ישראל, שמירה על חוקי המוסר ושמירה
על חוקי המסדר המופיעים בחוקה.
מה סדר העבודה של המפגשים?
"סדר עבודה קבוע ומובנה שכולל טקס פתיחה, טקס נעילה ומה שבאמצע, כולל טקסים
כאלה או אחרים. המפגש כולל הרצאות שהאחים נותנים על בסיס מחקרים שעשו.
אחרי טקס הסגירה יש שולחן לבן, שהוא ארוחה משותפת".
אני יכולה להשתתף בטקס חניכה של בונה?
"לצערי התשובה שלילית".
הריטואלים משתנים בין לשכה ללשכה, והאחים מצביעים עליהם בהצבעה דמוקרטית.
יש לשכות מיוחדות, כמו לשכת "הודיני", על שם הקוסם הגדול שהיה בונה. כדי
להתקבל ללשכה צריך לעבור קורס קסמים, וחובה על כל אח להעלות מופע קסמים
בגני ילדים, בבתי אבות, בבתי חולים או במחלקות אונקולוגיות. לשכה אחרת היא
לשכת "מוצרט", על שמו של המלחין שהיה גם הוא בונה חופשי. זוהי לשכה דוברת
רוסית, ורוב האחים בה רוסים. קיימות גם "לשכות מחקר" לקידום המחקר המסוני.
לא חסרים בונים מפורסמים: יותר מעשרה מנשיאי ארצות הברית, בהם ג'ורג'
וושינגטון וג'רלד פורד; הסופר מרק טוויין; ואפילו תאודור טובלר, ממציא
הטובלרון שיש מי שטוען שעיצב אותו כסמל מסוני. האגדה מספרת גם כי גוסטב
אייפל, שהיה מהנדס־בנאי הלכה למעשה, תיכנן את מגדל אייפל בצורת המשולש
המסוני. במודעה שיצר בשביל הארגון הפרסומאי נמרוד ניר, בעצמו בונה חופשי,
נטען בזמנו כי גם ראש הממשלה יצחק רבין והמלך חוסיין היו חברים בבונים
החופשיים.
"המשולש ישר הזווית או שווה הצלעות הוא סימבולי", אומר
גוטמן. "הזווית הישרה מסמלת את היושר בין האחים, והצלעות השוות את השוויון
ביניהם. אחת האימרות המסוניות היא שהפעם היחידה שבה מותר לך להסתכל על אדם
מלמעלה, היא כשאתה עוזר לו לקום".
מסורת נוספת הנמשכת עוד משחר
ההיסטוריה המסונית, היא האיסור על השתתפות נשים בטקסי הבונים החופשיים.
"זוהי מסורת", מזדעק גוטמן, "ולא חס ושלום כי חושבים שנשים הן ממעמד פחת".
הבנתי שיש ארגון נשי מקביל, ארגון "האורגות החופשיות".
"בארצות הברית בלבד. יש מסדרים אחרים, שאינם מוכרים, בחלקם רק לשכות של
נשים או לשכות מעורבות. הם קוראים לעצמם 'בונים' אבל הם לא מוכרים על ידי
הלשכה הגדולה המאוחדת של אנגליה".
אתם ארגון שמציג עצמו כמוסרי, הומניטרי וצודק. איך זה ייתכן בלי נשים?
"קשה מאוד להסביר את זה. כשנכנסתי לארגון הנחתי שהסיבה לכך היתה שעד המאה ה–19 לא היו זכויות דה פקטו לנשים. מאז נשארה המסורת".
אלמנטים קודרים
גוטמן מספר שיש כמה טקסים שבהם מתאפשר לנשים להיכנס לתוך הלשכה עצמה —
"טקס אחד משמח ואחד עצוב". הטקס המשמח, לדבריו, הוא "יום הרעיה וחג הפרח".
"זה יום שבו אח מכבד את אותה אשה קרובה ללבו, רעיה, חברה, בת. כל האחים
מגיעים, מזמינים את בנות הזוג ובשלב מסוים מפסיקים את העבודה ומעבירים את
הלשכה למנוחה. עושים טקס מסוני כדי לכבד את הנשים, ולאחר מכן מבקשים מהרעיה
של הנשיא או מרעיה של אח ותיק לשאת דברים. לסיום הטקס מוציאים את הרעיות,
מחזירים את הלשכה לפעילות ויוצאים לארוחה משותפת".
והטקס העצוב?
"הטקס העצוב הוא עבודת אבל. כאשר אח עובר ל'מזרח הנצח' ורוצים להעניק
למשפחתו סגירת מעגל, מקיימים טקס שנקרא עבודה ומאפשרים לכל המשפחה של האח
להיכנס ללשכה. מקיימים טקס עם הרבה מאוד סימבוליקה, עם אלמנטים קודרים,
נושאים דברי הספד מטעם הלשכה ונותנים לבני המשפחה לשאת את דברם. זו דרכה של
הלשכה לבוא ולומר 'אנחנו פה עבור המשפחה'".
