פעם היה מרצה באוניברסיטה מאוד מפורסם, בגיל חמישים פלוס כבר השיג ידע מקיף בכל התחומים, אך הוא היה מיואש, בגיל חמישים פלוס הוא מצא את עצמו לבד, בלי משפחה, בלי אישה, בלי כסף ובלי שהוא באמת נהנה מהחיים, חי לו בדירת החדר שלו שדומה לצינוק עם ערימות ספריו, הוא השתוקק לצאת אל הטבע לחוות את החיים.
מיואש כמעט שתה רעל, אך צלצולי הכנסייה ורוח ילדותו מנעו זאת ממנו.
חברו הטוב בא לביקור, חברו המשכיל הקורא בין דפי הספרים של חכמי יוון ורומא.
ביחד הם יצאו לטייל, בדרך הם פגשו בכלב פודל שהלך בעקבותם עד הבית.
בבית העגום הפודל שינה את צורתו, והציע למרצה מהאוניברסיטה חיי אושר.
המרצה חתם עסקה חיי אושר בעולם הזה תמורת נשמתו בעולם הבא.
השטן-ליצן לקח אותו לפאב, אחר כך למכשפה שהכינה למרצה שיקוי, כזה שיהפוך אותו לצעיר ויגרום לו להתאהב.
ולא עבר זמן רב עד שהוא פגש בגרטכן, ילדה בת ארבע עשרה, ענייה ותמה.
המרצה דמו התמלא בחיוניות מחודשת והוא התחיל איתה.
דרש מהשטן להיות איתה.
השטן אמר לו שזה לא יהיה כל כך קל בגלל שהיא עדיין קטנה ותמימה.
השטן והמרצה התגנבו לחדרה ושמו תיבה מלאה בתכשיטים יקרים.
כשהאמא של הילדה ראתה את התכשיטים היא נתנה את כולם לכומר, לכנסייה בתור תרומה.
המרצה דרש מהשטן תיבת תכשיטים נוספת, והפעם בשכנוע שכנתה של גרטכן היא החביאה את התכשיטים מאמא שלה.
פעם לגרטכן היתה אחות קטנה שהיא דאגה לה אך בסוף היא מתה, לגרטכן יש אח בצבא ששמע שאחותו שוכבת עם גבר צעיר (המרצה).
הוא חזר הביתה וקרא למרצה לדו קרב, השטן שיתק את ידו וכך המרצה דקר אותו והרגו.
כדי שאמא שלה לא תתעורר כאשר המרצה וגרטכן עושים אהבה המרצה נתן לגרטכן בקבוקון מרדים שטטפטף לאמא שלה.
המרצה יצא למסיבת לילה בחושך בהרים עם השטן כדי להשתתף בחגיגת המכשפות, הצעירות רקדו ללא בגדים בזמן שהמבוגרות לבשו בגדים וניהלו את החגיגה.
בינתיים נודע למרצה שאהובתו בבית הסוהר, הוא כעס על השטן שלא הודיע לו, השטן היה אדיש ואמר שכמוהה יש אלפים במצבה.
המרצה והשטן הצליחו לחדור לבית הסוהר, גרטכן היתה לפני הוצאה להורג בגין מוות לא בכוונה של אמא שלה בגלל יותר מדי טפטופי חומר מרדים וכן בגלל שגרטכן מתוך בושה, בהלה ומחשבה שהמרצה נטש אותה, הטביעה את תינוקה מהמרצה למוות.
כשגרטכן ראתה את השטן היא ידעה שהיא תהיה מקוללת כי לנשים בניגוד לגברים יש חוש שישי.
היא העדיפה להישאר בתא, למות ולהגיע לגן עדן מאשר לברוח ולהגיע לגיהנום.
זה הסיפור של פאוסט מאת גתה.