הנשים מכירות את האחים?
"בהחלט. אשה יכולה לפנות לעזרה בכל עת אחרי לכתו של אח. יש פעילויות שיש
אינטראקציה בין הרעיות לאחים. היא גם שומעת את שם נשיא הלשכה. לפני הקבלה
לבונים יש ראיון שבו ממלאים טפסים, ואם האח נשוי, ברוב המקרים מגיעים אליו
הביתה ופוגשים את האשה. הסיבה לכך כפולה: גם כדי שהאשה תכיר את הנפשות
הפועלות ולא תחשוב שבן הזוג שלה נעלם מהבית, וגם כדי שהיא תוכל לשאול בעצמה
שאלות. אני מאמין שאם החצי השני לא בעד שתגיע למסגרת של הבונים, סביר
להניח שפעילותך בבונים תלך ותפחת, כי תרצה לשמור על שלום בית".
דן בראון פירסם ב–2009 את הספר "הסמל האבוד", שעסק ברובו בבנייה חופשית. הוא לא חשף את הסודות שלכם?
"למיטב ידיעתי דן בראון הוא לא בונה חופשי. הוא הגיע למידע שחשף מקריאה של
עשרות ספרים ומחקרים שהתפרסמו באופן חוקי ועסקו בבנייה החופשית. כשאת באה
ללשכות את עושה סיורים. ללשכה הגדולה המאוחדת של אנגליה יש סיורים יומיים
כל שלוש שעות. מדריך טיולים מציג לקהל המבקרים את המוזיאון, מכניס אותם
להיכל הגדול המפואר של הלשכה ומראה את חדרי ההלבשה, שם האחים לובשים את
הסינרים. כשהייתי אחראי על המוזיאון בלשכה שלנו הייתי עורך סיורים עם
מדריכי טיולים".
מה ההבדל ביניכם ובין כת?
"דן בראון מסביר
בבירור בספרו את ההבדל בין כת לארגון אחר. אין פה דמות אחת שאליה סוגדים
ולה תורמים. זו לא אמונה בדת מסוימת. הבנייה החופשית מקבלת אליה אחים
מהדתות המונותיאיסטיות, למשל, פלגים מסוימים מהבודהיזם. יש תמונה מפורסמת
של מזבח בנייה חופשית שעליו תשעה ספרים קדושים — מהבודהיזם, היהדות,
הנצרות, האיסלאם והדרואידיות. כל ספר מייצג את ספר האמונה של הבונים".
מי חבר בבונים החופשיים? זה סוד?
"את רואה את הטבעת, את העניבה, את הסיכה? למה את חושבת שזה סוד? בוקר אחד
נכנסתי לבית משפט והשופט שאל, 'מה הסיכה הזאת'. עניתי לו שאני בונה חופשי.
זה נתון לבחירתו של כל אח ואח אם להציג את עצמו כבונה חופשי. זה לא שהוציאו
מישהו מהארון. שמו ותמונתו של הנשיא הגדול מתנוססים באתר שלנו, אבל מעבר
לכך, זו בחירתו של כל אח אם להציג עצמו ככזה".
מה תהליך הקבלה אליכם?
"תהליך הקבלה משתנה מלשכה ללשכה. אצלנו צריך להגיע לערבי האחווה. הלשכה
שלי נפגשת פעמיים בחודש, פעם לעבודה ופעם לאחווה. בסופו של דבר, אם רק נקרא
זה לזה 'אח' ולא נעשה עם זה משהו, זו לא תהיה משפחה. הלשכה שלך היא לא
המשפחה האמיתית, אבל זה בפירוש המעגל השלישי או הרביעי בחיים שלך אחרי אשה
וילדים, משפחה מורחבת, חברים והלשכה. ערבי אחווה תורמים ליצירת אותו דבק".
את מי לא תקבלו?
"אתאיסט לא יכול להתקבל לבנייה החופשית. אדם חסר דת גם לא יכול להתקבל אלא
אם כן הוא מאמין בכוח עליון, שמוגדר ככוח גורל. דרכו היחידה להתקבל היא אם
ישקר. אבל אז קרוב לוודאי שיאבד עניין ויעזוב מיוזמתו".
באילו מקרים אתם מעזיבים אח?
"אם אח סרח כלפי המסדר עצמו. אם הוא הורשע בפלילים, מובן שלא בעבירת תנועה
אלא בעניין רציני. לא צריך תעודת יושר, כי אסור לארגון לבקש תעודת יושר,
זה נגד החוק. אבל חבר יכול להביא מרצונו".
_____________________
ד"ר מאיה גז היא חוקרת ומרצה במרכז גולדשטיין־גורן באוניברסיטת תל אביב ובחוג לפוליטיקה ותקשורת במכללת הדסה בירושלים.
